ב-2017, חודשים ספורים לאחר שנבחר לנשיא צרפת, נשא עמנואל מקרון נאום בו קרא ל"אירופה הריבונית", ליצור כוח הגנה משותף לצד תרבות אסטרטגית אירופית כוללת. את הנאום הוא נשא באוניברסיטה הפריזאית המפורסמת, סורבון וב-25 באפריל השנה, רגע לפני הבחירות לפרלמנט האירופי שייערכו בחודש הבא, חזר מקרון לסורבון עם מסרים דומים, אבל הפעם הטון היה שונה. הפעם ניכרה תחושת התכיפות בדברים של מקרון. נשיא צרפת לא בא על-מנת לשטוח חזון פוליטי שאפתני, הוא מנסה להציל את אירופה.
הברית האירופית
"אירופה היא בת תמותה, היא עלולה למות וזה תלוי רק בבחירות שלנו", קרא מקרון בנאומו.
הנושא המרכזי בנאומו בן השעתיים של הנשיא הצרפתי היה החשיבות בחזית אירופית אחידה שהתבטאה קודם כל בהגנה על אירופה, ובפרט על אוקראינה, בהקשר של התמיכה הרעועה מצד ארה"ב והסיכוי המרתיע לחזרתו של דונלד טראמפ לבית הלבן. מקרון הדגיש את הצורך של אירופה לחזק את המוכנות הצבאית שלה על ידי ביסוס אסטרטגיית הגנה אמינה, הכרוכה בבניית "יוזמת הגנה אירופאית" וחיזוק מערכת ההגנה נגד טילים שלה. מקרון דיבר גם על כך שאירופה מוקפת במעצמות אזוריות כמו רוסיה ואיראן.
מקרון ובדומה למה שאמר אשתקד בעת שביקר בבייג'ין, אמר שאירופה לא תשמש ככלי במלחמה של ארה"ב בסין ביחס לטייוואן ובכלל. הוא טען שחרף עוצמתה של הברית הטרנס-אטלנטית, בין אירופה לארה"ב, אירופה אינה בראש סדר העדיפויות של האמריקנים.
בעניין הסחר, מקרון האשים את ארה"ב וסין באי כיבוד הכללים העולמיים בהקשר של הגדלת הסובסידיות המשמשות את שתי המעצמות כדי לחזק את התעשייה המקומית. מקרון קרא לשנות את מדיניות הסחר של האיחוד האירופי שתכלול תמיכה בחברות אירופאיות מקומיות במגזרים מרכזיים כמו אנרגיה ירוקה וטכנולוגיה באמצעות השקעות ציבוריות גדולות יותר, תוך הפחתת הרגולציה המכבידה. באופן אירוני ביחס לחשש שהביע מטראמפ, נראה היה כי גם נשיא צרפת אימץ גישה של "אירופה תחילה", והצהיר על העדפתו לרכוש ציוד צבאי מיצרנים אירופאים ובחיזוק התעשייה הביטחונית של הגוש.
מקרון גם דיבר על חמישה מגזרים קריטיים שבהם האיחוד האירופי צריך להפוך למוביל בעולם עד לשנת 2030: בינה מלאכותית, חלל, ביוטכנולוגיה, אנרגיה ירוקה ומחשוב קוונטי וטען כי יש להגדיל את משאבי האיחוד האירופי באמצעות מס פחמן.
מה נשתנה
כאמור, עוד ב-2017 אמר מקרון דברים דומים, אז מה נשתנה ומדוע כעת הדברים שלו נלקחים יותר ברצינות?
מומחים ביבשת הישנה מעריכים כי החזון של מקרון זוכה כעת לתמיכה בגלל שההיסטוריה הדביקה אותו. כאשר נשיא צרפת פיתח את מושג הריבונות האירופית ב-2017, זה היה רעיון בעל חזון, אבל ההמונים עדיין לא חוו על בשרם את הצורך בו. דונלד טראמפ החל לכהן כנשיא רק חודשים ספורים קודם לכן ובריטניה בדיוק הודיעה לאיחוד האירופי על עזיבתה במסגרת הברקזיט, שיצא לפועל רק ב-2020. מובן כי גם המלחמה של רוסיה באוקראינה העניקה משנה תוקף לרעיונותיו של מקרון בנושא ההגנה, והדחיפה הנלהבת שלו לאוטונומיה אסטרטגית אירופית והסתמכות עצמית בביטחון. מאז, כאמור, עברו הרבה מים בסן.
