שר החוץ של האיחוד האירופי, ג'וזפ בורל, אמר ביום שני האחרון כי כמה מדינות ביבשת צפויות להכיר במדינה פלסטינית עד סוף חודש מאי. בורל אמר את הדברים בשולי כינוס "הפורום הכלכלי העולמי" בריאד, בירת סעודיה. הוא לא נקב בשמות המדינות או ציין את מספרן.
עם זאת, בחודש שעבר הודיע ראש ממשלת ספרד, פדרו סנצ'ס, כי מדריד הגיעה להסכמה עם מנהיגי מלטה, סלובניה ואירלנד לנקוט צעדים ראשונים לקראת הכרה במדינה פלסטינית. ארבע המדינות חברות באיחוד האירופי. המחאה הישראלית המכנה את הכוונה כאמור כ"פרס לטרור" לא הועילה. לאחר דברי בורל, בישראל מעריכים כי בלגיה תצטרף לארבע המדינות ויחד יצהירו על הכרה רשמית במדינה פלסטינית.
יצאנו לבדוק מהם האינטרסים, האמונות והמוטיבציות של אותן מדינות להכיר במדינה פלסטינית. בין שרידות פוליטית, סכסוכים טריטוריאליים ו"המלך הפלסטיני".
ספרד – לשמור על הכיסא
פדרו סנצ'ס החליט להגיע לביקור בזק ברפיח, כמה שעות לפני מימוש הפעימה הראשונה של עסקת השבויים, ולשאת דברים קשים נגד ישראל תוך שימוש במשפט לא ייאמן שלפיו המצב בעזה הוא "הטרגדיה הגדולה ביותר בעידן המודרני".
כדי להקים קואליציה, נאלץ סנצ'ס לצרף לממשלתו כמה ממפלגות השמאל הקיצוני, לקבות מפלגות בדלניות מקטאלוניה וחבל הבאסקים, המחזיקות בעמדות אנטי-ישראליות מובהקות ויחד יצרו ממשלת מיעוט. חבלי הארץ הללו מזוהים עם מאבקים עממיים של אוכלוסיות מיעוט ביחס לשלטון והאליטה המדרידאית המזוהה עם המרכז-ימין.
לנוכח ההערכות שממשלתו עשויה ליפול כבר בסתיו הקרוב בגלל אילוצים ומתחים פנימיים, ספקולציה רווחת בספרד מספרת כי סנצ'ס חושק בראשות המועצה של האיחוד האירופי לאחר הבחירות לפרלמנט האירופי שיתקיימו ביוני. גורמים אחרים טוענים כי הוא מעוניין להיות מזכ"ל נאט"ו הבא. הדבר הוודאי היחיד, הוא שראש הממשלה משתמש ב" עניין הפלסטיני", על מנת לשמור על שרידות הקואליציה שלו.
בממשלת ספרד קיימים מספר גורמים קיצוניים שהאשימו את ישראל ברצח עם, אך מעל כולם ניצבת שרת הנוער והילדים הפלסטינית, סירה עבד רגו. האחרונה נולדה בכפר ענאתא שליד ירושלים, שם מתגוררים אביה ואחיה עד היום וב-7 באוקטובר כתבה: "לפלסטין יש את הזכות להתנגד לאחר עשרות שנים של כיבוש, אפרטהייד וגלות. מול אלה שמגינים היום על חזרה לענישה קולקטיבית בהפצצת רצועת עזה, דחוף להגן על החוק הבינלאומי. הפתרון היחיד הוא סיום הכיבוש".
סיבה נוספת לעוינות הספרדית לישראל היא העובדה שהמדינה מחצי האי-האיברי היא גם היחידה באירופה שלה גבול משותף עם העולם הערבי. שתי ערים ספרדיות קטנות בצפון אפריקה, מלייה וסאוטה, הן בעצם שתי מובלעות על קו החוף של מרוקו. הסמיכות הגיאוגרפית יוצרת הן גלי הגירה לתוך המדינה והן רצון לשמור על יחסים טובים ורגועים עם שכנתם.
