"העולם מתחלק לשניים – אלה שהכירו את שושני ואלה שלא זכו להכירו", כך אמר אבינו, פרופ' שלום רוזנברג ז"ל, להוגה הגדול עמנואל לוינס, כאשר נפגשו לראשונה. נראה שכעת גולשי הרשתות החברתיות מתחלקים לאלה שצפו ב"חידת שושני", סרטו המרתק של הבמאי מיכאל גרינשפן, ודנים בו ללא הרף, ואלה שלא מבינים על מה כל הסערה. במסגרת מסע בלשי מבוים היטב מנסה הסרט להתחקות אחר "מר שושני", זהותו הבדויה של נווד מוזנח ומסתורי שנולד בשם הלל פרלמן, תלמיד חכם גאון בתורה ובמדע, בעל זיכרון צילומי נדיר וידיעת שפות בהיקף דמיוני, שהופיע במקומות שונים בעולם, נעלם כלעומת שבא והשפיע עמוקות על הוגים רבים ובהם לוינס, אלי ויזל, מניטו, אנדרה נהר ופרופ' רוזנברג.
אז מי היה מר שושני, או פרופסור שושני כפי שכונה בביתנו, ועל אודותיו התרגלנו לשמוע מילדות? מהי תורתו, ואילו חידושים מסעירים הותיר אחריו?
הניסיון לענות על שאלות אלה נתקל לעיתים באכזבה. "נולד במרוקו או בליטא, בשם כזה או אחר, עני מרוד או מיליונר נסתר", כתב אחד המגיבים ברשת, "מה זה מועיל להבנתנו את גדולתו של האיש?". לא רק שושני האיש אלא גם תורתו נתפסת לעיתים בספקנות: "שמענו על ידיעותיו, זיכרונו והבנתו המעמיקה, אבל לא שמענו מתלמידיו אף חידוש, הברקה, מערכה סדורה או משנה יוצאת דופן", טען מגיב אחר. "קחו את כל הפנינים שמובאים בשמו, הציגו אותם לציבור, ואני מתרשם שלא תראו ברק בעיניים אלא יותר שעמום והנהון נימוסי. לא בשורה מחשבתית, מניפסט, קונטרס, חיבור מכונן כלשהו או משוואות מתמטיות שפיתח. נאדה".
אכן, יש גדולי עולם שמשאירים אחריהם תורות עמוקות; אצל אחרים, דווקא אישיותם השפיעה על תלמידיהם. כך, למשל, המפגש של ר' נתן עם ר' נחמן, שהפך את נשמתו של התלמיד – מה נאמר בו? "כבר מזה זמן מה אנחנו מכירים והנה הגיע היום בו אנו נפגשים", אמר לו ר' נחמן, וברגע אחד הצית את האש בליבו; מפגש של נשמות שחולל מהפכה. כך גם המפגש של הרב הנזיר עם הרב קוק: הנזיר מדגיש שהשיחה הראשונית ביניהם על תוכנה הפילוסופי לא הרשימה אותו כלל, היה זה המפגש הנשמתי שפעל את פעולתו.
ואולם אצל שושני קשה לדבר על "מפגש נשמות". התנהלותו והנהגותיו הרחיקו לא מעט אנשים, ואלה שדבקו בו עשו זאת למרות אישיותו. אכן, אבא התעלם במכוון מהנהגותיו ולא הסכים להשתתף בשיחותינו על שושני האיש ובניתוח אישיותו. יתרה מכך, חלק מהמשחק של שושני היה הניסיון שלא ליצור מגע בין־אישי פתוח וקרוב. נדמה שהיה זה ניסיון "לשבור את הכלי" שלו עצמו, שבתוכו נמצאת התורה. בכך הוא הרחיק רבים, אך מצד שני זיקק את מה שרצה שיפגשו בו.
נראה שמטרתו המכוונת של שושני הייתה שלא להשאיר תכנים מחוכמתו, אלא להותיר בקרב תלמידיו רק "רשימו" של לימוד. שושני בנה אצלם את "אמנות השאלה", את האופן שבו שואלים שאלות, את ההבנה אלו שאלות ראויות להישאל, את הידיעה "מה לחפש" בטקסטים ואיך לקרוא אותם בהקשרם הספציפי ובו־זמנית בהדהודם הרחב ביותר. הוא השאיר "רשימו" של תורה אינסופית, של צורך תמידי בפירוק והרכבה מחודשים במפגש עם כל טקסט, ובמיזוג עוצמתי, מדויק, אחראי ופרוע כאחד, בין תחומי ידע רחוקים זה מזה, חכמה שנמצאת מעל הפירוש הבודד ואפילו מעל דיסציפלינה מסוימת.
זה היה אחד הדברים שהסעירו את אבינו יותר מכול. כל מי ששמע את אבא מלמד טקסט תורני כלשהו ומשלב בין ר' נחמן, פרויד, הרב קוק, בורחס, קירקגור, ר' חסדאי קרשקש, הוסרל, האמורא רבא, ר' ברוך מקוסוב ו־וודי אלן – ואורג את כולם לכדי מסכת אחת, עמוקה, תשתיתית ולא אנקדוטלית, מבין מהיכן קיבל את ההשראה לכך.
עו"ד דניאל שנורמן, היה אחד האנשים הקרובים ביותר לשושני. גבריאל שנורמן, בנו, למד כילד גמרא עם שושני. הוא סיפר לנו שבעת פגישתו הראשונה של אביו עם שושני, בשטרסבורג לפני המלחמה, האב היה פעיל בתא סטודנטים יהודים באוניברסיטה, ושושני – שלא היה מוכר להם – הופיע משום מקום והציע ללמד אותם. הם הסכימו, וכשושני שאל "מה ללמד", ענו לו "מה שתרצה". שושני אמר להם "אם כך, בואו נתחיל מהתחלה", ובמשך שישה חודשים לימד אותם רק את המילה "בראשית".
ד"ר חננאל רוזנברג הוא מרצה לתקשורת באוניברסיטת אריאל ובמכללת הרצוג; יוחאי רוזנברג הוא במאי קולנוע ומלווה תהליכי צמיחה ברשת אמי"ת
הכתבה המלאה תפורסם מחר (ו') במוסף "שבת" מבית מקור ראשון
