מדינה יפהפייה עם חזות מעניינת, חופי ים אינסופיים ויופי עתיק המהלך על הרריה, שהייתה בעבר ציוויליזציה מפוארת וכונתה "עראביה פליקס" (ערב המאושרת), מקורם של בשמי המור והלבונה התנ"כיים – משוסעת היום בין שבטים יריבים ובין זרמי האסלאם הפונדמנטליסטי, הנלחמים זה עם זה ועם שאר העולם. זוהי תימן של המאה ה־21.
"תימן היא מדינה כושלת שנפלה שדודה למלחמות אזרחים בין לאומנות ערבית נוסח נאצר, כמו שהייתה צפון תימן, ובין דרום תימן שהייתה קומוניסטית תחת השפעת ברית המועצות", מאבחן פרופ' עוזי רבי, ראש מרכז משה דיין ללימודי המזרח התיכון ואפריקה באוניברסיטת תל־אביב, ומחבר הספר "תימן: אנטומיה של מדינה כושלת".
"הצפון בלע את הדרום ואיחד את המדינה", מתייחס פרופ' רבי לאירוע שהתרחש ב־1990, "אבל בתוך האיחוד המשיכו לרחוש כל הפילוגים הישנים. פורמלית תימן מקיימת מוסדות שלטון, אבל למעשה החות'ים השתלטו על חלקים משמעותיים שלה, כולל עיר הנמל אל־חודיידה שממנה הם מפעילים את שיגוריהם כלפינו. יש לה נשיא, ראש ממשלה שהוא ראש הרשות המבצעת, מועצות מחוזיות ושבטיות ופרלמנט, אבל כל המוסדות הללו אינם מתפקדים".
פרופ' יהושע טייטלבאום: "במדינה דמוקרטית האזרח מצפה ליחס שווה ללא קשר לשיוכו העדתי או השבטי. בתימן האזרח נשען על מנהיגי השבט ומצפה שהם יתווכו בינו ובין המדינה"
99 אחוז מתושבי תימן הם מוסלמים. רובם, 70 אחוזים, הם סונים, הנמצאים בעיקר בדרום ובדרום־ מזרח המדינה; כל השאר שיעים, בעיקר בצפון ובצפון־מערב תימן. בין הסונים יש זרמים שונים; הרוב שייכים לאסכולה השאפעית, אחרים המשתייכים לזרם המאלכּי, וישנם כמובן הסלפים ובהם חלק ממחבלי אל־קאעידה. רוב השיעים ובהם החות'ים שייכים לזרם הזיידי, הוותיק ביותר בשיעה, אבל יש גם מיעוטים מזרמים אחרים כמו התריסריים, שאליו שייכים השיעים באיראן.
למעשה תימן נשלטת על ידי שלושה זרמים ראשיים. החות'ים שולטים בשטח שבו נמצא חלק גדול מהאוכלוסייה, בצפון ובחלק מרצועת החוף של ים סוף, ומחזיקים בכמה מהנמלים החשובים במחוז אל־חודיידה. שליטה זו משליכה על יכולתם לנהוג כמדינה לכל דבר. בדרום ובמזרח נמצאים כוחות הממשלה שהודחה ב־2015, בהנהגת המועצה הנשיאותית בראשות רישאד אל־עלימי, המייצגים שבטים שונים. ממשלה זו זוכה לתמיכת סעודיה ואיחוד האמירויות, המנווטות במידה רבה את פעילותה. קשה לומר שגם גוף זה מייצג את העם התימני. קבוצה זו מכילה את המפלגה המקבילה לאחים המוסלמים, "אל־אסלאח", והיא שולטת באותם חלקים ברצועת החוף שאינם בשליטת החות'ים, באמצעות כוחות צבא שחלקם הם של הממשל המודח.
הגוף השלישי הוא תנועה בדלנית בשם "מועצת המעבר הדרומית", שמבקשת זמן רב להתנתק מהשלטון המרכזי ולהקים מחדש את "דרום תימן" מלפני האיחוד. הם לא היו חזקים, אך קיבלו את עוצמתם מהברית עם איחוד האמירויות. בנוסף יש קבוצות עצמאיות או סמי־עצמאיות של שבטים שונים, ששואפות לעצמאות אך אינן דוגלות בדרך של לוחמה. בתוך כל אלה נמצאים אזרחי תימן, שמתקשים לגבש זהות לאומית אמיתית.