אירופה חוותה התעוררות גיאופוליטית תחת לחצים של סדר עולמי משתנה, יש שיגידו אי סדר עולמי, שהואץ במהלך ההתמודדות עם נגיף הקורונה. עליית החשש בקרב רבים מחזרתו של טראמפ לכס הנשיאות, מעבירה את השיחה על ההגנה האירופית שלב, מ"האם" ל"איך".
הבעיות והביקורות
יאן טחאו, ראש תחום גרמניה בחברת "Eurasia Group", המייעצת למשקיעים כיצד להשקיע במדינות אירופה ואסיה בהתאם לתמורות בפוליטיקה המקומית כתב על הבעיות ביישום החזון של מקרון. לדבריו, הבעיה הראשונה היא המימון של הגנה אוטונומית מספקת בתקופה בה מדינות רבות מצויות בחובות. בנוסף, ההוצאה שתידרש ממדינות אירופה תהא כה גבוהה עד שהיא תאלץ אותן לשנות דפוסי הוצאות קבועים, כך שיתעוררו סערות פוליטיות פנימיות, מה שממשלות רבות לא רוצות או לא יכולות להרשות לעצמן.
הבעיה השנייה לטעמו היא שמקרון מנסה לייצב את עצמו כמנהיג הבלתי-פורמאלי של אירופה ויישום החזון של מקרון ייאלץ מדינות רבות להתייצב מאחורי צרפת או גרמניה, שתי המדינות היחידות באירופה שמסוגלות להוביל מרחוק. טחאו חושב שמרבית האירופאים לא מעוניינים להיות מובלים על ידן ולא מאמינות בהן וללא אמון, יהיה קשה לבנות הגנה אירופאית מאוחדת.
בכלל, התמיכה הפיננסית והפוליטית של ברלין היא תנאי סף. לרעיון השאפתני של מקרון אין כל היתכנות בלי הכוח והמעמד של גרמניה, כאשר התמיכה שלה בשלב זה אינה מובטחת.
בעיה נוספת שמנה טחאו היא שלאירופים אין מושג איך לפצות על האובדן הפוטנציאלי של ההגנה הגרעינית האמריקאית. לצרפת עצמה יש אומנם מאות ראשי נפץ גרעיניים לפי הערכות, אך לעומתה לרוסיה, כמו גם לארה"ב יש אלפים, כאשר צרפת היא המדינה היחידה באיחוד האירופי שלה נשק גרעיני. כיצד תוכל אירופה לשמור על עצמה מפני "סחיטה גרעינית" ללא ארה"ב? לדעת טחאו, אפילו מקרון לא יודע את התשובה.
יוג'יניוז סמולאר, מנתח מדיניות חוץ וביטחון במרכז ליחסים בינלאומיים בוורשה, כתב כי מקרון צודק, אבל הסיכויים למימוש החזון נמוכים בשל חילוקי הדעות של מדינות אירופה גם בנושאים הרבה פחות מהותיים. הוא כתב כי אסור להחליש את נאט"ו ואת הקשרים עם ארצות הברית, המהווים את הבסיס לביטחון האירופי. מי יחליט ומי וייתן דין וחשבון למי על שימוש של הצבא האירופי בסכסוך עתידי כאשר מותם של אזרחי המדינות החברות על הפרק?
לדעתו, השאלה הפוליטית הזו היא הגורם שימנע מהיוזמה לצאת לפועל.
מזכ"ל נאטו, ינס סטולטנברג, הזהיר כי "האיחוד האירופי לא יכול להגין על אירופה". מזכ"לית הוועדה האטלנטית הנורבגית, קייט הנסן בונדט, העלתה נקודה חשובה כשכתבה כי החלת החזון של מקרון על מדינות האיחוד האירופי בלבד, מוציאה מהמשוואה את המדינה החזקה באירופה, בריטניה. חשוב להבהיר כי הגם שהממלכה המאוחדת אינה חלק מהאיחוד האירופי מאז 2020, היא עודנה אחת החברות הדומיננטיות ביותר בנאט"ו.
