אפילו שעתיים של חסד לא ניתנו לאופיר אקוניס עם כניסתו לתפקידו החדש כקונסול הכללי של ישראל בניו־יורק. מיד לאחר נחיתתו, לפני כחודש, הוא כינס בלשכתו החדשה פגישה דחופה בנושא המשבר בקמפוסים, שכן באותן שעות ממש התבצרו מאות סטודנטים, מרצים ותומכי חמאס באוניברסיטת קולומביה ובקמפוסים אחרים; לסטודנטים ואנשי סגל יהודים נשקפה סכנה אמיתית.
"המשימה הראשונה הייתה לכנס את צוות הקונסוליה לישיבת חירום כדי לגבש תוכנית תגובה, ובשלב שני לקרוא לנציגי סטודנטים ואנשי סגל ישראלים ויהודים, כדי לתת להם גיבוי גם במישור ההצהרתי וגם מבחינה מעשית", הוא אומר.
אקוניס לא בזבז זמן. כבר ביום הראשון הוא זימן את ראשי מדינת ניו־יורק, המושלת קת'י הוקול וראש העיר אריק אדמס, לפגישות דחופות, כדי לדרבן אותם לספק הגנה ליהודים בקמפוס. בימים הקרובים ייפגש גם עם התובעת הכללית של העיר.
"זו הייתה הפעם הראשונה שהם ביקרו בבניין הקונסוליה", מציין אקוניס. "לשמחתי, גם המושלת וגם ראש העיר נענו ברצון. הרי ראש העיר הוא מפקד המשטרה, ה'ניו־יורק סיטי פוליס', והמושלת מקדמת חקיקה. הם הבטיחו שהמשטרה תעשה כל שביכולתה כדי שמראות אפריל־מאי בקולומביה לא יחזרו. אמרתי להם: אנחנו לצידכם, והבית הזה הוא ביתכם. כעת אנחנו נערכים לתחילת שנת הלימודים באוניברסיטאות בספטמבר, ובודקים את כל ההיבטים החוקיים של ההתמודדות מול הקבוצות הרדיקליות, כולל האופי שבו יתאפשר להן להפגין, והאם יהיה להם מותר, למשל, להפגין עם מסכות".
"אני אומר לכולם: המטרה לא הייתה לחזור לרפיח, הדבר נכפה עלינו כדי למנוע עוד 7 באוקטובר. אי אפשר להיות במצב שבו האיום האיראני, המחומש וממומן היטב עם מודיעין מדויק, יתממש שוב"
על הארונית בלשכתו מונחים כמה פריטים, חומרי הסברה, המסמלים את דרך הפעולה שלו. בהם כרזה המציגה תמונות המתארות כיצד שוטרים בברלין של 1933 מונעים כניסה מסטודנטים יהודים, לצד תמונות ההפגנות והשלטים מקולומביה.
"התמונה הזו טלטלה את יהדות ארה"ב", מספר הקונסול. "לפני 7 באוקטובר, הקהילות היהודיות השונות היו מפוצלות, בעיקר סביב ענייני דת ומדינה. במהלך החודש הזה ראיתי אלפי יהודים באופן יומיומי, כולל בשבתות, בבתי הכנסת שבהם אני משוחח ונואם, וגיליתי שיש אחדות רחבה וחסרת תקדים בין כל הזרמים. זה בא לידי ביטוי גם בגיוס כספים למען ישראל. אני מקווה שהרוח הזו תתקיים גם בציבוריות בישראל. גיליתי גם שאחרי 7 באוקטובר, כל האמירות על חוסר אכפתיות ואדישות כביכול של הדור היהודי הצעיר כלפי ישראל, אינן נכונות. עשרות קהילות שלא היו בקשר עם הקונסוליה מבקשות לבטא כעת את הציונות הפועמת בהן".
