חיסולו של מפקד יחידת "נצר", טאלב סאמי עבדאללה, מנהיג החזית הדרום-מזרחית של חזבאללה בלבנון ביום שלישי בערב, באזור ג'וויה שבדרום לבנון, הביא לירי של כ-200 רקטות מצד ארגון הטרור לאזורים נרחבים בצפון הארץ, שגרמו לשריפות גדולות ולנזקים משמעותיים. כשהיום ירה חיזבאללה למעלה ממאה רקטות לגולן ולגליל העליון, וטען כי זו מתקפת הטילים הנרחבת ביותר נגד ישראל מאז החלה המלחמה.
לצד החיסול המרשים של מי שתכנן, קידם והוציא לפועל תקיפות רבות נגד ישראל, עולה השאלה הקבועה – האם הוא באמת שווה את זה? האם משתלם להוציא מהמשחק גורם משמעותי ולהסתכן בהסלמה שתביא בסבירות גבוהה, באופן מיידי או בטווח הארוך, לאובדן חיי אדם ולנזקים כלכליים כבדים? יצאנו לבדוק מה אומרים גורמים מדיניים וביטחוניים בנושא ומה קבע דו"ח של ה-CIA ביחס לחיסולים שעושה ישראל?
מכירת חיסול
באפריל האחרון חוסל בקונסוליה האיראנית בסוריה בכיר משמרות המהפכה האיראניות, מוחמד רזא זאהדי, פעולה שהביאה למתקפת הטילים והכטב"מים האיראנית בלילה 14 באפריל, שלשמחתנו לא נגמר באובדן המוני של חיי אדם, כאשר מצבה של הילדה היחידה שנפצעה קשה מהמתקפה, אמינה אלחוסיני בת ה-7, השתפר מאוד והיא נושמת כיום באופן עצמאי. האלוף במיל' יצחק בריק אמר בראיון לאתר מקור ראשון ביחס לחיסול כי "בתקיפה על הקונסוליה האיראנית בסוריה היינו קרובים מאוד למלחמה אזורית ואפילו עולמית, על כך שהצבנו את איראן ישר מולנו. התקיפה הזו יצרה אצל האיראנים, דבר שלא היה מאז ומעולם, את ההבנה שאפשר לתקוף את ישראל לא רק דרך הפרוקסים שלהם בכל האזור, אלא גם באופן ישיר. זה שינוי פני האיום באופן מוחלט, כחלק מגישה שאיננה רואה את העתיד, אלא רק את מה שקורה בטווח המיידי".
בריק לא לבד, וגורמים נוספים סבורים כי מעגל הדמים אליו יוביל החיסול הופך אותו לכזה שיש בו יותר נזק מתועלת.
בספרו, "האם הכל כשר להתמודדות עם הטרור?", עוסק פרופ' מרדכי קרמניצר במדיניות הסיכולים הממוקדים של ישראל ביו"ש ובעזה, אך כמה מהטעמים שהוא מציג בעד ונגד העניין יפים גם לעניין הסיכולים בשטח מדינות אויב. אחת ההנמקות שמציג קרמניצר נגד מדיניות הסיכולים היא: "אין אפשרות לאשר הריגת טרוריסטים מבלי לקחת בחשבון את האפשרות שאישור כזה יפעל נגדנו כבומרנג וישמש את היריב… אישור של ישראל להריגת טרוריסטים עלול ליצור לגיטימציה לשימוש באמצעי זה על ידי אויביה… מעשים אלה הם חוליה במעגל דמים ויש בהם כדי להזינו ולהעצימו על-ידי יצירת מוטיבציה לנקמה ולהמשך הלחימה".
דוגמה למעגל הדמים עליו מדבר קרמניצר ניתן לראות בטרור שהביא עמו חיסול "המהנדס", יחיא עיאש, ב-96'. מאידך, אנו מכירים גם מגוון מקרים שבהם חיסולים ממוקדים לא הובילו להסלמה, או לפחות לא הסלמה משמעותית. כך למשל היה בחיסולו של השיח' אחמד יאסין או בחיסול א-רנתיסי ב-2004.
נקודה אחרת של קרמניצר עוסקת בתועלת של החיסול: "המנהיגים של ארגוני הטרור ניתנים, ברוב המקרים, להחלפה – בדרך כלל הסיכול הממוקד יעיל לטווח קצר בלבד, שכן לכל מנהיג שמחוסל אפשר, ככלל, למצוא מחליף. זאת במיוחד כשמדובר בארגונים גדולים שזוכים לתמיכה ציבורית רחבה…".
חיזבאללה אומנם לא זוכה לתמיכה ציבורית רחבה, אך הוא בהחלט ארגון טרור גדול ובעוד קרמניצר מתייחס לזרוע החמאס בעזה או לזו ביו"ש כאל ארגונים גדולים, יש לזכור שלפי הערכות חיזבאללה גדול משניהם. כך למשל, לאחר חיסול מזכ"ל חזבאללה דאז עבאס מוסאווי ב-92', החליף אותו חסן נסראללה.
