אם את המושג "ניצחון מוחלט" שמענו לראשונה מראש הממשלה בנימין נתניהו או השרים כיעד אסטרטגי, ארגון חדש שקם לפני שלושה חודשים בשם "תמונת ניצחון" שואף למסגר מחדש את המונח. הוא שואף להציב יעדים קונקרטיים לסיום המלחמה וליום שאחרי ברצועת עזה.
מאחורי הארגון עומדים טל לוריא ודנאל בן־נמר. בעוד שלוריא (32) גדל בבית דתי ביישוב מעלה־לבונה שבבנימין ומתגורר כיום בצור־הדסה ומנהל אורח חיים חילוני, דנאל, נשוי בן 31, גדל בבית חילוני וציוני מאוד בכפר־סבא. הארגון תמונת ניצחון יושב תחת עמותה שהקים בן־נמר לפני חמש שנים, ושמה "היוזמה לצמצום הסכסוך".
לשני הארגונים יש כ־50 אלף עוקבים ברשתות החברתיות. את המימון הם מקבלים מתרומות של הקהל הרחב. הם יצאו בגיוס כספים גם בערוץ הטלגרם הפופולרי אבו־עלי אקספרס, והעלו קמפיין ממומן במטא. חלק מהכסף נתרם גם על ידי אנשי עסקים וקרנות שרוצים להישאר בעילום שם.
הקשר ביניהם נוצר דרך פעילות במגזר השלישי. לוריא היה מורה במשך שנים ארוכות, הקים את ארגון מורים מובילים שינוי, ועסק במאבקים נגד ארגוני המורים. בן־נמר אחראי כאמור ליוזמה לצמצום הסכסוך.
"אחרי תקופה משמעותית מאוד במילואים, כשהודיעו לי שאני משתחרר הרגשתי שלא יכול להיות שזה נגמר. המלחמה לא הסתיימה, הניצחון לא הושג, המדיניות לא ברורה", מספר לוריא, "הרגשתי שחייבים לעסוק בדבר הכי חשוב היום למדינת ישראל – יצירת מציאות שבה הניצחון במלחמה הוא אמיתי, שבאמת משמר את ביטחון אזרחי ישראל והופך את המדינה למעצמה משמעותית במזרח התיכון. חברתי לדנאל ויצאנו לדרך".
בן־נמר תורם את הזווית שלו. "ב־7 באוקטובר נעצרה כל הפעילות של היוזמה לצמצום הסכסוך, והתחלנו לתת מענה לצורך בהסברה. הקמתי חמ"ל הסברה יחד עם אלה קינן ודני בולר, ובשלושת החודשים הראשונים זה מה שעשינו. אחרי שטל השתחרר ישבנו והבנו שבלי קשר להסברה בכלל, במקום להתבכיין – בוא נקבע את הטון שלפיו ראשי ההנהגה ילכו".
השניים החלו לצייץ בטוויטר, לכתוב בפייסבוק ולהתראיין באולפנים. בן־נמר משחזר: "ידענו שאנחנו טובים בקמפיינים, בדעת קהל, שיש לנו יכולת לקחת רעיונות מורכבים בתחום המדיני, בתחום הביטחוני ובתחום הפוליטי ולתרגם אותם. יש לנו אמירה איך מדינת ישראל צריכה לצאת מהמלחמה הזאת, וידענו שמפה אנחנו צריכים להשפיע על הציבור הישראלי, כדי שבתורם הם ישפיעו על הפוליטיקאים.
"שאלנו את עצמנו בעת הזאת מה אנחנו עושים לטובת הניצחון המוחלט. כולם רוצים ניצחון, ואנחנו מגדירים איך הוא צריך להיראות. אם תהליך החינוך מחדש בעזה והשליטה של מדינות ערביות ידידותיות ברצועה ייעשה כמו שצריך, בטווח הארוך לא יישארו שם ארגוני טרור".
ואכן, ארגון תמונת ניצחון שם על השולחן עקרונות ברורים ומעשיים כדי להפוך את הניצחון במלחמה להכרעה אסטרטגית שתשנה את המשוואה לטווח הארוך. ארבעת העקרונות שהשניים ניסחו הם קשים ומורכבים: ראשית, פירוק אונר"א. שנית, וידוא כי הגורם שישלוט בעזה "ביום שאחרי" יכיר בישראל כמדינת העם היהודי. "ללא ויתור על מעמד הפליט וזכות השיבה, אין תמונת ניצחון", הם מבהירים ביחס למטרה זו.
