ימים ספורים לפני 7 באוקטובר קיימו שר התקשורת שלמה קרעי ובכירי משרדו ביקור עבודה בסעודיה. היה זה ביקור פומבי ראשון מסוגו של אישיות ישראלית בדרג כזה, במה שנראה אז כפסע לפני נורמליזציה עם ישראל. אחד ממשתתפי הביקור ההוא היה המשנה למנכ"ל משרד התקשורת, אלעד מלכא. ביום חמישי הוא חזר לביתו, ובשבת פרצה מלחמה.
"עברנו משיא גדול לבום", מתאר מלכא השבוע. "בחול המועד סוכות היינו בביקור היסטורי בסעודיה, ואז בשמחת תורה פרצה המלחמה. בבית שלי באפרת שמענו אזעקה מירושלים. זה אירוע חריג מאוד. הסתכלתי בטלפון וראיתי שיחות מכל מנכ"לי חברות הסלולר. הבנתי שמשהו קרה".
באילו דרכים המלחמה פגשה אתכם במשרד התקשורת?
"האתגר המשמעותי המיידי עבורנו היה אובדן תקשורת משמעותי בדרום ב־7 באוקטובר. אנטנות הושמדו או ניזוקו, והיה קשה לתקן תחת אש ומגבלות הצבא, שאסר על כניסת טכנאים. לקח כמה ימים לחזור לרמה של תפקוד סביר. אגב, הפקנו אז לקח: עיקר הבעיה בתקשורת הייתה חשמל. אם לוח החשמל ניזוק האנטנה לא יכולה לעבוד, וגם אם יש לה מצבר או סוללה לגיבוי – הם נגמרו מהר מאוד. הבנו שאנחנו צריכים לייצר מצברים גדולים יותר שיוכלו להמשיך להפעיל את האנטנות לזמנים ממושכים.
"אחרי האירוע הזה היו עוד אתגרים שקשורים למלחמה. לאנשים זה נראה מובן מאליו, אבל אם הולכים למתווה של למידה מהבית אז צריך להיערך לזה מבחינת תשתיות התקשורת. או דברים בסיסיים כמו שירותי דואר. אנשים רגילים לקבל חבילות, אבל פתאום היו עשרות אלפי אנשים שלא נמצאים בבית שלהם, והיה צריך לייצר להם שירות שיאפשר להם לקבל את הדואר שלהם בכתובות אחרות. עובדי המשרד עברו לא מעט בין מלונות המפונים, כדי לשמוע את הקשיים ולתת מענים. בתחילת המלחמה רצינו לפטור את החברות הגדולות ממשלוח חשבוניות בדואר, כי דפוס בארי לא פעל ולא יכלו להדפיס חשבוניות. אבל דווקא דפוס בארי ביקש להשאיר את החובה הזאת כי הם רצו לחזור לפעילות. אז אמרנו לחברות הגדולות שגם אם החשבוניות יגיעו באיחור של כמה ימים הכול יהיה בסדר, ולא נקנוס אותן".
את כל זה ניהל מלכא תוך שירות מילואים פעיל, שאליו יצא כבר בשמחת תורה. "הייתי ביהודה ושומרון, לא בעזה או בצפון, אז יכולתי להגיע פעמיים בשבוע למשרד. הגעתי יותר למשרד מאשר הביתה. זו הייתה תקופה מטורפת. הייתי מסיים פעילות מבצעית בשש בבוקר, ישן שעתיים, קם, מתארגן ומתפלל, ואז יושב מתשע בבוקר עד שש־שבע בערב לפגישות בזום. הייתה בדיחה בגדוד שיש משרד מג"ד, משרד מ"פ ומשרד התקשורת", הוא צוחק.
