בכיר בחיל האוויר: "משימת ההגנה מורכבת. הפגנו יכולת ברמה גבוהה"

בבור השליטה של חיל האוויר חשבו שראו כבר הכול, עד שבמוצאי שבת שעברה שוגרו לכאן מאות טילים וכלי טיס בלתי מאוישים מאיראן, מתימן ומעיראק, במקביל לשיגור רקטות מלבנון. בזמן שמדינה שלמה המתינה לפגיעתו של נחיל התקיפה האיראני, בבור עקבו אחר המתקפה מרגעי השיגור ועד לסיכול המוצלח. שלושה ימים אחרי הלילה ההוא, מפקד דסק הגנת השמיים בבור חיל האוויר, סא"ל במיל' נ׳, מספר על השעות לקראת המתקפה, על האימונים ועל רגעי הדרמה, עד שהתקשר הביתה באמצע הלילה כדי לומר לאשתו: "עשינו את זה".

לדברי נ', תפקידיו הקודמים במערך ההגנה האווירית הכינו אותו היטב למתקפה האיראנית. "פרשתי מהצבא בסוף ספטמבר", הוא אומר. "כשפרצה המלחמה חזרתי באופן טבעי למקום ששירתּי בו בתפקיד האחרון, מפקד דסק הגנת השמיים בבור השליטה. תרגלנו את כל התרחישים האפשריים, ובמוצאי שבת לא נבהלנו כי אנחנו מאומנים גם לתרחיש כזה".

אחרי הכישלון הגדול של 7 באוקטובר איבד הציבור את אמונו במערכת הביטחון, אבל אנשי ההגנה האווירית היו אולי היחידים שעמדו במשימתם ביום הטבח. בפרוץ המלחמה, אומרים לנו שם, אחוזי היירוט היו טובים מאוד, על אף הירי הכבד. ועדיין, הם הבינו היטב שהתפתחותה של מלחמת חרבות ברזל תציב להם אתגרים חדשים.

"חיל האוויר נערך במשך שנים לשלל אתגרים, ואנחנו נמצאים בכוננות כל העת", אומר נ׳. "ידענו שמתקפה כזאת יכולה לקרות – מתקפה מורכבת גם בכמות האיומים, גם בסוג שלהם וגם במרחקים. במקביל, הבנו שצריך למנוע באופן מוחלט הישג של האויב וליצור חיבור לשותפים מכל העולם. זה אירוע שצריך לנצח בו".

קח אותי לשעות שקדמו למתקפה.

"ראית פעם תזמורת שיש לה מנצח? זה בדיוק התפקיד שלי. יש לי להקה ענקית, וכל אחד מהאנשים בבור השליטה, באוויר, מחוץ לגבולות ישראל ואצל השותפים הוא כלי נגינה בתזמורת. בור השליטה הוא המנצח. אני צריך לחבר את החלקים ולהפעיל את כולם ביחד באופן הרמוני על בסיס המדיניות שחיל האוויר מכתיב לי. התפקיד הוא לראות שכולם עובדים ביחד, כי זה מכפיל כוח אדיר".

איך מנהלים לילה כזה? 

"חיל האוויר עובד על בסיס שליטה מרכזית. הכול עובר דרך הבור, וכל מטוס נמצא תחת שליטה של הבור. בין הבור למטוס נמצאת יחידת הבקרה האווירית, שעובדת באמצעות הבקרים. יש מי שמעביר את ההנחיות, יש מי שמבצע, יש מי שמפקד ויש מי שמחבר את הכול. זאת מערכת גדולה, אבל היא מייצרת את השליטה בכוח האווירי. בשביל תפקיד כזה אתה צריך לשרת הרבה שנים מתחת לאדמה".

איך מתאמנים לתרחיש כזה?

"זה תמיד מתחיל בתכנון. כשם שמתכננים התקפה, כך בדיוק מתכננים הגנה. אחרי התכנון עוברים להדמיות, ואז אימון 'על רטוב'. תמיד יש תרחיש ויש מציאות, וגם את זה אנחנו מתרגלים. באמצע תרגיל מפתיעים אותנו, ואנחנו צריכים להתמודד. הרי לא באמת ידוע במדויק מה הצד השני מתכנן".

