פוסטרים זועקים המציגים את פניה כשהן מרוחות בצבע אדום, מעטפת אִיום עם אבקה לבנה שהגיעה אל השגרירות, ודרישות בוטות לסלק את "השגרירה הציונית" – אלה רק חלק מסממני העוינות המופגנת שהופנתה בחודשים האחרונים לעבר דנה ארליך, שגרירת ישראל באירלנד.
ביום שלישי השבוע נכנסה לתוקף ההכרה של אירלנד במדינה פלסטינית. בשבוע שעבר, עם פרסום הכוונה לעשות זאת, החליט שר החוץ ישראל כ"ץ לקרוא לשגרירה ארליך ארצה להתייעצויות; צעד דיפלומטי שמעיד על כעס גדול. בהתאם להנחיה, בתוך 48 שעות היא עלתה על מטוס, ומאז היא כאן.
"במשך כל השנים, האירים אמרו שיכירו במדינה פלסטינית 'כשהזמן יהיה נכון'. אנחנו חוזרים ואומרים להם שעכשיו זה הזמן הכי לא נכון", אומרת השבוע השגרירה ארליך. "אפילו בלי להיכנס לדיונים במה בכלל הם מכירים, התזמון הנוכחי הוא מתן פרס לטרור, ולא רק אנחנו אומרים זאת. חמאס הודו להם, איראן בירכה על הצעד, ומבחינתנו זה מעיד יותר מהכול על האופן שבו הצעד הסמלי הזה נתפס. ברגע שארגון טרור רצחני שלא רק תקף אותנו בברוטליות בשבעה באוקטובר, אלא שמאז אנחנו גם נמצאים במלחמה קשה מולו, מודה להם וגם רואה בכך הצלחה שמגיעה כתוצאה ישירה של המאבק שלו, הרי שהמסר הוא בעייתי לא רק מול חמאס, אלא באופן כללי מול טרור עולמי".
אירלנד, היא אומרת, טוענת שהיא מגנה את חמאס ואיננה מעוניינת להכיר בו או לעודד אותו. "אנחנו אומרים שזה ברור לנו, ולכן תמוה בעינינו שהם מקדמים צעד שחמאס רואים בו ניצחון, ושאין לו שום השלכה מעשית על חיי הפלסטינים. אם האירים מציגים את עצמם כמי שחרטו על דגלם להגן על הפלסטינים ולתמוך בהם, עליהם לדעת שצעד כזה לא מקדם שום דבר. אנחנו נותנים להם את הדוגמה של שוודיה ב־2014. ההכרה שלהם לא שינתה דבר בשטח, ולא שיפרה את מצבו של איש. וכאן, הצעד הסמלי הזה עוד יותר חמור, בגלל התזמון שלו".
"לא היו לי אשליות, אירלנד תמיד הייתה מקום מאתגר. אבל כן היו ציפיות ותקווה שאפשר לשנות ואפשר להרחיב את הפריזמה של השיח"
כשהגעת, מה חשבת שיהיו הנושאים המרכזיים על סדר יומך כשגרירה?
"לא היו לי אשליות, אירלנד תמיד הייתה מקום מאתגר. אבל כן היו ציפיות ותקווה שאפשר לשנות ואפשר להרחיב את הפריזמה של השיח. כשמסתכלים על זה מהצד, לא רק שלאירלנד ולישראל יש הרבה קווים מקבילים והיסטוריה דומה, חשבתי שגם בתחומי העניין הנוכחיים יש ממשקים שאפשר לפתח. בנושאי ביטחון, סייבר, רפואה, התמודדות עם שינויי אקלים. אמרתי לעצמי, נכון שבהיבטים המדיניים אנחנו לא מסכימים, אבל יש הרבה מדינות שאנחנו לא מסכימים איתן והרבה מדינות שביקורתיות כלפינו, ואין בעיה עם זה.
האיומים ששוגרו כלפיה אישית, השפיעו גם על סדר יומה של ארליך. "כדיפלומטים אנחנו רגילים להיות בחזית, וראשי נציגויות במובן מסוים רגילים למחיר המשפחתי שמגיע עם היותנו מאוימים", היא אומרת. "מאז שבעה באוקטובר הכוננות עלתה בכל הנציגויות הישראליות. לא רק אני, יש עוד שגרירים שחווים את זה ובאופן קיצוני יותר. ראינו באמת קמפיין שנאה והסתה נגדי בתור הפנים של ישראל, קמפיין שמתקיים ברשתות ובהפגנות ובתקשורת. הוא כולל השמצות ותמונות וקריאות לגרש אותי, אמירות שאני טרוריסטית. הפנים שלי מזוהות, וכל זה מגביר את האבטחה ומצמצם את התנועה ביומיום".
מהבחינה הזו, היא מודה, נעים להיות כעת בישראל. "נחמד לראות את המשפחה, לראות שמש. גם האפשרות לכאוב עם הציבור כאן היא חשובה. אבל אני דואגת לצוות שם ואני צריכה לוודא שהעבודה נמשכת. הקהילה היהודית והישראלית באירלנד חרדה לגבי העתיד, ואני לא רוצה לתת להם את התחושה שהשארתי אותם לבד. מהבחינה הזו חזרתי ברגשות מעורבים. בשלב הזה אין לנו הערכה, לי ולשגרירים האחרים שנקראו, כמה זמן נישאר בארץ. כל מקרה נבחן לגופו, זה יכול לקחת כמה שבועות או כמה חודשים. בינתיים דנים בתרחישים שונים ובצעדים שונים, והכול יובא להחלטת שר החוץ.
"מדאיגה אותנו התחושה שבחודשים האחרונים הרטוריקה, ההתבטאויות והצעדים האיריים כבר חורגים מביקורת על ישראל, ולא נעשים רק מכוונות של תמיכה בפלסטינים, אלא הופכים ליוזמות אנטי־ישראליות".
ובכל זאת, מבחינתך נציגות ישראלית שם חשובה.
"כן. אני חושבת בכל פעם על כך שאם לא היינו שם, לא היה קול לישראל. המסרים שלנו, התמונות שאנחנו מראים, המפגשים, המשלחות שהבאנו, כולל משפחות חטופים, השמיעו את הקול הזה".
הריאיון המלא יתפרסם מחר (ו') במוסף יומן של מקור ראשון
