כאשר שגיב אלבז, מנהל תיכון יחד במודיעין, ראה ביום שישי לפני שבועיים את המספר של נציגת העירייה על צג הטלפון שלו, ליבו בישר לו רעות. הוא נזכר ביום שישי שלושה חודשים קודם לכן, כשהתקשרו מהעירייה להודיע לו על נפילתו של בוגר בית הספר, רב־סמל אורי יעיש, בפיגוע בצומת ראם, כשהוא היה בדרכו הביתה משירות מילואים בגוש עציון.
לצערו, אלבז לא טעה. נציגת העירייה אכן בישרה לו על נפילתו של בוגר נוסף מבית הספר: סמ"ר אריאל צים, לוחם בגדוד 931 של הנח"ל, שנפל בקרב בצפון הרצועה. "אריאל סיים את לימודיו אצלנו לפני שלוש שנים", מספר אלבז. "בחור שקט ועדין, בן לעולים מרוסיה שהסבא והסבתא שלו עדיין חיים במוסקבה. הוא עשה מאמצים גדולים להגיע לשירות קרבי. היה לו פרופיל נמוך והוא עבר ניתוח בעיניים כדי להעלות פרופיל, והשקיע המון בפעילות כושר אינטנסיבית שבמהלכה נפצע ונדרש לטיפול פיזיותרפי. מאז תחילת המלחמה אריאל נכנס ויצא חמש פעמים לעזה, בפעם השישית הוא נהרג. הוא היה קשור מאוד לבית הספר. יש לו אחות שלומדת כאן ואח שלמד בעבר. לפני כחודש הוא הגיע לבקר כאן ונפגש עם המחנכת שלו".
אריאל צים הובא למנוחות ביום ראשון שעבר, שעות ספורות לפני כניסתו של יום הזיכרון לחללי צה"ל. בבית הספר מיהרו להדפיס תמונה גדולה שלו ולהוסיף אותה לבמה שהוכנה לטקס הקהילתי שהתקיים בליל יום הזיכרון. בבוקר יום הזיכרון קיים בית הספר, כמדי שנה, ריצה לזכר הבוגרים שנפלו. השנה עברו התלמידים הרצים בדרכם גם ליד בית משפחת צים, וההורים האבלים יצאו מהבית כדי לראות אותם. גם בגן הזיכרון של בית הספר מיהר צוות בית הספר להציב תמונה זמנית של אריאל, לצד הספסלים המנציחים את הבוגרים שנפלו.
ביום חמישי שעבר, עוד לפני שמשפחת צים קמה מימי השבעה על בנה, הגיעה בשורה קשה נוספת לקהילת יחד במודיעין. רב־סמל במילואים רן יעבץ, לוחם בגדוד הסיור של חטיבת ביסל"ח ואב לשלושה ילדים שלומדים בבית הספר היסודי ובגנים של יחד, נהרג בתקרית שבה התפוצץ קנה של מרגמה סמוך לקיבוץ מפלסים.
קבוצת ריצה ו"מודל האו"ם"
קהילת יחד היא תופעה ייחודית שצמחה סביב בית ספר ייחודי המשותף לדתיים, מסורתיים וחילוניים. מדובר בקהילה עירונית שאינה מרוכזת באזור גיאוגרפי תחום, ומכיוון שהיא אינה קהילה דתית היא גם לא מרוכזת סביב בית כנסת אחד. הקהילה מאגדת את הורי התלמידים במערכת החינוך המשלב של יחד, הכוללת גנים, בית ספר יסודי ותיכון. היא מקיימת שני מנייני תפילה בשני מוקדים בעיר, אירועים משותפים לאורך השנה, ויוצאת גם לשבתות קהילה מחוץ לעיר. ימים ספורים לפני נפילתו השתתף רן יעבץ בשבת קהילה כזו, שהתקיימה בבית־שאן.
