לזוועות השואה אין סוף. רצח העם החמור והאכזרי בהיסטוריה המיט חורבן על יהודים בעשרות מדינות, אלפי קהילות וששה מיליון קורבנות. לצד הקהילות היהודיות שנפגעו באופן הקשה ביותר, כמו בפולין, גרמניה, ליטא ובמדינות נוספות, היו גם מדינות שהיוו בית לפחות יהודים וכך נוצר כלפיהן עוול היסטורי והאסון שלהם נשכח ונותר בצלן של הקהילות הגדולות יותר שנספו.
ערב השואה חיו בכלל מדינות יוגוסלביה כ-82 אלף יהודים, כאשר הקהילות היהודיות הגדולות חיו בבלגרד, זאגרב וסרייבו. 60 אלף מהם לא שרדו אותה ובסרביה וקרואטיה הייתה הטרגדיה גדולה אף יותר. הזוועות שחוו היהודים שחיו שם היו בלתי נתפסות והן מחייבות אותנו לספר את סיפורן, לזכור ולעולם לא לשכוח.
קרואטיה ובוסניה
עוד מראשית ימיה ב-1929, שאפה התנועה הקרואטית האוסטאשית להשמיד את כל המיעוטים הלאומיים והדתיים ובדומה לפאשיסטים האיטלקים, דגלו גם האוסטשים במאבק אלים במיוחד.
באפריל 1941 פלשו הנאצים ליוגוסלביה, כבשו אותה בתוך שנים-עשר יום, סיפחו חלקים ממנה לגרמניה ומסרו שטחים אחרים לאיטליה ובולגריה.
היה זהו יום חגם של האוסטאשים שמיהרו לכרות ברית עם הנאצים ולקבל לידיהם את השליטה בקרואטיה ובחלקים מבוסניה.
עלייתה לשלטון של התנועה האוסטאשית, הייתה מלווה בתעמולה אנטישמית חריפה. עם הקמתה, החלה ממשלת קרואטיה העצמאית, בראשות ד"ר אנטה פאבליץ', בקמפיין לחיסול המיעוטים האתניים. לשם כך פרסמה ממשלת הבובות של פאבליץ' מספר תקנות "להגנת העם והמדינה", ששיקפו את קבלת האידאולוגיה של גרמניה הנאצית ואיטליה הפאשיסטית, תוך שימת דגש על נושאים קרואטיים לאומניים.
בין התקנות הוכרזו עונש מוות למי שיפר את הכבוד והאינטרסים החיוניים של העם הקרואטי, תקנת טוהר הדם הארי ושמירה על כבוד העם הקרואטי והקמתה והגדרתה של ועדת גזע פוליטית, שמתפקידה היה לטפל באופן ישיר במתנגדי המשטר.
לאחר מכן הגיעה התקנה ששינתה את חייהם של המיעוטים בקרואטיה, ובכללם היהודים, ובה הוחלט על שליחתם של אנשים בלתי אמינים ומסוכנים לעבודות כפייה במחנות בידוד ועבודה. בתקנה נקבע כי אנשים לא ייכלאו לתקופת שהייה הקצרה מארבעה חודשים, או ארוכה משלוש שנים ומכאן, שאסירים שנידונו לשהייה של שלוש שנים, הובאו למחנה על מנת להוציאם להורג. גם אסירים שלא יכלו לעבוד, אף אם לא נידונו לתקופה כזו, הוצאו להורג.
כבר באפריל 1941 הקימו האוסטאשים את מחנות הריכוז דניקה, קרוסקיקה וקראסטינק, שם, יחד עם קומוניסטים ומתנגדים פוליטיים אחרים, כלאו יהודים קרואטים בתת תנאים כשחלקם עונו ונרצחו.
הלגיון השחור, המיליציה של האוסטאשים, השתתף באקציות ועצר יהודים בבוסניה, אותם שלח למחנות הריכוז יאסנובאץ', בו נעסוק בהמשך וגם למחנות קרושצ'יצה ולובורגראד, שהוקמו גם הם על-ידי האוסטאשה ובהם נרצחו יהודים רבים.
