בת שבע דדון, בת 57, נשואה ואם לארבעה, תושבת מעגלים שבנגב הצפוני-מערבי, תשיא ביום העצמאות ה-76 למדינת ישראל, את משואת הנתינה (או "משואת המאמות") בטקס הממלכתי בהר הרצל.
ביום השני למלחמה, קמה בת שבע בבוקר והחליטה שהיא רוצה להכין קוסקוס לחיילים שהגיעו לעוטף עזה. "שלחתי את בעלי לקנות סולת והתחלנו עם 10 קילו סולת ופריקסה", היא משחזרת בשיחה שאנו מקיימות כמה ימים לפני הטקס. בת שבע הפיצה את השמועה בקרב שכניה, שהגיעו לעזור ומיום ליום, העסק גדל יותר.
במשך ארבעה חודשים עמדה בת שבע מבוקר עד לילה עם שלל מתנדבות ומתנדבים, שכנים וקרוביהם, לבשל לחיילים. כ-2,000 מנות הוציא החמ"ל הקהילתי בכל יום לכוחות הביטחון שבשטח, על פי ביקוש מסודר. "ככל שהמערך הלך וגדל, הגיעו עוד ועוד מתנדבים, מיליון מתנדבים היו לנו", מתארת בת שבע. הם פתחו פייבוקס כי אנשים רבים ביקשו לתרום וגם חברות גדולות וחקלאים. "קיבלנו מ'שטיבל' חצי משטח של סולת, חנויות נתנו לי הנחה של חצי מחיר, על הדשא חיכו לי ארגזים מחקלאים, וכשלא היה לי מקום יותר במקררים לשמור על האוכל, הכנסתי הכול לחדר ושמרתי על זה עם מזגן מקפיא. אחרי שבועיים עברנו מהמטבח שלי לגן ילדים שהעמיד לרשותנו ראש מועצת שדות נגב תמיר עידן, וכשהגן חזר לפעילות עברנו למועדון הוותיקים של המועצה".
בנימוקי הוועדה האחראית על טקס יום העצמאות, נכתב כי יומן של המתנדבות "החל משעות הבוקר המוקדמות והסתיים בשעות הערב המאוחרות, אך למול עיניהן עמדו אנשי כוחות הביטחון שמגנים יום-יום, שעה-שעה על ביטחון ישראל".
בת שבע ניהלה את הבישולים ביד רמה והבן שלה, בן, פיקד על העברת האוכל לחיילים שבשטח. אנשי קשר ומתנדבים שינעו את ההזמנות, גם לתוך עזה: "היה תפריט לשטחי כינוס ותפריט לעזה. היינו מקפידים שהשניצל שנשלח לעזה יהיה יבש בתוך הבגט וארזנו סלטים בצד, כיסינו הכול כדי שלא ייכנס אבק וגם שהאוכל לא יתקלקל. הכול היה נכנס לנגמש, עד לחיילים בחזית".
"אני אוהבת אוכל ואוהבת חיילים, וזה התחבר לי טוב", היא מעידה. המיזם פעל במשך ארבעה חודשים וכיום הוא חזר לממדים קטנים יותר ולמטבח של בת שבע. "עבדנו בלי סוף והיה לנו מזה כיף. ברוך ה' היום כבר אין צורך, כי הצבא מאורגן יותר".
בת שבע מצטנעת ואומרת כי כשהתקשרו לבשר לה על הבחירה בה כאחת ממדליקות משואה, היא הייתה "מובכת מאוד. אני מתרגשת מאוד מהמעמד אבל יש לי הרגשה טובה מכך שעשיתי מה שעשיתי, לא שמוקירים את פועלי. אני כל חיי גרה באזור שדות נגב. היישובים הקטנים כאן, הפריפריה, מה שמאפיין אותנו זה הנתינה האין סופית. ככה גדלתי, ככה חונכתי, ככה היו הוריי. יש לי אחות שמבשלת גם היא לחיילים".
יחד עם בת שבע ישיאו את המשואה מרים כהן ובסמה הנו, שהובילו גם הן מיזמים של בישול לחיילים; צילית יעקובסון מעמותת "בת מלך" שניהלה חמ"ל ציוד ענקי; שיר גולדשטיין שהקימה חמ"ל מתנדבים שהפעיל במשך שלושה חודשים כאלף מתנדבים ביום; וחן ארבל מרינברג, ממייסדות "פורום נשות המילואימניקים".
