יו"ר הכנסת, ח"כ אמיר אוחנה, יארח את שורד השואה טומי שחם, אשר יספר לקהל של בני נוער וצעירים את קורותיו בזמן המלחמה ויענה לשאלותיהם. הזמר אריק סיני ילווה את האירוע בשירה.
תחילת השידור בסרטון ב-7:48:50
טומי נולד בשנת 1933 בכפר פרסלי, בצ'כוסלובקיה. בכפר התגוררו 200 יהודים. "לאחר פלישת הגרמנים לסלובקיה בשנת 1941, במשך שנה וחצי הרגשנו את האנטישמיות". הוטלו חוקים חדשים על היהודים. טלאי צהוב, מסירת רכוש, ואיסור על למידה בבית הספר הציבורי. בעקבות כך נפתח בית ספר קטן לכל היהודים. היה גירוש של יהודים רבים מסלובקיה, אך משפחתו של טומי ניצלה בכל פעם. הם הבינו את מה שמתרחש וניסו לברוח כשלוש פעמים ללא הצלחה, להונגריה.
בשנת 1944 טומי נשלח עם משפחתו להונגריה. ניתנה להם שעה להתכונן, ואמרו להם שלא לקחת דברים רבים איתם, לא יהיה צורך בכך. לקחו אותם לבית הכנסת, שם התכנסו יהודי מכל הכפרים בסביבה. אנשים בכו והתפללו, לא ידעו מה יעלה בגורלם. הסיעו את כולם במשאיות כ-60 ק"מ, למחנה שנקרא SERED, שם הוכנסו לצריף גדול כ-2000 יהודים ביחד.
טומי מספר, "מדי בוקר, ראיתי מחוץ לחלון הצריף, את מפקד המחנה יושב ליד התורן ושני צוענים ערומים מולו, שורק והם היו צריכים להרביץ אחד לשני עד שאחד מהם מת. 7 ימים היינו, ראיתי 7 צוענים שמתו, 7 צוענים מסכנים שנותרו בחיים".
לאחר 7 ימים, העלו את כולם על רכבת, 75 אנשים בקרון משא. היו להם שלושה דליים של מים. אמרו להם לאחר שתיית המים, להשתמש בהם כשירותים. למרות שהמרחק לבירקנאו אורך כ-8 שעות נסיעה, אנחנו הגענו רק לאחר 3 יממות. חולים ומבוגרים מתו בקרון.
"הגענו לבירקנאו ב-2.11.1945". אחרי יומיים לקחו את כל הגברים מגיל 10 ומעלה לעבוד במחנה כפייה. טומי נשאר עם אמו. קעקעו על ידו של טומי מספר. "הייתי צריך לזכור את המספר, בשביל המפקד". אחרי המספר, אמרו לכל הילדים והאמהות להתפשט ולהיכנס למקלחת. לאחר מכן סיפרו אותם ונתנו להם מדי מחנה ונעליים. הכניסו אותם לאולם גדול עם 300 ילדים ו-200 נשים. לקחו את כל הנשים לגרמניה, לעבוד בבית חרושת. נשארו 300 ילדים קטנים בוכים. טומי נשאר לבדו לחלוטין. אמו של טומי הצליחה לשרוד את המלחמה.
לאחר מכן החלו לצאת צעדות המוות מהמחנה בירקנאו. טומי ניצל מהצעדה; "עמדנו בחוץ שלוש שעות, היה מינוס 25 מעלות. היה לי כל כך קר. אמרתי לחבר שאני מרגיש שאני עוד רגע נופל, וביקשתי שיתגנב איתי חזרה לצריף. לאחר כ-15 דקות יצאנו החוצה, כשיצאנו כולם כבר הלכו". טומי חיכה במחנה, עד 27 בינואר 1945, שאז הגיעו הרוסים, ושחררו את המחנה. טומי עלה ארצה בעליית הנוער, בשנת 1947.
בעשור האחרון הפך פרויקט זיכרון בסלון לחלק בלתי נפרד ממאמצי הזיכרון והנצחת השואה. מה שהתחיל כיוזמה חברתית הפך למסורת במסגרתה מציינים יותר משני מיליון אנשים בארץ וב־65 מדינות ברחבי העולם את יום הזיכרון לשואה ולגבורה בדרך אחרת, אישית ומחברת. השנה, בעקבות אירועי 7 באוקטובר, קיבל היום הזה עבור כל אחד מאיתנו משמעות אחרת. בטבח שמחת תורה הפכו תמונות שלא חשבנו שנראה עוד למציאות מטלטלת. דווקא מתוך התהומות האלה, השנה מאפשר לנו היום הזה הזדמנות להתעמק בסיפורי השואה ולשאוב מהם השראה וכוח. מתוך הכאב, נשאב תקווה מסיפוריהם של שורדי השואה ובני משפחותיהם ששרדו את השאול והקימו משפחות, דור חדש ומדינה. בכל סלון השנה יוצב כיסא צהוב להזכרת החטופים ויסתיים בתפילה לשובם הביתה.