בכרזה נוספת שאקוניס מציג לי נראים בנייני התאומים העולים באש, ומעליהם דגל ישראל קרוע. "אני אומר להם שה־11 בספטמבר שלהם הוא ה־7 באוקטובר שלנו, ושאל־קאעידה הוא חמאס. זו אותה קבוצה שעשתה את מעשה הטרור החמור ביותר בתולדות ארה"ב".
אקוניס נוטל לידיו פתק שחולק בהפגנות באוניברסיטת "ניו סקול". באותיות לבנות על רקע אדום נכתב שם: "מוות לאמריקה, מוות לישראל, התהילה לפלסטין". הוא ביקש להכין ממנו כרזה גדולה, שאותה הוא לוקח להופעותיו. לא מכבר דאג שיקרינו את סרטון החיילות החטופות על מסכי הענק בטיימס סקוור, אירוע שקיבל תהודה עצומה ברשתות החברתיות.
נחיתות מספרית ברשת
אקוניס מגיע לניו־יורק אחרי 11 שנים בכנסת, כח"כ וכשר, ועוד 17 שנים כדובר הליכוד וכיועץ ראש הממשלה בנימין נתניהו. הוא בא לכאן בשעה שהיא אולי הקשה ביותר מבחינת היחסים בין המדינות, על רקע התגברות השנאה והאנטישמיות בקמפוסים, בתקשורת ולעיתים גם ברחובות, ומתחים שלא ידענו עבר בין מנהיגי ישראל לארה"ב.
"לא אגיד שלא הייתה לי ולאשתי עדי דילמה קשה כשהתפקיד הוצע לי. בננו יונתן נמצא בשירות צבאי לעוד שנה, ובתי רוני עומדת לפני גיוס. היה ברור שמעבר שלנו לניו־יורק יהפוך אותם לחיילים בודדים. זה אתגר גדול, אבל 7 באוקטובר שינה הכול, גם מבחינת השפעתו על יהדות ארה"ב וניו־יורק בפרט. חשבתי שהשליחות הזו, לייצג כאן את מדינת ישראל ואת היהודים, אינה נופלת משליחות בממשלה ובכנסת.
"מאז החלה הגירת יהודים לאמריקה במאה ה־19, לא הייתה תקופה כל כך מאתגרת ומסוכנת ליהדות ארה"ב כמו עכשיו", אומר אקוניס. "האנטישמיות, שהחלה עוד לפני 7 באוקטובר, מגיעה לשיאים שלא ייאמנו. אתגר הקמפוסים, שמאכלסים יהודים רבים, לא היה קיים מעולם".
מה האתגר הראשון שלך בתפקיד החדש?
"לפני שלושה ימים קיימנו כאן דיון עם שר החוץ ישראל כ"ץ, שהגיע להשתתף במצעד ההצדעה לישראל. מחר אני מתדרך את אנשי העיתון 'ניו־יורק פוסט', ולפני שלושה ימים התראיינתי לרשת ABC וברדיו WNBC. בסוף יוני נקיים כנס משפיענים שיש להם חצי מיליון עוקבים ומעלה. את סרטון החטופות המזעזע הקרנו על המסכים בטיימס סקוור. לסרטון הזה נחשפים מיליונים ברשתות החברתיות. אנחנו מחפשים דרכים נוספות להגביר את הנוכחות הישראלית ברשתות".
אז למה אנחנו נכשלים?
"מספרית אנחנו בנחיתות. מספר האנשים שמקדמים את סמל האבטיח, שהפך לסמל פלסטיני (בגלל הדמיון לצבעי הדגל; מ"ט) הוא גדול, וכך גם השקרים שהם מקדמים ברשתות, אבל אנחנו נאבקים בהם. ברור שצריך תקציב לכך. אין שום ברירה".
כשאתה עולה להתראיין ושואלים אותך "למה אתם הורגים תינוקות בעזה", כיצד אפשר להגיב?