מהצד השני, קיימות גם דוגמאות מנוגדות. כך למשל, חזבאללה עדיין לא התאושש מחיסולו של עימאד מורנייה, רמטכ"ל הארגון, ב-2008. בדומה לכך, איראן לא התאוששה מחיסולו של פרופסור מוחסן פח'רי-זאדה מהאבאדי, אבי הפצצה האיראנית, ב-2020 וגם את החלל שהותיר חיסולם של מדעני גרעין בכירים נוספים, כגון מוסטפא אחמדי רושאן ודריווש רזאינז'אד שחוסלו באירועים נפרדים בתחילת העשור הקודם, איראן לא מילאה בקלות.
קרמניצר מתייחס גם לאפקט ההרתעתי של החיסול וטוען כי: "כאשר מדובר במאבק של אנשים הפועלים מתוך מוטיבציה גבוהה ונכונות לסכן את החיים, הסיכוי שלהריגה מונעת יהיה אפקט מרתיע בעל משקל הוא נמוך". כראייה לדבריו ניתן לראות את חיסול מזכ"ל הג'יהאד האסלאמי, פתחי שקאקי, במלטה ב-95', שלא נראה כי פגע במוטיבציה של הארגון, או של בני ארגונים אחרים, לפגוע בישראל.
מאידך, הוא מונה גם כמה וכמה יתרונות לעניין: "הרתעת מתפקדים חדשים החפצים בחיים מהצטרפות לארגון הטרור, חיוב אנשי הארגונים להקדיש זמן ומשאבים להסתתרות וערעור ביטחונם של אנשי הארגונים – דבר שעשוי לפגוע ביכולת הגיוס שלהם וליצור דמורליזציה".
עיתונאי ידיעות אחרונות, רונן ברגמן דיבר על חיסול בן-לאדן בידי ארה"ב במסגרת מבצע "חנית נפטון" ב-2011 בפודקאסט "הכותרת". לדברי ברגמן, באותה תקופה בן לאדן לא היווה איום על בטחונה של ארה"ב, אבל היה לה חשוב להראות שהיא "לא שוכחת, לא סולחת, היא תרדוף את האנשים האלה עד שהיא תגיע אליהם ותהרוג אותם". בדומה לכך, חיסול המחבלים השותפים לטבח הספורטאים באולימפיאדת מינכן 1972 היה גם הוא אקט שנועד להעביר מסר ברור לאויבי ישראל, לפיו המדינה תמצה את הדין עם מי שיפגע בבניה.
לצד החיסולים המוצלחים, יש להסתכל גם על ניסיונות חיסול שלא צלחו. כך למשל ניסיון החיסול של ראש הלשכה המדינית של חמאס, ח'אלד משעל, בעמאן; ירדן ב-97', נגמר בכך שארבעת סוכני המוסד שביצעו את המבצע נלכדו ועבור שחרורם נדרשה ישראל לשחרר כ-70 אסירים, ביניהם השייח' יאסין, ובנוסף פגע הדבר באופן חמור ביחסי ישראל עם ירדן.
ביקורת בונה
בשנת 2014 הודלף דו"ח של ה-CIA מ-2009 שבו נקבע כי התנקשויות לא פוגעות באופן משמעותי בארגוני טרור. ארגון הביון האמריקני בחן בעיקר את השפעותיהן של התנקשויות במנהיגים בכירים בארגון הטליבאן באפגניסטן, אך גם את הפעולות של סרי לנקה נגד המורדים הטמילים, הפעולות של הבריטים בצפון אירלנד ואף התנקשויות ישראליות בבכירים בארגוני טרור פלסטיניים ולבנוניים.
בדו"ח נכתב כי יכולתו של הטליבאן למלא את מקומם של מפקדים שנהרגו, פוגעת ביעילות הפעולות הללו. לפי הדו"ח, חיסול בכירים בחזבאללה ובחמאס לא הזיק לארגונים באופן משמעותי ולא רק שאלה התאוששו במהירות, אלא שהם אף תרמו לחיזוק הסולידריות בין ארגוני הטרור ואת התמיכה הפלסטינית הציבורית במנהיגים רדיקליים.
איש תלוי
בסופו של דבר, כאשר אנו מבקשים לענות על שאלת כדאיותם של סיכולים ממוקדים, נדמה כי אין מנוס אלא להשיב כי יש לבחון כל מקרה לגופו. היתרונות בחיסולים ברורים, הרצון להרתיע, הסיכוי לחסל בורג שלא ניתן להחליפו ובכך לפגוע במכונת הטרור כולה ופגיעה ביכולת הארגון לגייס מתפקדים חדשים. גם החסרונות ברורים, כאשר לעתים החיסול ייענה בהסלמה ובפיגועים שיגבו חיי אדם רבים.
על גופי המודיעין והביטחון להעריך את הגורמים הללו בדיוק: כמה קל יהיה להחליף את האדם שאותו חושבים לחסל? מהי מידת ההשפעה שלו? מהי הסבירות שאותו חיסול יוביל להסלמה? מה הסיכון באותה הסלמה?
על כמה מהשאלות האמורות קשה במיוחד לענות מראש, אך חשוב לזכור כי מדובר בדיני נפשות של רבים וכפי שראוי בעניין מעין זה, כאשר קברניטי המדינה והצבא עוסקים בו – ראוי שישקיעו בו את מירב המאמצים מפני שעל כל טעות לכאן או לכאן עלולה ישראל לשלם מחיר יקר במיוחד.
