ב-7 באוקטובר הוכתה המדינה כולה בהלם כאשר בגזרת עזה התממש תרחיש הבלהות הנורא מכל. כמעט שמונה חודשים לאחר מכן ואין יום שבו מדינה שלמה לא מבכה את מתיה ותוהה "מה היה קורה אילו?" מה היה קורה אילו צה"ל היה מוכן כהלכה לאירוע? ומה היינו יכולים וצריכים לעשות אחרת כדי למנוע את אותה שבת שחורה?
זוהי הראשונה בסדרת כתבות במסגרת פרויקט מיוחד שבו נשוחח עם ראשי רשויות הסמוכות לקו התפר, הידועה גם כגדר ההפרדה, פוליטיקאים ואנשי צבא וביטחון במטרה להעיר את המערכת לפני ששוב ניאלץ לשאול את עצמנו "מה היה קורה אילו?"
המראוינת הראשונה בפרויקט היא ראש מועצת עמק חפר, ד"ר גלית שאול (54) המתגוררת בחגלה, מושב המצוי בתחומי המועצה בראשה היא עומדת. שאול משוחחת איתנו לאחר שבוע סוער שבו התרחשו שתי תקריות ירי לאזור בת חפר, חדירת השב"חים מעל החומה באזור הכפר שוויכה וכן ניסיון חדירת רחפנים מטולכרם.
אחרי ההסלמה בחודשים האחרונים ובפרט השבוע עם חדירת השב"חים, הירי ועוד, איך את חווה את המצב?
"לא יכול להיות שיהיה ירי של יישובים שלנו במרכז הארץ", אומרת שאול. "עמק חפר זו מועצה אזורית עם ארבעים ואחד יישובים וארבעים ושלושה אלף תושבים, אבל ממוקמים במותניים הצרים של המדינה בין הים עד קו התפר. מקום שרגיל להיות שקט ושליו, אבל היישובים שעל קו התפר סובלים כבר תקופה ארוכה כתוצאה מאירועים שקורים בטולכרם, נור א-שמס ושוויכה. זו הצטברות אירועים שמעוררים הרבה חשש ודאגה, בטח אחרי שמונה חודשי מלחמה וצריך לזעוק את זה כדי שאולי למישהו ייפול האסימון ויטפלו בזה לא כשזה יקרה, אלא עכשיו כשעדיין אין לנו נפגעים ועוד אפשר לתת מענה. הפערים בטיפול בקו התפר הם ברי תיקון, לא מדובר במצב אבוד שלא ניתן לטפל בו".
מה הפתרונות למצב הזה לדעתך?
"הדבר הראשון הוא יצירת אזור חיץ, כך שכל אלה שבאים לשם לירות ולצלם ויכולים לשהות שם כיום באין מפריע לא יוכלו להתקרב לקו התפר כרצונם. אותם שב"חים שמטפסים על הגדר לא יוכלו להתקרב אם יגדירו 300 מטר של אזור חיץ, זה דבר שקורה בהרבה מאוד מקומות. כרגע לא רק שאין אזור חיץ, בסרטון החדירה של השב"חים רואים שיש באזור החומה הרבה צמחיה. לאורך החומה יש מצלמות שאמורות להתריע וככה ניתן להיערך מראש לאירועים כאלה, אבל כשיש צמחיה היא מסתירה את שדה הראיה של המצלמות. חייבים להוריד את הצמחיה ולבצע חישוף של השטח.
דבר שני זה נושא הכוחות. אנחנו מבינים שיש למדינה אתגרים בצפון ובדרום ולכן קשה לה להביא כמויות גדולות של חיילים, אבל מה עם כיתות הכוננות? ב-1 במאי מדינת ישראל הודיעה שהיא מרדדת את הכוחות שם והמספרים הלכו ופחתו. אתה מבין שבניגוד גמור לאיום שהולך ומתגבר, מספרי האנשים שנמצאים ביישובים הולכים ופוחתים".