"קיבלתי החלטה שלפיה ההסברה שלנו לעולם לא תהיה מתנצלת ולא תיעשה בהרכנת ראש. היא תתקוף את הצד השני ותבהיר שמה שקרה ב־7 באוקטובר הוא לא רק הפרת הפסקת אש אלא ניסיון לג'נוסייד. הם אלה שרצו לבצע בנו רצח עם, ואנחנו מגינים על עצמנו בכוח הזכות הלאומית של כל מדינה להגן על עצמה מפני מתקפת טרור. אנחנו לא מתנצלים או מתגוננים, אלא עומדים בעוצמה מול הטיעונים השקריים של הצד השני. חשוב לשקף את האמונה הפנימית היוקדת בדבר צדקתנו".
צעדה מאופקת
אקוניס, שציין לפני כמה ימים את יום הולדתו ה־51, נולד בתל־אביב למשפחה "ליכודניקית". בנעוריו היה כתב נוער ושדרן רדיו בתוכנית "מועדון הצעירים" בקול ישראל. את שירותו הצבאי עשה במפקדת קצין חינוך, ככתב צבאי, ואחריו למד לתואר ראשון ביחסים בינלאומיים באוניברסיטה הפתוחה. בשנת 1992 הצטרף לליכוד, ולאחר ניצחון נתניהו ב־1996 שימש כסגן יועץ התקשורת של ראש הממשלה, לצד שי בזק ואביב בושינסקי. בהמשך מונה לדובר הליכוד.
ב־2013 נבחר לראשונה לכנסת. בין יזמותיו הזכורות נמנית חלוקת 17 אלף ערכות מחשב במסגרת תוכנית "מחשב לכל ילד". במהלך השנים שימש כשר המדע והטכנולוגיה, השר לשיתוף פעולה אזורי ("משרד מיותר", הוא מעיר), ובתקופת הקורונה מונה לשר העבודה והרווחה.
על הקיר בלשכתו, לצד תמונות נשיא המדינה וראש הממשלה, תלויה תמונה של מנחם בגין, המנהיג הנערץ עליו. כמותו הוא נוהג לכנות את הפלסטינים "ערביי ארץ ישראל", ומתייחס בשלילה מוחלטת לכל תביעה שלהם על הארץ. הוא מאמין שלעם היהודי זכות היסטורית ומוסרית על ארץ ישראל המערבית, ברוח תפיסותיו של זאב ז'בוטינסקי.
תפקידו כקונסול איננו כולל השתתפות בניהול השיח עם הממשל האמריקני, אבל אקוניס נפגש עם חברי קונגרס וסנטורים. "חילוקי דעות עם ארה"ב היו כמעט לכל ראשי הממשלה. לעיתים לא רואים עין בעין את המדיניות, אבל הברית עם ארה"ב חזקה ובאה לידי ביטוי בתמיכה כספית, בחקיקה שהבית הלבן קידם ועברה בתמיכת שתי המפלגות. אני אומר להם שיש לנו שתי מטרות: החזרת כל החטופים, החיים והמתים, והשמדת חמאס. אם לא נעשה זאת, ציר הרשע ינצח את כולם. והם מקבלים את הדברים".
הוא מביע פליאה על התפקיד שקטאר ממלאת כמתווכת בין ישראל לחמאס. "הם אלה שמימנו את מנהרות הטרור, ועכשיו הם רוצים לתווך? הם היו צריכים לעמוד על כך שהכסף לא ילך לבניית מנהרות".
ביום ראשון השבוע התקיים בשדרה החמישית בניו־יורק אירוע ההצדעה השנתי לישראל. היה זה המצעד הגדול ביותר אי־פעם, עם יותר מ־100 אלף משתתפים. אבל בתוקף הנסיבות הוא נערך ברוח מאופקת, ללא מנגינות עליזות. הנגינה היחידה שהושמעה בו הייתה Bring them home, בהתייחס לחטופים כמובן. שאלתי את אקוניס האם כמשתתף במצעד גם הוא הבחין בנימה ביקרתית כלפי ממשלת ישראל, בקריאות שהופנו כלפי הפוליטיקאים הישראלים שהגיעו למצעד.