סגנית מנהלת המרכז לחקר המזרח (OSW), יוסטינה גוטקובסקה, כתבה כי החזון של מקרון נכון, אך שמקרון צריך להראות שפיו ולבו שווים ושאם הוא אכן חושש בכנות לאוקראינה עליו לתמוך כלכלית, פוליטית וצבאית בתהליכים בנאט"ו לתמיכה בה. בשנה החולפת העמדה של מקרון כלפי רוסיה הפכה לניצית יותר, הוא חיזק את התמיכה לאוקראינה ובנוסף חתם על הסכמי שיתוף פעולה עם מולדובה לשם שיפור יכולות ההגנה שלה. עם זאת, ביחס לכוחה הכלכלי, צרפת עדיין מעניקה פחות סיוע לאוקראינה וקלטה פחות פליטים אוקראינים בהשוואה למדינות אירופיות אחרות.
ראש לשועלים
הבעיות של מקרון לא מתמצות בחזון שלדעת רבים הוא שאפתני מדי ולא ריאלי.
מאז אותו נאום ב-2017, מעמדו של מקרון בצרפת נחלש באופן משמעותי. הוא איבד את הרוב בפרלמנט, מה שהקשה עליו מאוד להעביר חקיקה וכן המחאות העזות נגד האופן שבו העביר את הרפורמה בתחום הפנסיה.
את הדוגמה הבולטת ביותר לאיבוד השליטה של מקרון בפרלמנט ניתן היה למצוא במשבר הפוליטי שאפף את רפורמת ההגירה של ממשל, שהוגדרה כפרויקט הדגל שלו. הרפורמה לא עברה בהצבעה בפרלמנט לאחר שנה של מו"מ קשוח והדגישה שלמקרון אין רוב בפרלמנט. הכשלון בהעברת הרפורמה, הובילה את שר הפנים הצרפתי, ז׳ראלד דרמנין, להציע התפטרותו למקרון.
סקרים עדכניים מצביעים על כך שפחות משליש מהמצביעים בצרפת מחזיקים בדעה חיובית לגבי הנשיא שלהם. גם ביחס לאיחוד האירופי, מפלגת הימין הקיצוני של מנהיגת האופוזיציה, מרין לה פן, קוראת תיגר על המפלגה של מקרון, שהיא השלישית בגודלה בפרלמנט האירופי הנוכחי.
תצא בחוץ
גם בגזרת יחסי החוץ מצבו של מקרון לא בשיאו, לאחר שבינואר נאלצה צרפת להוציא כוחות צבאיים מניז'ר, בורקינה פאסו ומאלי לאחר שבשלוש המדינות עלו לשלטון ממשלות אנטי מערביות כתוצאה מהפיכות צבאיות. הוצאות הכוחות החלישה משמעותית את ההשפעה הצרפתית באפריקה.
לפני כשבוע נפגש מקרון עם נשיא סין, שי ג'ינפינג, בפריז, ביקור ראשון של ג'ינפינג ביבשת מזה חמש שנים. מקרון מעוניין לחזק את קשרי המסחר עם הסינים, כאשר כבר היום צרפת היא המדינה השלישית באירופה מבחינת שיתופי פעולה מסחריים עם סין אחרי גרמניה והולנד. מאידך, נשיא צרפת מעוניין לתעדף את התוצר המקומי הצרפתי ולהעלות את המכס על יבוא, שינוי שלא מקובל על הנשיא הסיני, שאמר כי לפעולה כזו "יהיו השלכות".
בתחילת השבוע, אולי בתגובה לנאומו של מקרון, סיפר טראמפ במסגרת עצרת בניו-ג'רזי, כיצד איים על נשיא צרפת במיסוי על יינות ושמפניות שיגיעו ממדינתו, בתגובה להעלאת המיסוי על חברות אמריקניות בצרפת, איום שגרם למקרון "להתקפל בתוך שלוש דקות", לדבריו.
האם דווקא מי שמעמדו בבית הולך ומתדרדר יצליח להביא להשלמת החזון השאפתני ולאחדות חסרת תקדים בקרב מדינות היבשת? נדמה שניתן לסכם את עתיד היוזמה באמירה המפורסמת של השף אייל שני: "זו או הצלחה ענקית או, רוב הסיכויים, התרסקות איומה".
