בשבוע שעבר הוכרז כי רבש"צית קיבוץ ניר עם, ענבל ליברמן, תשיא משואה בטקס יום העצמאות בהר הרצל, בעקבות פעולותיה בבוקר שמחת תורה. עם תחילת מתקפת הטרור של חמאס, ניתחה ליברמן את המצב בתושייה, סגרה את השערים, חילקה נשקים, ויחד עם חבריה עמדו בהגנה על גדרות הקיבוץ. במקביל, במשך שבעת החודשים שחלפו מאז אותו יום, חיילי גדוד 13 של חטיבת גולני שלחמו מחוץ לאותן גדרות – ראו כיצד הם נדחקים לשולי סיפור הצלת ניר עם – אך שתקו.
הנרטיב שהודהד בכלי התקשורת המרכזיים סביב הקרב בניר עם שם במרכז את הרבש"צית ואת כיתת הכוננות, לצד הדגשת "היעלמות" כוחות צה"ל. נבהיר כי ברור שפעולותיה של ליברמן בהכנות ללחימה ובמהלכה מעוררות הערצה, אך חשוב מאוד לציין שכיתת הכוננות של הקיבוץ לא נלחמה בעשרות המחבלים שניסו להגיע אל הקיבוץ, מהסיבה הפשוטה שלוחמי גולני הם אלה שעשו זאת במשך 10 שעות רצופות, ומנעו מהמחבלים להגיע לגדר. פעולותיה של הרבש"צית סייעו מאוד, אבל חיילי גדוד 13 יחד עם טנק מגדוד השריון 77 הם שנלחמו פנים-אל-פנים במחבלים, נפצעו, וגם איבדו את חברם רב"ט מתן אברג'ל הי"ד, שקפץ על רימון שנזרק לתוך הנגמ"ש שבו שהו והציל שישה לוחמים אחרים. בהמשך אותו היום הגיע כוח של היחידה הטקטית מהמשטרה שסייע להם ולמעשה הכריע את הקרב.
הקרב ההירואי הזה כמעט לא הוזכר, ובמשך התקופה שעברה מאז יום הטבח וקרב הגבורה, לא סיפרו הלוחמים את מה שעבר עליהם, עד שלפני כחודש וחצי הזמינו חברי ניר עם את החיילים למלון בתל אביב שאליו פונו. בערב המרגש פגשו חברי הקיבוץ את הלוחמים שבמשך שעות ארוכות לחמו בעשרות רבות של מחבלים שהקיפו את ניר עם מכל עבר, חיסלו והדפו אותם, והגנו בגופם על הקיבוץ שהיה אחד היחידים בעוטף שאליו לא חדרו מחבלים. במהלך הערב העניקו התושבים ללוחמי גולני תעודות הוקרה על הצלתם.
את העדות על הקרבות מסביב לניר עם מסר מפקד פלוגה א' בגדוד 13 של גולני, רב-סרן יוני, נשוי ואב לשתיים – הקטנה נולדה בזמן המלחמה, כשבמזל גדול הוא הספיק להגיע ללידה היישר מהלחימה בתוך הרצועה. הוא סיפר לתושבים בהרחבה את סיפור הקרב מנקודת מבטו. "אני לא העניין פה אלא החבורה המדהימה הזאת, שאני לא מאחל להם לעבור עוד יום כזה. אני מודה לכם שגם הצלתם את החיים שלי. אני מעריץ כל אחד ואחד מכם", אמר בפתח דבריו וציין את גבורתו של מתן אברג'ל הי"ד, לוחם בפלוגה שבמהלך הקרב קפץ על רימון שנזרק לתוך הנמ"ר בו שהה עם חבריו, ובכך מסר את נפשו כדי להציל את חייהם.
הייתה זו הפעם הראשונה שחברי ניר עם שמעו את גרסת הצבא באופן מלא, כשעד כה, כאמור, רק סיפור כיתת הכוננות זכה לחשיפה בתקשורת. מאז ה-7 באוקטובר השלימו הלוחמים עם חוסר קבלת ההערכה על לחימתם באותו יום, אך זעמו על האמירות שנשמעו לא פעם מצד גורמים שונים, על כך שהצבא "נעלם" או לא תפקד, ושמי שהציל את הקיבוץ היו רק חברי כיתת הכוננות ולוחמי היחידה הטקטית שהגיעו בהמשך. לכן הערב הזה היווה סגירת מעגל משמעותית גם עבור הלוחמים.
