ביום שני בשעה 19:45 ישודר טקס הדלקת המשואות בהר הרצל, הטקס הרשמי שנועל את אירועי יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ולנפגעי פעולות האיבה ופותח את חגיגות יום העצמאות. מספר חסר תקדים של משיאי משואות ישתתפו השנה בטקס בהר הרצל: את אחת עשרה המשואות ידליקו לא פחות מארבעים וחמישה משיאים, שניים עד שישה לכל משואה. המשואה השתים עשרה תישאר ריקה, כדי לזכור את השבויים והנעדרים.
אלו הם מדליקי המשואות: 24 גברים ו-21 נשים. המבוגר ביניהם יהיה עזרא יכין, לוחם הלח"י ואיש המורשת בן ה-95, שהפך למילואימניק המבוגר בתולדות צה"ל. הצעירה שבהם תהיה רב"ט אורי מגידיש בת ה-19, התצפיתנית שחולצה משבי חמאס.
41 מהמדליקים הם יהודים. ערבי ישראלי אחד – יוסף חדאד; דרוזית אחת – בסמה הנו; בדואי אחד: יוסף אלזיאדנה; ואוסטרלי אחד – נת'ניאל (נייט) בוזוליץ'.
16 ממשיאי המשואות זכו בכבוד על פעילותם ביום ה-7 באוקטובר: ארבעה ממשיאי משואת כוחות הביטחון (סרן שביט בן משה, ניצב אמיר כהן, נציג שב"כ ע. ונציג שב"ס י.), ארבעת משיאי משואת כוחות ההצלה (נציגת מד"א אושרית חדד, נציגת זק"א נורית אירן כהן, נציגת איחוד הצלה ד"ר תמר שלזינגר ונציג כוחות הכיבוי וההצלה יואל דמרי), חמשת מדליקי משואת המחלצים (נהג המיניבוס יוסף אלזיאדנה; הרב שחר בוצחק, רב קהילה באופקים; רמי דוידיאן, חקלאי ממושב פטיש; טלי נחום שהצילה יחד איתה 14 אנשים; ודניאל שרעבי שניהל יחד עם אחיו קרב במסיבת הנובה) ושלושה ממשיאי משואת כיתות הכוננות (ענבל ליברמן, ברק שלום ואביחי אליה). שניים מהם – ניצב אמיר כהן ורס"מ יואל דמרי – על פעילותם בקרב שדרות, שבה נפצע אמיר כהן, ויואל דמרי סייע לכוחות ימ"מ להגיע אל הגג; וחמישה על פעילותם בזירת מסיבת הנובה – ארבעה מהמחלצים ואושרית חדד שטיפלה בפצועים שנמלטו מהמסיבה.
זהותם של שלושה מהמדליקים חסויה – נציג שב"כ, נציגת המוסד ונציג שב"ס. לצד הנוכחות הבולטת של אנשי ביטחון ורפואה יש גם שלושה זמרים: עברי לידר, רביב כנר וחיים אוליאל.
שלושה ממדליקי המשואות איבדו בני משפחה במלחמת חרבות ברזל: סרן שביט בן משה, שאחיו אריאל בן משה, מפקד פלגה בסיירת מטכ"ל, נהרג בהיתקלות עם מחבל; יוסף אלזיאדנה, שארבעה מקרובי משפחתו נחטפו (שניים שבו) ואחד נרצח; ואיריס חיים, שבנה יותם נחטף ונפל בשוגג מאש חיילי צה"ל. אחרות הן בנות משפחות שכולות ותיקות יותר – סא"ל ליאת נפש, יתומת צה"ל מגיל צעיר; אל"מ ורדה פומרנץ, שבנה דניאל נפל במבצע צוק איתן; ובסמה הנו, שבעלה מרסל ח׳יר נפצע קשה בשנת 2002 בפעילות מבצעית בשומרון במהלך שירות מילואים, היה מאושפז במשך 13 שנים, ונפטר כשהוא בן 45. חמישה נפצעו במהלך המלחמה – שביט בן משה, שלאחר נפילת אחיו חזר להילחם עד שנפצע, ולאחר השיקום שב בפעם השנייה ללחימה; ניצב אמיר כהן, שהמשיך להילחם בשדרות למרות הפציעה; הרב שחק בוצחק, שנלחם באופקים; אביחי אליה שהגיע מביתו שבשומרון להילחם בקיבוצי העוטף; והפראמדיקית גאיה צוברי, שהוגדרה כלוחמת שנפצעה הכי קשה במלחמה.