ההחלטה אליה מתייחסת שאול נוגעת לכלל יישובי קו התפר מצפון ועד דרום. כך למשל צומצמו כוחות צה"ל ביישובים צמודי הגדר בגלבוע בלמעלה מ-95 אחוזים, מ-250 אנשי מילואים ל-12 בלבד.
"צריך להבין שבתוך היישוב אנשים חיים בשגרה", אומרת שאול. "כלומר, גם אם יש תושבים שהם חברים בכיתת הכוננות, כל עוד הם לא מגויסים הם צריכים ללכת בבוקר לעבודה, רובם לא נמצאים שם במהלך היום. כשיש ימי מילואים הם לא הולכים לעבודה, הם נשארים למלא את התפקיד שלהם – אז למה לא להשאיר אותם?"
וכשהם כן מקבלים ימי מילואים ונשארים ביישובים – זה מספיק כוח אדם כדי להתמודד עם האיום? ומה בנוגע לציוד שלהם?
"גם אז, אלו מספרים נמוכים מדי", אומרת שאול.
"בנושא הציוד עבדנו המון ונאלצנו להוציא הרבה מאוד כספים על חשבון המועצה והתושבים וגם תרומות. הדברים שקורים היום מחייבים אותנו לחשוב מי הכוח שנמצא שם. לצערי הרב, הכוחות הולכים ומתדלדלים במקום שיהיה הפוך. צריך להוסיף עוד גדודים ואם החיילים לא יכולים לבוא מבחוץ אז שיבואו מבפנים וכיתות הכוננות יקבלו ימי-מילואים".
"הדבר השלישי שאנחנו מדברים עליו זה המשאבים. לרשויות המקומיות יש חובות מכאן ועד הודעה חדשה. לדאוג לוותיקים, לנוער, לניקיון, לאיכות הסביבה ועוד הרבה דברים. בביטחון יש פערים גדולים ואנחנו לא יכולים לממן גם את הביטחון. למשל, משרד החינוך הוא זה שאחראי על בתי-הספר והגנים, אבל אם הוא לא נותן לי כסף למגן אותם אז אין לי ברירה, לקחתי הלוואה של עשרה מיליון שקל ועשיתי את זה בעצמי.
בדצמבר האחרון שכנענו את שר הפנים להשקיע 100 מיליון שקל במצלמות, בציוד של כיתת הכוננות, אבזור של חמ"ל, בהרבה מאוד דברים שהיינו מחויבים להשקיע בהם בגלל שאנחנו לאורך קו התפר. שר הפנים כינס אותנו והודיע לנו שיעביר את הכסף. הוא אמר שהוא לא יכול לתת לנו החזרים על הוצאות העבר, אבל כן לדאוג להוצאות העתידיות. אמרנו לעצמנו: 'לא נורא, יש לנו עוד הרבה הוצאות קדימה', אבל לא רק שלא נתנו לעבר או לעתיד – לא נתנו כלום. האירוע הזה הוא קשה, אני העברתי אתמול תקציב ותושבי קו התפר שואלים אותי: 'איך בעת הזו את מתעסקת ברווחה, בוותיקים ובנוער? הכל צריך ללכת לביטחון'. זה מה שמדינת ישראל רוצה? שהרשויות המקומיות שנכנסות מתחת לאלונקה ונמצאות בסיפור הזה כל-כך עמוק בכל האתגרים של השנים האחרונות, גם בקורונה, גם במלחמה – גם את הנושא הביטחוני אנחנו צריכים לקחת על עצמנו? זה לא הגיוני".
לפי ההחלטה הייתם צריכים לקבל חצי מהסכום, 50 מיליון שקלים, כבר בדצמבר אז איפה זה תקוע?
