"כשסיימתי לעבוד על הספר, אחרי שנתיים וחצי של כתיבה ואיור, כבר הייתי במצב של מיצוי כללי, הגיעו מים עד נפש", מספרת עינת צרפתי "ואז מסיבה שאינה ברורה לי המחשב נפל על הרצפה, וזה לא היה באשמתי", היא ממהרת להבהיר, "הוא נפגע קשות ולא היה איך להציל אותו. הבעיה היותר גדולה הייתה שלא היה לנו איך לפתוח אותו במעבדה כי כשנתתי את הסיסמה לטכנאי היא לא עבדה. כמובן שהעבודה לא הייתה מגובה בשום מקום, אני חושבת שאנשים מבולגנים לא מגבים כל דבר. במשך כמה שבועות הסתובבתי בהרגשה שזהו, הספר ירד לטמיון. זה היה מתסכל, וכמה אירוני שספר על בלגן יושמד בגלל בלגן. בסוף, הבלגן זה גם מה שהציל אותו כי אחרי סיבוב מעמיק בין כל מיני סיסמאות ישנות ביקשתי מהטכנאי לבוא להקיש את הסיסמה בעצמי, אחרי הכול זו סיסמת הפתיחה של המחשב האישי שלי. הקשתי וקרה הקסם – המחשב נפתח. כנראה בגלל שיש לי דיסגרפיה לא הצלחתי להגיד את הסיסמה הנכונה אבל יכולתי לכתוב אותה".
לא ברור אם זה סיפור חסידי שבא להעביר מסר או מקרה קלאסי של אדם מבולגן, כזה שיכול למצוא את עצמו בכל אחד מהעמודים המאויירים בספר החדש "יהיה בסדר" (הוצאת כתר) של המאיירת והסופרת עינת צרפתי (37). היא נשואה לדן ואמא לשלוש בנות, בוגרת המחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל והיום היא מלמדת שם את הדור הבא של המאיירים. מהסטודיו שלה, שממוקם בפינת הסלון, היא איירה ספרים רבים, בהם את הספר האחרון של מאיר שלו שזכה לראות לפני מותו, וגם ארבעה ספרים שכתבה בעצמה.
אנחנו נפגשות לשיחה על כוס קפה בבית התל־אביבי שלה, שהוא אגב לא מבולגן כמו שאפשר היה לצפות. בסלון המואר נמצאת פינת העבודה של צרפתי ולצידה המשחקים של הבנות.
לקורא קל למצוא את עצמו בספר – מהצד המבולגן או מהצד המסודר שמנסה להבין את הצד האחר. אבל יש לו עוד סגולה מיוחדת, כשהוא מונח בסלון הבית הוא מעורר שיח ער סביב הנושא הרגיש הזה. "כתבתי את הספר ממקום מאוד אישי, שתופס אנשים בהתבוננות ביחס לעצמם. אבל מתברר שהבלגן הוא לא רק אישי אלא קשור לדינמיקה של משפחות ולדינמיקה של בית. בספר התייחסתי לחוויה של ילד מבולגן – אנשים נולדים מבולגנים – והסתכלתי גם על איך הבלגן מלווה אותי כאדם מבוגר וכבת זוג. זו התמודדות מורכבת בתוך מערכות יחסים, אלו מהמורות משמעותיות, אני מוצאת את עצמי כאמא אומרת לילדות את המשפטים ששנאתי לשמוע כילדה. גיליתי שבמפתיע, אפילו שמדובר בסך הכול רק בחפצים או בכיור עם כלים, אנחנו לוקחים את הדברים מאוד אישית. דינמיקת הסדר משפיעה על חיי הבית ולפעמים נראה שהפערים לא ניתנים לגישור. אבל הם כן, דרך צחוק, והצפה של הנושא. אם היה ספר המשך הוא כנראה היה עוסק בדינמיקות משפחתיות שהמוקד שלהן הוא הבלגן".
לדעתך בני זוג צריכים להיות במקום דומה ביחס לבלגן. איך זה אצלכם?
"וואו. זו כפולה שנגנזה, קשרים ביולוגיים – מי יכול להתחבר עם מי. זו באמת שאלה מאוד גדולה, בן הזוג שלי לא מאוד מסודר אבל הוא יותר מסודר ממני, שזה המובן מאליו, אבל אנחנו מסודרים בדברים שונים. קל יותר כשבני זוג זהים בבלגן או בסדר שלהם, כשהפער גדול מדי אז קשה מדי. אני חושבת שמישהו מסודר מאוד לא היה יכול להיות מסוגל לחיות איתי, אבל המצב האידיאלי הוא לא ששני בני הזוג אותו דבר אלא שהמגרעות או החוזקות שלהם משלימות אלה את אלה. הצצה לעולם הפנימי של המבולגן עוזרת כי היא מייצרת אמפתיה, אצלנו זה יצר בסיס משותף שהפך את הבלגן של כל אחד מאיתנו ליותר נסבל. אבל עדיין זה לא מבטל את העצבים כשאני שוכחת את הכביסה במכונה – זו נקודה רגישה אצלנו".
יש בספר לא מעט רפרנסים תרבותיים, איורים שמושאלים משדות ותרבויות אחרות, כמו יוגה, יוון ומצרים העתיקות, דימויים קולנועיים מפורסמים, כולם מגויסים לטובת ההסברה של הבלגניסט. "ידעתי שאני חייבת למצוא רפרנסים להיאחז בהם", צרפתי מסבירה את הזליגה לתחומים המגוונים, "ידעתי שרק לצייר כל הזמן את הבלגן כמו שהוא יהיה משעמם, וגם כי יש בו הרבה נושאים מופשטים שהיה צריך למצוא מְכל לצקת אותם אליו. נגיד כדי לייצג את הבלגן כמשהו מאוד רגשי ואינטימי או את הפערים בין הפנים לחוץ, הלכתי לתחום האנטומיה, בין נבכי הנפש לביולוגיה יש הרבה דמיון".