אכזריותם של האוסטאשים הייתה כה חריגה, עד כי בתגובה למסע ההרג אליו יצאו של כפריים באלפים הדינרים כתב גנרל נאצי למפקדיו בוורמאכט על כך שמעשיהם מטרידים אותו ובכירים בצבא האיטלקי סירבו לעבוד עמם חרף הוראתם של היטלר ומוסוליני.
סרביה וסלובניה
עוד באביב 1941, זמן קצר לאחר פלישת הנאצים, גורשו היהודים בצפון ומזרח סלובניה, שסופחה לרייך השלישי, ומחלקים שונים בסרביה למחנות ריכוז, מתוכם שרדו מתי מעט. אחד ממחנות אלו, שבו נכלאו יהודים היה מחנה הריכוז טופובסקה שופה.
רבים אחרים מיהודי סלובניה, שחיו בשטחים שנשלטו בידי הגרמנים והאיטלקים, נשלחו לאושוויץ-בירקנאו ומחנות ריכוז אחרים בשטחי איטליה.
לצד שנאתם ללאומים ובני דתות אחרות, האוסטאשים, ששלטו כאמור בקרואטיה, תפסו את הסרבים והובוסנים כאויבי המדינה הקרואטית וככאלה שמסכנים אותה ובהתאם התמקדו קודם כל בהשמדתם.
במרכז קרואטיה הקימו פאבליץ' והאוסטאשים את מחנה ההשמדה יאסנובאץ, בו נרצחו לפי מרכז יד ושם כ-600 אלף איש, מתוכם כ-25 אלף יהודים, רובם המכריע סרבים. המחנה נחשב לאחד הסדיסטיים ביותר. הרצח השיטתי בו כלל המתה במשאיות גז ותאי גזים, משרפות, תלייה, ירי, הטבעה, חנק, שימוש בכלים שונים כמסורים, פטישים וסכינים ואף "בישול" בני אדם על מנת להפוך אותם לסבון. המחנה המשיך לפעול עד לימיה האחרונים של המלחמה ב-1945 כשמלבד הרצח, התנהלו במחנה גם עבודות כפייה ועינויים מחרידים של אסירים באופן קבוע.
מחיקתה של הקהילה היהודית בסרביה הושלם במחנה הריכוז סיימישטה, הידוע גם כמחנה זמלין, שהוקם כבר באוקטובר 1941, ובו נרצחו כ-47 אלף איש, כשמונת אלפים מהם יהודים, רובם במשאיות גז.
כאמור, כ-60 אלף מתוך 82 אלף יהודים שחיו ביוגוסלביה ערב השואה נרצחו, כמעט 75 אחוזים. כ-90 אחוזים מיהודי סרביה נרצחו על ידי הגרמנים כאשר רק כ-1,500 מתוכם ניצלו. בשטחי קרואטיה העצמאית נרצחו על ידי שלטון האוסטאשה, כ-32 אלף יהודים, בעוד אלפים בודדים ניצלו.
התנגדות יהודית
חשוב לציין גם את הגבורה היהודית כאשר למרות המצב הקשה, יהודים רבים ביוגוסלביה התנגדו אקטיבית לכיבוש הנאצי ולרדיפות. אלפי יהודים במדינות אלו הצטרפו לפרטיזנים, תנועת ההתנגדות הקומוניסטית ביוגוסלביה. יהודים אחרים פעלו במחתרת, סייעו בהצלת יהודים אחרים והבריחו נשק וציוד לפרטיזנים, להם היה חלק מכריע בשחרור יוגוסלביה והבסת האוסטאשים, לצד הצבא האדום.
לאחר המלחמה, רק כ-20,000 יהודים חזרו ליוגוסלביה. רבים מהניצולים עלו לישראל או למדינות מערביות אחרות.
יהי זכרם של יהודי יוגוסלביה שנרצחו בידי הנאצים ועוזריהם וזכרם של ששת המיליונים כולם ברוך.