הרשימה המלאה
את משואת כוחות הביטחון ידליקו חמישה: נציג צה"ל שביט בן משה, מפקד לוחם ביחידת הצנחנים שבשמחת תורה מיהר מביתו שבמעלות-תרחישא כדי לחבור ליחידה שלו, ונלחם לאורך כל היום, גם לאחר ששמע שאחיו רס"ן אריאל בן משה ז"ל, מפקד פלגה בסיירת מטכ"ל, נהרג בהיתקלות עם מחבל; נציג משטרת ישראל ניצב אמיר כהן, מפקד מחוז דרום שהכריז פקודת "פרש פלשת" שבלמה חוליות מחבלים רבות בדרכן לעומק הארץ, והוביל את הקרב על תחנת המשטרה בשדרות גם לאחר שנפצע; נציג שב"כ ע., שכיהן כראש אגף המבצעים וטיפח דורות של לוחמים לפני שפרש לגמלאות, ובשמחת תורה יצא אל אזורי הלחימה, והוביל את צוות טקילה שחיסל עשרות מחבלים וחילץ עשרות משפחות; נציגת המוסד ג., המשרתת כקצינת איסוף מצטיינת במסלול החוד המבצעי, שיזמה והובילה מבצעי גיוס רבים ומגוונים בליבת הנושא האיראני בתחכום, חתירה למגע, ואומץ אישי ומבצעי, וחלק מהסוכנים שגייסה היו שותפים בפעילויות מול איראן לאחר מתקפת הפתע; ונציג שב"ס סגן-גונדר י., מפקד יחידת "מצדה" של שרות בתי הסוהר, שהוביל את פקודיו בהצלחה רבה בלחימה מורכבת ביישובי הנגב המערבי ב-7 באוקטובר.
את משואת כוחות ההצלה ידליקו ארבעה: נציגת מד"א אושרית חדד, פראמדיקית שהקימה בית חולים שדה בשמחת תורה סמוך לאזור הקרבות, ויחד עם צוות האמבולנס שלה הצילה חיים של עשרות פצועים; נציגת איחוד הצלה ד"ר תמר שלזינגר, מתנדבת במוקד "חוסן" שקיבלה את שיחתם מקפיאת-הלב של הילדים מיכאל ועמליה אבידן, שהוריהם נרצחו ואחותם הקטנה נחטפה, ונותרה איתם על הקו במשך 12 שעות ארוכות, עד להגעת החילוץ; נציגת זק"א נורית אירן כהן, מתנדבת ביחידת הצוללנים של זק"א שיצאה עם חבריה המתנדבים למשימת הקודש של איסוף גופות הנופלים במשך שבועות ארוכים בקיבוצים, בכבישים, במכוניות השרופות ובשטחים הפתוחים; ונציג כוחות הכיבוי וההצלה יואל דמרי, מפקד צוות תחנת כיבוי האש בנתיבות, שבשמחת תורה סייע ללוחמי ימ"מ לעלות לגג תחנת משטרת שדרות, תוך סיכון חייו ותחת אש מחבלים, וכך אפשר מעבר לוחמים, העלאת תחמושת ומים וחילוץ פצועים.
את משואת המחלצים ידליקו חמישה מתוך הרבים שנחלצו להציל אחרים, תוך סיכון אישי גדול: נהג המיניבוס יוסף אלזיאדנה, שהגיע לאיסוף צעירים ממסיבת הנובה, ולמרות שהאירוע הפך למתקפת טרור קטלנית ולמרות שהפך בעצמו למטרה לירי, התעקש להציל עשרות צעירים; הרב שחר בוצחק, רב קהילה באופקים שהשתתף בלחימה בעירו, נפצע מאש מחבלים והמשיך להילחם ותוך כדי כך לעדכן כוחות נוספים; רמי דוידיאן, חקלאי ממושב פטיש שיצא לחלץ נער ממסיבת הנובה ובמשך יום שלם המשיך לחלץ צעירים רבים, רותם למשימה בני משפחה וחברים, ואף מתחזה לערבי ומצליח לחלץ חטופה מידיהם של שישה מחבלים; טלי נחום, שהגיעה כאחת המבלים למסיבת הנובה, ובתוך ההמולה הכללית מצאה רכב נטוש והצילה יחד איתה 14 אנשים; ודניאל שרעבי, שיחד עם אחיו נריה ניהל קרב יריות מול עשרות מחבלים מאחורי טנק נטוש, ויחד הם טיפלו בפצועים והצילו עשרות חיים.