הסיפור המובא כאן הוא עיבוד של העדות שמסר רס"ן יוני בפני התושבים. הפלוגה הגיעה לגזרת ניר עם בחודש יולי 2023, ואיישה את מוצב ק' 2. היישובים שעל בטחונם הופקדה הפלוגה הם אור הנר, ניר עם, גבים, גברעם והקצה הצפון-מערבי של שדרות. בשמחת תורה, כחלק מסבב היציאות, נשארו במוצב כ-40 לוחמים כדי לאבטח את הגזרה.
"מבינים שמשהו רע מאוד הולך לקרות"
בבוקר 7 באוקטובר הכוחות היו מחולקים, כך שחצי מכלל הלוחמים ירדו ממשמרת ונחו במוצב, ושאר 20 הלוחמים היו מפוזרים בין עמדת הצק"ם – צוות קרב מחלקתי – שכלל טנק מגדוד 77 ונמ"ר בפיקוד של מפקד מחלקה; רכב מסוג סוואנה שבו מפקד וחמישה לוחמים, בהם חובש, שני מאגיסטים ונגביסט; ג'יפ מסוג "דוד", עם מפקד ושני לוחמים שבהמשך עברו לנמ"ר, וג'יפ נוסף שבו היה מפקד הפלוגה יחד עם עוד שני לוחמים.
כמדי יום, סביב השעה 5 לפנות בוקר, תפסו הכוחות עמדות תצפית מול גדר המערכת. הערכת המצב שהגיעה אליהם בקשר הייתה שגרתית לחלוטין, והם זיהו מספר חמושים בתוך שטח הרצועה. "שום דבר חריג", העידו לאחר מכן הלוחמים. שעה לאחר מכן, צוות המ"פ התמקם סמוך לעמדת ה"רואה-יורה" וצפה משם מערבה. חצי שעה לאחר מכן הם זיהו שני רחפנים מעליהם, וחשבו בהתחלה שהם שייכים לכוח צה"לי שעשה זאת ללא תיאום מולם. הם החליטו להפיל אותם וכך היה.
ברקע הם מתחילים לשמוע רעש פיצוצים, פצמ"רים ורקטות בעוטף, ובזמן שהם מנסים להבין מה קורה, ולמה השמיים נצבעים באפור, נשמעים פיצוצים אדירים מעליהם – טילי נ"ט פוגעים בעמדת התצפית ומשביתים אותה. מיד לאחר מכן הם מזהים פיצוצים נוספים בגדר המערכת.
באותו רגע פוקד המ"פ על רכב הסיור השני לחזור למוצב ולעבור לנמ"ר. "אנחנו מבינים שמשהו מאוד רע הולך לקרות אבל עדיין לא מבינים כמה", מעיד רס"ן יוני. הם מזהים חדירה ראשונה מול קיבוץ ארז, והצק"ם – הנמ"ר והטנק – קופצים לשם. חפ"ק המ"פ מתחיל לנסוע על גדר המערכת כדי לתפוס שטחים שולטים ליד קיבוץ ארז אבל בדרך לשם מקבלים דיווח נוסף על חדירה, הפעם דרומית להם. לפתע הם מזהים כמויות אדירות של טנדרים ואופנועים שחדרו לישראל מעזה. "אתה מבין שאתה הולך למלחמה. הדופק עולה, מתחילים להזיע וטיפה להרגיש יובש בגרון", סיפר המ"פ.
חוסמים את ציר המחבלים
באותו רגע מקבל יוני החלטה גורלית. לפי תמונת המצב הוא מבין שיש מספר חדירות בגזרה שתחת אחריותו, ומחליט לחלק את הכוחות בין הקיבוצים ארז, לשם הוא שולח את הטנק, ובין ניר עם, לשם הוא נוסע בעצמו. הוא פוקד על הנמ"ר לבוא בעקבותיו, אך זה נתקל בדרך במספר מחבלים ומנהל מולם ירי. באותו זמן, כל כוח של הפלוגה נמצא לבדו וברשות עצמו.