באופן אירוני, יתכן שגם פעולה ישראלית לטובת מדינה ערבית דחפה את ספרד להרע את יחסה לישראל. המחלוקת על מעמדה של סהרה המערבית היא המכשול העיקרי ביחסים בין מרוקו לספרד. מרוקו טוענת לבעלות על סהרה המערבית, בעוד העם הסהראווי המקומי דורש עצמאות, כאשר הספרדים, ששלטו באזור עד שנת 1975, מסרבים לקבל את טענות הצדדים ודורשים הסדר כלשהו.
ביולי האחרון הודיע רה"מ נתניהו למלך מרוקו, מוחמד השישי, כי ישראל מכירה באופן רשמי בבעלות המרוקאית על השטח, מתוך תקווה שהצעד יקרב בין המדינות. יתכן שהצעד הזה הרחיק בין ישראל לספרד.
אגב, לפי הדין הבינלאומי, סהרה המערבית אינה חלק חוקי של מרוקו, אלא נמצאת תחת כיבוש, כך שהעובדה שאזרחי מרוקו גרים בה מהווה הפרה של הדין בדומה לאזרחים ישראלים המתגוררים ביו"ש.
מלטה – שותפות גורל
ימים ספורים לאחר ה-7 באוקטובר, הודיעה מלטה כי לא תפסיק את תקציב הפיתוח הלאומי שלה לפלסטין, הכולל תמיכה בפליטים ובסטודנטים פלסטינים הלומדים באוניברסיטת מלטה. ב-15בנובמבר הגישה מלטה הצעה למועצת ביטחון של האו"ם להפוגות הומניטריות דחופות וארוכות ולמסדרונות הומניטריים לאורך רצועת עזה.
תיאוריות במלטה מציעות כי הסנטימנט המלטזי מצוי עם הפלסטינים מפני שהם סבורים כי פלסטין היא מדינה שנכבשה בידי הבריטים ולאחר מכן בידי ישראל. בדומה לאופן שהם תופסים את הפלסטינים, גם במלטה שלטו כוחות זרים שהתחלפו במשך השנים. במאה התשיעית נכבשה מלטה בידי הערבים שגם התיישבו במדינה במאה ה-11. בתום אותה מאה נכבשה מלטה בידי ממלכת סיציליה ולאחר מכן על-ידי הספרדים. לאחר שעברה לידי הצלבנים, שהצליחו למנוע את כיבושה בידי האמיפריה העות'מאנית, נכבשה מלטה על-ידי נפוליאון בסוף המאה ה-18. מאוחר יותר הפכה למדינת חסות של המנדט הבריטי עד לקבלת עצמאותה ב-1964.
העיתון המקומי "spunt." הציע כי מאורע נוסף שיתכן שהשפיע על הלך הרוחות במלטה היה ההתנקשות בפתחי שקאקי, ממייסדי הג'יהאד האסלאמי, באוקטובר 1995 בידי המוסד על אדמת מלטה.
סלובניה – כניעה ללחץ
בינואר הצטרפה סלובניה לעתירה נגד ישראל בבית הדין הבינלאומי (ICJ) ויחד עם אירלנד ובלגיה ניסו לכפות על האיחוד האירופי הצהרה שקוראת להפסקת אש. ב-18 באפריל תמכה סלובניה בקבלתה של פלסטין כחברה באו"ם בהצבעה שנערכה במועצת הביטחון ונפסלה תודות לווטו האמריקני.
לוקאש קובסקו, חוקר במרכז לחקר המזרח בוורשה (OSW), מעריך כי גישת הממשלה הושפעה מהפגנות פרו-פלסטיניות שנערכו בלובליאנה ובפרלמנט הסלובני לפני כחודש ונכנעה ללחץ. בנוסף, לדידו הם מנסים להציג לציבור קו שונה בתכלית מזה של ראש הממשלה הקודם, איש הימין ג'אנז יאנסה, שבתקופתו התקרבו היחסים בין סלבוניה לישראל.
אירלנד – ברית המדוכאים הטרוריסטים
אירלנד היא אולי המדינה בעלת היחס העוין ביותר לישראל ביבשת אירופה כיום.