לבנון מינוס
"בחברה שבטית היחס לאזרח שונה", מסביר פרופ' יהושע טייטלבאום ממרכז בגין־סאדאת ללימודים אסטרטגיים באוניברסיטת בר־אילן. "במדינה דמוקרטית האזרח מצפה ליחס שווה ללא קשר לשיוכו העדתי, הקבוצתי או השבטי. בתימן האזרח נשען על מנהיגי השבט או תת־השבט, ומצפה שהם יתווכו בינו ובין המדינה. לו עצמו אין מגע ישיר עם מוסדות המדינה. השייח' אמור לספק לו את השירותים שהוא נדרש להם. זה מחזק כמובן את ההנהגה השבטית. כאשר התושב מרגיש שהמדינה לא לוקחת בחשבון את האינטרסים שלו הוא ימרוד, ויצפה שבני השבט יילחמו אתו".
לפי מחקר שמציג פרופ' רבי בספרו, לכל אזרח תימני מעל גיל 18 יש בממוצע יותר מחמישה כלי נשק פרטיים, מעבר לג'מביה, הפגיון התימני המעוקל שהוא נושא בחגורתו. "כך הם מגינים על עצמם או מתעמרים באחרים", הוא מתאר. "האזרח יודע שהוא תימני ומבין שיש לו שייכות ממלכתית ומדינית, אבל אין לזה משמעות במובנים המקובלים. הוא רואה את מה שקרוב אליו. כל המוסדות קיימים ואפשר לדבר במונחים האלה, אבל במציאות מדובר בבני שבטים שמחברים את עצמם לקורפורציה שבה הם ירגישו הכי בטוח. לכל אחד יש את השייח'ים שלו, שאמורים לדאוג לחייו, רווחתו, הגנתו ופרנסתו. הם מחוברים לחלקה שלהם, ויכול להיות שהיום ילכו עם השלטון ומחר יתמכו באל־קאעידה. הנאמנויות מתחלפות לפי צורכי השעה. ברגע שיראו שהאינטרס שלהם נפגע, הם יהיו מוכנים ללכת גם עם השטן.
"כשמדברים על שבטים בתימן צריכים להבין שמדובר בתושבי קבע ולא בנוודים, ולכן יש להם זהות מקומית חזקה", מוסיף פרופ' רבי. "מה שאתה מקבל בשטח זה 'כל דאלים גבר' ברמות קשות, מעבר למה שקורה בלבנון או בסוריה. אולי כמו אפגניסטן. יוצאת מן הכלל היא עדן, שפעם הייתה קולוניה בריטית, שם יש אינטלקטואלים שמדברים ברמה אחרת".
לדברי פרופ' טייטלבאום, "תימן מזמן לא מתפקדת כמדינה, למעשה מאז שנות השלושים. היא מפולגת ושבטית מאוד, וזאת אף שיש לה פוטנציאל גדול מבחינה חקלאית. השבטיות נובעת גם מהמבנה הטופוגרפי, שהוא רצוף הרים ומכשולים פיזיים. משנות השישים מתחוללות בה מהפכות וחדרו אליה השפעות שונות, בהן השפעה סובייטית. יש דמיון מסוים בינה ובין לבנון. היא יושבת במיקום אסטרטגי ושולטת על מצרי באב אל־מנדב ועל הכניסה למפרץ הערבי. מדינות שונות ניצלו את חולשתה לקדם את האינטרסים שלהן. למשל סעודיה, שיש לתימן יחסים מורכבים איתה, כולל סכסוך טריטוריאלי על שטח מסוים. אבל בביצה התימנית בחשו גם בריטניה ואיחוד האמירויות, שניצלו את חוסר הריכוזיות וחוסר הלכידות הפנימית לטובת האינטרסים שלהן. איחוד האמירויות רואה עצמה כמי שיש לה משימות נכבדות מעבר לכוחה ומעמדה האמיתי, ומנסה להתחרות עם סעודיה על ההשפעה, בעיקר על נתיבים ימיים".
איך השבטיות משפיעה על מוסדות הממשל, על הפוליטיקה והשירותים לאזרחים?
"אין להם מוניטין של מדינה מתקדמת ומתפתחת, אם כי בעזרת האיראנים הם פיתחו מערך טילים בליסטיים. יש להם אוניברסיטאות אבל קשה לדבר על הרמה המדעית שלהם. הטכנולוגיה כולה איראנית. משהו בסגנון לבנון מינוס. אנשים גוועים שם ברעב".