את משואת כיתות הכוננות ידליקו ארבעה, מתוך גיבורים רבים שעמדו לבדם מול הפלישה לקיבוצים ולמושבים, הדפו במשך זמן רב את המחבלים והצילו תושבים רבים: ענבל ליברמן, רכזת הביטחון של ניר עם, שזיהתה מוקדם את מתקפת הפתע, העמידה חברים חמושים על גדר הקיבוץ, פרסה את חברי כיתת הכוננות במארבים וכך הדפה את החדירה לקיבוץ והצילה את תושביו; ברק שלום, מפקד כיתת הכוננות של קיבוץ עלומים, שביום מתקפת הפתע ניהל כוח של מתנדבים וחיילים, והצליח במשך שעות ארוכות למנוע מהמחבלים מלהגיע לבתי הקיבוץ; אביחי אליה, חבר כיתת הכוננות בישוב חוות יאיר שבשומרון, שעם קבלת הידיעות הראשונות על הפלישה ליישובי העוטף, הוא מיהר יחד עם חבריו ליישוב להצטרף ללחימה – כשהם חמושים באקדחיהם בלבד – נלחם בצומת מעון וברעים, נפצע פצעים קשים ובימים אלה עדיין עובר ניתוחים ושיקום; וטל לויט, חבר כיתת הכוננות במטולה שממשיך להגן על בתי המושבה המפונה, גם לאחר שביתו ספג פגיעת טיל ישירה.
משואת המגן מוקדשת לזכר הלילה שבו שיגרה איראן מאות טילים וכטב"מים לעבר ישראל, ו99% מהם יורטו לפני שהגיעו לישראל. את המשואה ידליקו שלושה מאנשי התעשייה האווירית: בועז לוי, מנכ"ל התעשייה האווירית לישראל, ממובילי פרויקט ה'חץ' ותפיסת ההגנה השכבתית; תא״ל במיל' פיני יונגמן, ממייסדי מערכות 'כיפת ברזל' ו'קלע דוד', שמשמש כיום בתפקיד ראש חטיבה במערכות ההגנה האווירית ברפאל; ואל"מ במיל' שאול לוי, ממייסדי מערך השליטה והבקרה של מערך ה'חץ' בחברת אלביט.
גם את משואת חזית ההסברה ידליקו שלושה אנשים, שהתייצבו במאבק כנגד הפצת הפייק-ניוז והקמפיינים שטופי השנאה, ופרסמו שוב ושוב את פרטי המאבק בין טוב לרע, למרות שספגו איומים על חייהם: יוסף חדאד, בן למשפחה ערבית נוצרית מחיפה, שהתנדב לשירות קרבי בצה"ל, שירת כמפקד ונפצע קשה במהלך מלחמת לבנון השנייה. לאחר שהשתקם החליט להקדיש את חייו למען ההסברה הישראלית בעולם תוך הדגשת השותפות בין יהודים לערבים. החל מ-7 באוקטובר 2023 עם תחילת מלחמת חרבות ברזל, החל חדאד במסע הסברה נרחב ברשתות החברתיות בעד ישראל, כשהוא חושף את פשעי חמאס והג'יהאד האסלאמי; אלה קינן, בלוגרית טיולים ומשפיענית רשת ישראלית, שהסבה את כל פעילותה ברשתות החברתיות לטובת המאבק ההסברתי למען מדינת ישראל. יצרה וקידמה את ההאשטג hamasisisis# שתפס תאוצה בכל העולם, סייעה בהסרת ערוצים תומכי טרור, וניהלה רשת הסברה עולמית בת עשרות אלפי מתנדבים; ונת'ניאל (נייט) בוזוליץ', שחקן טלוויזיה ומשפיען אוסטרלי, שעמוד האינסטגרם הפופולרי שלו מנגיש למיליוני עוקבים את סיפורה של ישראל ואת נקודת המבט הישראלית, וימים ספורים אחרי מתקפת הפתע על ישראל הגיע לביקור הזדהות במדינת ישראל, ופרסם בעמוד האינסטגרם שלו פוסטים רבים בנושא הטרור הפלסטיני.
את משואת התקווה, המוקדשת למשפחות החטופים ולציפייה לשובם, ידליקו שלוש נשים משורות הצבא: התצפיתנית אורי מגידיש, שנחטפה לעזה, חולצה כעבור 23 ימים במבצע "ראשית האור", ואחרי תקופת התאוששות קצרה, בחרה לשוב ולהמשיך את שירותה הצבאי; סא"ל ליאת נפש, ראש ענף נפגעים במילואים של חיל הגנת הגבולות, ויתומת צה"ל בעצמה; ואל"מ במיל' ורדה פומרנץ, ראש מערך הנפגעים של צה"ל, אשר במסגרת תפקידיה לאורך עשרות שנים בצה"ל טיפלה במסירות גדולה במשפחות החללים, הנעדרים והשבויים, גם לאחר שהפכה לאם שכולה בעצמה.