"אין הצדקה לשידור ציבורי"
לפני כחודש הודיע מלכא על פרישתו מהתפקיד. עם הקמת הממשלה ביקש השר קרעי למנותו למנכ"ל המשרד והכריז כי "איתו נממש מדיניות של תחרות מלאה בשוק התקשורת", אבל המהלך נתקל בהתנגדות מצד הוועדה למינוי בכירים שסברה כי למועמד אין די ניסיון ניהולי בכיר. בסופו של דבר מונה מלכא למשנה למנכ"ל.
מלכא מצידו מפקפק גם כעת בנימוקי הפסילה: "זה גרם לי להרבה תהיות. מי שמסתכל על מנכ"לים במשרדים רואה שם לא מעט אנשים שאני לא בטוח שיש להם יותר ניסיון משלי. אני לא חושב שזאת הייתה הסיבה האמיתית. בתחושה שלי יש פה מערכת שמרגישה מאוימת כשמגיע מישהו שהוא אנטי־ממסדי". לדברי מלכא, אפשרו לו להבין שלאחר תקופה מסוימת כמשנה למנכ"ל הוא יוכל להתמנות למנכ"ל עוד בכהונת הממשלה הנוכחית. משהתרשם כי הדבר אינו עומד לקרות, העדיף לפרוש.
הוא גדל באשדוד, למד בישיבה בעתניאל וכיום מתגורר באפרת, נשוי ואב לארבעה. פעיל ליכוד שנים רבות, שאף התמודד בפריימריז; שם גם החלה ההיכרות עם שלמה קרעי. מלכא מילא תפקידים שונים במגזר השלישי, והיה חבר מועצת העיר ירושלים מטעם סיעת התעוררות.
כשמלכא מגדיר עצמו כאנטי־ממסדי, הוא מתכוון לזה. חודש לפני שקרעי הכריז על החלטתו למנותו למנכ"ל, פרסם מלכא מאמר במקור ראשון נגד קיומו של תאגיד השידור הציבורי. כשקרעי כתב בטוויטר כי "אין שום סיבה שנמשיך לממן שידור ציבורי בכמעט מיליארד ש"ח", מלכא שיתף וקרא גם לסגירת הרשות השנייה ומועצת הכבלים והלוויין, "ואז כבר לא יהיה בו צורך אז גם סגירת משרד התקשורת". בהמשך אכן קידמו השניים חקיקה נגד התאגיד, אך היא נבלמה בלחץ פוליטי.
"עמדתי העקרונית היא שאין שום הצדקה לשידור ציבורי, לא בישראל ולא בכלל", אומר מלכא גם כעת. "שידור ציבורי נוסד בעבר, כאשר האמינו שמדובר במונופול טבעי שמצריך תשתית יקרה, ולא יהיו רבים שיוכלו לעשות את זה. היום זה לא המצב, הטכנולוגיה הרבה יותר זולה ונגישה. הרבה אנשים מרגישים חוסר נוחות מהביצועים של התאגיד, ושכספי המיסים שלהם הולכים לדברים שהם לא מאמינים בהם. אני מבין את הטענה של התאגיד שזה תפקיד העיתונות, הם בהגדרה עושים דברים שנויים במחלוקת, אבל למה אני צריך לממן את הדבר הזה? זה גם פוגע בתחרות ביכולת של גופים אחרים לשלם לטאלנטים כי המשכורות בתאגיד מאוד גבוהות. יש פה כסף ציבורי שהם מנהלים לפי עולם הערכים שלהם, לא עולם הערכים של הציבור.
עם זאת, מלכא מודה כי "הרוב הפוליטי בישראל מעוניין בקיומו של שידור ציבורי, חלקו רוצה אותו אחרת ממה שהוא היום, אבל מעוניינים בו. זה לא נתון להחלטת משרד בלבד, זה שינוי חקיקה שדורש רוב בכנסת. אין היום רוב לדבר הזה. כנראה לא השכלנו לשכנע מספיק אנשים בציבור".
