"אני רואה אנטישמיות ברמת שכבר לא מאפשרות אפיונים עם פינצטות"

ההתרחשויות האחרונות באוניברסיטת קולומביה היוקרתית בניו־יורק מחרידות את יעקב חגואל, יו"ר ההסתדרות הציונית העולמית: "האלימות האנטישמית בקמפוסים היוקרתיים ביותר בארה"ב חוצה כל גבול ואיננה מתקבלת על הדעת", הוא אומר. "לאנטישמיות אין גיל או מנת משכל. מה שהחל כ'מאהלי מחאה' של תמיכה בחמאס, מקצין והופך לקן צרעות שבאמצעותו מטרידים, זורעים פחד ותוקפים באלימות סטודנטים יהודים. אנחנו בשנת 2024, והאנטישמיות בעולם בכלל ובארה"ב בפרט היא כמו בשנות השלושים של המאה הקודמת. הסרטונים שבהם נראים סטודנטים עוקבים אחר יהודים, יורקים עליהם, מכים אותם וצועקים לעברם כינויי גנאי – מעוררים חלחלה ומזכירים לי סרטים שראיתי בילדותי לפני יום השואה. ההיסטוריה תשפוט את הממשל האמריקאי אם הוא ימשיך לעמוד מנגד. זה נושא שצריך להיות בראש סדר העדיפויות".

לחגואל בן ה־53, תושב נתניה, יש ניסיון רב־שנים בקשר עם יהודי התפוצות. עוד בצעירותו שימש כיו"ר מועצת תנועות הנוער הציוניות העולמיות, מ־2010 כיהן בתפקידים שונים במוסדות הלאומיים, ומ־2020 מכהן כיו"ר ההסתדרות הציונית העולמית. האנטישמיות שמרימה את ראשה המכוער ביתר שאת מאז 7 באוקטובר, מדירה שינה מעיניו.

ב־2023 נרשם בארה"ב זינוק של 140 אחוז בתקריות אנטישמיות, ונשבר שיא של כל הזמנים. גם לפני 7 באוקטובר והמלחמה בעזה הייתה מגמת עלייה באנטישמיות בעולם. איך ניתן להסביר זאת?

"לצערי, המספרים שמתפרסמים לא קרובים לאמת. לפחות מארבע השנים האחרונות יש נתונים על כך ש־70־80 אחוז מהתקריות האנטישמיות כלל לא מדווחות, והמספר הולך וגדל. לכן קשה להתעסק עם מספרים, חשוב יותר לראות מגמות. בעשור האחרון יש מגמה של עלייה מתמדת באנטישמיות. למלחמה בעזה כבר הגענו בנקודת השיא הכי גבוהה מאז השואה. מ־7 באוקטובר יש עלייה של כ־400 אחוז, ואין ספק שנפל דבר. אנחנו כישראלים פחות נחשפים למקרי האנטישמיות בעולם, אבל צריך לדעת שבאותו זמן שהמחבלים פרצו ליישובי הדרום, נלחץ גם כפתור הפעלה של קמפיין מקוון שמטרתו ייצור אנטישמיות בכל העולם. מעורב פה כסף גדול שמגיע מציר הרשע שמתחיל באיראן".

העם היהודי מכיר את זה שאוהבים אותו כשהוא מותקף, והרבה פחות כשהוא חזק. אולי האנטישמיות הגואה היא בעצם סימן טוב.

