מלחמת האזרחים האכזרית שפרצה בתימן ב־2014 לא פסחה על ענף הספורט ואנשיו. להפך; שני הצדדים הלוחמים השתמשו בספורט כמרכיב באסטרטגיה צבאית – הן בגיוס ספורטאים ללחימה, והן בניצול תשתית הספורט שהתקיימה במדינה למען מטרותיהם. כמה מהספורטאים התימנים השתתפו בלחימה מרגע פריצתה, אם מבחירה ואם בעקבות גיוס בכפייה. חלקם לא שרדו מהקרבות, אחרים נותרו עם נכות קשה.
אחד הספורטאים הבכירים שנהרג בקרבות הוא עבדול ג'אבר אל־אדריסי, שחקנה הבינלאומי של נבחרת תימן וקבוצת אל־שעב צנעא המקומית. אל־אדריסי החל להילחם בשורות החות'ים ב־2016, לאחר שהמורדים השתלטו על קבוצתו, מינו צוות הנהלה נאמן וכפו קיום סמינרים ואירועים, במטרה לקדם את האידאולוגיה שלהם בקרב חברי המועדון ובמסגרות ספורטיביות נוספות. בנוסף שיבשו החות'ים את תפקידן של התאחדויות ספורט וביטלו פעילויות רבות. הם הפכו אצטדיונים ומתקני ספורט למחסני נשק, למחנות אימונים ולבתי קברות עבור חלליהם, בין השאר גם את בניין התאחדות הכדורגל של תימן שבצנעא.
בעקבות המלחמה בכלל ופעילות זו של החות'ים בפרט, היקף העיסוק בספורט בתימן ירד בימי המלחמה ב־88 אחוזים. תימן רחוקה מאוד מלהיות מעצמת ספורט, אין לה התקציבים המתאימים והידע הנדרש, ועדיין מתקיימת בה פעילות ספורטיבית במגוון ענפים ויש לה גם כמה מתקנים איכותיים לאירוח פעילויות שונות.
החות'ים הפכו אצטדיונים ומתקני ספורט למחסני נשק, למחנות אימונים ולבתי קברות עבור חלליהם, בין השאר גם את בניין התאחדות הכדורגל של תימן בצנעא
הענף האהוב והפופולרי במדינה הוא כדורגל. ב־1990, לאחר האיחוד בין הדרום לצפון, הוקמה ליגה מאוחדת שכללה ארבע ליגות ברמות שונות, כאשר בליגה הבכירה השתתפו 14 קבוצות. המשחקים נערכים בין נובמבר ליוני, והאלופה הזוכה בגביע וקבוצות שסיימו במקומות הראשונים, מייצגות את המדינה שנה לאחר מכן בגביע אסיה ובליגת האלופות הערבית.
הקבוצה הבכירה ביותר במדינה היא "אהלי צנעא", אלופת השנה החולפת. המועדון הוקם ב־1952 וזכה עד היום בעשר אליפויות, שלושה גביעים וסיים שבע פעמים במקום השני בטבלה כסגן אלוף. אחד השחקנים הבולטים של הקבוצה הוא השוער בן ה־40 סלאם סעיד, ששיחק במהלך השנים גם בירדן. במשך 16 שנה היה סעיד חלק מהנבחרת הלאומית של תימן, ורשם במדֶיה 58 הופעות בינלאומיות. עלי אל־נונו, שפרש כבר ב־2014, נחשב עד היום למלך שערי הליגה התימנית בכל הזמנים, עם 129 כיבושים, מלבד 29 נוספים במדי הנבחרת.
כניסה חינם
המצב הפנימי החמור בתימן פגע קשות גם בפעילות הכדורגל המקומית, שהושבתה כליל בין השנים 2014 ל־2021. האצטדיון הלאומי, אל־טווארה, שנחנך ב־1986 בצנעא והופצץ ב־2015 על ידי מטוסי קרב סעודים לאחר שהחות'ים השתלטו עליו, מכיל כ־30 אלף מושבים. אף שניתן לקיים בו מגוון פעילויות ספורט, הוא משמש בעיקר כמגרשה הביתי של הנבחרת הלאומית, שאינה יכולה לארח בו משחקים כרגע. נבחרת תימן לא העפילה מעולם למשחקי הגביע העולמי (מה שמשאיר לפחות נבחרת אחת במצב גרוע מישראל, שרשמה הופעה בודדת ב־1970).
