חמש סיסמאות חרוטות על דגלה של התנועה החות'ית: "אללה אכבר, המוות לאמריקה, המוות לישראל, הקללה על היהודים, הניצחון לאסלאם". מתוך חמשת הנושאים החשובים להם בעולם, כך נראה, אנחנו זכינו בשניים. הישראלי הממוצע שמע על החות'ים רק עם פרוץ המלחמה, כאשר הם הביאו איתם, מלבד פגיעה באוניות ישראליות וירי טילים וכטב"מים לעבר ישראל, גם שלל מערכונים, חיקויים ובדיחות. אך למעשה מדובר באיום מוכר באזורנו כבר יותר מתשע שנים.
המשטמה העזה שהחות'ים רוחשים לעם היהודי בכלל ולזה היושב בציון בפרט לא הייתה הופכת אותם לאיום גלובלי המצדיק קואליציה אמריקנית־בריטית וכותרות מודאגות, אלמלא מרכיב אחד, חשוב ומרכזי: שליטתם במצרי באב אל־מנדב. יכולתם של החות'ים לאיים על ציר ימי חשוב ומרכזי ואף לפגוע באוניות העוברות בו, הפכה אותם מעוד קבוצה דתית קנאית המטילה טרור על אזרחי מדינתה, לאיום משמעותי על הסדר העולמי. למעשה, עוד לפני בואם של החות'ים לעולם, מיקומה הגיאו־אסטרטגי של תימן הפך אותה ממדינה אסייתית ענייה, שסועה ומוכת מלחמות, לציר אזורי שמושך אליו עניין ואינטרסים בינלאומיים, מאיראן ועד ארה"ב.
באב אל־מנדב, בערבית "שער הקינה", הוא השער בין האוקיינוס ההודי ומפרץ עדן לים האדום, והוא מקשר בין אסיה לאירופה. המְצרים נמצאים על נתיב השיט העובר בין מצר הורמוז ותעלת סואץ, שניים מנתיבי הסחר העמוסים ביותר בעולם. כשאונייה יוצאת מסין ובקרבה שלל מוצרי צריכה ואלקטרוניקה, היא עוברת דרך באב אל־מנדב, חוצה את הים האדום ונכנסת דרך תעלת סואץ אל הים התיכון – ומשם לאירופה. זוהי גם אחת מהדרכים המרכזיות של הגעת נפט מהמפרץ הפרסי אל העולם המערבי. בתעלת סואץ לבדה עוברים 12% מכלל הסחר העולמי, במצר הורמוז עוברות כ־21 מיליון חביות נפט ביום, בים האדום עוברים כ־30% מתנועת המכולות העולמית וכ־20% מהצריכה העולמית של הנפט והגז. והדרך לשם עוברת במצרי באב אל־מנדב.
רוחבו של הים האדום הוא כ־200 קילומטרים, אבל מצר באב אל־מנדב, שתימן בצידו האחד וג'יבוטי האפריקנית בצידו האחר, הוא ברוחב של פחות מ־20 קילומטרים. החות'ים סיגלו לעצמם את אומנות הלוחמה הימית, וביכולתם לפגוע בכל ספינה שעוברת שם. הדבר הפך אותם לאיום לא רק על ישראל או על סעודיה, שחולקת איתם גבול ומעוניינת להעביר את הנפט שלה לעולם המערבי, אלא לאיום גלובלי רחב. כאשר נתיבי שיט מאוימים על ידי פיראטים או מורדים חות'ים – הסחר העולמי כולו נפגע.
כלכלה בשירות הטרור
"תימן היא ארץ שסועת מלחמות בין הצפון לדרום, ורוויַת מאבקים על רקע החתירה של השיעים לשיפור מעמדם", אומר ד"ר יוסי מנשרוף, חוקר איראן ואסלאם במכון משגב לביטחון לאומי. "החות'ים הם חלק מהעדה השיעית, ומכאן החיבור לאיראן. החיבור הזה נתן לחות'ים יתרון משמעותי של גב מדינתי, ששיפר את מצבם מכל הבחינות. הם היו בהשתלמויות ואימונים באיראן שהפכו אותם למקצועיים ומיומנים יותר, וגם קיבלו אמצעי לחימה, טילים וידע כיצד לבנות אותם. יש להם היום מערך ייצור מקומי של טילים איראניים. לאיראן יש רשתות שונות שמטרתן להבריח כספים לתימן, והם יודעים איך לעקוף את הסנקציות. אם האמריקנים עולים על רשת אחת, האיראנים מייצרים רשת חדשה. המעורבות של החות'ים במלחמה הנוכחית נגד ישראל שדרגה את מעמדם, ואפשר להניח שהתקציב שלהם עולה בהתאם לחשיבותם. למעשה הם מצליחים להפעיל כוח מול ישראל, בלי לשלם מחיר".
מנשרוף מצביע על כמה מקורות הכנסה של החות'ים, שהנתיב האיראני הוא רק אחד מהם. "הם השתלטו על מתקני הנפט בצפון תימן, והם חולשים על הכלכלה המקומית ומטילים שררה על השוק כדי להפיק ממנו מימון. אף שמדובר במדינה ענייה ומוכת מלחמה, החות'ים מצליחים להאדיר את שמם. זה מלווה כמובן בדיכוי מתנגדי משטר ובפגיעה בזכויות אדם".
הכתבה המלאה תתפרסם מחר (ו') במוסף "יומן" של מקור ראשון