השכונה שלנו
למרות הנאמר, תימן אינה מדינה של כאוס חסר סדר, ואיננה נטולת משילות מבחינה ארגונית פנימית. לפי אביעד אהרוני, מייסד ערוץ הטלגרם "מבט למזרח התיכון" ומגיש משותף של הפודקאסט "בנת חלאל" (בת טובים), יש סדר בבלגן. "רוב אוכלוסיית תימן היא כפרית ומתגוררת ביישובים קטנים, כאשר כל כפר או יישוב שייך לשבט מסוים. החלוקה השבטית באה לידי ביטוי גם בערים – כל שכונה היא של שבט מסוים. בראש הנהגת השבט עומד שייח', שמנהל את כל ענייני השבט על פלגיו השונים ואת היחסים עם שבטים אחרים, ומייצג אותו מול הרשויות. השייח' גם יעמוד בראש הלוחמים כשהם יצאו לקרב. קבוצה של זקני השבט מנהלת את ענייני היום־יום, כולל ניהול משפטים ויישוב סכסוכים. בשבטים השיעים, בפרט הזיידיים, השייח' הוא גם המנהיג הדתי והוא דורש נאמנות דתית מצד בני השבט. השייח' ובני שבטו יהיו נאמנים לאימאם.
"למנהיגי השבטים יש השפעה ישירה על עיצוב חיי המשפחות, הקהילות ואזורים שלמים בתימן, ולמעשה הם האחראים לעיצוב ההיסטוריה והתרבות של תימן כולה. שבטי הצפון שונים משבטי הדרום לא רק בדתם אלא גם במנהגים, במסורת, בלבוש. גם האוכל שונה ממקום למקום. בתימן יש פתגם, 'השבטים הם התימנים והתימנים הם השבטים'.
"היחידה השבטית הבסיסית היא הבית, במובן הסמלי והפיזי כאחד. באותו בית עשויים לגור שניים או שלושה דורות של בני אותה משפחה. כל בית מהווה יחידה כלכלית ובסיס אחריות משותפת להגנה על אנשיו. היחידה הבאה בהיררכיה היא החבל, קבוצת בתי אב, מעין חמולה של משפחות עם מנהיג משותף. הכפר, שהוא יחידה גדולה יותר הנקראת "קָריה", מאחד את כל החבלים מאותו שבט הקשורים בברית אחת כיחידה טריטוריאלית. איחוד של כפרים נקרא "עוזלה", שמשמעותו מעין ממלכה קטנה, ומעבר לו נמצא השבט – התאגדות של כל מרכיביו השולטים בטריטוריה גאוגרפית השייכת לקבוצות המשפחתיות. בראש כל שבט עומד שייח' שנבחר על ידי מועצת זקני השבט. לשבטים השיעים יש גם אימאם, שמהווה סמכות דתית רוחנית. יש שבטים שיצרו ביניהם קונפדרציה, אבל מספרן אינו גדול".
בעידן המודרני תרבות השבטים הולכת ומתערערת, וכך גם מבנה ההיררכיה המסורתי של השבט, "בין אם בגלל השפעות חיצוניות ובין אם בעקבות דברים פשוטים יותר, כגון העובדה שהיום בן שבט יכול לצאת לעבוד ולקבל שכר שמעניק לו עצמאות כלכלית, דבר שמצמצם את התלות שלו בראש המשפחה", כדברי אהרוני. "גם ההתגייסות למלחמות גדולות, כלל־שבטיות ורב־שבטיות, תחת מנהיגות צבאית ודתית שאיננה בהכרח מהנהגת השבט המסורתית, גורמת לתהפוכות בתהליכי קבלת ההחלטות של ראשי השבטים והקונפדרציות הבין־שבטיות.
"בעשור האחרון החלה פוליטיזציה של התנהלות השבטים מול המדינה, או במקרה הזה החות'ים. שייח'ים קיבלו החלטות ללא התחשבות בבני השבטים, ורבים מהם חשים שבמקום שראש השבט יהיה נציג השבט מול המדינה, השייח' הפך לנציג המדינה כלפי השבט. סכסוכים פעוטים שבעבר הסתיימו בבוררות שהובילה לפשרה, מגיעים כיום למצב של מלחמות שבטיות ונקמות דם, וכמובן מלחמת הכול בכול שרואים כיום בתימן בין הצפון לדרום, בין שיעים לסונים ובין שבט לשבט".
