בשנה שעברה, פחות מחודש לפני שמתקפת חמאס ב־7 באוקטובר שינתה הכול, ישראל וסעודיה ניהלו משא ומתן על הסכם נורמליזציה מדינית. אחרי עשרות שנים של יחסים קפואים, המחיר שתבעה ריאד עבור השלום היה גבוה: בנוסף לערבויות ביטחוניות של ארה"ב וּויתורים ישראליים סמליים־לפחות בסוגיית הריבונות הפלסטינית, נציגי המשא ומתן הסעודים דרשו גישה לטכנולוגיה גרעינית אזרחית.
היום, למרות ניסיון מחודש של ממשל ביידן, הסכם כזה הוא בגדר אפשרות רחוקה. בעוד שמלחמת ישראל־חמאס נמשכת, גם אם גורמים סעודים היו מעוניינים לשוחח עם ראש הממשלה בנימין נתניהו, סביר להניח שהם יגלו שבלתי אפשרי לנהל משא ומתן על שלום בר־קיימא עם ישראל בשעה שהציבור הערבי, כולל נתינים בממלכה שלהם, זועם על המשבר ההומניטרי שהמערכה הצבאית חוללה בעזה. אך אף שהמשא ומתן עלול לא להתחדש לעולם, הוא נותר מקור חשוב להשפעה במערכת היחסים בין ארה"ב לישראל. גורמים רשמיים בוושינגטון מאמינים שהוא עשוי לסייע לא רק בהגעה להפסקת אש בעזה, אלא גם לשכנע את ישראל להסכים לוויתורים רחבים יותר בדרך להקמת מדינה פלסטינית.
בדרך להשגת יציבות במזרח התיכון, נושא תוכנית הגרעין הסעודית ישפיע מאוד על שיקוליה של ארה"ב. אם וושינגטון מקווה לנופף בכינון היחסים עם סעודיה כדי להשפיע על המדיניות הישראלית, היא תצטרך לשקול את תביעותיה של ריאד לשיתוף פעולה גרעיני אזרחי ואת דרישות ההגנה שלה – התפתחות שעשויה לשנות באופן דרמטי את תמונת הביטחון האזורית, במיוחד אם סעודיה תהיה מעוניינת בסופו של דבר גם בתוכנית נשק גרעיני. לעת עתה, תוכנית הגרעין הסעודית המוצעת אמורה לכלול כורים גרעיניים אזרחיים שינוהלו תחת הסכם מגבלות מקיף עם הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א). אך בעבר הביעה ריאד אי־נוחות כלפי המגבלות הסטנדרטיות הללו. תוכניות גרעין אזרחיות הן לעיתים קרובות הצעד הראשון לקראת השגת נשק גרעיני, ואף שלסעודיה אין עדיין תשתית גרעינית מהותית משלה, היא בונה כור מחקר קטן בפאתי ריאד, ומפתחת טילים בליסטיים בסיוע סיני.
סעודיה לא נרתעה מהבהרת כוונותיה הגרעיניות אם איראן תלך בדרך זו: מנהיגה בפועל, יורש העצר מוחמד בן־סלמן, אמר שאם איראן תצליח לפתח נשק, סעודיה "תצטרך להשיג נשק משלה"
סעודיה עשויה בהחלט לדבוק לעת עתה בפיתוח גרעיני אזרחי בלבד, אולם נוכח האיום הממשמש ובא של פצצה איראנית, ייתכן שתתפתה להתקדם לעבר גרעין צבאי בעתיד. ארה"ב חייבת לפעול כדי לצמצם את הסיכון הזה. מבחינת וושינגטון, זהו גבול עדין: אם היא לא תשתף פעולה, היא עלולה לאבד את תמיכת הסעודים בנורמליזציה עם ישראל ולוותר על השפעתה באזור לטובת יריבוֹת כמו סין; אך אם היא תעניק תמיכה ללא תנאי ליכולות ההעשרה הגרעיניות של סעודיה, ריאד תוכל לנצל את ההזדמנות כדי לפתח בעתיד תוכנית נשק גרעיני. לכן, על וושינגטון לקבל את שאיפותיה הגרעיניות האזרחיות של סעודיה, אך להתעקש על מגבלות חזקות ותקנות קפדניות כדי למנוע תוכנית נשק סעודית, שמשמעותה תהיה מרוץ חימוש אזורי.