החפ"ק של יוני מגיע לקיבוץ ניר עם בפעם הראשונה בשעה 7 בבוקר, חצי שעה אחרי תחילת המתקפה, ומתחיל להקיף את גדר הקיבוץ כדי לזהות האם ישנה חדירה. באותו זמן הם מבינים שהמחבלים עדיין לא הגיעו לקיבוץ, ונמצאים במרחב שבין ניר עם לגדר המערכת המחוררת. הם סורקים את השטח ולא מזהים מחבלים, ולכן ממשיכים לנסוע ולחפש באזורים חשודים. "זה מה שמצופה מאיתנו", הוא מדגיש, כשבמקביל, הטנק מנהל קרב מול עשרות מחבלים סמוך לקיבוץ ארז, וחוטף טילי נ"ט רבים, כך גם הנמ"ר שנמצא דרומית לו.
עם רכב החפ"ק של מפקד הפלוגה נמצא גם רכב הסוואנה שבו מפקד וחמישה חיילים, שממשיכים לסרוק את השטח, ומזהים בפתאומיות עשרות מחבלים שמגיחים מטווח של מטרים ספורים. המ"פ נותן פקודה לנהגים לתת גז ולא לעצור, כשהוא יודע שאם אחד הרכבים ייעצר או יתקע, הקרב יוכרע מיד. אחרי שניות ארוכות שהרכבים חוצים בין המחבלים בדהרה, הכוח מחליט לאגף את המחבלים, מתוך הבנה שמדובר במירוץ נגד הזמן – מי שיגיע קודם לשער הקיבוץ יכריע את המערכה. החפ"ק מגיע לקיבוץ מדרום, וחוסם בעזרת הרכבים את הציר המרכזי המוביל לאחד משערי הקיבוץ האחוריים, שדרכו רצו המחבלים להיכנס עם האופנועים. אחרי נטישת הרכבים מתמקמת סמוך אליהם חוליית רתק הכוללת את הלוחמים מפעילי המקלעים – המא"ג והנגב – שאורבת למחבלים שינסו להתקרב לרכבים הצבאיים הריקים החוסמים את הציר.
אחרי שמיקם את כוח הרתק, יוני המ"פ התקדם עם צוות הלוחמים שלו לעבר מדגרת האפרוחים של הקיבוץ (ראו בצילום הלוויין), שם זיהו מחבלים. אחרי שטיהרו ממחבלים את "מוזיאון המים והביטחון בנגב" הסמוך, הם מזהים מחבלים ראשונים במדגרה, חיסלו שניים מהם כשהשאר ברחו לתוך המדגרה. לאחר מכן הם מזהים עוד חוליית מחבלים שהגיעה רכובה על אופנועים וטנדרים, הלבושים בחצי ב' (כלומר מכנסי מדים של צה"ל, ללא חולצות מדים, י"א), אפודים ומסכות פנים, אשר יורים על הרכבים הצה"ליים שהושארו לחסום את הציר. הלוחמים פותחים עליהם במכת אש ופוגעים בהם, כשחלקם נופלים מתחת לרכבים וחלקם מצליחים להיכנס פנימה.
וידוא הריגה ומכת אש
הטנק חבר חזרה לצוות אחרי שעה של לחימה בדרך, ויחד איתו הם ביצעו תרגולת "כתף לזחל", במסגרתה הלוחמים נצמדים לטנק המתקדם לאיטו, זאת לאחר שזיהו כי המחבלים נושאים איתם טילי כתף שיכולים לגרום נזק חמור בהרבה מהנשק הקל. כך הם התקדמו עד לרכבים הצה"ליים שהושארו כדי לחסום את הציר. כשהתקרבו לשם, נפתחה עליהם אש מתוך הרכבים, אשר לתוכם הצליחו לזחול ולהשתלט המחבלים שנפצעו בהיתקלות המוקדמת. הנגביסט חטף כדור שנעצר באפוד הקרמי שלו וכך ניצל. יוני המ"פ מבקש מהטנק לדרוס את הכלים הצה"ליים כדי לוודא הריגה במחבלים בלי ליצור מגע מיותר, והוא דורס אותם.