דרוש גיוון בתקשורת
ביולי אשתקד הכריז משרד התקשורת על רפורמה מקיפה בעולם התקשורת, שתחול על כל ערוצי הטלוויזיה, הרדיו וספקיות התוכן השונות, ותבצע דה־רגולציה של כל תחום השידורים. הרפורמה המקורית כללה את ביטול מועצת הכבלים והלווין ומועצת הרשות השנייה, ביטול הצורך ברישיון לשדר חדשות, ואפשרות ליצור מודלים עסקיים חופשיים, ללא המגבלות הוותיקות של איסור למכור פרסומות בפלטפורמות כמו הוט ויס, או איסור לגבות דמי מנוי לערוצי הברודקאסט.
הביקורת על המהלך המתרקם לא איחרה לבוא, ובעוצמה רבה. יו"ר יש עתיד יאיר לפיד טען כי "רק במדינות טוטליטריות הממשלה שולטת בתקשורת ההמונים. אם ההצעה תעבור, הממשלה תשלוט בכל מילה שתתפרסם". ואילו אגודת העיתונאים טענה בדיוק להפך, ש"השר קרעי מסיר כל הגבלה על הגופים המשדרים חדשות ויוצר סביבה תקשורתית שתהפוך את ישראל למעצמת פייקניוז". כל ערוצי הטלוויזיה התלכדו במאבק למנוע את החקיקה הזו, אך לדברי מלכא היא תגיע בקרוב לממשלה ולכנסת, לאחר שינויים מסוימים שהוכנסו בה.
הכרזתם על הרפורמה הזו בקול גדול, והיא ספגה הרבה מאוד ביקורת. הביקורת הזו הייתה מוצדקת בעיניך?
"גם אם היו בה חלקים מוצדקים, העוצמה לא הייתה מוצדקת. נוסח החוק שיגיע בקרוב לממשלה ולכנסת הוא שונה ממה שפורסם להערות הציבור, כמו שתמיד קורה; בגלל זה מפרסמים נוסח להערות ציבור. ברור שבנוסח הראשון היו דברים שהיה ראוי לתקן, אבל עוצמת הביקורת הייתה חלק מהאווירה שהייתה אז. היו כאלה שהיה להם אינטרס לחבר את הרפורמה בתקשורת לרפורמה המשפטית ולתקופה הסוערת שהייתה בארץ, בלי קשר לפרטי החוק. יש בעיה בסיסית בסוגיה הזאת, שהמפוקחים הם גם אלה שמסקרים אותה. הרי לגופי התקשורת יש אינטרסים לכל אורך ורוחב החוק. יש דברים שהם החליטו להעצים ולהגביר, בין השאר כי חלקים מהחוק לא נוחים להם".
מה נשאר בנוסח הנוכחי של החוק ומה ירד?
"הלב של החוק נשאר – אנחנו מרדדים בירוקרטיה, מבטלים את הצורך ברישיון חדשות, מאפשרים פתיחה של עוד ערוצים ותחנות. היום כדי לפתוח ערוץ חדשות יש רגולציה כבדה. המדינה יכולה להגיד לך אם מותר לך בכלל לפתוח ערוץ ובאילו תנאים, ויש דרישות של 'איזון' ו'גיוון' – דברים שהם בעיני המתבונן – ומגבלות של חובות השקעה בתוכן. זו הסיבה שאנחנו היום עם מעט ערוצים מסחריים, שני ערוצים ותיקים וערוץ חדש יחסית, ערוץ 14.
"אחרי הרפורמה, כמעט כל מי שירצה לפתוח ערוץ חדשות יוכל לעשות את זה, ולשדר באיזו פלטפורמה שהוא רוצה. אנחנו לא נגיד לו מה חייב להיות שם, באילו שעות, כמה פרסומות לשדר והאם הוא מגוון, מאוזן ודברים כאלה. ניתן לשוק לעבוד. יאחז העם בשלט ויחליט במה הוא רוצה לצפות. זאת הייתה ונשארה ליבת החוק.
