מרגע ההודעה על זיהוי שרידיו של דולב יהוד, שנרצח ב־7 באוקטובר בניר־עוז, ובין הידיעה על הירצחם בשבי של שלושה מוותיקי הקיבוץ – יורם מצגר, עמירם קופר וחיים פרי – יחד עם חבר קיבוץ נירים נדב פופלוול, חלפו פחות מ־24 שעות. שוב נפל אבל כבד על ניר־עוז, שרבע מחבריו נרצחו או נחטפו והותירו אחריהם חלל שממשיך להכות בחברים שוב ושוב.
"החטופים ששוחררו בדצמבר ידעו לספר לנו שהם היו בקבוצה ביחד – חטופי נירים עם חטופי ניר־עוז", מסביר איתי דקל־חן, בן ניר־עוז שאחיו שגיא עדיין חטוף בעזה. לפני כמה חודשים פרסם חמאס סרטון המעיד על מותם של מצגר, קופר ופרי, אולם רק לאחרונה הצליח המודיעין לאשר את הדברים.
חיים פרי בן השמונים, אב לחמישה וסב ל־13, היה שועל קרבות ותיק, לדברי החברים בקיבוץ. הוא לחם בגבעת־התחמושת במלחמת ששת הימים והשתתף בצליחת תעלת סואץ במלחמת יום הכיפורים. בד בבד היה פעיל שלום והשתתף במיזמי דו־קיום. "הוא היה אומן מהחונטה של חנוך לוין", מספר עליו דקל־חן, "הוא היה מרצה לקולנוע, וגם עבד במוסך הקיבוץ. איש שנון, מצחיק מאוד וחד. אחרי שאשתי ואני חזרנו בתשובה, המשכנו לבוא לשבתות לקיבוץ, ואהבנו להתפלל בכרם שלו, הסמוכה לשער שרבים מבני הקיבוץ נחטפו ממנו. חיים ואסנת היו צועדים בערב שבת, והיינו פוגשים אותם כמעט תמיד בקבלת שבת, שכמובן הייתה עם הפנים לירושלים והגב לעזה. פרי היה צועק אלינו: לא מפנים גב לאויב".
היין שהפיקו הזוג פרי אולי לא היה מוביל בתחומו, אבל הוא נעשה באהבה רבה. פרי נהג לומר לטועמים בקריצה: "אל תדאגו, הבקבוק השני טעים יותר". כחובב אמנות הוא הקים את גלריית הבית הלבן, שהשתכנה בחירבֶּה סמוכה לקיבוץ. הבית נבנה לפני יותר ממאה שנה בידי שייח' חסן אבו־סיתה, והיה לבית הספר של הכפר מָעִין בתקופה המנדט הבריטי. במלחמת העצמאות נכבש הבית וננטש, והפך למשלט. בשנת 2000 החל פרי, עם חברי ניר־עוז נוספים, לשקם ולטפח את המקום, והפך אותו לגלריה שבחצרה הוקם גן פסלים הכולל כארבעים יצירות של אומנים מכל הארץ. בגלריה עצמה הוצגו במשך השנים עשרות תערוכות.
המחבלים הראשונים שהגיעו לבית משפחת פרי ב־7 באוקטובר לא היו חמושים, ופרי הצליח להדוף אותם במכות ובכוחות עצמו. מתוך התכתבויות בין חברי הקיבוץ הבין פרי שמחבלים נוספים צפויים לחזור, הפעם עם נשק חם. פרי כיבה את כל האורות בבית ואת הטלפונים, ומיהר להסתיר את אסנת אשתו, יושבת ראש הקיבוץ, בערמת כביסה. כשהמרצחים שבו לביתם, פרי יצא אליהם ונכנע כדי שלא ייכנסו וימצאו את אסנת, וכך הציל את חייה. "אסנת, אישה אצילית מאוד, מנהלת גם עכשיו את 'קרקס' ניר־עוז", אומר דקל־חן, "כבר בשבוע הראשון יצאו מטעם הקיבוץ שני מכתבים רשמיים – האחד לאלוף פיקוד הדרום, שאסנת כתבה לו שהקיבוץ נפגע קשות אולם היא מבקשת לחזק את ידי האלוף בשם החברים ולהביע את תמיכתם; מכתב שני יצא מטעם איילת גוברמן, אשת החשבונות, שהודיעה לספקים שמסמכים רבים נשרפו ביום הטבח ושהיא מבקשת שישלחו מחדש דרישות תשלום כדי שהקיבוץ יוכל להסדיר את החוב. מדהים שבתוך ההלם והכאוס יצאו מפה שני מכתבים כאלה".
עמירם קופר בן ה־85, אב לארבעה וסב ל־11, היה כלכלן ופזמונאי. קופר היה איש של יוזמה ורעיונות עם נפש של משורר. אשתו נורית נחטפה גם היא לעזה, ושוחררה לצד יוכבד ליפשיץ, גם היא חברת הקיבוץ. קופר היה ממייסדי ניר־עוז ב־1955, חבר בגרעין צעירי עין־השופט שירדו דרומה לחיזוק ההתיישבות. אחד הפזמונים שכתב אז, בשילוב של הומור וחן חלוצי, קיבל משמעות מצמררת עם היוודע דבר מותו: "שין שין שיינה ילדתי / אני נפרד בצער. / זאבים טורפים בתי / אורבים לך שם ביער. / אם – ניר־עוז – אותך צובט, ידע לו בן בליעל / כי עינו של השופט פקוחה תמיד ממעל".