"הייתה לי תחושה טובה שהמצעד עבר בהצלחה כבירה, וזה לא מובן מאליו", הוא משיב. "היה חשש של מתקפות פראיות מצד תומכי טרור. זה היה מפגן תמיכה אדיר במדינה. המסר של Let my people go היה גם על המשאית של ישראל. הממשלה עושה רבות מאוד למען החזרת החטופים. אני עצמי הצבעתי, כשר, בעד העסקה הראשונה. אתה יכול להניח מה הייתי מצביע בעסקה עתידית. חובתנו ואחריותנו היא להחזיר אותם הביתה, ויש מאמץ יומיומי לעשות זאת. את הלחץ צריך להפעיל על חמאס ועל הצלב האדום, שפסק מלתפקד מאז 7 באוקטובר. אפס ביקורים, אפס אותות חיים. למה עליו לא מפעילים לחץ?"
האם לדעתך החזרת החטופים קודמת לחיסול חמאס ולניצחון במלחמה?
"שני הדברים צריכים להתקיים זה לצד זה. עובדה מוחלטת היא שהעסקה הראשונה התאפשרה רק בגלל הלחץ הצבאי. היינו בפעולה משמעותית ברצועה והיא בוצעה כמעט בשלמותה. הלחץ הצבאי צריך להימשך עד מיטוט חמאס. אי אפשר להיות עוד במצב שבו האיום האיראני, המחומש וממומן היטב עם מודיעין מדויק עד לרמת מיפוי מחנות הצבא, יתממש שוב. לכן אין לנו שום ברירה. אני אומר לכולם: המטרה לא הייתה לחזור לרפיח, הדבר נכפה עלינו כדי למנוע עוד 7 באוקטובר".
איך אתה מתייחס למעורבות היתר של הממשל ואנשיו בהליכים הדמוקרטיים בישראל, בהחלטות הקבינט ובלחץ שמופעל עלינו ולא על חמאס? יש טענה שמדיניות ארה"ב נותנת רוח גבית לחמאס דווקא.
"האמריקנים מאמינים בעקרון היסודי ביותר של הדמוקרטיה, והוא The will of the people. בישראל הכנסת משקפת את רצון העם, וממשלה לא יכולה להתקיים ללא אמון הכנסת. אנחנו מכבדים את תוצאות הבחירות בארה"ב ולא מתערבים בהן, ואני מצפה מהאמריקאים לעשות בדיוק אותו הדבר".
כשמנהיג הדמוקרטים צ'אק שומר קורא לבחירות בישראל ולהתפטרות ראש הממשלה, זו לא התערבות בוטה בענייניה הפנימיים של ישראל?
"זכות ההצבעה עומדת לכל אזרח ישראלי מגיל 18 ומעלה. מי שרוצה שנפעל אחרת, מוזמן לעלות לארץ. אני מציע שאנחנו לא נתערב בבחירות בארה"ב ונכבד כל תוצאה, ואני מצפה מגורמי ממשל לכבד כל תוצאה בישראל".
איך אתה מקבל את רעיון הטלת סנקציות על מתנחלים או על גדוד נצח יהודה?
"האיום בהטלת סנקציות על נצח יהודה היה שגוי, מופרך וחסר תקדים. בסופו של דבר הממשל הבין זאת. באותו יום שהדבר פורסם הבאנו לקבורה שני חיילים מהגדוד. אמרתי זאת לכמה מראשי הקהילה היהודית שנפגשתי איתם, ושתיקתם הייתה רועמת. גם בעניין הענשת מתנחלים על ידי הממשל, אני חושב שישראל צריכה לשכנע את הממשל שמדובר בפעולה שגויה".
שגויה? לא חצופה?
אקוניס למד קצת דיפלומטיה. "עובדתית זה דבר חסר תקדים, ואני מקווה שהאמירות האלה יופסקו אחרי שנצליח לשכנע אותם בכך".
