באזורי האקטואליה של התחנה הצבאית כבר התרגלנו לראות דתיים משרתים ואפילו מדי פעם בחור עם פאות מסולסלות. אבל בצד של הפלייליסטים המראה של ישראל (שרול) גוטמן, עורך מוזיקלי ושדר בגלגלצ, זה די מפתיע.
"יש כתב חרדי בגל"צ שמתבלבלים בינינו. אני כבר רגיל, כי יש לי מלא כפילים. הרבה אנשים חושבים שאני ינקי שהיה באח הגדול וממש לא אכפת לי כי הוא כזו דמות אהובה. חוץ מזה אני רגיל להסתובב בתל־אביב אז התרגלתי גם למבטים. בתחנה עצמה לא נתקלתי ביחס חריג, בתקופת ההפגנות אנשים בעיקר היו סקרנים ורצו לדעת מה דעתי אבל הכול היה בגבול הטעם הטוב. יש גם קטע כזה שאנשים ברחוב אומרים לי 'כל הכבוד לכם שאתם מתגייסים' ואני זורם, אני בא לקראתם. אם הייתי צריך לעצור ולתקן כל אחד שאומר משהו, זה הדבר היחיד שהייתי עושה".
כבר בתיכון שרול הבין שמוזיקה היא לא רק רקע נחמד בחיים שלו אלא מה שממש מוביל אותם. "בסביבות כיתה י' קלטתי שזה הקטע שלי, התחלתי להתעניין כבר בגיל 11. בדיוק חזרנו משליחות במוסקבה, והיה מישהו שפרסם מיקסים של עשר דקות עם כל שירי הפופ הגדולים לפי שנים, ככה הכרתי הרבה דברים בבת אחת. למשל היה שם השיר 'Get Lucky' של דאפט פאנק, שהיה ממש להיט, אחרי ששמעתי אותו אמרתי לעצמי שיש עוד אלבום שלם שכדאי לשמוע. אנשים סביבי אהבו להכיר את הלהיטים ולהמשיך הלאה, ואני המוזר שאוהב להכיר לעומק את האנשים ואת ההשפעות היצירתיות שלהם".
שרול (23) גדל ביישוב צופים, למד בישיבה התיכונית השומרון והמוזיקה סביבו לא כללה את ההיפ־הופ שהיום הוא מסקר. "שמענו בעיקר מוזיקה יהודית בבית, כל הגל של שנות האלפיים – שולי רנד, אביתר בנאי ואתי אנקרי שהייתה הכוהנת הגדולה אצלנו. אבל כן חינכו אותנו על תרבות, אמא שלי הכירה לי את דיוויד בואי, גם אם היא לא הכירה את כל הדיסקוגרפיה שלו, היה לה חשוב שאכיר איזה בסיס, אחרי זה אני העמקתי בעצמי. בהמשך התיכון הייתה לי תקופה חזקה של אלקטרוני ואז הגיע ההיפ־הופ, בעיקר מחו"ל, טרוויס סקוט, קנדריק לאמר וכאלה".
אחת הביקורות המרכזיות על גלגלצ היא על ישיבות הפלייליסט, שהן מעין מועדון סגור. איך זה מתנהל?
"קודם זורקים את כל הדיסקים של המזרחי. סתם־סתם", הוא צוחק, "זה ישיבות מאוד ארוכות, ממש עבודת נמלים של שעות על שעות של האזנה ותוך כדי יש דיונים מעמיקים מאוד, וכיף שאפשר לדבר ככה על מוזיקה. תכלס זה דבר מדהים, יש ממש שיטה להרכיב פלייליסט, ובנוסחה של גלגלצ יש משהו שעובד. וזה לגיטימי שאנחנו מקבלים גם ביקורת – בלתי אפשרי שכולם יהיו מרוצים כי כמות השירים שמגיעה כל שבוע היא משוגעת. ברוך השם זה גדל גם בזמן המלחמה ממשיכים להוציא שירים, הקצב לא ממש הואט כמו שחשבתי שיקרה".
הכתבה המלאה תתפרסם מחר, יום ו' במגזין מוצש