"השיח התקשורתי בישראל חסר זוויות מבט רבות שרווחות בציבור. תחרות בין גופי השידור תגרום לכך שהם יהיו קרובים יותר למיינסטרים ויבטאו אותו. זה חיוני לצורך שיח מאוזן"
"הדבר המרכזי ששינינו מהנוסח הקודם הוא מבנה הרגולטור. הייתה הרבה ביקורת שהרגולטור יהיה פוליטי והפוליטיקאים ישלטו במינויים. את זה שינינו. תכנַנו את זה במבנה של רשות ממשלתית וזה יהפוך להיות תאגיד סטטוטורי עצמאי, כשהמינויים יהיו במודל דומה לתאגיד השידור הציבורי. האשימו אותנו שאנחנו רוצים לשלוט בתקשורת, ואני אומר שאם כך עשינו עבודה גרועה, כי לשחרר את כל הסמכויות שיש לרגולטור על גופי השידור זה לא לשלוט בתקשורת אלא להפך. כיוון שמבחינתנו ממילא אין הרבה סמכויות לגוף הזה, אז לא הייתה סיבה לדבוק בדרך מינוי אחת ולא אחרת".
יש מקום בישראל לעוד ערוצי חדשות? גם ככה יש ערוצים שנמצאים בירידה ועל סף סגירה, כמו ערוץ 13.
"זה נכון שבמונחי רייטינג הצפייה בפריים־טיים נמצאת בירידה. זה הגיוני, אנחנו צופים בהרבה דברים חוץ מערוצי הטלוויזיה הקלאסיים. אנחנו צופים לפי דרישה בפלטפורמות שונות כמו נטפליקס. אבל במבחן ההכנסות השוק הזה לא מתכווץ, ריאלית הוא שומר על כוחו. וכאמור, במדינות דומות לנו יש יותר משלושה ערוצי חדשות. גם אם אנחנו מסתכלים על הערוצים הקיימים, יש לנו מצד אחד את ערוץ 14 שהוא ימין הארד־קור, ואיך שלא תסדרי את ערוצי 11, 12 ו־13, ברור שיש פער גדול בין הערוצים הוותיקים וערוץ 14. יש שם מנעד רחב שערוץ חדש יכול להיכנס אליו. יכול להיות שאחרי שהחוק יעבור ערוץ חדש ייכנס לנישה הזאת, וערוץ אחר ייסגר. היום אין מספיק מגוון. אני כבר לא בתפקיד ציבורי אז אני מרשה לעצמי לומר שהשיח התקשורתי בישראל חסר זוויות מבט רבות, שרווחות בציבור. תחרות בין גופי השידור תגרום לכך שהם יהיו קרובים יותר למיינסטרים ויבטאו אותו".
המקרה של אל־ג'זירה
הרפורמה המדוברת צפויה לעלות בקרוב לאישור בממשלה ובכנסת, ומבחינת מלכא היא אחד מהישגיו הגדולים בתקופתו הקצרה במשרד התקשורת. ההישג השני שהוא מציין הוא מתווה רגולטורי שמאפשר קו תקשורת בין אירופה לאסיה. "זה יכול להיות גיים צ'יינג'ר ברמה הכלכלית והגיאו־פוליטית של ישראל. 98% מהתעבורה הבינלאומית עוברת דרך תעלת סואץ, בכבלים תת־ימיים, וכמו כל מונופול, התעלה סובלת מהרבה אתגרים גם מבחינת המחיר וגם מבחינת השירות, ולאחרונה גם יש מתקפות של החות'ים. הקו הזה יכול לחבר את אירופה ואסיה שלא דרך תעלת סואץ, דרך מדינות כמו סעודיה וירדן. יש לנו כבר קו כזה של קצא"א, אבל היה צריך לייצר נוסחה מוסכמת כדי שכל השחקנים יסכימו להעביר שם גם כבלים לתקשורת".