רן יעבץ, אריאל צים ואורי יעיש התווספו לשני נופלים נוספים מקהילת יחד מודיעין במלחמה הזאת. בשבעה באוקטובר נפלה בוגרת בית הספר סרן עדן נימרי, מפקדת צוות ביחידת "רוכב שמיים", שניהלה קרב יריות עם מחבלים שחדרו למוצב נחל עוז והצליחה להציל את חייהן של כמה חיילות תצפיתניות שהיו איתה יחד במיגונית. "משפחת נימרי מחוברת מאוד לבית הספר", מספר אלבז. "הם היו מהמצטרפים הראשונים לרעיון הקמת בית הספר". בשבעה באוקטובר נפל גם סמל אמיר לביא, לוחם בנח"ל, בקרב עם מחבלים במוצב סופה. אימו, רחלי, עובדת בשנים האחרונות כיועצת בבית הספר יחד.
בטור שפרסם לפני כחודשיים במקומון של מודיעין, כתב אלבז על תחושותיו כמנהל בית ספר שאיבד תלמידים במלחמה: "מנהל שכול יודע לכתוב עדכונים שוטפים להורים, אך אינו בקי בניסוח ועיצוב מודעת אבל. מנהל שכול יודע לנאום במועדים ובטקסים, אך קולו וליבו נשברים בעת שהוא נושא הספד… מנהל שכול יודע לחלום ולהגשים ולהדביק אחרים בחלומו, אך מתעורר בבעתה כשהחלל מופיע בחלומו. מנהל שכול זוכר כי החלל שנפער הוא של המשפחה, אך, כמבקר חולים, הוא לקח אחד משישים מכך. למנהל שכול אין דיפלומה אך יש עצב גדול".
בשיחה איתו השבוע בבית הספר, אלבז מרחיב על ההתמודדות עם השכול שכפתה המלחמה על צוות בית הספר. "אין שום יכולת להתכונן לאירוע כזה של ליווי קהילה ומשפחות שכולות. זה לא דומה לשום חוויית ניהול אחרת שהכרתי בשנים שאני כאן. מצד אחד יש רצון לתת אמונה ותקווה, ומצד שני יש צורך להנציח, לזכור ולבטא גם את תהומות הנפש".
במסדרון בית הספר אני פוגש את ורד לב, רכזת פדגוגית בבית הספר ודודתו של אורי יעיש, בוגר בית הספר שנפל לפני שלושה חודשים. "אורי, כשמו כן הוא, מלא באור", משתפת לב. "הוא היה ילד של אנשים ושל הרבה חברים. הוא סיים תואר בתקשורת והתגורר בינתיים אצל ההורים". בסרטון לזכרו שהיא מעבירה לי, מדברים החברים על בחור עם חיוך כובש ועם תחושת מחויבות ואחריות גדולה לחבריו הרבים.
אני יוצא עם אלבז מבניין בית הספר כדי לראות את גן הזיכרון, שבו מונצחים באמצעות ספסלי ישיבה הבוגרים שנפלו. הצוות עוד מתחבט היכן בדיוק יונצח כאן אריאל צים. "הכותרת שהענקנו ליום הזיכרון אצלנו היא 'יחד ננציח', אומר אלבז. "המטרה היא להנציח בצורה חיה ולמצוא ערוץ חי של הנצחה לכל בוגר לפי אופיו. כשאתה מנציח אדם במשהו חי, אתה ממשיך ממנו משהו. זה נותן מענה לזיכרון, ועם זאת לא מושך למקום עצוב או מייאש. עוד מלפני המלחמה יש לנו קבוצת ריצה לזכרו של הבוגר נדב עזרא, וגם את 'מודל האו"ם' לזכרו של הבוגר גדי אייזקס, בן מחזורו של אריאל צים, שבמסגרתו התלמידים מייצגים באנגלית דעות שונות סביב סוגיות עולמיות. את אריאל צים ננציח בעזרת ה' בחדר כושר שאנחנו בונים עכשיו, ואנחנו חושבים כמובן על דרכים להנצחתם של שאר הנופלים".