"הבייס שלי הוא העם היהודי"
האם ראוי שכאשר הצפון בוער ומופצץ ברציפות, תושביו גולים בארצם ואיש אינו רואה לאן כל זה הולך, ראש הממשלה ייסע לאמריקה לנאום בקונגרס?
"תאריך הנאום עדיין לא נקבע, והוא לא יהיה בשבוע הבא כפי שנמסר תחילה, בגלל יום טוב שני של חג השבועות. ראשי המפלגות הודיעו יחדיו על ההזמנה, וזה דבר חשוב מאוד. ככל הנראה הדבר מתואם גם עם הבית הלבן. אין לי ספק שראש הממשלה יֵדע לתזמן את האירוע לזמן שבצפון לא יתקיים אירוע כמו שמתרחש בימים אלה. המועד הראוי ייקבע בימים הקרובים. יש כאן הערכה שאנחנו מצויים לפני מערכה בצפון. ישראל צריכה להיערך לכך, וכך גם הקהילות היהודיות כאן".
אתה אחד האנשים המקורבים ביותר לנתניהו, ובוודאי שומע לא אחת, גם כאן באמריקה, התבטאויות שהוא עצמו הבעיה. מה דעתך?
"אני דוחה מכול וכול כל אמירה כזו. המכשול לשלום בסכסוך הישראלי־הערבי הם הפלסטינים. הם דחו כל יוזמה לשלום, כולל שתי היוזמות הדרמטיות ביותר, של ברק בקמפ־דיוויד ושל אולמרט ב־2007, שכללו נסיגה כמעט מוחלטת לקווי 67'. אתמול בהרצאה הקהל נדהם כשאמרתי לו שמספר הפעמים שאבו־מאזן גינה את טבח 7 באוקטובר הוא אפס. כך מתנהג מנהיג המתיימר לעמוד בראש מדינה? הרי הוא גם מכחיש שואה. הסרבנות העקבית לכל יוזמת שלום היא של הצד הערבי".
הגעת לכאן בתקופה אפלה הן מבחינת היחסים עם ארה"ב והן מבחינת מעמדה של ישראל. לא היה עדיף להישאר בארץ ולהמשיך בעשייה הממשלתית?
"זו שליחות לאומית ולא שיקול אישי. הבייס שלי הוא העם היהודי, ואני מרגיש קרבה לכל הקהילות היהודיות המגוונות. אני לא מוכר כאדם שחושש מאתגרים בקריירה הפוליטית שלי. אותגרתי כשמוניתי ליו"ר ועדת הכלכלה מיד לאחר שנבחרתי לכנסת ב־2013, אותגרתי לקבל את משרד המדע שאיש לא רצה בו, והצלחתי בשני היעדים שהצבתי לעצמי: הנגשת המדע לפריפריה, וחיזוק הקשרים הבינלאומיים באמצעות דיפלומטיה של מדע וחדשנות והסכמים עם מדינות שמעולם לא חתמו איתנו. אתגרים רק מתמרצים אותי.
"לכן כאשר ראש הממשלה הציע לי את התפקיד, שפירושו לעזוב את משכן הכנסת, סמל הריבונות הלאומית שלנו שהכהונה בה היא הכבוד הגדול ביותר לכל יהודי, אמרתי שאני מצטרף לרשימה מכובדת מאוד של מנהיגי העם שהיו בשליחות חשובה בארה"ב בזמנים מאתגרים: חיים הרצוג, בנימין נתניהו, יצחק רבין, אבא אבן, גולדה מאיר. לא אנשים שוליים. זאב ז'בוטינסקי פעל מפה, ואפילו נפטר כאן במדינת ניו־יורק. הוא ידע שארה"ב תהפוך למעצמה עולמית אחרי קריסת אירופה במלחמת העולם השנייה".
ובעוד שלוש שנים, תחזור לפוליטיקה?
"אעשה כל תפקיד שארגיש שאני תורם בו למדינת ישראל ולעם היהודי. אם זה מה שיוטל עליי ב־2027 כך אעשה. זה הכבוד הגדול שלי".