"יכול להיות שיש בזה משהו, אבל בעשור וחצי האחרונים שבהם אני עוקב אחרי הדברים, המסקנה שלי היא שאנטישמיות היא אנטישמיות היא אנטישמיות, ואי אפשר לכבס אותה בכל מיני תירוצים וסיבות. נכון שיש 'פיקים' שקשורים לדברים טובים שקורים בישראל. לדוגמה, אחד משיאי האנטישמיות בארה"ב התרחש בתקופת טראמפ שהיה טוב לישראל ועשה דברים טובים כמו העברת השגרירות לירושלים וההכרה בריבונותנו ברמת הגולן. ברור שהאנטישמיות אז הייתה מתוך כך שישראל חזקה. אבל יש גם שיאי אנטישמיות באירועים שאינם טובים לעם ישראל ולמדינה. פרץ האנטישמיות שהתחיל מיד אחרי 7 באוקטובר, עוד לפני המלחמה, הוא דוגמה לכך. צריך לומר שיש אנטישמיות גם בלי פיקים, וגם במדינות שאין בהן בכלל יהודים. המרחב הדיגיטלי הפך לאנטישמי, בלי קשר למגע עם יהודים ולידיעה מי זה בכלל יהודי. ילדים ביפן לומדים מהרשת שהיהודים הביאו לעולם את הקורונה. עשרת האתרים הראשונים בגוגל ביפן שמתארים מה זה יהודי, הם אנטישמיים. נבנים פה דורות של עשרות מיליוני אנשים עם בורות ונרטיב בעייתי מאוד, שיגבירו את האנטישמיות בעתיד".

לא תשתוק

תוכל לאפיין את הההבדלים בין אנטישמיות מימין, אנטישמיות משמאל ואנטישמיות קלאסית?

"אפשר לאפיין, אבל מאז 7 באוקטובר אני פחות נוטה לעשות את זה, כי אני רואה אנטישמיות ברמות שכבר לא מאפשרות אפיונים עם פינצטות. בסופו של דבר, לילד היהודי שיוצא עם כיפה לרחוב בפריז או בניו־יורק וחוטף מכות ואומרים לו 'יהודי מלוכלך', משנה אם זה קרה מימין או משמאל, מאנטי־ישראליות או מאנטי־ציונות וכל מכבסות המילים הללו? אסור לנו ליפול לחלוקות האלה יותר. כל המסכות ירדו, יש פה שנאת יהודים טהורה, והרבה פחות משנה איך בדיוק תקרא לה".

ובכל זאת, יש הבדל בין שנאת יהודים של פרופסור למגדר בקולומביה ובין ניאו־נאצי שגר בקרוון במיזורי.

"גם השמאל הקיצוני וגם הימין הקיצוני באמריקה לא אהבו את היהודים לפני הקמת המדינה או לפני מלחמת ששת הימים. אלה הכול תירוצים לאותו רגש שנאה. זו אנטישמיות קלאסית שבונה לעצמה הצדקות מכיוונים שונים".

בשמאל הקיצוני האמריקני יש גם לא מעט יהודים. זו לא קצת בעיה לקרוא להם אנטישמים?

"לצערי יהודי יכול להיות אנטישמי. אני לא נכנס לשמות, אבל יש ארגונים יהודיים באמריקה שפועלים נגד מדינת ישראל, וזו אנטישמיות".

הם ונטורי קרתא יגידו לך שאין למדינת ישראל בעלות על היהדות. מבחינתם, מושגים כמו 'תיקון עולם' ו'אור לגויים' הם היהדות האמיתית, וישראל משתמשת ביהדות כדי לעשות דברים מאוד לא יהודיים. מהבחינה הזו, כשעומד מולך גוי זה הרבה יותר פשוט.

"יש לי הרבה התמודדויות כאלה, אבל צריך לזכור שאני לא מייצג את ממשלת ישראל וגם לא את מדינת ישראל. נבחרתי על ידי הקונגרס הציוני, שהוא סוג של פרלמנט של העם היהודי. נכון שהקבוצות האלה לא נמצאות אצלנו, מתוך בחירה שלהן, אבל יש אצלנו גופים מימין ומשמאל שהם לא בהכרח כוס הקפה שלי אבל הם חלק מהעם היהודי והתנועה הציונית. לפעמים יש לי התמודדויות, אפילו פיזיות, מול הקיצוניים. אני רואה בהם גיס חמישי".

יש בכלל מה לעשות מול צונאמי האנטישמיות?