"שר הפנים איתנו, הוא עשה כל מה שהוא יכול. אומרים שזה בייעוץ המשפטי של משרד האוצר. אתמול הגשנו בג"ץ בעניין הזה. הבוקר היה אצלנו שר האוצר סמוטריץ' ואנחנו ביקשנו שיטפל בנושא הזה ויגבה את שר הפנים. חובה לטפל בזה, אנחנו זקוקים לכסף כמו אוויר לנשימה. ביישובים שלנו אין שמירה, אין מי שיאייש את החמ"לים והכל מבוסס על מתנדבים שמגיעים לחודש-חודשיים-שלושה, אבל אנחנו כבר שמונה חודשים בתוך הסיפור הזה. לאיזו תקופה מתנדב יכול לומר: 'לילה לילה אני אקום כדי להתנדב לשמור בחמ"ל או כדי לשמור בכניסה ליישוב שלי'?"
בעקבות אירועי השבוע פנית לשר הביטחון גלנט – הוא ענה לך?
"פניתי אליו שלשום (ג'), אחרי כניסת השב"חים ועוד לפני הירי שהתרחש אתמול. אגב, באותו בוקר גם היה ירי, הוא פשוט לא הגיע לכותרות ויומיים קודם היה סיפור של רחפנים. כל הזמן הם (הפלסטינים) מוציאים סרטונים חדשים וכל מיני סוגים של טרור פסיכולוגי ודברים שהם מפרסמים בטלגרם ובמקומות נוספים.
שר הביטחון עדיין לא ענה לי".
פנית לפוליטיקאים אחרים בנושא?
"האמת שקיבלנו תמיכה מקיר לקיר. הייתי אתמול בכנסת ולא היה מישהו שלא התעניין, מימין, משמאל ומהמרכז הציעו לבוא לסיור ולסייע לנו וזה היה מדהים לראות, אבל דווקא שר הביטחון לא הרים את הכפפה. היינו אצל יולי אדלשטיין בדיון בוועדת החוץ והביטחון והוא התגייס לעזור באופן אישי ואמר שהוא יפנה לשר הביטחון כדי שיספק לנו מענה".
"אם בונים תוכנית זה סימן שהיא הכרחית"
זוהי הקדנציה השנייה של שאול בתפקיד, לאחר שנבחרה לראשות המועצה לראשונה בשנת 2018. גם בתקופת כהונתה הראשונה הייתה מעורבת בנושא ביטחון יישובי קו התפר כשיחד עם ראשי רשויות נוספים דחפה להקמת החומה שקמה לבסוף בשנת 2022. החומה החליפה את גדר ההפרדה הישנה ומרובת החורים, אותה הגדיר מבקר המדינה, מתניהו אנגלמן, שנה קודם לכן: "פרוצה ולא רלוונטית".
"פער משמעותי מאוד הוא העובדה ש-ששת היישובים שנמצאים ב'קו השני' (יישובים שאינם צמודים לגדר, אך נמצאים מרחק קילומטרים ספורים ממנו), בארותיים, אמץ, עולש, גן יאשיה, המעפיל ואחיטוב, לא זכאים לשום דבר. הם נמצאים בכלל תחת המשטרה ומג"ב, אז אומנם יש מדי פעם שינויים קלים כמו זה שהוסיפו לאשכול שלהם איזה מש"ק, אבל מסביב ליישובים אין גדר, אין שומר בכניסה, לא חמ"ל, לא רבש"ץ. עד 2015 בכל היישובים הללו היו את כל מרכיבי הביטחון האלה ופשוט החליטו להוריד את זה, היישובים האלה בבעיה קשה. אפשר פשוט לבוא ולומר: 'לאור המצב בקו התפר בוא נעלה את היישובים האלה לסיווג אחר'".
את אומרת שיישובי הקו השני הם תחת המשטרה, שוחחת עם השר בן-גביר על הנושא?