תיכון יחד ממוקם במקום השני במיצוי השירות הקרבי, מתוך בתי ספר בינוניים וקטנים. שיעור הגיוס בו עומד על 98%, המיצוי ללחימה עומד על 74%, והמיצוי לקצונה קרוב ל־20 אחוז. "המלחמה העלתה עוד יותר את המוטיבציה של התלמידים לגיבושים ליחידות מובחרות", מספר אלבז. "לצד זה, בקרב ההורים עולות גם שאלות על המחיר של השירות הקרבי. יש גם יותר שיחות אצל תלמידים שעולים בהן החשש והפחד. כבר לא מדובר בסיפור על נופל מהעבר. יש תובנה מוחשית שכשמתגייסים לצבא, אולי לא חוזרים".
"אין שום יכולת להתכונן לאירוע כזה של ליווי קהילה ומשפחות שכולות. מצד אחד יש רצון לתת אמונה ותקווה, ומצד שני יש צורך להנציח ולזכור"
בית הספר יחד מודיעין הוקם בשנת 2001 על ידי קבוצת זוגות מעורבים שביקשו למצוא מענה לזהות המורכבת שמאפיינת את משפחותיהם. בתחילת הדרך אוית שם בית הספר כראשי תיבות – יחד חילונים דתיים. במהלך השנים, כשהתרבו הזהויות הדתיות בקהילת בית הספר, הוסרו ראשי התיבות מהמילה יחד כדי לא לצמצם את אוכלוסיית בית הספר לדתיים וחילונים בלבד. בשלב ראשון הוקמו גנים ובית ספר יסודי, בהמשך הוקם גם התיכון שבו לומדים כיום יותר מ־800 תלמידים. בית הספר משתייך לרשת מיתרים שנוסדה על ידי הרב מיכאל מלכיאור, ומלווה כיום כ־150 מוסדות של חינוך משלב וקהילות מעורבות בכל רחבי הארץ.
הרוח הייחודית של יחד חודרת גם למוסדות נוספים: בית הספר הממלכתי "ניצנים" במודיעין פתח בשנים האחרונות כיתה או שתיים בכל שכבה, המשתייכות למסלול "יחד". גם ההורים שם הם חברי הקהילה.
שההורים לא יישארו מאחור
שגיב אלבז (44) מנהל את תיכון יחד כבר 11 שנים. אנחנו נפגשים שעות ספורות לפני שהוא יוצא לעוד שירות מילואים בן מספר ימים בפיקוד העורף. אלבז, שגדל בבית דתי מזרחי ביבנה, סיפר לי בעבר שאת הדיכוטומיה בין דתיים לחילוניים, שקיימת יותר בציבור האשכנזי, הוא הכיר רק בגיל מאוחר. "לשולחן ליל שבת של סבתא שלי הגיעו בני משפחה בכל אמצעי התחבורה, וכולם התקבלו בברכה". לאחר סיום לימודיו בישיבת ההסדר ירוחם הוא למד באוניברסיטה העברית ובמכון מנדל למנהיגות חינוכית, וניהל חטיבת ביניים ממלכתית בירושלים. לחינוך המשלב דתיים וחילוניים הוא התוודע כשחינך במשך שנה בתיכון קשת בבירה.
שנה לאחר כניסתו לתפקיד ריענן אלבז את התוכניות ללימודי רוח ויהדות של בית הספר, כדי להתאים אותן לאוכלוסייה המגוונת של התלמידים. במסגרת תוכנית "מניפה" לחטיבת הביניים, ו"בית מדרש יוצר" לכיתות הגבוהות בתיכון, כל התלמידים מקבלים תוספת של שעות יהדות, והם מתבקשים לבחור בין שבעה מסלולים וביניהם: תלמוד והלכה, ספרות ופילוסופיה, דמויות בארון הספרים היהודי, אמנות. "האמירה בתוכנית הזאת", הסביר לי אלבז בעבר, "היא שכולם מרחיבים את לימודי היהדות כחלק בלתי נפרד מהמערכת, כשכל אחד בוחר את הדרך שלו להרחבת לימודי היהדות. נוצר מצב שגם תלמידים לא דתיים בחרו במסלול תלמוד והלכה, שמלמד בו מורה דתי".
