כמו בבתים רבים בישראל, גם בבית משפחת ניצן בשכונת רמות בירושלים מתחילים את מבצע הניקיון השנתי רק בעוד כמה חודשים, לקראת פסח. אך בלשכתו של אבי המשפחה, פרקליט המדינה שי ניצן, הניקיון הגדול כבר החל, ויעד הסיום הוא 30 באוקטובר, מועד הבחירות לרשויות המקומיות. פרקליט המדינה מתכוון לנקות עד אז את השולחן ולהגיע להחלטות בכל החקירות נגד המועמדים, וכאלה יש לא מעט.
כוונתו המוצהרת של ניצן העניקה תנופה למערכת והניעה במהירות את גלגלי השיניים שלה. צוותי החקירות במשטרה הואצו, הפרקליטים במחוזות זורזו, ובקומה השנייה ברחבו צלאח א־דין האורות דולקים שעות נוספות.
לפני שבועיים, למשל, הוחלט לסגור את תיקי החקירה נגד ראשי הערים קריית־שמונה וצפת. בזמן שגרה זהו רצף החלטות נדיר, אך לא כעת, במבצע סוף העונה שהוכרז בפרקליטות. עוד לפני כן, במהלך ששת החודשים האחרונים, נסגרו ארבעה תיקים נוספים: יורם שמעון ממבשרת־ציון, ישראל זינגר מרמת־גן, בני ביטון מדימונה, ומשה ליאון, חבר מועצת עיריית ירושלים ומועמד לראשות העיר. בעיני ראשי הפרקליטות זהו מהלך חשוב ובעל משמעות דמוקרטית רבה. על פי ניצן, זכותם של האזרחים המגיעים לקלפי כדי לבחור מי ינהל את עירם, לקבל תמונה מדויקת ככל האפשר על קופת השרצים שהמועמדים נושאים או לא נושאים. מצב שבו אדם מסוים ייבחר לראשות העיר, וכמה שבועות לאחר מכן יוגש נגדו כתב אישום – בוודאי איננו רצוי.
ניקוי השולחן בפרקליטות עשוי לשרת גם את המועמדים, במקרים שבהם החשדות אינם מבשילים לכתב אישום. לעיתים גורמים בעלי עניין אוגרים מידע מפליל נגד מועמד מסוים ומעבירים אותו לגורמי האכיפה סמוך למועד הבחירות, כדי לחסום את דרכו ולסכל את מועמדותו. לא פעם קורה שלאחר הכותרות הרועשות והצילומים המשפילים של החשוד בכניסה לחקירה, התיק נסגר בלא כלום, אך בעבור המועמד זה כבר מאוחר מדי, שכן הוא כבר הפסיד את התמיכה הציבורית. לעומת זאת, כאשר החלטת הזיכוי מתקבלת ונמסרת לפני הבחירות, המועמד יכול לסלק את העננה התלויה מעליו ולבקש את אמון הציבור בידיים נקיות.
עד כמה אזרחי ישראל אכן מייחסים חשיבות לשאלות של טוהר מידות בבואם לבחור את ראש הרשות שלהם? לדעת ניצן, התשובה היא "לא מספיק". בנאומו בכנס לשכת עורכי הדין לפני שלושה חודשים קבע פרקליט המדינה כי "אנו מצויים בעיצומו של מאבק קשה בשחיתות השלטונית", וקבל על "היעדר הוקעה ציבורית מספקת לעבריינים מורשעים ולתופעת השחיתות". התופעה של מועמדים המציבים עצמם לבחירת הציבור למרות החקירות והאישומים נגדם, ולעיתים אף זוכים, "מעידה כי לא באמת הפנמנו את חומרת עבירות השחיתות". אחד המקרים הבולטים והזכורים בהקשר הזה התרחש ב־2013, כאשר כתבי האישום שהוגשו נגד שני ראשי עיר מכהנים – שמעון גפסו מנצרת־עילית, ויצחק רוכברגר מרמת־השרון – לא מנעו מהם לבקש שוב את אמון הבוחר.
בשני העשורים האחרונים הפכה השחיתות ברשויות המקומיות למכת מדינה של ממש. לא פחות מ־54 ראשי רשויות היו מעורבים בחשדות לפלילים ולעבירות על טוהר המידות. מאז מאי 2001, שבו התקבל חוק חיוב אישי על ראשי ערים ומועצות, נתבעו 69 ראשי רשויות בגין חריגות קריטיות בהחלטות בעלות משמעות תקציבית ניכרת. כ־28 מהם חויבו להחזיר את שווי ההחלטה המושחתת מכיסם.
