אחרי הפרסום ברשתות: אלפים הגיעו ללוויית ניצולת השואה

קרובי משפחתה של אסתר גרייצר ביקשו הבוקר ממי שיכול – להגיע ללוותה בדרכה האחרונה, והופתעו לגלות אלפי משתתפים שהגיעו לבית העלמין בחיפה כדי לחלוק לה כבוד אחרון.

הלילה (ב') הלכה גרייצר לעולמה בביתה שבחיפה והיא בת 95. היא לא זכתה להביא ילדים ובשל כך אף לא יישבו עליה שבעה. בהודעה שפרסמו נינים של אחותה נכתב "דודה אסתי נפטרה בליל יום השואה. היום תתקיים הלווייתה בבית העלמין בחיפה. אסתר גרייצר, שורדת שואה בת 95, נלקחה לאושוויץ עם יהודי הונגריה. הניסויים הרפואיים שעברה באושוויץ נטלו ממנה את היכולת ללדת ילדים. זה לא מנע מאסתי להתחתן עם גרשון ז"ל ולחיות חיים שמחים מלאים באהבה בעשייה ובנתינה. כיון שלא היו לה ילדים היינו לה כמו נכדים, למרות שהיינו נינים של אחותה. למרבה הצער לא תהיה שבעה. אין לה ילדים ואחיה כבר נפטרו כולם. תהיה רק הלוויה. אם אתם באזור חיפה ורוצים לחלוק כבוד אחרון לשורדת שואה גיבורה ואצילית- ההלוויה בשעה 14:00".

בני המשפחה הופתעו לגלות כי בית העלמין הוצף במלווים ובכבישים הסמוכים לו אף נוצר עומס תנועה, אלפי בני אדם נענו לקריאה שפורסמה ברשתות החברתיות והגיעו לכבד את אסתר בדרכה האחרונה.

"דודה אסתי היקרה", ספדה לה בת אחייניתה, "קשה להאמין שאנחנו ברגע הזה, מאז שאני ילדה יש לי כל כך הרבה זיכרונות איתך, בזכות אמא שלי שכל כך העריכה אותך. היית כמו אמא נוספת עבור אמא שלי וכמו סבתא שלי. כל קיץ הגענו לישראל והיית לוקחת אותנו לרחוב הרצל לקנות סנדלים ישראלים לקיץ. נפגשנו כל יום או אצלך או אצל סבא וסבתא. תמיד היית חלק משמעותי בחיים שלי ושל משפחתי. לקחת אותנו להצגות, לפיצה ומה לא. נשארת לחודשיים אצלינו לעזור לאמא שלי כשאבא היה חולה".

"תמיד תמיד השתדלת להגיד לאנשים דברים טובים. נתת לי דוגמא אישית – טובה, מנומסת, אישה של משפחה ורעיה כל כך טובה של גרשון. תמיד עוטפת אותנו, תומכת בנו ומאמינה בנו. את תמיד אמרת כל עוד הרגליים הולכות – לטייל ולהנות מהחיים. אמרת לנו 'אל תפספסו אף רגע'. החיים שלך לא היו פשוטים, עברת את השואה באושוויץ, התייתמת בגיל 14, איבדת את הורייך, הגיס והאחיין שלך בשואה, למרות הכל מאד שמחת לעלות לארץ ישראל אחרי המלחמה. לא ידעתי כמה חשוב לך שיהודים יחיו בארץ ישראל, עד שעליתי בעצמי. תמיד שאלת אם טוב לכולנו בארץ ישראל, אם אנחנו אוהבים לחיות פה, ושאלת גם על החברים שלנו. אהבת אותנו ואהבנו מאד אותך".

"נאהב אותך תמיד", אמרו בני המשפחה האחרים שספדו לה בזה אחר זה.