"בהחלט, יש הרבה מה לעשות. חייבים להשיב מלחמה שערה. כל אחד שרואה עוולה אנטישמית ברשת, חייב להגיב. זה יכול להיות טוקבק, תלונה או דיווח. רובנו מתעלמים, וזה לא טוב. ז'בוטינסקי אמר ששקט הוא רפש, וצדק. יש לנו בעיה מובנית באינטרנט כי מספרית אנחנו בנחיתות מול שונאינו, אבל אם כל אחד יגיב זה ייראה אחרת. עם חתיכת הפלסטיק שיש לנו ביד אנחנו יכולים לעשות הרבה, ולא צריך להסתכל רק על הממשלה וארגונים גדולים אחרים.

"באותו זמן שהמחבלים פרצו ליישובי הדרום, נלחץ גם כפתור הפעלה של קמפיין מקוון שמטרתו ייצור אנטישמיות בכל העולם. מעורב פה כסף גדול שמגיע מציר הרשע"

"אין ספק שאנחנו נמצאים במשבר אחרי 7 באוקטובר, שפגע לכולנו בתחושת הביטחון – גם בישראל וגם בתפוצות. כשאתה מסתובב עם תחושת ביטחון חלשה אתה פגיע יותר, הצד השני מזהה את זה ונותן לנו בראש. אנחנו חייבים לשנות דיסקט, להרים את הראש, להסתובב עם גאווה יהודית ולחזק את הזהות היהודית שלנו. זה נשמע קלישאה, אבל זה לא. קהילות שבהן הזהות היהודית והקהילתיות חזקות יותר, הן יותר שרידות ופחות פגיעות מבחינת אנטישמיות. זה לא פלסטר, אלא ריצה למרחקים ארוכים. אם נדע לחזק את הזהות היהודית, זהו פתרון לטווח ארוך. מי שפוחד להיות יהודי, הנכדים שלו לא יהיו יהודים. אני לא שופט אף אחד, אבל כשאתה מסתיר את הסממנים היהודיים שלך ומוריד את המזוזה מהדלת, הולך פחות לבית כנסת ולא שולח את הבן שלך לבית ספר יהודי כי אתה חושש, הסיכוי שהנכד שלך יהיה יהודי יורד משמעותית".

הרפורמים טוענים שבפתיחת היהדות גם למי שלא מתגייר על פי ההלכה, הם מרחיבים את המעגל היהודי בגלות ותורמים לצמצום האנטישמיות.

"אני מכיר את הטענה הזו. בחמש השנים האחרונות כבר פחות 'אִין' להיות יהודי בארה"ב. רוב הסטודנטים היהודים משנים את השמות שלהם ברשתות החברתיות כי הם חוששים מהתנכלויות ומבריונות דיגיטלית. זו תופעה שהתחילה לפני כמה שנים, כשטראמפ עלה לשלטון. עד אז גויים היו משנים את השמות שלהם לשמות יהודיים, היום זה הפוך. אני מדבר הרבה עם סטודנטים וזו ממש תופעה, כמו גם הורדת מזוזות מחדרים בקמפוסים. עם כל הכבוד ליהדות התרבותית, אני לא שם. גם מבחינת האמונות הפרטיות שלי וגם כי אני חושב שזה לא מחזיק מים. אני במשמרת, יש לי אחריות, אני צריך לראות מה קורה עם העם היהודי לא בעוד חמש שנים אלא בעוד חמישים שנה. אני מכיר את חבריי הרפורמים, הם יושבים איתי בשולחן ההנהלה ומאמינים במה שאמרת. אני חושב שזה לוקח אותנו למקומות לא טובים".

הקצוות כבר לא צרים

מי שלא מסתובב בעולם ונסמך רק על פרסומי תבהלה בישראל, עלול לחשוב שבכל פינה אורב אנטישמי שמחפש להרוג יהודים או ישראלים. אלא שלצד מקרי אנטישמיות רבים שמגיעים לכותרות, הממשלות החשובות והחזקות במערב תומכות באופן בולט במלחמה הישראלית בעזה, ובכל סקר שנעשה בארה"ב ישנה תמיכה עממית רחבה בישראל. רק לפני כמה ימים פורסם סקר שלפיו רוב מוחץ בציבור האמריקני תומך בפעולה ישראלית משמעותית ברפיח.