"לא נפגשתי עם השר עצמו, אבל נפגשנו עם נציגי המשרד, האנשים הבכירים בתחום של הגנת יישובים במג"ב וגם היו דיונים אצל ראש המל"ל וגם בוועדת החוץ והביטחון והם בנו תוכנית שאפילו הייתה מאוד יפה, אבל היא לא תוקצבה. חוץ מהמש"קים האשכוליים שמתחילים לגייס אותם – הסיפור הזה לא נפתר.
אם בונים תוכנית זה סימן שמבינים שהיא הכרחית".
"אם הם מטפסים מלמעלה בשביל מה להשקיע במנהרות?"
את מרגישה שיש תזוזה כלשהי ביחס אליכם או שהכל עומד במקום?
"חשוב לי לומר שיש דברים שהתקדמנו בהם ויש דברים שלא" אומרת שאול. "על הדברים שבהם התקדמנו אנחנו צריכים לומר תודה. הוסיפו חומה ומכשולים, צה"ל עובד כל הזמן בטולכרם ונור א-שמס ועוצרים מחבלים אז אנחנו מרגישים שיש התקדמות. לפני חמש שנים לא הייתי מאמינה שתהיה חומה, אבל אחרי אירועי שבעה באוקטובר אנחנו מבינים שחומה זה לא מספיק וגם עבודה בצד המזרחי של החומה זה לא מספיק וגם מודיעין זה לא מספיק – צריך את כולם ביחד. אנחנו חייבים להתקדם עוד, יש לפנינו כברת דרך ארוכה.
עוד משהו שחשוב לי לומר הוא שיש לנו אנשים טובים וקהילות חזקות ומתנדבים ואנחנו מבינים את האתגרים של המדינה בצפון ובדרום. אנחנו לא חושבים שהמצב שלנו הוא כמו המצב הכל כך קשה של הצפון שכולם מפונים, להיפך אנחנו מאמינים שהמדינה חייבת להתרכז קודם כל במאמצים שם, אבל אנחנו כן באים ואומרים: 'פה, עם מאמץ לא גדול יכול להיות שקט באזור המרכז'. כשקו התפר חזק – כל מרכז המדינה חזק, מקו התפר לנתניה יש 13 קילומטר אז כשאנחנו נהיה חזקים כל האזור יהיה חזק ואת המקום הזה המדינה חייבת להבין".
מה התחושות של התושבים ביחס למצב?
"יש הרבה חששות. לאנשים לא פשוט, לילדים לא פשוט ולכן פתחנו הבוקר קו של השפ"ח (השירות הפסיכולוגי החינוכי). יש לנו קהילה חזקה ועם החששות אנשים מבינים שאין לנו אלא להמשיך, אין לנו ארץ אחרת ואנחנו רוצים להמשיך לחיות פה, אנחנו אוהבים את עמק חפר והאמונה הזאת, הציונות הזאת, נותנת כוחות".
לפני מספר חודשים היו תושבים באזור קו התפר שדיווחו על קולות של חפירות שמגיעים מתחת לאדמה. מה הסטטוס של העניין הזה?
אנחנו עשינו לא מזמן הרבה מאוד בדיקות והתוצאות היו חד-משמעיות: אין מנהרות מתחת לאזור שלנו. מאז לא נשמעו רעשים. ככל שיהיה יותר קשה לעבור – יכול להיות שהדבר הזה יתעורר, אבל כרגע ראינו שהם מטפסים בקלות על החומה אז בשביל מה להשקיע במנהרות?".
עוד משהו שהיית רוצה להוסיף לסיום?
"יש לי הערכה רבה למה שעושים הצבא וגם התושבים והתושבות שלי, אבל אנחנו נמצאים בשלב מורכב מאוד אחרי הרבה חודשי לחימה. שלב שבו צריך לחשוב על פתרונות יצירתיים כמו למשל הסיפור של החיץ, למצוא את הדרכים לתת קצת שקט לאנשים".