להפוך למדינת סף
אף שהשאיפות הגרעיניות הנוכחיות של סעודיה הן לכאורה למטרות שלום, תוכניות אזרחיות עשויות להיות מבוא לתוכניות צבאיות. איראן, קוריאה הצפונית, לוב, עיראק וסוריה – ניהלו כולן בחשאי תוכניות נשק גרעיני, תוך העמדת פנים שהן דבקות במגבלות. הדוגמאות הללו ממחישות את האתגרים שבגילוי פיתוח גרעיני סמוי, כשלמדינות יש יכולות העשרה כחלק מתוכניות הגרעין האזרחיות שלהן, ומדגישות את הצורך הדחוף בפרוטוקולי אימות קפדניים.
תוכנית גרעינית אזרחית עשויה לשמש בסיס לפיתוח תוכנית נשק גרעיני, באמצעות טכנולוגיות דו־שימושיות שיינתנו לסעודים, כמו מוטות דלק, מתקני עיבוד מחדש ותכנוני כורים מתקדמים. הכורים ויכולות העשרת האורניום יספקו לממלכה את התשתית ואת בסיס הידע הדרושים לקידום היכולות הגרעיניות שלה, באמצעות הסטת חומרים וידע ליישומים צבאיים. ריאד תוכל אז להשתמש בטכנולוגיות ההעשרה המתקדמות שלה, כמו צנטריפוגות גז, כדי לייצר אורניום ברמה צבאית, תוך התחמקות מגילוי על ידי פקחים בינלאומיים באמצעות הסתרה והטעיה. סעודיה תוכל גם להסתיר את איזוטופי האורניום הדרושים לאורניום מועשר מאוד בתוך מתקנים אזרחיים, מה שיקשה מאוד על גילויה של תוכנית צבאית בידי פקחים אזרחיים. ניתן יהיה גם להפנות אורניום מועשר עוד יותר, שדרוש לדלק לכורים גרעיניים, לרמות המתאימות לפיצוץ גרעיני. תוכנית גרעין אזרחית סעודית תהיה כרוכה אפוא ביכולת גרעינית סמויה – היכולת הטכנית להפוך גרעין אזרחי לנשק, אם היא תרצה בכך. במצב כזה, סעודיה תצטרף ל־31 מדינות אחרות, כולל ברזיל, מצרים, גרמניה ויפן, שהחזיקו במעמד הזה לאורך ההיסטוריה.
הצעד הבא והאגרסיבי יותר יהיה הסלמה מאסטרטגיית ה"השהיה" לאסטרטגיית "הגידור הגרעיני" – שימוש בתוכנית גרעין אזרחית כקלף מיקוח – או הסלמה עד כדי התנהגות עוינת ממש (כפי שקוריאה הצפונית עושה, למשל). סעודיה תוכל להעשיר אורניום, להגדיל את ייצור הצנטריפוגות שלה, לקנות חומר גרעיני וציוד ממדינות אחרות, או לגייס תמיכה פוליטית פנימית להחזקת נשק גרעיני, הכול מתוך תקווה להגדיל את כוח המיקוח שלה.
מספר גורמים עשויים להניע את סעודיה לרצות נשק גרעיני, בהם רצון לחזק את ביטחונה הלאומי, להרתיע יריבים פוטנציאליים ולהגביר את השפעתה הגיאו־פוליטית. אבל המניע העיקרי, כנראה, יהיה קשור לשכנתה ויריבתה, איראן. טהרן, שלה תוכנית גרעין אזרחית מאז שנות החמישים, מתקרבת יותר ויותר ליכולת גרעינית צבאית. יכולותיה של איראן עשויות להגיע לכדי ייצור די אורניום לצורכי פצצה גרעינית בתוך שבועות ספורים, אך ככל הנראה יחלפו לפחות שישה חודשים נוספים עד שתוכל להפוך אותה לנשק המסוגל לפגוע במטרה מדויקת. לעת עתה נראה שאיראן החליטה שלא להפעיל את תוכנית הגרעין שלה אבל הפוטנציאל קיים, והוא עשוי להתממש על רקע התנודתיות האזורית הגוברת, ותוך חיזוק קשריה עם מעצמה גרעינית אחרת, רוסיה. סעודיה לא נרתעה מהבהרת כוונותיה הגרעיניות אם איראן תלך בדרך זו: מנהיגה בפועל, יורש העצר מוחמד בן־סלמן, אמר שאם איראן תצליח לפתח נשק, סעודיה "תצטרך להשיג נשק משלה".
