אושרית חדד, תושבת נתיבות בת 22, החלה להתנדב במד”א כבר בגיל 15, שירתה במד"א במסגרת השירות הלאומי וכיום עובדת כפראמדיקית בתחנת אשדוד. היא תדליק את משואת כוחות ההצלה כנציגת מד"א, יחד עם ד"ר תמר שלזינגר נציגת איחוד הצלה, נורית אירן כהן נציגת זק"א ויואל דמרי נציג מערך כיבוי האש.
כשפרצה המתקפה על יישובי העוטף ב-7 באוקטובר, יצאה אושרית חדד מביתה לתחנת מד"א בנתיבות, ושם לקחה את הפיקוד על ניידת טיפול נמרץ. יחד עם חובשים נוספים היא יצאה אל אזור הלחימה ושם הקימה בית חולים שדה בצומת שובה – דקות נסיעה בודדות מהקיבוצים שהיו תחת לחימה באותן שעות: בארי, סעד ורעים. חדד וחבריה נתקלו באירוע בסדר גודל שמעולם לא ראו – עשרות רבות של פצועים פונו אליהם, חיילים ואזרחים, וצוות האמבולנס העניק להם טיפול מציל חיים. כשהתקרבו אליהם מחבלים הם עברו ממקום למקום בהוראת הצבא, אך המשיכו לטפל בפצועים ולהציל חיים. חלק מהפצועים פונו במסוקים, וחלקם בדרכים אחרות. בהמשך הגיעו לנקודה צוותי מד"א נוספים, והצטרפו למאמץ הצלת החיים.
במשך 48 שעות רצופות המשיכו חדד וצוותה לטפל בפצועים הרבים שהגיעו משדות הקרב ומהטבח, פינו אותם לבית החולים סורוקה ושבו לטפל בנפגעים נוספים. חברתה הטובה של חדד, עמית מן, שימשה כפראמדיקית בבארי העניקה, לפצועים שם טיפול מציל חיים במשך שש שעות, והייתה בקשר עם חדד עד 14:30 אז ניתק הקשר. כעבור יומיים התברר שהיא נפלה בזמן שהושיטה עזרה לפצועים. "מגיל 14 היינו יחד בקורס מד"א לנוער", סיפרה עליה חדד. "היא הייתה בן אדם מיוחד. הייתה לה נתינה אינסופית, אהבת חינם ברמה מטורפת, כל הזמן עזרה לאנשים, גם כאלה שהיא בכלל לא הכירה. תמיד ראתה את הצורך של האחר, אף פעם לא דאגה לעצמה. היא אהבה מאוד את התפקיד במד"א. כבר כשהיינו בנות 14 היא אמרה תמיד שהיא תהיה פרמדיקית. לאחרונה התחילה גם להדריך קורס פרמדיקים, בשאיפה להכשיר את הדור הבא אחריה".