את משואת הרפואה והשיקום ידליקו חמישה אנשי רפואה, שייצגו את המאמץ הגדול של צוותי בתי החולים, שמתחילת המלחמה העניקו טיפול רפואי לאלפי הפצועים שהגיעו אליהם באמבולנסים וברכבי מתנדבים, ביצעו ניתוחים מצילי חיים בזה אחר זה, וליוו את הפצועים בשיקום: ענת בן דור, המובילה את השיקום האורתופדי בשיבא, מטפלת בעצמה בפצועים הקשים ביותר, קושרת איתם קשר מיוחד ומסייעת להם למצוא בתוכם את הכוחות להתמודד עם קשיי השיקום; הפראמדיקית גאיה צוברי, ששירתה במילואים בקרבות בעזה, ונפגעה מירי בזמן טיפול בפצועים. היא מוגדרת כלוחמת הפצועה קשה ביותר במלחמה, ומשתקמת מפציעתה בבית החולים שיבא; ד"ר דן שוורצפוקס, מנהל המרכז לרפואה דחופה בבית החולים סורוקה בבאר שבע, שקלט בבוקר ה-7 באוקטובר למעלה מ-750 פצועים וממשיך ללוות רבים מהם עד היום; סרן במיל' ד"ר דקלה מצליח מבית החולים ברזילי באשקלון, שב-7 באוקטובר טיפלה בעשרות מפצועי הטבח בחדרי ההלם ובחדרי הניתוח, ואחרי שלושה שבועות עזבה את עמיתיה בבית החולים לתקופה של חצי שנה, וטיפלה תחת אש בחבריה לנשק בגבול הצפון, בלב ח'אן יונס ובג'נין; והרב יוסף ערבליך, יועץ רפואי שהקים את עמותת "למענכם", שבה פעילים כ-160 מומחים בכל תחום רפואי, ביניהם מנהלי בתי חולים, מנהלי מחלקות ופרופסורים בעלי שם, אשר מתנדבים על בסיס זמן פנוי לטיפול בתיקים רפואיים מורכבים ובהם פצועי צה"ל רבים.
את משואת ניצחון הרוח ישיאו חמישה אנשים, ביניהם חמישה זמרים, שייצגו את האמנים הרבים שנרתמו לעבור בין הלוחמים והמפונים ולחזק אותם: עזרא יכין, שהיה לוחם בלח"י ולמעלה מחמישים שנה מנחיל את מורשת הקרב של צה"ל באמצעות ספרים, הרצאות ואינספור מפגשים עם חיילים. עם פרוץ המלחמה התגייס שוב למילואים, ובגיל 95 היה למילואימניק המבוגר בתולדות המדינה; איריס חיים, אימו של יותם חיים שנחטף מביתו בכפר עזה ב-7 באוקטובר, ונהרג בשוגג מירי חיילי צה"ל ברצועה עקב טעות בזיהוי, ששלחה מסר מוקלט לחיילים שירו בשוגג בבנה, הזדהתה עם כאבם, חיזקה אותם בלחימה וחיבקה אותם, ומאז פועלת בכל דרך לחזק את רוח העם ולקרוא לאחדות; עברי לידר, זוכה פרס אקו"ם ומהאמנים החשובים והמשפיעים במוזיקה הישראלית, שיחד עם צוות הנגנים שלו יצא בכל יום במלחמה להופעות בכל רחבי הארץ, במלונות התושבים המפונים, בבתי הקברות, ולהבדיל בשמחות שנערכו בצל המלחמה; רביב כנר, ששירת בצה"ל כלוחם ביחידת אגוז והתמודד עם הלם קרב בעקבות שירותו הצבאי, ועם פרוץ המלחמה הוא התגייס למילואים ושירת בגבול הצפון ובעזה; וחיים אוליאל, הזמר והיוצר בן ה-67, שמתגורר בשדרות ויוצר בה מוסיקה כבר שנים רבות ולאחר שפונה מעירו שב אליה, מתוך החלטה נחושה להתמודד ולצמוח גם מתוך השבר הגדול.