במקביל, הנמ"ר, שפעל בצד השני של ניר עם, ספג פגיעה ישירה מטיל נ"ט, וחלק מהלוחמים חטפו רסיסים ברגליים. הם חברו לחפ"ק שהלוחמים בו העניקו להם טיפול ראשוני והעבירו אותם לחובש להמשך טיפול.
הלוחמים שחברו לחפ"ק של יוני המ"פ ממשיכים לאגף את המחבלים ללא הפסקה, כל פעם מכיוון אחר, כשהם נעזרים בחוליית הרתק ונזהרים שלא ליצור ירי דו"צ. אחרי שרימון נזרק לעברם, יוני אוסף אליו שבעה לוחמים, מסביר להם שצריך ליישר קו ואז לתת מכת אש חזקה. כולם מבינים, "זה או שאנחנו קמים על המחבלים ועוברים אותם או שהמחבלים קמים אלינו", מספר יוני. הם סופרים לאחור, מבצעים מכת אש ומסתערים לעבר המחבלים. הם מזהים עוד שני מחבלים מחוסלים, ועוד שניים שנפצעו וברחו לכיוון הקיבוץ, אחד מהם הם הצליחו לחסל 50 מטרים מהגדר והשני חוסל על ידי לוחם מכיתת הכוננות שירה בו מתוך הקיבוץ.
לוחמי הצוות מגיעים למדגרה מהכיוון השני, כשהמחבלים שם שומרים על השקט ומחכים לשעת כושר כדי לתקוף. כשמקביל, מגיע עוד רכב אדום גדול עם עוד מחבלים לתוך המדגרה.
מלכודת וחילוץ
סביב השעה 11 בבוקר, הנמ"ר מזהה אופנוע עם מחבלים ופותח במרדף אחריו, אך מסתבר שזו מלכודת והנמ"ר סופג טיל נ"ט שגורם לקריסת המערכות בו, שמצטרפת לפגיעות הקודמות שהביאו ליציאה משימוש של עמדת הירי "קטלנית", המא"ג של המפקד, המדפים לא יכולים להיסגר והכלי תקוע ללא יכולת תנועה. למרות זאת, הלוחמים שנמצאים תחת אש ממשיכים להוציא את פלג הגוף העליון ולהשיב ירי לעבר המחבלים. מידי פעם נזרק אליהם רימון והמחבלים מנסים להתקרב.
הקשר של הנמ"ר לא עובד ולכן אחד הלוחמים מתקשר בטלפון הנייד ליוני המ"פ: "המצב בנמ"ר מאוד גרוע", הוא אומר לו בשיחתם הראשונה. אחרי מספר דקות הוא מתקשר שוב ואומר: "נזרק רימון פנימה, מתן קפץ עליו, יש פצועים". מתן הוא רב"ט מתן אברג'יל הי"ד, שבפעולתו ההירואית הציל את ששת חבריו שהיו איתו בנמ"ר. יוני הבין שהצורך בחילוץ הלוחמים מהנמ"ר הפך למשימתם העיקרית. אחרי שעות ארוכות של לחימה, כשהתחמושת הולכת ואוזלת, והפצועים בנמ"ר מאבדים דם בקצב מהיר, מזהים הלוחמים 30 חמושים במדים שחורים מתקדמים לעברם במהירות. "זה לא נראה טוב", הם חושבים. הם מתחילים לצמצם טווחים לכיוונם ובהדרגה מזהים שאותם חמושים במדים כהים, הולכים בסדר תנועה שמעיד על מקצועיות והכשרה צה"לית. "היחידה הטקטית של המשטרה", הם מזדהים ולוחמי גולני נושמים לרווחה.