"לא טענתי שהממשלות אנטישמיות, וגם לא שרוב האנשים במערב אנטישמים", אומר על כך חגואל, "דיברתי על הקצוות שלצערי כבר אינם צרים. אם יהודי לא יכול לשלוח את הילד שלו עם כיפה לבית הספר, יש לנו בעיה. ומעבר ליחס שלהן למלחמה בעזה, צריך להסתכל מה הממשלות האלה עושות בחקיקה ובאכיפה נגד אנטישמיות. יש הרבה מאוד בתי ספר בארה"ב שלא מלמדים בהם על השואה. זו הידידה הכי גדולה שלנו, איך אין חובה פדרלית שתוכנית הלימודים תכלול פרק על שואת היהודים? היום כשאתה מחפש בארה"ב בית כנסת אתה מחפש ניידת עם שוטרים. זה מחריד. לפני חמש שנים זה לא היה המצב".

ועדיין, הכי מסוכן לחיות כיהודי במדינת ישראל. זה היה נכון לפני 7 באוקטובר, ובטח אחריו. למי בעצם אנחנו מטיפים?

"מאז 7 באוקטובר עלו ארצה 12 אלף איש. רובם החליטו על כך לפני כן, אבל למרות שיש אזהרת מסע לכאן הם עוזבים הכול ועוברים לגור פה בזמן מלחמה. אם אתה שואל אותי, יום אחרי המלחמה יעלו לפה 100 אלף איש. משיחות עם הרבה יהודים בתפוצות, הנרטיב השולט הוא ש־7 באוקטובר הבהיר עד כמה אין ברירה וצריך להגיע ארצה. הם אומרים: תמיד ראינו את ישראל כמקלט שלנו, בשבועיים הראשונים אחרי הטבח התחושה הזו התערערה, אבל כשהמלחמה התחילה וצה"ל נכנס לעזה, התחושה שזה הבית שלנו חזרה. גם כי הם חוטפים בתפוצות בלי סוף, ובעיקר בגלל התחושה שאנחנו הופכים את המשבר הזה להזדמנות. אם תהיה עבודה נכונה של הממשלה, המוסדות הלאומיים ושלנו כיחידים, נוכל לגרום לכך שיעלו לפה עוד ועוד יהודים ונחזק גם את העניין הדמוגרפי וגם את העניין המורלי. ויש גם פן כלכלי: המלחמה הזו היא בְרוך תקציבי אדיר, ועלייה לישראל היא מנוע צמיחה. אני לא מדבר על מיליונים, אבל כן על מאות אלפים".

כרגע רוב העלייה מגיעה מחוסר ברירה, ממקומות כמו רוסיה ואוקראינה.

"ראשית, כפליטים הם יכולים להגר למקומות אחרים באירופה. נכון שרוב העלייה לישראל בשנים האחרונות באה מתוך משבר, אבל עכשיו יש משבר בישראל שלדעתי יהיה טריגר דווקא לעלייה ארצה. הפוך ממשברים שקרו לנו בעבר כמו מלחמת יום כיפור, שאחריה נרשמו מספרי היורדים הגבוהים ביותר אי־פעם".

לא לאבד את הישראלים

עם כל הכבוד ליהודי התפוצות, חגואל לא יכול להרשות לעצמו שלא להתעסק גם בישראלים. בתקופה האחרונה מתרבים הדיבורים על ירידה מהארץ, בעיקר בקרב חילונים משכילים. אני שואל אותו איך ניתן לעצור את הסחף.