יורם מצגר בן השמונים היה אב לשלושה וסב לשבעה. אשתו תמי נחטפה ושוחררה בעסקה בדצמבר. מצגר עבד במפעל הצבע נירלט, הסמוך לשער הקיבוץ, ובשנים האחרונות עבד במוסך וביקב ניר־עוז. מספרים עליו שהיה איש נעים, מחייך תמידית, ומקרין חום וביתיות. "הוא היה אדם מתוק מדבש שהכין חמוצים מדהימים", משתף דקל־חן, "בית ילדותי היה צמוד לביתו, ואני זוכר איך באורח קבע עמדה שורה של צנצנות חמוצים אצלו בחצר, חשופה לשמש. הבנים שלו מעורבים מאוד בנושא החטופים, וניר, הבן הצעיר, היה גם מזכיר נירים. אחרי שהקהילה פונתה לקריית־גת, ניר פתח מחדש את המוסך בניר־עוז".
המוסך היה בין המפעלים הראשונים בקיבוץ שחזרו לחיים אחרי הטבח. תמונותיהם של פרי, מצגר וקופר תלויות שם מאז. על קיר חדרון הקפה תלויה תמונה יפה של שדה נחרש, סמוך מאוד לעזה: על מכונה חקלאית ארוכה במיוחד יושבים כמה חברים וחברות, כולל כמה שעבדו במוסך. כמעט כל המצולמים אינם חיים עוד. ב־7 באוקטובר הקיבוץ נלחם לבדו בטרוריסטים ובבוזזים שבאו שוב ושוב, מעזה ובחזרה, והצטרפו למסע הרצח. כשצה"ל הצליח להגיע למקום, בשעה שלוש, כבר לא היו בו עוד מחבלים ועזתים להילחם בהם.
גופותיהם של השלושה מוחזקות עדיין בידי חמאס. כמו משפחות נעדרים אחרים, גם משפחות מצגר, פרי וקופר יקיימו בימים הקרובים טקסי פרידה וימי אבלות בבתים שהם גלו אליהם מאז מתקפת הטרור. עם פרי, קופר ומצגר השבויים ישבו גם חבריהם אלכס דנציג ואברהם מונדר, ובניר־עוז חרדים כעת עוד יותר לשלומם. אתמול אף נודע כי חמאס דחה את עסקת חילופי החטופים תמורת מחבלים, שנידונה בשבועות האחרונים.
פקקים בהלוויה
ביום שלישי הובא למנוחות דולב (דולי) יהוד בן ה־36, שרק השבוע זוהתה גופתו סופית, בסיוע מדע מתקדם. עצמותיו נמצאו כבר בראשית המלחמה ב"צומת הפחים" בניר־עוז, לצד גופות הפצועים שביקש להציל. יהוד הותיר בביתו את אשתו ההרה ואת שלושת ילדיהם, ויצא מיד להציל חיים. באופן לא שגרתי, הוא התנדב במד"א וגם באיחוד והצלה: במהלך הלווייתו שני הגופים הללו הציבו לכבודו שיירת אמבולנסים, ונציג בכיר מכל אחד מהארגונים נשא הספד.
אלפי המלווים שהגיעו לניר־עוז השבוע יצרו פקק נדיר באורכו, עד לצומת הרחוק כשלושה קילומטרים מהקיבוץ. "דולי היה בן כיתתו של אחי שגיא", מספר דקל־חן, "מתוך האלפים שבאו לחלוק לו כבוד אחרון, היו מי שלא הכירו אותו בכלל, רק שמעו עליו סיפורים".
בבית העלמין בניר־עוז נטמן יהוד לא רחוק מנרצחי המתקפה האחרים, ובהם אביב אצילי, מעמודי התווך של קהילת ניר־עוז ומנהל המוסך; תמר קדם־סימן־טוב, שהתמודדה לראשות מועצת אשכול ונרצחה עם בעלה ושלושת ילדיה; ועוד רבים אחרים. לצידם נקברו בחודשים האחרונים גם חברים ששרדו בטבח 7 באוקטובר אולם מצבם הבריאותי הידרדר במהירות מאז.
יחי ויעל יהוד, הוריו של דולב, דאגו להודיע לכל משפחות החטופים על זיהוי גופת בנם, שנחשב עד אז לחטוף. בתם ארבל (28) עדיין חטופה בעזה, יחד עם בן זוגה אריאל קוניו ואחיו דוד קוניו. יחי ויעל אינם גרים בקיבוץ כבר זמן מה, אולם שלושת ילדיהם בנו ביתם בקיבוץ. "יחי עשה תחקיר מעמיק על המתקפה, ברמה שהוא יודע בדיוק מה קרה כאן, דקה אחרי דקה", אומר דקל־חן, "הוא ממש לפיד לפני המחנה במשפחות החטופים – לא כל כך במחאות הציבוריות אלא בעיקר בפגישות עם בכירים. דולי היה היחיד מניר־עוז שלא ידעו עליו כלום ולא היה עליו שום מידע. צה"ל השקיע המון משאבים כדי למצוא קצה חוט, עד שהגיע לזיהוי".
מספרים על יהוד שהיה "ילד יפה ומתוק נורא". את סיגל אשתו, בת קיבוץ גבולות, הכיר בבית הספר היסודי, ומכיתה ו' הם היו יחד, במשך 24 שנים. הוא זכה לגדל עם רעייתו שתי בנות ובן. בתו הרביעית נולדה תשעה ימים לאחר הירצחו במתקפה.
