כטב"מ נפץ ששוגר אתמול בשעות אחר הצהריים מלבנון, וטס בגובה נמוך ולכן לא זוהה במערכות ההגנה האווירית של צה"ל, פגע במתחם בו שהו חיילי מילואים. כתוצאה מהפגיעה נהרג סמ"ר (מיל') רפאל קאודרס ז"ל, בן 39, מצור הדסה, רכז מסורת ורוח בגדוד 5030, חטיבת אלון (228). בנוסף נפצעה באורח קשה חיילת במילואים ועוד שמונה נפצעו באורח קל.
קאודרס, שלמד בישיבה התיכונית מקור חיים בכפר עציון ולאחר מכן בישיבות הכותל ותקוע, עבד כמורה בצור הדסה ובאפרת ובשנים האחרונות עבד בחברת משו"ב (מערכת ניהול בתי ספר אינטרנטית, י"א). הוא הותיר אחריו אישה וארבעה ילדים. לוייתו תערך היום (ה') בשעה 16:00 בבית העלמין הצבאי בכפר עציון.
בהודעה מוקלטת ששלח לחבר סיפר קאודרס ז"ל על חוסר ההתייחסות של הגדוד והחטיבה לניצחון הגדול במלחמת ששת הימים: "הערב יום ירושלים, אני בצבא, וכלום. אפס התייחסות. אולי מניין קצת חגיגי. כלום. בחדר אוכל בבסיס אימונים שהיינו, ארוחת ערב רגילה, כלום. בבית כנסת שום דבר. המג"ד דיבר על מלחמת העצמאות השנייה אבל לא אמר מילה על מלחמת ששת הימים. למרות שניסיתי מראש שיחזקו את זה שידבר על זה. המח"ט דיבר אף מילה על ששת הימים. אפילו לא שחרור ירושלים. אפס. לא מדברים על זה. זה פשוט מדהים".
"זה הרבה מעבר לרבנות", המשיך קאודרס, "עצם העובדה שהרבנות צריכה לטפל במצב הזה, זה מגוחך. מדינות ערב חוגגות את הניצחון הדמיוני שלהן במלחמת יום כיפור. אנחנו, בצבא עצמו, לא מצליחים לחגוג ניצחון אמיתי".
טל לוריא, שכנו וחברו לחדר המורים ספד לו: "איזו אבידה. אתה היית הכי טוב. אתה היית שם מהרגע הראשון שנכנסתי לבית הספר. לימדת אותי להיות מורה, לימדת חינוך מהו, עזרת, הקשבת ונתת בראש כשהיה צריך, והיה צריך. לימדת אותי ענווה, עזרת לי להרגיע את הנפש הסוערת. עזרת לי לנווט בין המאבקים הקשוחים. איפה הייתי היום בלעדיך. לאיפה נלך בלעדיך. היינו נוסעים יחד הביתה מבית הספר שלוש פעמים בשבוע, נשארים ברכב ומנהלים שיחות (ומתווכחים) על כלכלה ועל חינוך ואז ממשיכים בבירה בערב. אתה רפאל, איש החינוך המדהים שבחר ללמד תלמידי חינוך מיוחד. שהיית יד ימינו של כל מנהל. שהיית מנטור למורים הצעירים. שידעת לייעץ על חינוך, על כלכלה, על החיים. וכולם הכירו אותך. עוף מוזר ומתוק שמרחף בין כל קהילות דתיות בצור הדסה. נוכח בכל מקום עם החיוך המרגש הזה. אהוב. איזה אובדן. למי אני אקליט עכשיו בשתיים בלילה התלבטויות? מי ישלח לי הודעה סתם ככה באמצע היום עם התייעצות חינוכית או מקרה שצריך טיפול או סתם כעס על חוסר צדק. אשתי בדיוק אמרה לי שזה קטע, כי אתה היית ההפך הגמור ממני. ודווקא בגלל זה כל כך תחסר לי".