"ביקרתי בקפריסין לא מזמן", הוא משיב, "יש שם קהילות גדולות של ישראלים. זה קרה בשנה שלפני 7 באוקטובר, והיה איזשהו פיק בחודש שאחרי. רובם חזרו מאז. אנחנו ערניים לתופעה הזו, ואני חושב שיש מה לחזק פה, במדינה. הכול מתחיל ונגמר בזהות, ואני אומר את זה גם לנו הישראלים. בדור שלי, אחרי שמישהו השתחרר מהצבא היו מציעים לו עבודה בארה"ב או ברעננה עם אותו שכר, הוא בכלל לא היה מסתכל על הכיוון האמריקאי. היום האווירה אחרת. יש גלובליזציה ותהליכים שונים שגורמים למשבר זהות גם אצלנו, וזה אחד האתגרים הכי גדולים של הציונות. נוצר תהליך של ביטול הגבולות, כביכול אין משמעות לאיפה אתה גר כי אפשר לעבוד מכל מקום. אם נדע לחזק את הזהות שלנו, אפילו לא זהות יהודית אלא זהות ציונית, כל אחד לפי דרכו, נצליח להתמודד גם עם האתגר הזה. קצת התרגלנו מדי לעובדה הזו שקוראים לה מדינת ישראל".

אחוז ההתבוללות אצל הישראלים היורדים גבוה מאוד.

"לפני עשור זיהיתי את הנושא והתחלתי עבודה עם ישראלים. זה לא פשוט כי אנחנו באים בשם התנועה הציונית, ואנשים אומרים לנו 'אנחנו כבר לא ציונים, ירדנו מהארץ'. יחד עם שר התפוצות דאז יולי אדלשטיין הקמנו כמה מיזמים משמעותיים, והיום יש לנו מחלקה שמתעסקת עם ישראלים בתפוצות ויש בה הרבה פעילות. זה לא פשוט כי אין חיבור בין הקהילות היהודיות הוותיקות לישראלים. רוב הישראלים לא שולחים את הילדים שלהם לבתי הספר היהודיים, ובדרך כלל לא הולכים לבתי כנסת כי גם זה עולה כסף. כל זה גורם להתרחקות אדירה של הדור השני והשלישי. אנחנו מנסים לייצר מנהיגות בתוך הקבוצות הישראליות, בארה"ב ובמדינות אחרות, במקביל לניסיון לייצר מטרייה אחת שתחבר בין כל הקהילות האלה".

המיזם הגדול ביותר לחיזוק הזהות היהודית בתפוצות, מספר חגואל, הוא "300 מורים ישראלים מקצועיים שהוצאנו לשליחות ברחבי העולם. הם מחזקים את הקשר עם מדינת ישראל ועם היהדות. אנחנו פונים לכל בתי הספר היהודיים, מכל הזרמים. לצערנו רוב הפונים הם בתי ספר אורתודוקסים אבל אנחנו עובדים גם בבתי ספר ליברליים, ועושים עבודה מדהימה גם בתחום הבלתי פורמלי, בתנועות הנוער.

"בנוסף אנחנו מוציאים שליחים יחד עם הסוכנות היהודית, משפחות שלמות שעושות שם עבודה יהודית ציונית חשובה מאוד. רוב היהודים לא שולחים את הילדים לבתי ספר יהודיים, אבל תנועות הנוער זה מקום שהם כן מגיעים אליו, ואנחנו נוגעים דרכן בעשרות אלפי חניכים. השיא הוא מסע בארץ, 12 אלף צעירים שמגיעים לחצי שנה עד עשרה חודשים. חיזוק הזהות היהודית של החבר'ה האלה הוא אדיר. לא מעט מהם עושים עלייה בסוף המסע, וגם מי שלא – נשאר מחובר לציונות וליהדות וחוזר למקום שבו הוא גר כשגריר של מדינת ישראל. אנחנו מנסים להגיע גם ליהודים שאינם מחוברים לקהילה מסוימת, דרך הרשתות החברתיות. זה האתגר הגדול באמת, כי הם כפסע מלצאת החוצה מהעם שלנו".