בנובמבר 2010 אירחה עיר הנמל עדן את הגרסה ה־20 של "גביע המפרץ לאומות", שנוסד ב־1970 בבחריין וכולל את מדינות המפרץ. בטורניר השתתפו שמונה קבוצות, כוויית זכתה בגביע, סעודיה בסגנות, ואילו הנבחרת התימנית סיימה עם שלושה הפסדים בשלב המוקדם ושער זכות אחד בלבד, והודחה מהמשך המשחקים.
בניגוד לליגות התימניות המקומיות, הנבחרת לא הפסיקה את פעילותה הבינלאומית וכיום היא מארחת את משחקי הבית שלה בסעודיה. ב־2019 רשמה הנבחרת הישג היסטורי לאחר שהעפילה לראשונה לאליפות אסיה שהתקיימה באיחוד האמירויות. משחק הפתיחה סידר לתימנים מפגש טעון מול נבחרת איראן, שהנהגתה עומדת מאחורי ארגון הטרור החות'י. המשחק הסתיים בתבוסה תימנית צורבת, 5:0. ההמשך לא היה מעודד יותר, ולאחר הפסדים 3:0 מול עיראק ו־2:0 מול וייטנאם, הודחה הנבחרת בתום שלב הבתים ללא שער זכות בודד.
בימים אלה משתתפת הנבחרת התימנית במוקדמות מונדיאל 2026, שיתקיים בארצות הברית, מקסיקו וקנדה. התימנים עברו את הסיבוב הראשון לאחר ניצחון כפול על סרי־לנקה, ונמצאים כרגע במקום השלישי בשלב הבתים השני, עם ניצחון מול נפאל ושלושה הפסדים, ולמעשה הם איבדו כל סיכוי להעפיל למונדיאל הבא.
את הנבחרת, שמדורגת במקום ה־156 בדירוג פיפ"א, מאמן הצ'כי מירוסלה סוקופ, שאימן בעבר בצ'כיה, בעיראק ובמצרים, ומעולם לא ביקר במדינה. אף שמדובר בענף הפופולרי ביותר בתימן, כיום רשומים בה רק כ־9,200 כדורגלנים פעילים. בשל העובדה שרבים חוששים להגיע למשחקי הליגה, רוב הקבוצות מאפשרות את הכניסה למגרשים חינם אין כסף. ובכל זאת, נכון להיום מרבית תושבי תימן מעדיפים לעקוב אחר כדורגל עולמי מביתם, כאשר הליגה הפופולרית ביותר במדינה היא הליגה הספרדית.
גם ענף הכדורסל מתנהל בתימן בדרך זו או אחרת. נבחרת הכדורסל התימנית החלה לפעול בשנת 1960, אבל רק בשנת 1971 הצטרפה לפיב"א אסיה. הנבחרת מעולם לא העפילה לאליפות העולם או לגביע אסיה, אבל כן רשמה ארבע הופעות ב־WABA, טורניר שנתי יוקרתי שאליו מעפילות נבחרות ממערב אסיה. ההישג הטוב ביותר של הנבחרת נרשם ב־2005, כאשר סיימה במקום הרביעי מתוך חמש נבחרות בטורניר שנערך בביירות, הופעה שכללה ניצחון בכורה היסטורי 54:59 על עיראק. ענף הכדורסל נפגע גם הוא קשות עקב הקרבות. הליגה נעצרה לתקופה ארוכה, והקבוצות לא הצליחו לקיים אימונים סדירים במדינה מוכת הלחימה. כיום הכדורסל התימני מתנהל באופן רציף, ובליגה הבכירה משחקות 12 קבוצות.
בנוגע לספורט אולימפי, תימן רחוקה שנות אור מהצמרת העולמית. היא החלה לשלוח ספורטאים לאולימפיאדה שנתיים לאחר האיחוד. המשלחת הגדולה ביותר עד כה הגיעה לברצלונה 1992, והיא כללה שמונה ספורטאים מענפי הג'ודו והאתלטיקה. תימן סיימה את המשחקים עם העפלה של ארבעה ג'ודוקאים לסיבוב השני והדחתם, בנוסף לשלושת האצנים למרחק של 800, 1,500 ו־10,000 מטרים, שלא צלחו את שלב המוקדמות.