בחלקו, המניע לכך הוא החשש שאיראן מחוזקת עלולה להגביר את תמיכתה בארגוני טרור כמו חיזבאללה, החות'ים וחמאס, בידיעה שנשק גרעיני מעניק לה הגנה מסוימת מפני תגובה צבאית של ארה"ב או ישראל. היא אף עשויה להשתמש בכוח צבאי נגד סעודיה, ישראל או אויבים אחרים, מתוך הנחה שאם ארה"ב או מדינות אחרות יתנגדו לתוקפנותה, ההסלמה תהיה מוגבלת. סעודיה גם עשויה להביע עניין בהשגת נשק גרעיני על מנת למנוע מהאיראנים את מעמדה היוקרתי הבלעדי באזור, מתוך אמונה במוניטין שפצצה תעניק ומתוך רצון לחזק את מעמדה וסמכותה.
התקדמות בתוכנית הגרעין האיראנית עלולה לגרום גם למדינות אחרות באזור, כמו איחוד האמירויות או טורקיה, לקדם תוכניות משלהן להתחמשות גרעינית ולעורר מהלך סעודי באותו כיוון. איחוד האמירויות ספגה ביקורת על אי־גילוי מידע על מתקני הגרעין האזרחיים שלה, ונשיא טורקיה, רג'פ טאיפ ארדואן, הציע בעבר שאין לאסור על מדינתו להשיג נשק גרעיני. ריאד, הרואה עצמה כמנהיגה אזורית, לא תרצה שאף אחת מהמדינות הללו – במיוחד איחוד האמירויות, המתחרה הגדולה שלה – תנצח אותה ותגיע ראשונה לקו הסיום הגרעיני.
סכנת הפרשנות השגויה
גידור או התחמשות גרעינית של סעודיה כרוכים במספר סיכונים גדולים. ראשית, איראן וסעודיה עלולות להתמודד עם פרדוקס היציבות ואי־היציבות, לפיו נשק גרעיני אומנם עשוי לתרום ליציבות אסטרטגית באמצעות הרתעה מפני מלחמה בין מדינות גרעיניות, אך עלול במקביל לתדלק חוסר אמון והסלמה ברמה נמוכה יותר. אם איראן תמשיך להעשיר מספיק אורניום לייצור ראש נפץ גרעיני, ריאד עשויה להאמין שאמצעי הרתעה גרעיני משלה יוכל לייצב את היחסים בין שתי היריבות. אבל נשק גרעיני לא בהכרח ימנע מאיראן לקיים מדיניות חוץ מתסיסה.
טהרן הוכיחה שוב ושוב את נכונותה לריב עם האויבת הגרעינית שלה, ישראל, ולעודד פעילות של מיליציות וארגוני טרור נגד מדינות אחרות באזור. היא עוררה גם תסיסה בסעודיה עצמה, הסיתה לפרעות בחאג' ב־1987 ותמכה בסדרה של ארגונים אנטי־ממשלתיים דוגמת ארגון הטרור השיעי חיזבאללה אל־חג'אז. בעיראק השכנה, תמכה טהרן במגוון שחקנים רחב, כולל עסאיב אהל אל־חק וכתאייב חיזבאללה – שתי מיליציות שתקפו כוחות אמריקניים באזור. עבור איראן, הארגונים הללו מסייעים בהרחבת השפעתה בשטח, בסיפוק אמצעים לחתירה תחת יריביה או בפגיעה באויביה מחוץ לגבולותיה.
שנית, תפקידה הגובר של סוגיית הנשק הגרעיני ביחסי איראן־סעודיה כרוכה בהימור על תפיסה שגויה, ועלולה להוביל להסלמה בין שתי המדינות. סעודיה עשויה לפרש את חתירתה של איראן ליכולות גרעיניות, גם אם למטרות גידור, כביטוי לכוונה עוינת או כאות מבשר להתחמשות. איראן מצידה עשויה להתייחס לתוכנית הסעודית כאל איום, ולנסות להשיג אותה במרדף אחר הנשק הגרעיני. פרשנות שגויה זו עלולה להוביל את סעודיה להאיץ את תוכנית הגרעין שלה, מתוך אמונה שהיא זקוקה להרתעה נגד איראן החמושה בגרעין. הסחרור הזה – של תחרות גרעינית בין שתי היריבות – עלול להוביל למרוץ חימוש אזורי, להגברת הסיכויים לטעויות בחישוב ולעימות.