היעד השלישי הוא דה־חמאסיזציה – במסגדים לא יושמעו דרשות טרור, בבנקים לא ינוהלו חשבונות טרור. ברצועה ייערך חינוך מחדש לפי המודל הסעודי והאמירתי, כלומר הסרת התכנים האנטישמיים והאנטי־ציוניים והכנסת תכנים שמכירים בזכות קיומה של ישראל כמדינת העם היהודי.
היעד הרביעי הוא שישראל תוביל לכך שלגורם שישלוט בעזה אחרי חמאס יהיה אינטרס פנימי למיטוט ארגון הטרור ולנהל יחסים מלאים עם ישראל, ובנוסף יהיה בעל מנטליות ערבית שתדע לשלוט באוכלוסייה העזתית.
המלחמה שנמשכת זה יותר מחצי שנה מפרקת את חמאס מבחינה צבאית, אך לשניים אין די בכך, כאמור. "הרי כבר התחלנו להבין שבכל מקום שבו ימשיכו עדיין להפיץ אידיאולוגיה של הרס, טרור, אלימות ושנאה – יצמח דור חדש של מחבלים אחרים שימשיכו את מעגל הטרור. אי אפשר להגדיר ניצחון מוחלט מבלי להתייחס לשורש הבעיה, שהוא החינוך. זה יהיה חייב להשתנות", מבהיר בן־נמר.
אולי העובדה שמדובר במורה לשעבר מציבה את החינוך כזירה הראשונה שיש לייצר בה שינוי. לוריא מדגיש כי "יש לערב מדינות ערביות מתונות, שיהיו אחראיות על הרפורמה בחינוך בשיתוף עם ישראל. אבל הדבר הזה לא יקרה אם ממשלת ישראל לא תפעל לקדמו".
ימין ושמאל התרסקו
לוריא ובן־נמר נפגשו עם שרים וחברי כנסת כדי לקדם את הרעיונות שהם מובילים. "אנחנו בקשר עם כל מי שאנחנו צריכים – עם נתניהו, בני גנץ ויואב גלנט", מספר לוריא, "המסמך שכתבנו על החינוך מחדש שנעשה באיחוד האמירויות, סעודיה ובחריין כדוגמה לחינוך מחדש שצריך להיעשות ברצועת עזה בא לידי ביטוי בתוכנית שהציג ראש הממשלה בקבינט, שהגשנו לו שבועיים לפני.
"רואים שיש לנו השפעה גם על השיח הציבורי וגם על השיח בממשלה. פתאום כולם, מראש הממשלה ועד חברי כנסת, מדברים על הצורך בחינוך מחדש ושינוי מערכות וספרי הלימוד. מי שיכול לעשות את זה הן המדינות הידידותיות שמסביבנו, שהכירו בנו, עובדות איתנו ויש להן מטרה לפרק את חמאס, כמו איחוד האמירויות וסעודיה, שכוחות גדולים עובדים על נרמול היחסים איתה. הן יוכלו לקחת אחריות אזרחית על עזה. ברור לנו, וגם לרוב הישראלים, שישראל צריכה להיות בעלת עליונות ביטחונית ממערב לירדן, אך השאלה מי מחליף את אונר"א".
לוריא ובן־נמר לא מתלהבים מתוכניות שהציגו שרים וח"כים כמו זו שהציג השר עמיחי שיקלי, לגבי "היום שאחרי" ברצועת עזה, או תוכנית של חברי הכנסת עמית הלוי ומשה סעדה מהליכוד. "יש רעיונות, אבל הם ממסדיים, וממשיכים להגיד דברים דומים. מציעים רשות פלסטינית בעזה או רשות מחודשת, חוזרים לאותם דברים. חברי הכנסת מהליכוד, כמו עמית הלוי, חוזרים במידה מסוימת גם לאותם דברים שאמרו בעבר על עידוד הגירה. יש עוד בעיה: הם באים ומוציאים מסמך עם התוכנית שלהם, ולא קורה עם זה כלום. חברי כנסת עסוקים, עוברים מנושא לנושא, מחוק לחוק ומתוכנית לתוכנית, אבל אחרי זה לא עושים עם זה שום דבר".