על פי האמונה השיעית הזיידית, ראשות המדינה – כלומר תפקידי הנשיא וראש הממשלה – חייבת להיות בידי שיעים זיידים, ואם יכהן ראש ממשלה אחר זהו גזל. במשך כ־1,200 שנה שלטו בתימן אימאמים שיעים, עד מלחמת האזרחים בשנת 1962, בין המלוכנים הנאמנים לשלטון האימאם הזיידי ובין הרפובליקנים שקיבלו תמיכה מצרית. אז הופלה הממשלה, ותימן הפכה לרפובליקה שהשלטון בה הוא לכאורה חילוני.
מאז התחוללו שש מלחמות שהובילו למצב הנוכחי. כך למשל, השיעים התלוננו כי עלי עבדאללה סאלח, לשעבר נשיא תימן הזיידי, שלח כוח מחיילי המשמר הנשיאותי לעזרתו של סדאם חוסיין במלחמת איראן־עיראק, חתם על הסכמים ושיתופי פעולה בינלאומיים של תימן עם ארה"ב למלחמה באל־קאעידה, ומינה את אחיו למחצה הגנרל עלי מוחסן אל־אחמר (המכונה בפיהם "עלי הכימי", משום שלטענתם השתמש נגד השיעים בנשק להשמדה המונית) כמפקד המערכה במלחמה נגד החות'ים, בסבבי הלחימה השונים מאז 2004 עד 2011. "מעשים אלו זיכו את הנשיא לשעבר סאלח בתארים מפוקפקים כגון אנטי־זיידי, וממשלת תימן הואשמה כתומכת המערב המשוקץ וכמשתפת פעולה עם הסעודים הוואהבים", מספר אהרוני.
משפחה שיש לה מדינה
"גם החות'ים הם למעשה קונפדרציה של שבטים, אף שהם תנועה דתית", מציין פרופ' טייטלבאום. "בתימן הייתה אימאמוּת של אחד מפלגי השיעה במשך מאות שנים. בשלב כלשהו הם הושפעו מאיראן, ובעקבות המהפכה הם מבקשים לשים את הדגש על העניין היהודי. פעמיים על הדגל הם מדגישים את השנאה לישראל וליהודים".
"זו משפחה שיש לה מדינה", אומר ד"ר אודי בלנגה, חוקר ומרצה במחלקה ללימודי המזרח התיכון באוניברסיטת בר־אילן. "למעשה הם קמו בגלל תנועה של סלפיות סונית במרחב המזרח התיכון. אל־קאעידה הגיעה לתימן מצפון, והחות'ים רצו לתת מענה לקיצוניות הסונית. מתחילת שנות האלפיים הם התחילו להקצין עמדות מול הממשל המרכזי והנשיא עבדאללה סאלח. הוא הופל ב'אביב הערבי' ב־2011, ובמקומו עלה עבד רבו מנסור האדי. אחרי ההדחה של סאלח נותר חלל ריק. החות'ים העצימו את כוחם והקימו אוטונומיה בצפון, ונלחמים עם המשטר המרכזי שלא מצליח לשמור על בסיס כוחו ולכידותו כמו בימי סאלח. הם נכנסו לוואקום השלטוני והביטחוני, הגדילו את עוצמתם הפוליטית והצבאית עד שכבשו את צנעא, הדיחו את הנשיא והקימו ממשלה חדשה. הם כרתו בריתות עם שבטים אחרים, ניצלו את חוסר המשילות באזורים נרחבים".
העם איתם?
"זו שאלה מרתקת. בסופו של דבר אנחנו מדברים על 30% שמשתלטים על הרוב הסוני. האם העם האיראני תומך בממשל? זה משטר שעלה בכוח הזרוע, קיצוני מבחינה דתית, ומן הסתם הם נוקטים אותן פעולות להשלטת הדת כלפי האוכלוסייה".
"גם שארית הפליטה של יהדות תימן נאלצה לעזוב ולסיים היסטוריה של קהילה מפוארת", מזכיר פרופ' רבי. "זהו סיפור עצוב של מדינה שמידרדרת לתהומות, כמו עוד כמה מדינות במזרח התיכון, והכל בגלל איראן".