מלכא מזכיר בקצרה איום חדש של החות'ים, הרבה יותר מסוכן מהמתקפות שלהם על ספינות. בים האדום, כולל במפרץ עדן שלחופי תימן, עוברים כבלי תקשורת תת־ימיים של חברות התקשורת הגדולות בעולם, המקשרים בין אירופה לאסיה. החות'ים איימו לפגוע בכבלים הללו, ולפני כחודשיים כמה חברות תקשורת דיווחו על פגיעה כזאת. באותו מקרה הפגיעה לא הייתה קריטית, אבל החשש הוא מפגיעה בתפקוד האינטרנט באופן גלובלי, כשכל התקשורת העולמית עוברת דרך נקודה אחת בתעלת סואץ. המתווה שמלכא מדבר עליו מייצר מעקף יבשתי דרך האמירויות, סעודיה, ירדן וישראל אל הים התיכון – ומשם לאירופה. המעקף הזה יהווה נתיב חלופי לתעבורת מידע במקרה של פגיעה, והוא עשוי גם להוריד את המחירים שמצרים גובה על התעבורה בשטחה.
שמענו הרבה דיבורים בממשלה, בעיקר משר התקשורת, על אל־ג'זירה ואל־מיאדין שמשדרות מישראל. בפועל, הערוצים האלה עדיין פעילים.
"תקנות לשעת חירום שהותקנו בתחילת המלחמה, מסמיכות את שר התקשורת להביא לקבינט חוות דעות ביטחוניות ולקבל את אישורו לסגור כלי תקשורת. התהליך הזה התחיל עבור שני הערוצים. אל־ג'זירה לא הגיע לדיון בקבינט, ולכן לא יכולנו לסגור אותם. על אל־מיאדין התקבל האישור, ואכן הנגישות לאתר שלהם נסגרה בישראל. ככל שיימצאו כתבים שלהם שמסקרים, יהיה ניתן להחרים מהם ציוד לפי התקנות. תקנות לשעת חירום תקפות לחצי שנה, ואחר כך צריך לחוקק חוק חדש. החוק הזה עבר במושב הקודם, ושוב התחילו השלבים שצריכים להתבצע, הגיעו חוות דעת ביטחוניות, התקיים דיון במל"ל וזה אמור להגיע לדיון בממשלה ובקבינט. כרגע זה לא עולה לדיון כי היועצת המשפטית לממשלה החליטה לקיים עוד דיונים בנושא. לאחר שעזבתי פורסם שהיועמ"שית רוצה לקיים דיון בזכות השימוע שלהם לפני אישור התקנות. לי זה נשמע הזוי לדון בזכות שימוע לאויב. אם עושים שימוע הם יכולים להסתיר חומרים ולהעביר את השרתים שלהם למקומות אחרים".
להפריט בתבונה
נושא נוסף שמיקד תשומת לב בשנה וחצי האחרונות סביב משרד התקשורת, הוא הדחתו הכושלת של יו"ר דואר ישראל מישאל וקנין. כוונת השר להדיח את וקנין נתקלה בסערה תקשורתית ובהאשמות בדבר רצונו במינויים פוליטיים. הסוגיה התגלגלה לבג"ץ, וזה ביטל לבסוף את ההחלטה והשאיר את יו"ר הדואר בתפקידו. כל זה כאשר חברת דואר ישראל מצויה בשיאו של תהליך הפרטה שעומד להבשיל בחודשים הקרובים ולהעביר אותה לידיים פרטיות.
למה לנהל קמפיין כזה על הדחת יו"ר דואר ישראל ערב הפרטה? ממילא בעוד כמה חודשים היא תהיה חברה פרטית וזאת לא תהיה בעיה שלכם.