ללוריא יש בטן מלאה על התקשורת, והוא מפנה לכיוונה את הביקורת הכבדה. "התרגלנו במדינת ישראל שהאנשים היחידים שיכולים או צריכים להביע עמדה על נושאים ביטחוניים או על נושאי מדיניות חוץ הם או אנשים בדרגת אלוף או כאלה שעומדים בראש מוסד אקדמי או פרופסורים. גם אחרי שפרצה המלחמה, אנו שומעים את אותם ביטחוניסטים ששמענו לפני שפרצה. הרי הגענו ל־7 באוקטובר דרך אותן קונספציות, אז איך אותם אנשים ממלאים את האולפנים היום? אלו אנשים טובים ומוערכים, אבל הם טעו ועדיין טועים. צריך להביא קול אזרחי שמדבר אחרת, שלא שקוע בקונספציה".
במסגרת ההתארגנויות לעתיד הם מתכוונים להשקיע בקמפיין דעת קהל, לערוך כנסים ופעילויות שטח, ולהרים קמפיינים גדולים של שילוט באיילון. "ככל שנרגיש שאנחנו מתקרבים לאיזו אמירה ביחס "ליום שאחרי" בעזה, אנחנו מתכוונים להיות שם ולעשות כל מה שצריך כדי לוודא שזו תהיה אמירה אזרחית נחרצת על השליטה בעזה, לפי האמונה שלנו. אם זה יהיה על ידי ניהול אזרחי של מדינה ערבית ידידותית אוהדת ישראל, אנחנו נתמוך בדבר הזה", מבהיר לוריא.
"אנחנו צופים בקרוב עסקה רחבה שתהיה מונחת על השולחן. ההערכה שהיא תכלול גם נורמליזציה עם סעודיה, וראינו לכך דוגמה השבוע כשסעודיה הודיעה יומיים אחרי המתקפה האיראנית שהיא השתתפה ביירוט הכטב"מים מאיראן על ישראל במוצאי שבת. בעסקה הצפויה יתחילו לדבר על הפרטים, ואם נצליח לייצר סחף ציבורי – נצליח לייצר השפעה על הפוליטיקאים שלנו וגם על העסקה עצמה".
לפי לוריא, "בעקבות המלחמה אנחנו מזהים שחלק מהציבור הלך ימינה לכיבוש עזה והקמת גוש קטיף מחדש, חלק פנה שמאלה לשתי מדינות לשני עמים, אבל באמצע נמצאים 80 אחוזים מהציבור הישראלי שלא התאסף סביב רעיון מסוים. אנחנו המרכז הציוני בשבילו".
הם סופגים ביקורת על כך שהם מקדמים רעיונות שהימין מזדהה איתם, ונגד לוריא נשמעו תגובות על קשריו עם חלק מאנשי קהלת. אך השניים מסרבים להגדיר את עצמם על המפה הפוליטית. "המושגים של ימין ושמאל התרסקו. היום אפשר לשמוע ציבורים שפעם היו שמאל מדברים נגד אונר"א ומביעים מסרים אחרים על תושבי עזה. אני מסרב לשחק את המשחק של להתחיל להגדיר את עצמי ימין או שמאל, כי נקודת הייחוס היא לא רלוונטית. במלחמה אנחנו רוצים שמדינת ישראל תנצח. אני רוצה ניצחון, ולכן קראתי כך לארגון. מי שרוצה להסתכל על זה כימין, שיסתכל על זה כימין".
השניים לא פוסלים כניסה לעולם הפוליטי. "אנחנו פוליטיים מאוד, אבל א־מפלגתיים", מציין לוריא, ובן־נמר מסכם: "אנחנו נהיה בכל מקום שצריך להיות בו כדי להשפיע על סדר היום. יש ריק במדינה, ואתה לא יכול להישאר אדיש לזה. המדינה לא חושבת רחב. מישהו צריך להיות זה שיוביל את הרעיונות".