ב־1996, מוחמד אל־סעדי, אחד מארבעת הנציגים שהגיעו למשחקי אטלנטה, סיים במקום ה־101 במרתון הגברים, בעוד המתאבק בסגנון יווני־רומי, עבדול אל־עיזאני, סיים במקום ה־19. מאז ועד משחקי טוקיו נשלחו לאולימפיאדות משלחות זעירות של בין שניים לחמישה משתתפים, במקצועות האתלטיקה, התעמלות, ג'ודו, שחייה, ירייה למטרה וטקוואנדו. עד היום השתתפו חמש נשים מתימן במשחקים. ההישג הטוב ביותר של המדינה נרשם ב־2012 בלונדון, כאשר תמים אל־קובטי, שנשא את דגל המשלחת בטקס הפתיחה, סיים במקום התשיעי מתוך 16 בתחרות הטקוואנדו עד משקל 58 קילוגרם. אל־קובטי הגיע למשחקים שנה לאחר שזכה במדליית הזהב במשחקים הפאן־ערביים שהתקיימו בדוחא בירת קטאר.
הדור הצעיר איננו מסמן תקווה בתחום האולימפי: גם כאן נשלחות זה עשרות שנים נבחרות מועטות משתתפים, בענפים הדומים לאלו שמגיעים לאולימפיאדה. למשחקי הספורט הפאראלימפי שיגרה תימן משלחת בת חמישה נציגים פעם אחת בלבד, לברצלונה 92'.
החרימו את הישראלים
הספורט העממי בתימן הוא חלק ניכר מהפעילות השוטפת במדינה וענפיו זוכים לפופולריות גדולה. הבולט שבהם הוא, תאמינו או לא, "קפיצת גמלים". זוהי תחרות שבה על כל משתתף לקפוץ בשטח חולִי מעבר לגמל אחד ועד שישה, משימה לא פשוטה כלל. מי שקופץ רחוק יותר הוא המנצח. העיסוק טומן בחובו גם סיכונים לפציעות, אך פרסים כספיים גבוהים מושכים צעירים רבים לתחרויות, שאתם יכולים להתרשם מהן בעצמכם ביוטיוב הקרוב לביתכם.
ענף עממי תחרותי פופולרי נוסף הוא ריקודי ג'מפה, ריקוד המשלב קואורדינציה, יכולת תנועה ומהירות, ובמהלכו משלבים את התנועה עם שני סכינים שהרוקד אוחז בהם ומזיז אותם לפי הקצב. הריקוד החל כמנהג מסורתי לפני חתונות ואירועים מיוחדים, והפך בעשורים האחרונים לספורט תחרותי פופולרי. הביצוע מלווה בנגינה חיה ומצריך כושר גבוה. כל אחד מהמשתתפים מקבל ניקוד על היכולת שהפגין, והמנצח הוא מי שזכה לניקוד הגבוה ביותר. גם במקרה הזה מדובר בספורט מסוכן, שמשתתפיו נפגעים מדי פעם מהסכינים שמשולבים בו.
ספורט מסורתי נוסף הוא סחיבת מים. לפני תחילת התחרות מרטיבים את המשטח החולי והופכים אותו לבוצי. על כל משתתף בתחרות למלא חבית של מים במהירות האפשרית, באמצעות דליים שהוא חוזר וממלא בצד השני של המשטח, כאשר למשתתפים מותר להפריע ולדחוף זה את זה על המשטח הבוצי. פעמים רבות התחרות מתקיימת בין שני כפרים שכנים. למרות המחסור במים ברחבי תימן, התושבים מתעקשים על המשך קיום התחרויות הללו, שמשמרות את המסורת ותורמות לאיחוד הקהילה.
ולסיום, זווית ישראלית: ב־2010 סירבה נבחרת השחמט התימנית להופיע למשחק מול נבחרת ישראל במסגרת הסיבוב הראשון באליפות העולם בשחמט, שהתקיימה במוסקבה. התימנים קיבלו הוראה לא לעלות למפגש מ"סיבות פוליטיות" וספגו הפסד טכני של 4:0. הישראלים מצידם דרשו לפסול את הנבחרת מהתחרות כולה. באופן מוזר, מי שנכנס לאתר התחרות באותם ימים גילה ארבע דיאגרמות פיקטיביות, שדימו באופן מפורט את המשחקים בין שתי המדינות, שכאמור מעולם לא התקיימו. זו הייתה כנראה הדרך הרוסית לכסות על המקרה ולהוריד את הנושא מסדר היום. בסופו של דבר סיימה ישראל את האליפות במקום השלישי והמכובד מתוך 153 משתתפות.