ראשי הרשויות שנמצאים עדיין בחקירה הם מרים פיירברג מנתניה, ז'קי סבג מנהריה, דב צור מראשון־לציון וצבי גנדלמן מחדרה. מי שחקירתם הסתיימה וממתינים להחלטת הפרקליטות הם אלי אבוטבול מזכרון־יעקב; דב ליטבינוף ממוא"ז תמר; משה דדון ממטה־יהודה, ושמעון סוסן ממועצת חבל מודיעין. כתבי אישום הוגשו נגד עזרא גרשי מעמנואל; חאלד טאטור מריינה; סגן ראש עיריית אשדוד לשעבר עמרם כנפו, וחברי מועצת העיר לשעבר יצחק דרי ושלמה אלבז; יוסי בן־דוד, ראש עיריית יהוד־מונוסון לשעבר; איתמר שמעוני מאשקלון, ויהודה בן־חמו מכפר־סבא.
ביקורת דו־צדדית
רצף סגירת התיקים בתקופה קצרה יחסית יצר תמונה שלפיה רוב תיקי השחיתות ברשויות המקומיות נסגרים ללא הגשת כתב אישום (אם כי תיקים אחרים ממתינים עדיין להחלטה והם עשויים להטות את הכף). הדבר הוביל למתיחת ביקורת על הפרקליטות והמשטרה, ומשני כיוונים מנוגדים: מדוע התיקים נסגרים, ומדוע בכלל נפתחו מלכתחילה.
את הביקורת מהסוג הראשון השמיע עו"ד יובל יועז, מייסד 'התנועה לטוהר המידות', שערך השוואה לתקופה הקודמת בפרקליטות."ב־2013 הפרקליטות בראשות משה לדור מגישה שורה של כתבי אישום נגד ראשי ערים, ערב התמודדותם על קדנציה נוספת בבחירות לרשויות המקומיות", כתב יועז בטוויטר. "ב־2018, הפרקליטות בראשות שי ניצן סוגרת שורת תיקי חקירה נגד ראשי ערים ומועמדים לראשות עיר, לקראת הבחירות לרשויות המקומיות. הפרקליטות סוגרת תיקים בסיטונות".
את הביקורת מהסוג השני השמיע עו"ד שמחה רוטמן, היועץ המשפטי של התנועה למשילות ודמוקרטיה. "אתם זוכרים את הכותרות על מדינה מושחתת, ושהמשטרה המליצה להעמיד לדין עשרות ראשי ערים? אז בשקט בשקט, כל כמה ימים, הפרקליטות סוגרת עוד תיק ועוד תיק. ברור שיש שחיתות שדורשת טיפול, אבל צריך לשאול את מי בדיוק משרת שיח השחיתות, והאם זה לא מסיח את הדעת מהשחיתות האמיתית, נניח סיכול מפכ"ל (גל הירש, נ"ב)".
ח"כ רויטל סויד מהמחנה הציוני, לשעבר עורכת דין פלילית בכירה, מתחה ביקורת שונה ותהתה מדוע ההיגיון של הפרקליטות – למהר להחליט לפני הבחירות ברשויות המקומיות – לא חל בנוגע לתיקי נתניהו ולקראת הבחירות הכלליות. בכנס לשכת עורכי הדין בשבוע החולף הטיחה סויד במשנה ליועמ"ש רז נזרי ובפרקליטה ליאת בן־ארי, המלווה את חקירות נתניהו: "אין לכם פריווילגיה לא להכריע קודם בתיקי 1000 ו־2000, ולהמתין לתיק 4000, במיוחד בערב הבחירות".
תשובתה של עו"ד בן־ארי הייתה כי תיקי נתניהו טרם בשלים להחלטה. "בימים אלה מבוצעות השלמות חקירה, גם ב־1000 וגם ב־2000, חלק מהם בגלל השינויים בתיק 4000 וחלק לא. אנחנו כותבים חוות דעת על התיקים. מדובר על חודשים. האחריות הציבורית המוטלת עלינו גדולה מאוד, אי אפשר לקבל החלטות נמהרות אם נמליץ המלצה לא נכונה".
על פי בן־ארי, זירוז חקירות יכול להתבצע רק כשמצב התיק מאפשר זאת. הפרקליטות אכן פועלת להצגת המידע לציבור לפני יום הבוחר, אך לא על חשבון איכות החקירה. ייתכן שזהו ההסבר לא רק להתמשכות תיקי נתניהו, אלא גם לפרשיות המקומיות שטרם הגיעו לידי מיצוי – למשל החקירה שנפתחה לא מכבר נגד ראש עיריית חדרה צבי גנדלמן – וייתכן שהדבר כבר לא יקרה לפני הבחירות.
