כשהודיעו לד"ר דקלה מצליח על הבחירה בה כמשיאת משואה בערב יום העצמאות ה-76, היא שקלה בתחילה לסרב לכבוד הגדול שנפל בחלקה. הרגישה שלא מגיע לה, שתואר הגיבורה צריך ללכת לאנשים אחרים. אבל אחרי שעה של התלבטות הבינה שהיא סמל לאנשי רפואה רבים וטובים במדינת ישראל, שמהשביעי באוקטובר בשעות הבוקר המוקדמות ומאז ברציפות במשך חודשים ארוכים, עושים הכול על-מנת להקל על פציעותיהם של עשרות ומאות חיילים ואזרחים, חלק לא קטן מהם ממש חייבים לה את חייה.
ד"ר מצליח היא רופאת אף-אוזן-גרון וכירורגיית ראש צוואר בבית החולים ברזילי באשקלון. ביום הטבח טיפלה בעשרות פצועים, ושהתה בבית החולים שתי יממות רצופות כשהיא מתרוצצת בין חדרי הניתוח, חדר ההלם והמחלקה שבה היא עובדת ביומיום. כעבור שבועיים התגייסה למילואים וסופחה כרופאת שטח לגדוד הנדסה קרבית ששירת בגבול הצפון. אחרי שלושה חודשים עברה לחודש נוסף בחאן-יונס, שם הייתה מסופחת לגדוד שריון. לאחר מכן, כמו להשלים שירות בכל הזירות שבהן מתמודד צה"ל עם הטרור, עברה ד"ר קידר לשירות באזור ג'נין. היא הייתה הרופאה הגדודית האישה היחידה באזורי התמרון הצבאי בחצי השנה האחרונה.
הוריה של ד"ר מצליח הקימו בתחילת שנות השמונים את היישוב תלם שבדרום הר חברון. אביה היה רבש"ץ היישוב ונהג האמבולנס שלו, וחינך את בתו לתרומה למדינה ולאזרחיה בכל מקום שרק ניתן. במשך השנים היישוב הקטן היה נתון למתקפות טרור לא מעטות, בעיקר בכבישים המובילים אליו, ובאחת הפעמים אמה של ד"ר מצליח ניצלה בנס לאחר שמחבלים ריססו את הרכב שבה נהגה.
אחרי השחרור מצה"ל, שבו שירתה כחובשת בחטיבת הצנחנים, נסעה ללמוד רפואה באיטליה. יום אחד התקשרה הביתה וביקשה לדבר עם אביה, אך שכניה סיפרו לה שהוא התעלף ונזקק להחייאה. לימודיה גרמו לה להבין שמשהו לא טוב קרה – אדם שמתעלף לא אמור לעבור החייאה. שתי דקות בלבד לאחר מכן התקשרו אליה לבשר שהוא נפטר. הדבר קרה כאמור באיטליה, תוך כדי לימודי הרפואה שאותה למדה יחד עם בת-זוגה דנה. בראיון עמה שהעניקה לקראת הטקס סיפרה ד"ר מצליח עד כמה היה גאה אביה לראות אותה מסיימת לימודי רפואה ומשיאה משואה לתפארת מדינת ישראל.
