באפריל 2011 נחת בתיבת הדואר האלקטרוני של ורד שביט מייל מאחיה, טל שביט. בשלושת השבועות הבאים הגיעו ממנו עוד כמה מיילים, כולם זהים – שורת הנושא ריקה ובתוכן קישור בודד. הבעיה הייתה שהוא נהרג חודש קודם לכן מפגיעת מכונית.
טל נהרג ב־2 במרץ 2011. הוא היה עיתונאי רכב ואופנועים מוכר, ומותו זעזע רבים בקרב קהילה זו. מאז, כמעט באופן רצוף, מקדישה אחותו ורד את חייה לנושא המוות הדיגיטלי, כלומר לכל הקשור לנכסים שאנשים שמתים משאירים אחריהם ברשתות החברתיות, בדואר האלקטרוני, במחשבים ובמכשירים הסלולריים שלהם. "שום דבר לא היה מתוכנן בכל הפעילות שלי שקשורה למוות דיגיטלי, הדברים התגלגלו", היא אומרת, "אחרי שפגשתי באופן אישי את הנושא, התחלתי לחפש עליו חומר נחשפתי אליו בעוד מקומות והקשרים, וככל שפגשתי אותו יותר הבנתי שזה משהו מאוד חשוב שאף אחד לא מדבר עליו או מטפל בו".
ההתמודדות עם המייל שנפרץ הייתה רק חלק מהקושי. "עשינו חלוקת עבודה במשפחה, ולקחתי על עצמי לעבור על המחשבים שלו לפני שאני מעבירה אותם לילדיו. אבל גיליתי שקשה לי מאוד להיכנס למחשב שלו. המחשב שלנו הוא מקום כל כך פרטי ואישי, כמעט כל תיקייה יכולה להגיד עלינו משהו. היה לי ברור שאני צריכה לעשות את הפעולות האלה, אבל ברמה הנפשית פשוט לא הצלחתי. במשך שבועות המחשב ישב בדירה שלי ולא הצלחתי אפילו להכניס אותו לחשמל. הרגשתי שאני פוגשת קושי שאף אחד לא הכין אותי לקראתו ושאף אחד לא יכול לעזור לי בו. אין שום תפיסה חברתית מקובלת לגבי הדבר הזה, אתה פשוט צריך להתמודד לבד".
שביט לא הרפתה מהנושא וצללה לעומקם של דברים, עד שחבר טוב הציע לה להתחיל לכתוב ולחלוק את התובנות. "הבנתי שאני רוצה לעזור לאנשים אחרים שלא ירגישו בודדים כמו שאני הרגשתי כשישבתי מול המחשב של טל. הפכתי את הבלוג האישי לבלוג בנושא מוות דיגיטלי. קראתי לו 'אבק דיגיטלי' וכתבתי פוסטים בעברית ובאנגלית, שקיבלו כיסוי תקשורתי די מהיר כי היה שם משהו שלא היה באף מקום אחר".
למה בעולם זה עניין שנחקר ומדובר, ובארץ לא?
"יש סברה שישראלים הרבה פעמים מוצאים מישהו שיעזור להם. ב־2005 נהרג חייל אמריקני והיה לו חשבון מייל ב'יאהו', המשפחה שלו נאלצה להגיע לתקשורת כדי לשכנע את החברה למסור לידיהם את החשבון. אם מקרה כזה היה קורה בארץ, למשל עם תיבת מייל של 'וואלה', הרבה לפני פנייה לתקשורת מישהו שמכיר מישהו בוואלה היה מתערב והדברים היו נפתרים בשקט. אני לא חושבת שקוריאני מחפש קוריאני אחר שעובד באיזו חברה כדי שיעזור לו".
7 באוקטובר תפס את שביט ובן זוגה בטיול ביפן וטאיוואן. "בנובמבר היינו אמורים לחזור ארצה", היא מספרת, "הטיסה בוטלה והחלטנו להאריך את השהות בחו"ל". בינתיים החלו לזרום לתיבת המייל של הבלוג פניות ממשפחות נפגעי הטבח. "ממדי האסון התחילו להתבהר, קיבלתי פניות מאנשים שמתמודדים עם ההיבטים הדיגיטליים של השכול שלהם, והרגשתי רע שכל מה שאני יכולה לעשות זה להפנות אותם למדריכים לא עדכניים מ־2017. הרגשתי שאני חייבת לחזור, שזו הדרך שלי לסייע במאמץ המלחמתי ".
מהן העצות הכי טובות שאת יכולה לתת למשפחות שכולות?
"דבר ראשון, לשמור על הטלפון פעיל. הדבר השני הוא ליצור גיבוי, גם לדברים שאתם בטוחים שמגובים, על הענן ובכונן פיזי. יש מקרים קורעי לב של מכשירים שנגנבו מדירות של משפחות שכולות, ואין להן איך לשחזר את הזיכרונות. ההמלצה השלישית היא לסרוק מסמכים חשובים. דבר נוסף: אחת לשבוע או שבועיים להיכנס לכל האפליקציות בטלפון של אהובכם שמת כי לכל אפליקציה יש זמן שאחריו אם אין פעילות היא מושבתת. למשל, אם לא נכנסים לחשבון ואטסאפ במשך 120 יום, אי אפשר להיכנס אליו יותר. יש סיפור עצוב מ־7 באוקטובר, על אלמנת שוטר שהטלפון שלו היה לה ביד עם הסיסמה שלו, היא רק לא נכנסה לוואטסאפ כי היה לה קשה מדי, וכשכבר ניסתה להיכנס היה מאוחר מדי.
עצה נוספת היא לא לעשות דברים בפזיזות, לא למחוק דברים מתוך מצוקה רגשית. מייד אחרי המוות זה לא הזמן לקבל החלטות חשובות. קצת אחרי שהיגון שוקע אפשר לקבל החלטות בצורה יותר מושכלת".
הכתבה המלאה תתפרסם מחר (ו') במוסף "מוצש" של מקור ראשון