מאז התחלת המלחמה ברחובות המדינה התקיימו לא מעט הפגנות פרו פלסטיניות, שגובו על ידי חברי ממשלה, לרבות ליאו ורדקר, ראש ממשלת אירלנד. ניצני התמיכה של אירלנד בפלסטינים נטועים באמונה שעל אירלנד מוטלת החובה המוסרית, כמושבה לשעבר של האימפריה הבריטית, לעמוד לצד עמים אומות הסובלים כיום מ"דיכוי קולוניאלי".
מבחינה היסטורית, הכנסייה הקתולית באירלנד, אחת המדינות המזוהות ביותר עם הנצרות הקתולית, הייתה אחראית לשנאה אנטי-יהודית. במהלך השנים, פרסמה הכנסייה סטריאוטיפים אנטישמיים והציגה את היהודים כמלווי כספים טפיליים שמנצלים אנשים. שנים של דמוניזציה ליהודים הובילו לכך שאירלנד בחרה להיות ניטרלית במהלך מלחמת העולם השנייה, לדחות אשרות פליטים ליהודים שניסו להימלט מגרמניה הנאצית וכמה מחברי המחרת האירית אף סייעו למשטר הנאצי. יתרה מכך, ראש הממשלה דאז ואחד מאבות האומה האירית, איימון דה ואלירה, אף ביקר בשגרירות הגרמנית בדבלין כדי להביע את תנחומיו כשנודע לו על מותו של היטלר. במשך השנים אישי ציבור אירים המשיכו להשתמש ברטוריקה אנטישמית נגד יהודים בכלל ובהקשר של מדינת ישראל בפרט.
כשלושה שבועות לאחר מלחמת ששת הימים, נאם באו"ם שר החוץ האירי ודרש מישראל לשלם פיצויים לפליטים פלסטינים ולהכיר בזכות השיבה.
בשנות ה-70 הקשר עם הפלסטינים אף התחזק, כאשר פת"ח ארגן אימוני נשק ומחבלים עבור פעילי המחתרת האירית וצבא השחרור בלבנון ובלוב, בתמיכתו של קדאפי שיתוף הפעולה של המחתרת האירית עם ארגוני הטרור הפלסטינים נמשך לתוך שנות ה-90.
בשנת 1980 הייתה אירלנד למדינה האירופית הראשונה שהכריזה כי לפלסטינים יש דרישה לגיטימית למדינה משלהם.
לאחר חשיפת מעורבות עובדי אונר"א במתקפת הפתע על ישראל, אירלנד הודיעה שאין בכוונתה להשעות את המימון לאונר"א. במארס, אירלנד הודיעה כי היא הצטרפה לתביעה של דרום אפריקה בבית הדין הבינלאומי הפלילי בהאג (ICC).
בלגיה – "המלך הפלסטיני"
לפני מספר חודשים נחשפנו לתיאוריה המופרכת לפיה ישו היה פלסטיני ומהון להון מסתבר שלבלגים יש תיאוריה דומה שלדעת רבים טומנת בחובה את שורשי החיבור של המדינה לארצנו הקטנה.
ג'ורג'י ורבק, היסטוריון מאוניברסיטת לובן, טוען כי רבים מהבלגים מאמינים שמלכי בלגיה, בודואן ואלברט השני, הם צאצאים של גוטפריד מבולון, שליטה הראשון של ממלכת ירושלים הצלבנית וממנהיגי מסע הצלב הראשון. לכן, חלק מהבלגים מאמינים שמלכם קשור לירושלים.
לפי ורבק, העובדה שבלגיה ביקשה לעצמה את שטח המדינה לאחר תום מלחמת העולם הראשונה, אותו קיבלה לבסוף בריטניה, נטועה באותו חיבור היסטורי בלתי מוכח, כאשר הם מזדהים עם הצד הפלסטיני מפני שהוא נתפס בעיניהם כחלש והקורבן.
תקדים מסוכן
בקרוב נדע האם חמש המדינות אכן יכריזו על הכרה רשמית במדינה פלסטינית והאם מדינות נוספות אף יצטרפו אליהן במהלך שעלול להביא את הלחץ הבינלאומי על ישראל להסדר שבסופו מדינה פלסטינית לגבהים חדשים.