"כשנכנסנו למשרד היה צורך בעדכון רישיון הדואר לרישיון מקל יותר ממה שהיה עד אז. הגענו עם רצון לתמוך בהפרטה, וחתמנו על רישיון מקל שאִפשר לדואר יותר גמישות בסגירת סניפים. הבעיה היא שככל שהזמן עבר נחשפנו לפגיעה דרמטית בשירות לציבור. השיקולים נעשו מבחינתם לצורכי ההפרטה, אבל הפגיעה בשירות לציבור הייתה גבוהה. אתה שומע על סניפים שבהם אנשים מחכים שעות בתור, על סניפים שנסגרו בשכונות עם אוכלוסייה מבוגרת. בחברה נורמלית שירות טוב הוא נכס כלכלי. לכן גם הולכים להפרטה, כי בחברה ממשלתית זה עובד פחות טוב. אבל השאלה מה המחיר בדרך. יש פה איזונים שצריך לשמור עליהם. קל להסתכל רק על טבלאות אקסל, אבל צריך להסתכל גם על המוניטין של החברה, מה המחיר שאנחנו משלמים בדרך להפרטה.
"אנחנו מתפשרים על הרבה דברים רק מחשש שתעלה ממשלת שמאל. עכשיו יש ממשלת ימין ורוב הציבור הימני לא מרוצה ממנה. צריך פחות דיבורים ויותר מעשים"
"בנקודה הזאת יש למשרד התקשורת שתי אפשרויות. אפשרות אחת היא לתקן את רישיון הדואר מחדש ולהיכנס לקרבי החברה כדי לוודא שלא תהיה פגיעה דרמטית בשירות לאזרח. לא רצינו להיות שם, זה לא בריא וזה גם מסר בעייתי למשקיעים ערב הפרטה. האפשרות השנייה היא שיהיה יו"ר שמבין שלצד ההכנה שלו את החברה להפרטה הוא גם צריך לשמור על רמה מינימלית של שירות לציבור. וקנין לא הבין את זה, ולכן שר התקשורת החליט להחליף אותו. אני אישית חושב שלא היה נכון להתעסק בזה ערב הפרטה, התעסקנו בזה הרבה יותר ממקומות אחרים, יותר קריטיים וחשובים. שר התקשורת החליט אחרת, וזו הייתה סמכותו המלאה. היה מסמך הנמקות לעילא ולעילא. לדעתי בג"ץ נכנס למקום שהוא לא אמור להיכנס אליו, וביטל החלטה שהוא לא אמור להתערב בה. החוק מסמיך את השרים להפעיל שיקול דעת בנושא הזה. התוצאה היא שהיום השירות בחברת הדואר הולך ונפגע, ולמשרד התקשורת אין יכולת לתקן את זה".
קרעי הוא פוליטיקאי שמושך אש, עם הרבה התבטאויות שנויות במחלוקת. היו לכם חילוקי דעות? היה לך קשה עם ההתנהלות הזו?
"חילוקי דעות תמיד יש, בכל עבודה. ברוב הדברים הסכמנו לאיזה כיוון ללכת ומה לעשות. קרעי הוא אחד האנשים הנעימים והחכמים לנהל איתם דיונים. היו לנו הרבה דיונים טובים, ואני חושב שבסך הכול היו החלטות טובות. לא עם הכול הסכמתי. קרעי כשר מושך אש וזה גרם להרבה אנשים לחפש אותנו בסיבוב, בחלק מהמקרים בלי סיבה. היה לו ריאיון אחד שהוא התכונן אליו והייתה לו תשובה בוטה. אמרתי לו 'תתחיל בלשון מפויסת', והוא באמת התחיל ככה, אבל החלק הזה ירד בעריכה. בהיררכיה נכונה שר אחראי על הדברים שלי, לא אני על הדברים שלו. הלכתי לעבוד עם קרעי כי ברוב הדברים אנחנו רואים עין בעין. שנינו רוצים לקדם מדיניות יותר תחרותית ומבינים שהיא תשפר את השירות לציבור ותוזיל את יוקר המחיה".