וושינגטון יכולה למלא תפקיד מכריע בשאלה האם סעודיה תצטייד בנשק גרעיני, אך שאלה מרכזית נותרת בעינה: כמה רחוק מוכנה ארה"ב ללכת כדי להגן על סעודיה מפני טהרן? האופן שבו ריאד תבחר להגיב לאיראן גרעינית, תלוי במידה רבה בשאלה האם ארה"ב תעניק לה ערבויות ביטחוניות מוצקות. למשל, התחייבות להעניק לסעודיה מחסה תחת מטרייתה הגרעינית, או אפילו יצירת ברית ביטחונית רשמית בדומה לאלו שקיימות באירופה או במזרח אסיה. על אף קיומם של דיונים מתמשכים על יחסי הגנה רשמיים, הסדר ביטחון אמריקני־סעודי רחוק מלהיות בטוח, במיוחד אם דונלד טראמפ יזכה בנשיאות. סירובו של הנשיא לשעבר להגיב למתקפה איראנית על מתקן סעודי לעיבוד נפט ב־2019, שבאמצעותה חצתה טהרן את מה שנראה מזמן כקו אדום של ארה"ב, לא גרם לפקידים סעודים לחוש שממשל טראמפ שני יגבה את ריאד.
מעבר לברית ביטחונית, שתשכך את החשש מפני איראן גרעינית, ארה"ב יכולה לדחוף את ריאד לחתום על "הסכם 123" לשיתוף פעולה גרעיני. הסכם שכזה, הנקרא על שם סעיף בחוק האנרגיה האטומית של ארה"ב, מאפשר גישה לטכנולוגיה גרעינית אזרחית של ארה"ב בתמורה להתחייבות מפורשת להימנע מנשק גרעיני. ארה"ב ניהלה משא ומתן על הסכמים כאלה עם 47 מדינות, כולל ברזיל, יפן וטורקיה. לרוב, ההסכמים הללו מחייבים את המדינות לדבוק בהגבלות הבטיחות של סבא"א, להגביל את רמות ההעשרה ולהחזיר דלק גרעיני משומש לארה"ב כדי למנוע עיבוד מחדש עבור חומרי נשק. גרסת תקן הזהב של ההסכם כוללת איסור מוחלט על העשרה, כשכבת הגנה נוספת.
עם זאת, אחד המכשולים העומדים בפני ההסכם הוא רצונה המוצהר של ריאד להעשיר אורניום באופן מקומי כדי לייצר חשמל באמצעות תגובות ביקוע גרעיני מבוקרות, במקום להסתמך על אורניום מועשר מראש ממקורות חיצוניים. אם ארה"ב לא תוכל לנהל משא ומתן על איסור מוחלט על העשרה, ולא תהיה מוכנה לוויתורים אחרים, סעודיה עשויה לפנות למדינות אחרות, סין למשל, בבקשת סיוע בטכנולוגיה גרעינית. פנייה כזו תוביל לאובדן השקיפות לגבי פעילויות ומתקנים גרעיניים, ולאובדן השפעה של ארה"ב. ריאד מקיימת זה זמן רב קשרי ידידות עם בייג'ינג, ובשנים האחרונות הקשר ביניהן התהדק עוד יותר. ב־2019 הסכימו שתי המעצמות על פיתוח קומפלקס זיקוק ופטרוכימיה בהיקף של 10 מיליארד דולר. בהמשך אותה שנה סייעו גיאולוגים סינים לסעודיה לזהות מרבצי אורניום בצפון־מערב המדינה. כמחווה דיפלומטית, תיווכה בייג'ינג בהתקרבות הסעודית לאיראן ב־2023.
כדי להקדים פנייה סעודית לסין, ייתכן שארה"ב תצטרך להתפשר. וושינגטון יכולה להציע להקים מתקן להעשרת אורניום בסעודיה, שיעניק לריאד שליטה רבה יותר על שרשרת אספקת הדלק הגרעיני שלה ויפחית את תלותה בספקים זרים. המקצועיות הטכנולוגית והעצמאות הכלכלית, כתוצאה מקיומו של מגזר אנרגיה גרעינית, יעלו בקנה אחד עם שאיפותיה של סעודיה לגוון את כלכלתה עם הירידה העולמית בשימוש בנפט. ארה"ב עוד תוכל להתעקש על צעדי מנע רציניים לפיתוח תוכנית צבאית. היא תוכל לדרוש, למשל, שכל מתקן העשרה ינוהל על ידי אנשיה, או להתקין מנגנון כיבוי מרחוק כאמצעי הגנה במקרה של השתלטות פיזית. אך חשוב להבהיר: צעדים כאלה יפחיתו את הסיכון להפצת נשק גרעיני סעודי, אבל לא יעלימו אותו.