לוחמי גדוד 13 יחד עם לוחמי היחידה הטקטית מחלצים את הפצועים בנמ"ר בעזרת נמ"ר נוסף שהגיע, ואז מתפנים לטפל במחבלים שהתבצרו במדגרה. במהלך חילוץ הלוחמים שהיו בנמ"ר, נפל רנ"ג רומן גנדל ז"ל, לוחם ומדריך לוט"ר ביחידה הטקטית. בן 47 היה במותו, והוא הותיר אחריו אישה ושני ילדים. נציין כי בכיתת הכוננות בניר עם סיפרו כי לכל אורך היום התלבטו האם לצאת מהקיבוץ ולחבור לחיילי גולני, אך בסופו של דבר החליטו שעליהם להישאר כקו אחרון בתוך הקיבוץ, למקרה שהמחבלים יצליחו לחדור אליו.
"שאף מחבל לא יחזור לעזה"
בסופו של דבר, בעזרת כטב"ם וטנק נוסף שהגיע, חיסלו לוחמי הצוות את המחבלים שהסתתרו במדגרה. בשעות הצהריים המאוחרות עברו הכוחות מהגנה לרדיפה, כשמג"ד 13, סא"ל תומר גרינברג הי"ד, שנפל בהמשך בקרבות בתוך הרצועה, מעדכן אותם שיש 15 מחבלים שבורחים בחזרה לעזה. "תרדפו אחריהם", הוא אומר, "שאף אחד שנכנס לארץ לא יחזור בחיים". הם יצאו למרדף, זיהו אותם מרחוק, וניסו להגיע לעמדת ירי ממנה יוכלו להכווין את הטנק. בדרך לעמדה ראו גופות רבות מספור של מחבלים שחוסלו במשך היום. הטנק זיהה את המחבלים הבורחים ויחד עם הכטב"ם פגע בהם ומנע מהם לחזור לעזה. המגע האחרון עם המחבלים היה סביב 16:00 אחר הצהריים, כמעט 10 שעות אחרי שהתחילו הקרבות.
מספר שעות לאחר מכן הגיעה הפלוגה המסייעת של גדוד 12, שמנתה כ-70 לוחמים. המ"פ שלהם שאל את מקבילו יוני כמה מחבלים היו באזור, וזה עונה לו "בערך 10". ב-21:00 באותו ערב, כשחזרו מסריקת האזור, הוא אמר ליוני "אתה צחקת עליי נכון?", "לא, למה?". "כי היו שם יותר מ-50 גופות של מחבלים. אני לא יודע מה עשיתם – אבל הצלחתם". ב-23:00 בלילה הגזרה עברה לגדוד 890 של צנחנים ולוחמי פלוגה א' של גדוד 13 עזבו את ניר עם, שלא נחדר על ידי המחבלים, וחזרו למוצב הפלוגתי.
לסיכום: לוחמי פלוגה א' בגדוד 13 של גולני מנעו בגופם ובפעולותיהם את חדירת המחבלים לקיבוץ ניר עם, כשלמעשה כמעט אף מחבל מתוך העשרות הרבות שהסתערו על הקיבוץ לא הגיע לשעריו. הפעולה העיקרית הראשונה הייתה חסימת הציר הסמוך למדגרה באמצעות הרכבים, וחוליית הרתק שחיסלה כל מחבל שהתקרב, פעולה שמנעה את חדירת עיקר כוח המחבלים לקיבוץ. הפעולה העיקרית השנייה הייתה תזוזה בלתי פוסקת של הכוח ממקום למקום סביב הקיבוץ, שכללה חיפוש אקטיבי אחר מחבלים ולחימה בלתי פוסקת באלו שהתגלו.
בסיום דבריו של רס"ן יוני, במפגש עם תושבי ניר עם, ביקשה אחת מתושבות הקיבוץ את זכות הדיבור ואמרה: "בשבעה באוקטובר איבדתי את האמון, משהו בי נשבר והיה לי מאוד חשוב לבוא לפה כדי להחזיר את האמון ולו במעט. אני מאוד נרגשת, אני לא יודעת כמה אנחנו מבינים שניצלו חיינו. אני מודה לכם. אל תרגיש שאתם נושאים אחריות – תזקפו קומה, עשיתם מעשה שעוד יסופר כמו מלחמת השחרור".