היו דברים שרצית לבצע ולא הספקת?
"מאוד רציתי להשלים את חוק השידורים שדיברנו עליו, ואני מקווה שהמשימה הזו תושלם. יש אתגרים בשוק הסלולר, והתחלנו תהליך של בחינה מעמיקה שלהם. היום התחרות בישראל באה לידי ביטוי בכך שהמחירים נמוכים, אבל איכות הרשת לא טובה. היעדר הפריסה של דור 5 היא סימפטום של זה. יש רגולציה מופרזת של איכות הסביבה ובריאות, שמקשה מאוד על פריסה בישראל. יש תפיסה רווחת בישראל שריבוי אנטנות סלולריות עלול לגרום לסרטן; אנחנו לא מכירים על זה עדויות מחקריות, אבל יש טענה הפוכה – ככל שאת רחוקה מאנטנה סלולרית, המכשיר מתאמץ יותר ולמעשה פולט יותר קרינה.
"הבעיה הזאת חמורה יותר ביו"ש, שם היעדר התחרות לא מייצר פריסה טובה. התמריץ הכלכלי שם נמוך יותר כי יש מעט אוכלוסייה על שטח גדול, התוואי הטופוגרפי קשה יותר, והמוטיבציה העסקית לא גדולה. בגלל זה אין פריסה מספקת שם, למרות שבתנאי הרישיון החברות מחויבות לפריסה. יש שם פערי כיסוי משמעותיים. קרה שבתחקור של אירועים ביטחוניים עלה שנבחרו נקודות שאין בהן כיסוי סלולרי. אנחנו יצרנו שם לראשונה סמכות אכיפה כדי לוודא שהן יעמדו בתנאי הרישיון. לצערנו הריבון שם הוא המנהל האזרחי, וקמ"ט התקשורת הוא הממונה על אכיפה של רגולציית תקשורת. אחד הדברים שעשינו הוא הוא לקדם את צו האכיפה, והוא מעניק עכשיו סמכות לקנוס חברות סלולר שלא עומדות בחובת הרישיון".
ברמה האישית, מה הלאה?
"כל החיים הייתי בפעילות ציבורית – במועצת העיר ירושלים, בעמותות, ועכשיו בתפקיד ממשלתי. אבל השנה וחצי האחרונות גרמו לי לראות את הדברים אחרת. קשה להניע היום תהליכים חיוביים במגזר הציבורי – הלחצים הפוליטיים, התפיסות בדרג המקצועי, היועצים המשפטיים, התקשורת שמסקרת בצורה רדודה. צריכה להיות תנועה פוליטית אחרת, שמגיעה מהשטח. מדברים על האנשים שחוזרים מהמילואים – אני אחד מהם – ורואים מציאות אחרת ממה שראינו שם מבחינת היכולת לנהל שיחה עם הצד השני. היום אנחנו במציאות פוליטית שכל צד חושב איך הוא מכריע את הצד השני, לא איך הוא מתפשר.
"אני שוקל בהחלט ללכת למגזר העסקי ולתרום דרך המקום הזה לציבור בישראל, אבל עדיין רוצה להשפיע על הזירה הציבורית. אני חושב שהציבור הימני היום מסתכל על נבחרי הציבור שלו והרבה פעמים אומר שמגיע לו טוב יותר. אנחנו מתפשרים על הרבה דברים רק מחשש שתעלה ממשלת שמאל. אבל עכשיו יש ממשלת ימין ורוב הציבור הימני לא מרוצה ממנה. אני מחפש דרך להשפיע על מפלגות הימין לשרת את הציבור שלהן טוב יותר, עם התבטאויות אחראיות ושקולות מצד אחד, ועם מעשים שמבטאים מדיניות ימין בכל המובנים. פחות דיבורים ויותר מעשים. זה יהיה כיוון מבורך, ואם אמצא את הדרך לעשות את זה אני אלך על זה בכל הכוח".