אחרי 11 שנים בתפקיד, אלבז מספר שבית הספר יחד הפך לחלק מהנוף החינוכי של העיר מודיעין. "המקום הטבעי של הקהילה ובית הספר בנוף העיר פתח את הדלתות לעוד קהילות ולעוד תושבים, שמרגישים פחות חשדנות וחשש מהבשורה שמתרחשת כאן. העבודה שלי כמנהל ושלנו כצוות היא לייצר זהות מובחנת לתלמידים בתוך הטבעיות שכבר נוצרה. הם כבר יודעים לנהל שבת משותפת, ועדיין הייתי רוצה שיחדדו את הזהויות שלהם בתוך הדבר הזה".
איך חוויתם בבית הספר את הקיטוב החברתי סביב הרפורמה המשפטית?
"הקיטוב הורגש מאוד, אי אפשר היה להתעלם ממנו. לפני שבעה באוקטובר, הנושא השנתי שלנו היה איך מנהלים מחלוקת ואיך מקיימים אותה באופן בריא בתוך הכיתה. גם בתוך צוות המורים המגוון שלנו ניסינו לייצר דיון ששם מול עיניו את ההקשבה הרדיקלית. רצינו להקנות לתלמידים כלים לנהל מחלוקת, ולהשתמש ברפורמה המשפטית כמחלוקת לדוגמה שאפשר לנהל עליה דיון. חשבנו שככל שנחזק את שריר ההקשבה למי שחושב אחרת מאיתנו בסוגיית הרפורמה, יהיה לנו קל לעשות את זה גם בדיונים אחרים".
כאמור, קהילת יחד מודיעין היא קהילה שצמחה סביב מוסד חינוכי. מויש לוי, ממייסדי בית הספר והקהילה, סיפר לי בעבר (במסגרת כתיבת הספר "כאן חיים יחד") שהקמת הקהילה נבעה לא רק מחיפוש שייכות לקהילה בסביבה עירונית מנוכרת, אלא גם מהרצון של ההורים להוכיח לילדיהם שהחיים המשותפים אפשריים גם בקהילת מבוגרים, ולא רק בשלב בית הספר. "הבנו שכדי לתת פתרון טוב לילדים צריכים לתת מסגרת קהילתית גם להורים, כדי שהילדים לא ירוצו קדימה עם השפה המשותפת של בית הספר וההורים יישארו מאחור. ההורה החילוני וההורה הדתי יכולים להתווכח שעות על כל מיני דברים שקשורים לבית הספר, אבל אחרי שהם שיחקו יחד כדורגל, טיילו יחד ודיברו על כל מיני דברים שמעניינים אותם, הגישה שלהם לפתרון בעיות תהיה שונה לגמרי. היא תבוא מתוך תפיסה שקודם כול אנחנו חיים ביחד, ועכשיו רק צריכים למצוא את ההסדרים ואת הפתרונות".
לקהילת יחד יש עמותה והנהלה נבחרת, וכל משפחה שיש לה ילד באחת המסגרות החינוכיות של יחד משתייכת באופן אוטומטי לעמותה ומשתתפת במימון אירועי הקהילה ובחירת חברי ההנהלה. גם משפחות שכבר אין להן ילדים במוסדות החינוך יכולות להישאר בקהילה כעמיתות. אלבז חושב שהשנים האחרונות חידדו את חשיבות הקהילה שנוצרה סביב בית הספר. "השילוב של דתיים, חילונים ומסורתיים בקהילה אחת, שרואה את זה כערך עם האתגרים שיש בכך, קיבל חשיבות גדולה יותר סביב הקורונה והקיטוב, ועכשיו סביב המלחמה. ההשתייכות לקהילה מול האתגרים הללו הפכה להיות עוד יותר חשובה, בעיקר בתוך עיר. צריכים לזכור שחברי קהילת יחד כנראה לא היו משויכים לקהילה אחת לולא בית הספר. זו קהילה שהקישור בין האנשים שבתוכה הוא קודם כול הלימודים המשותפים של ילדיהם".