כיבוי מרחוק
הגבלה אמריקנית על יכולתה של סעודיה לפתח תוכנית נשק גרעיני משלה, חיונית. וושינגטון אינה יכולה לחכות עוד. כבר ב־2009, עיכב הקונגרס הסכם 123 עם איחוד האמירויות בשל חששות בתחום זכויות האדם והסכם עם סעודיה יעורר בוודאי ביקורת נוספת, אך החשש מהתפשטות נשק גרעיני במזרח התיכון צריך לגבור על כך.
כחלופה להעשרה גרעינית סעודית, לרשות וושינגטון עומדת האפשרות להבטיח אספקה אמינה של אורניום מועשר, ובכך לבטל את הצורך שלה במתקני העשרה מקומיים. האפשרויות נעות מהקפאה ארוכה של העשרה סעודית, ועד להפעלת מתקני העשרה על ידי אמריקנים, עם מנגנוני כיבוי מרחוק במקרה של השתלטות פוטנציאלית. וושינגטון יכולה להתנות איסור על העשרה כחלק משיתוף הפעולה הביטחוני – כאיסור רשמי בחתימת ריאד, או במסמך משלים המלווה הסכם רשמי, ובו הוראה נוספת שלפיה סעודיה מסכימה לא להקים תשתית למחזוּר דלק.
גישה זו תאפשר לריאד לשמור על זכות טכנית להעשרה, אך כזו שהיא תסכים מראש לא לממש. בהתחשב באגרסיביות הגוברת של איראן, הסכם ביטחוני מתוגבר בין ארה"ב וסעודיה יהיה בראש סדר העדיפויות הסעודי, ויהווה תמריץ רב עוצמה לריאד להגביל את שאיפותיה הגרעיניות.
ארה"ב חייבת גם לזכור שהגבלת תוכנית הגרעין האיראנית קריטית למניעת התפשטות נשק גרעיני בסעודיה ובמדינות אחרות באזור. התוכנית של איראן מסוכנת כשלעצמה, אבל מסוכנת גם כפוטנציאל להפצה במקומות אחרים. וושינגטון חייבת לבחון מחדש את ארגז הכלים הדיפלומטי והמדיני העומד לרשותה, גם אם לא ניתן להחיות את הסכם הגרעין עם איראן – שהטיל מגבלות על מתקני גרעין איראניים, ושהנשיא לשעבר טראמפ פרש ממנו ב־2018.
וושינגטון איננה יכולה להעלים את שאיפותיה הגרעיניות של סעודיה; אם הממלכה לא תקבל מארה"ב את התמיכה שהיא זקוקה לה, היא תפנה למדינות אחרות כדי לחתום על תוכנית גרעין משלה. על קובעי המדיניות בארה"ב להמשיך ולהציג בפני לעמיתיהם הסעודים את יתרונות טכנולוגיית הכור האמריקנית על פני הטכנולוגיה הסינית והרוסית, תוך שימת דגש על היתרונות הטכניים ועל מוניטין העמידה בסטנדרטים אמריקניים לתוכניות גרעין ולטיפוח שקיפות. יתרונות אלה חורגים מהגישה לטכנולוגיות הגרעיניות המתקדמות המפורסמות של ארה"ב. הם גם יאשרו את מחויבותה של סעודיה לקיום סדר בינלאומי מבוסס־כללים, המאופיין בנורמות ובשיתוף פעולה. אם וושינגטון לא תצליח להציע לריאד הצעה משכנעת, היא עלולה לאבד כל השפעה על היכולות הגרעיניות של סעודיה.
הסיכונים הכרוכים במדיניות ארה"ב כלפי תוכנית גרעין סעודית משתרעים מעבר לממלכה עצמה, ואפילו למזרח התיכון. האסטרטגיה של וושינגטון בסוגיה זו תקבע תקדים שיכול לחול על מדינות אחרות, כמו קוריאה הדרומית וגרמניה, שעשויות לשאוף להרחיב את תוכניות הגרעין האזרחיות שלהן. אמירת "כן" לבעל ברית אחד, מקשה לומר "לא" לאחרים. וושינגטון חייבת להמשיך, בידיעה שתוצאות המשא ומתן הזה עשויות לגרום ליותר מאשר שיפור מאזן הכוחות האזורי, הן עשויות לשנות גם את המאזן הגרעיני העולמי.
