שכונת פלורנטין בתל־אביב, לצד מסעדות הגימיק והברים התוססים, לא מעט תל־אביבים רעבים מוצאים נחמה דווקא בתפריט המרוקאי־טריפוליטאי במסעדת "ציפי ובניו". הלקוחות מתיישבים, טועמים את המנות בהנאה ומאזינים למוזיקה הנהדרת, אבל תמיד זוקפים גבה כשלשולחנם ניגש לא אחר מהשחקן אימרי ביטון, עם מגש ביד.
״זאת מסעדה שהקמנו אני ואחי, שי", הוא מסביר את המחזה המוזר. "בחירת השם היא גימיק שמזוהה עם פרויקט משפחתי – כמו 'אבי ובניו'. רצינו לתת כבוד לאמא שלנו, הבשלנית. התפריט מורכב מהאוכל החם שגדלנו עליו. אמא שלי היא סופר־וומן, שפרנסה שלושה ילדים לבד ובישלה להם מכל הלב, מגיל קטן הצטרפתי אליה למטבח. אחי ואני חלמנו הרבה זמן לפתוח מסעדה. רק בשנה שעברה נפלה בחלקנו ההזדמנות, ועפנו עליה. בשבילי זה מדהים, ככה אני מרוויח זמן עם אמא, שעברה למרכז בזכות המסעדה. גם לה זה עושה טוב. עד עכשיו רק אנחנו והסביבה הקרובה החמאנו לה על האוכל, והיום שכונה שלמה מפרגנת. אוכל ביתי תופס, לא משנה איפה תגיש אותו״.
שכונת פלורנטין בתל־אביב, לצד מסעדות הגימיק והברים התוססים, לא מעט תל־אביבים רעבים מוצאים נחמה דווקא בתפריט המרוקאי־טריפוליטאי במסעדת "ציפי ובניו". הלקוחות מתיישבים, טועמים את המנות בהנאה ומאזינים למוזיקה הנהדרת, אבל תמיד זוקפים גבה כשלשולחנם ניגש לא אחר מהשחקן אימרי ביטון, עם מגש ביד.
״זאת מסעדה שהקמנו אני ואחי, שי", הוא מסביר את המחזה המוזר. "בחירת השם היא גימיק שמזוהה עם פרויקט משפחתי – כמו 'אבי ובניו'. רצינו לתת כבוד לאמא שלנו, הבשלנית. התפריט מורכב מהאוכל החם שגדלנו עליו. אמא שלי היא סופר־וומן, שפרנסה שלושה ילדים לבד ובישלה להם מכל הלב, מגיל קטן הצטרפתי אליה למטבח. אחי ואני חלמנו הרבה זמן לפתוח מסעדה. רק בשנה שעברה נפלה בחלקנו ההזדמנות, ועפנו עליה. בשבילי זה מדהים, ככה אני מרוויח זמן עם אמא, שעברה למרכז בזכות המסעדה. גם לה זה עושה טוב. עד עכשיו רק אנחנו והסביבה הקרובה החמאנו לה על האוכל, והיום שכונה שלמה מפרגנת. אוכל ביתי תופס, לא משנה איפה תגיש אותו״.
לאט ובזהירות נטמע ביטון בעולם המשחק, ומדי פעם הבליח לצד שחקנים מוכרים ונחשבים. אחת הקפיצות הגדולות בקריירה שלו הייתה הסדרה "שעת נעילה" (כאן 11) שבה כיכב כרב"ט ג'קי אלוש, לוחם אמיץ וערכי. "גם לפני אלוש היו לי תפקידים טובים, אבל אני חייב הרבה ל'שעת נעילה', ובראש ובראשונה לבמאי ירון זילברמן שהאמין בי. עד אז לא שיחקתי את הגיבור הערכי, מלח הארץ. תמיד הייתי הבחור הבעייתי והנוגע ללב, 'הערס הרגיש'. פתאום קיבלתי הזדמנות לגלם דמות אחרת ובסדרה נצפית מאוד. גם הסדרות ששיחקתי בהן לפני כן היו נצפות מאוד, אבל ברור שהן לא קיבלו חשיפה כמו 'שעת נעילה'. היא הייתה קונצזוס. מדינה שלמה ראתה את הפרצוף שלי ובחנה את המשחק שלי".
"שעת נעילה" לא רק העניקה לביטון פרסום פתאומי, אלא גם חשפה מחדש את הצל המלווה אותו עוד משירותו במלחמת לבנון השנייה – הפוסט־טראומה. "על הסט היו המון רגעים שהחזירו אותי אחורה והקשו עליי מאוד", הוא מספר. "אני זוכר שבצילומים לא הצלחתי לישון בלילה והרבה פעמים יצאתי מפוקוס. לא הייתי במיטבי".
חששת מהצילומים של הסדרה?
"לא נתתי לפוסט־טראומה מקום כי רציתי את התפקיד מאוד. הבנתי שזה פרויקט חד־פעמי, וזאת באמת הייתה הפעם הראשונה שעשו סדרה כזאת מושקעת בישראל ועוד על מלחמת יום כיפור. ההתלהבות גברה על הפחד והלכתי על זה".
