מאז הודעת תובע בית-הדין הפלילי הבינלאומי בהאג כרים קאן אתמול (ב') על הגשת בקשה להוצאת צווי מעצר נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר הביטחון יואב גלנט, השתלט הנושא על סדר היום הציבורי במדינה. אבל מה המשמעות בפועל של צווי המעצר האלו, מה הסיכוי שהם אכן יצאו, והאם הם מסכנים אישים נוספים ואף את מדינת ישראל כולה? יצאנו לעשות סדר.
מה הסיכוי שצווי מעצר אכן יוצאו?
בדומה להחלטה על פתיחת הליכים פליליים מקומיים, הרף הראייתי שנדרש כדי להחליט על פתיחת הליך בבית הדין הפלילי הבינלאומי נמוך בהרבה מזה שנדרש כדי להרשיע אדם. ואכן, ההיסטוריה מלמדת שבמרביתם המוחלטת של המקרים מקבל בית הדין את בקשות התובע להוצאות צווי מעצר ולפתיחת הליכים.
בהקשר הזה יש להזכיר את עקרון המשלימות הקבוע באמנת רומא, שמכוחה פועל בית הדין, לפיו הליך יתנהל בבית הדין הבינלאומי כאשר המדינה המעורבת אינה רוצה או שאינה מסוגלת לנהל הליך ראוי כנגד אותו אדם. בהתאם לעקרון הזה, אם ייפתחו בישראל הליכים שייעשו בתום לב בעיני בית הדין נגד נתניהו וגלנט בעניין העבירות בגינן ביקשה התביעה להוציא כנגדם צווי מעצר – תישלל סמכותו של בית הדין לדון בהן. עם זאת, תרחיש כזה נראה קלוש עד בלתי קיים ולכן ההנחה הסבירה היא כי הצווים אכן יוצאו.
מה המשמעות המיידית של צווי המעצר?
המשמעות היא שכל 124 המדינות שאשררו את חוקת אמנת רומא, קרי המדינות החברות בבית הדין הפלילי הבינלאומי (ICC), יצטרכו לציית לצווים ולעצור את מי שנכנס לשטחיהן. כלומר, בכירי המדינה לא יוכלו להיכנס למדינות הללו מבלי להסתכן במעצר.
ארה"ב לא נמנית עם המדינות החברות בבית הדין. גם ישראל לא נמנית עם החברות בבית הדין, אבל בית הדין קבע כי היות שמדינת פלסטין קיבלה מעמד של מדינה משקיפה, יש לו סמכות שיפוט בנוגע הסכסוך הישראלי-פלסטיני. בין המדינות החברות בבית הדין ניתן למצוא כמעט את כל מדינות אירופה, כל מדינות אמריקה הדרומית, מרבית מדינות אוקיאניה וכמחצית ממדינות אפריקה.
בכמה הזדמנויות בעבר פסק בית הדין הפלילי כי חוקת אמנת רומא הפכה לדין בינלאומי "מנהגי", כלומר שגם המדינות שאינן חתומת עליה מחויבות בשמירה על חוקיה ללא קשר לאם הן חתומות עליה או לא, ולכן גם הן יהיו חייבות לאכוף את צווי המעצר. עם זאת מדינות שאינן חתומות מצייתות לחובה זו רק כאשר זה משרת אותן.
המשמעות בפועל היא שאם יוצאו הצווים, נתניהו וגלנט לא יבקרו בשטחי המדינות החברות בבית הדין ובמדינות נוספות לגביהן יעלה חשש כי יממשו את הצו. חשש נוסף הוא שמדינות עלולות להוציא צווי מעצר עצמאיים כנגד בעלי תפקידים נוספים בצבא ובממשלה.
אגב, על צווי המעצר אין התיישנות והם חלים על האדם כנגדו הוצאו באופן פרסונאלי, כלומר גם לאחר שסיים את התפקיד בו החזיק כשהוצא הצו, כאשר בית הדין מעולם לא ביטל צו מעצר כלפי חשוד.
מה המשמעות הרחבה יותר?
צו מעצר לא ניתן בחלל ריק, אלא שהוא חלק אינטגרלי מההליך הפלילי בבית הדין. לאחר שהתובע מקבל תלונה על פשעים שבוצעו לכאורה, הוא בודק האם הראיות מצדיקות פתיחת הליך. אם התובע מחליט שיש הצדקה לפתיחת ההליך, מתקיימת ישיבת קדם משפט, שבה מגיש התובע בקשה לבית-הדין להוציא צו מעצר ולנהל משפט. אם בית הדין נעתר לבקשה ומוציא צו מעצר כנגד חשוד, הוא מובא להאג, שם מתקיים משפט לכל דבר.
העונשים שבית הדין מוסמך לגזור הם עד מאסר עולם, קנסות שעשויים להגיע לסכומים גבוהים מאוד וחילוט נכסים הקשורים לפשע.
כלומר, הוצאת צו היא שלב נוסף בהליך פלילי בינלאומי נגד נתניהו וגלנט, אך גם נגד ישראל כולה. צו מעצר כנגד ראש ממשלה ושר ביטחון פוגע במעמדה של ישראל ובלגיטימציה למלחמה, מגביר את הסיכוי להשתת סנקציות על ישראל ולהוצאת צווים שקוראים לעצירת הלחימה, בין היתר בהליך הדרום אפריקני שמתנהל בבית-הדין הבינלאומי (ICJ). הצו גם ירתיע מדינות מלסייע לישראל מבחינה צבאית, מפאת החשש שבהעברת תחמושת לישראל הן יהפכו לשותפות לפשעי מלחמה ואף עלול לפגוע בסחר הבינלאומי של ישראל בכלל בשל הפגיעה בלגיטימיות של המדינה בכלל, כאשר עד היום מעולם לא הוצאו צווי מעצר כנגד ראשי מדינה דמוקרטית.
בנוסף, סביר להניח כי הצווים ילבו את ההפגנות האנטי-ישראליות ואת האנטישמיות הפושה בעולם.
בהתחשב בסיכויים הגבוהים שהצווים אכן יוצאו, המשמעויות ההרסניות האפשריות שלהם עבור ישראל מעמידות אותנו במצב חסר תקדים מבחינת הדין הבינלאומי ומבחינה דיפלומטית שנצטרך לעבוד קשה בכדי לצאת ממנו.