"פתרנו פאזל"

סא"ל נ׳, בן 43, נשוי ואב לשלושה, בנה תוכניות מופלגות לימי חופשת השחרור שלו, אבל המציאות הכתיבה תסריט אחר. אחרי הטבח הוא לא חשב פעמיים, נפרד מהמשפחה ונסע לבור השליטה של חיל האוויר. מעט מאוד אנשים זוכים להיכנס למקום הזה, עמוק מתחת לאדמה.

בור השליטה הוא אחד המקומות המרתקים בעולם הצבאי, בוודאי במזרח התיכון. הסדר והניקיון פה הם הדנ"א של חיל האוויר. המשמעת כאן מתאימה רק למי שעבר קורס טיס או נשר ממנו בשלבים המאוחרים. כמויות עצומות של מסכים מכל הגדלים נמצאים בכל מקום, וכמעט לא רואים כאן קירות. במקום זאת, רואים את כל המזרח התיכון ברזולוציה עוצרת נשימה.

"מכל התפקידים שלי במטה המבצעי של חיל האוויר, זה המאתגר ביותר", אומר נ', "אנחנו מטפלים פה בשתי משימות עיקריות – הגנה מפני טילים בליסטיים והגנת שמי המדינה מפני מטוסים, כטב"םים וטילי שיוט, מה שמוגדר 'מטרות נושמות אוויר', מטרות עם מנוע.

"אנחנו מחולקים לתאי שליטה, ובכל תא יש כמה אנשים שלכל אחד מהם יש חלק במשימה: מודיעין, שליטה, בקרי אוויר, טייסים, צוותי אוויר ואנשי לוחמה אלקטרונית. כולם תורמים בתהליך קבלת ההחלטות. יש אחד שאחראי על התקשורת עם השותפים, המדינות שסייעו לנו בלילה הזה. זאת בעצם קבוצה שפותרת פאזל, שהתמונה הסופית שלו היא הגנה".

מתי הבנת לאיזו יממה אנחנו הולכים?

"ברגע שהגיע המידע שיצא מטס תקיפה לעבר ישראל, בלחיצת כפתור התחלנו להפעיל את כל המערכים של חיל האוויר. רוב המערכות כבר היו דרוכות, אבל לא באופן כזה. שעתיים לפני כן שרר כאן מתח גדול מאוד. זו הדריכות הכי מתוחה שחוויתי. ידעתי שאנחנו ערוכים, ועדיין עשינו עוד בדיקות.

"בשלב מסוים הגיע דיווח ראשון בקשר, 'אנחנו בקשר עין עם טיל שיוט'. בשלב הזה הבנו את כובד האחריות. מהר מאוד הבנו שזה לא טיל אחד, ושיש פה משהו גדול. עד אותו רגע שאלתי את עצמי אם לא הקפצנו את כל חיל האוויר ואת האזור כולו על טיל אחד או שניים, אבל אז הבנו שהקפצנו את המערכת בדיוק בזמן".

כאשר מתחילים להגיע דיווחים שהשותפים מפילים מטרות הרחק מישראל, בבור מבינים שהסיפור גדול, אך עדיין בתחום התרחיש. "אני זה שבודק שהמידע מגיע לכל מקום, פותר דילמות ומעביר את המדיניות איפה כן לפתוח באש ואיפה לא. תוך כדי יירוט של המטרות הראשונות אנחנו מבינים שיש נחיל כטב"םים. המספר הראשון שאני זוכר הוא יותר משלושים טילי שיוט. זאת מטרה מורכבת מאוד להפלה: טיל שיוט טס מהר, ואין הרבה זמן לקבלת החלטות. ראינו במערכות שלנו את הטילים מגיעים לישראל, וזה בדיוק הזמן שאתה נמדד בפעולה ובקור רוח. נתנו פקודה ליירט".

ראית על המסך את כל מה שמתרחש. הייתה פעם תמונה כזאת?

"מעולם לא. שמעתי בקשר את היירוטים על טילי השיוט ואת ההצלחות. כלום לא פרץ את מערך ההגנה. האיומים הראשונים שראיתי הם טילי השיוט, אחר כך הכטב"םים ואז הטילים הבליסטיים. התחלנו ליירט את טילי השיוט והכטב"םים – גם באמצעות הטייסים שלנו וגם באמצעות הטייסים של השותפות. לא קל ליירט את המטרות הללו, כי הן קטנות ואיטיות, וזה בעצם הסיפור: לדעת את מי לנהל קודם. בדרך כלל כשמשוגר לכאן משהו אנחנו מטפלים בו בתוך דקות, כי הזירות קרובות. במקרה הזה האירוע כולו נמשך שעות".