את משואת הנתינה (המאמות) ישיאו שש נשים: מרים כהן, שמאז תחילת הלחימה בצפון הקימה בביתה "חמ"ל בישולים", שבו היא מבשלת כמויות גדולות של אוכל ושולחת אותו ברכבים פרטיים למאות לוחמים בגזרה הצפונית; בת שבע דדון, שהקימה עם חברותיה במועצה האזורית שדות נגב, את "החמ"ל הקהילתי", שבו כ-80 מתנדבות מכל הגילים הגיעו מדי יום והכינו כ-2,000 מנות שחולקו באמצעות מתנדבים לכוחות הביטחון בכל הארץ ואף לתוך רצועת עזה; בסמה הנו, מסעדנית ואלמנת צה"ל בת הכפר הדרוזי ג'וליס בצפון, שעוסקת כבר זמן רב בבישולים לחיילי צה"ל; חן ארבל מרינברג, ממייסדות "פורום נשות המילואימניקים", שנוסד במהלך המלחמה ומונה למעלה מ-6,000 נשים שתומכות זו בזו, ומקדם סיוע אישי, מיצוי זכויות וקידום חקיקה הולמת למשפחות אנשי המילואים; שיר גולדשטיין שהקימה ב-7 באוקטובר את חמ"ל המתנדבים 'לב אחד', שהפעיל כאלף מתנדבים ביום במשך שלושה חודשים, נוסף לאלפי המתנדבים שפעלו במסגרת החמ"לים האחרים של ארגון לב אחד ברחבי הארץ – במלונות המפונים, בפעילויות לנוער ולמבוגרים, ובמתן מענה לאינספור צרכים שעלו מן השטח; וצילית יעקבסון, מייסדת ויושבת ראש ארגון בת מלך, המסייע לנשים שסובלות מאלימות בתוך המשפחה, שעם פרוץ המלחמה הפכה יחד עם בן זוגה מאיר את חברת התרופות שבבעלותם לחמ"ל סיוע לוגיסטי לחיילי צה"ל ותושבי הדרום, שבתיאום עם מערך הלוגיסטיקה של צה"ל, רכש והעביר לשטח ציוד חיוני בהיקף של מיליוני דולרים.
משואת התפוצות מוקדשת לרבבות יהודים הפועלים מכל הלב למען ישראל – בגיוס תרומות, בהפגנות תמיכה, בשתדלנות ובאינסוף גילויים של אהבה וסולידריות למשפחות החטופים, לפצועים, למשפחות השכולות, למפונים ולחברה הישראלית כולה – למרות עליית האנטישמיות שחוו מדינות רבות בעולם. את המשואה ידליקו שני נציגים: דברה סילברסטין (Debra Silverstein), חברת מועצת העיר היהודייה היחידה של שיקגו, הנעזרת במעמדה הייחודי בכדי לתמוך ציבורית בישראל ולהעלות את המורל והגאווה היהודית בשיקגו, ומובילה שיתופי פעולה רבים עם פדרציות וארגונים יהודים מכל הקשת הרעיונית; והרב דיוויד מאייר (Rabbi David Meyer), מנכ"ל PaJeS, שלמעלה משלושה עשורים הוא פועל בתחום החינוך ומקדם חדשנות ויזמות בעולמות החינוך היהודי, ופעיל בתחום המאבק באנטישמיות בבריטניה ובעולם כולו, באמצעות פעילות ציבורית והקמת תכניות חינוכיות בתחום. מאז ה-7 באוקטובר, הגביר הרב מאייר את פעילותו במאבק באנטישמיות המתגברת.
אלה שדחו את הכבוד
לפי פרסומים, הזמר עידן עמדי הוזמן להדליק משואה, אך דחה את ההזמנה. גם כמה מהחטופות ששוחררו השיבו שלא ידליקו משואה כל עוד רבים מהחטופים נמצאים בשבי חמאס.
נסרין יוסף, דרוזית תושבת המושב יתד שבעוטף עזה, סייעה בתחקור מחבלים שפרצו למושב ב-7 באוקטובר. היא כבר הוכרזה כאחת ממשיאי המשואות, אך איומים ספגה על חייה גרמו לה לוותר על ההשתתפות בטקס.
הרנן פלר, שדר כדורגל יהודי-ארגנטינאי בן 47, התפרסם בישראל בעקבות המונולוגים שנשא לפני שידוריו במולדתו, ובהם קרא לשחרור החטופים משבי חמאס, וביניהם גם דודתו אופליה רויטמן בת ה-77, חברת קיבוץ ניר עוז. לפי פרסום בערוץ 12, הוא הוזמן להדליק משואה אך דחה את הכבוד לאחר שנדרש ממנו לשלם בעצמו את עלויות הטיסה לישראל.