קיבלתם כפיקדון את שמי המזרח התיכון. איך זה היה לפקד עליהם?

"ראיתי את שמי המזרח התיכון בתפקידים שלי, אבל לא ככה. תראה, אנחנו לא שולטים בשותפים שלנו, אנחנו עובדים איתם. זאת הפעם הראשונה ששיתוף הפעולה הזה בא לידי ביטוי. זה משרה המון ביטחון, מראה שכולם ביחד על אותה המשימה. אחד הרגעים שחקוקים בראשי הוא הדיווח של השותפים שמתחילים ליירט. זה יצר תחושת ביטחון גדולה שאנחנו לא לבד. זאת עוצמה שמשתקפת לכל אחד מהאנשים בתא".

האירוע הזה, הוא אומר, ילווה אותם בשנים הקרובות. "לא מובן מאליו שהם היו כאן לצידנו. זה איום שפוגש לא רק את ישראל, וכולם מבינים את זה. זו הייתה תצוגת תכלית שהוכיחה לכולם מה העוצמה שלנו יחד".

הרעש שעושה כטב"ם אחד

נ' שהה בבור ארבעים שעות. לדבריו, האדרנלין נשאר איתו עוד שעות רבות למחרת. "אחרי היירוט האחרון לא סגרנו את המערכת, לא עמדנו ומחאנו כפיים כמו בסרטים. היו רגעים של נשימה עמוקה, אבל אז עשינו את מה שנדרש מאיתנו במצב כזה – מתחקרים. חמש דקות אחר כך כבר התחלנו את התחקיר, חיפשנו בעיות וגם מצאנו. את האחוז הבודד שפספסנו צריך לתחקר.

"אני לא יכול לפרט מה בדיוק תחקרנו. משימת הגנה היא קשה ומורכבת, והיא לא הרמטית. השאיפה היא להגיע ליכולות הללו, אבל זה לא תמיד יקרה. הציבור חייב להבין שזה לא יתפוס אותנו כל הזמן באחוזי הצלחה כאלו, ולכן ההנחיות (של פיקוד העורף – נ"א) הן חלק ממערכת ההגנה. לבנון שיגרה לישראל עשרות אלפי פרטים משלל כיוונים, היו הצלחות גדולות מאוד וגם כישלונות. בהגנה אתה תמיד רואה את הכישלונות. כטב"ם אחד שפוגע עושה הרבה יותר רעש מאלף שיורטו".

המשמרת בבור נשארה בעמדות עד שמונה בבוקר. לדברי נ', החיילים עבדו "ברמת דריכות כאילו הסיפור עוד לא התחיל. ראינו את השותפות עדיין באוויר, את המטוסים שלנו באוויר, והבנו שזה לא זמן לחגיגות".

מי הכי רצה שזה יקרה במשמרת שלו, ולא בשלך?

"כל החברים שלי, מפקדי הדסק, היו רוצים להיות שם. בין כל ההודעות והשיחות הפתיעו אותי אנשים שהתקשרו להגיד תודה. זה היה קצת מביך. בסוף זה המקצוע הצבאי שלי, והם היו יכולים להיות שם במקומי ולעשות את אותו הדבר. בשגרה אנחנו לא בחזית, והעבודה שלנו לא מגיעה לתקשורת. פתאום כולם יודעים שאתה עמדת מאחורי הביצוע הלילה הזה. אותי זה הביך. בבוקר יצאתי מהבור, והיה משמח מאוד לראות עד כמה המדינה קיבלה אוויר לנשימה אחרי הלילה הזה. זה היה יכול להיגמר אחרת לגמרי – אפילו במקרה של פגיעת טיל שיוט אחד, טיל בליסטי או כטב"ם אחד.

"התקשרתי לאשתי ואמרתי לה: 'עשינו את זה'. היא ענתה לי: 'וואו, שמעתי'. זו לא הצלחה שבאה חינם. כל מי שהיה חלק מהלילה הזה הפגין יכולת מקצועית ברמה גבוהה מאוד, ובעיקר יכולת עבודה משותפת. עוד יהיה זמן לציין את הלילה הזה, אבל כרגע יש עוד משימות שצריך לסיים".