כשסא"ל ב' היה חניך בקורס טיס לפני 18 שנה פרצה מלחמת לבנון השנייה. הוא ראה את חבריו מהבית, שכבר היו למפקדים ביחידות חיל רגלים, נלחמים במשך תקופה ארוכה, והרגיש תסכול רב על כך שנותר חסר מעש. "זה גרם לי לתהות אם בחרתי נכון", הוא נזכר היום כמפקד טייסת 109, "בהמשך הבנתי שב'שכונה' שלנו יש מספיק אקשן לכולם".
ב' מספר כי במלחמה הנוכחית הרגיש מעין סגירת מעגל, כשהטייסת שילבה במאמץ המלחמתי גם פרחי טיס. "במהלך המלחמה עשינו להם טיסות הכשרה, ולפני חודשיים הם סיימו אותן. אני זוכר את הטיסה הראשונה של אחד מהם שהייתי בה, זה היה מיוחד. ביחס לגיל ולוותק שלהם יש להם ניסיון עשיר מאוד. לי לקח כמה שנים לצבור ניסיון כזה".
סא"ל ב', נשוי ואב לשלושה, הקטנה בת חודשיים, החל את תפקידו כמפקד הטייסת, המורכבת ממטוסי אף־16, שבועיים לפני פרוץ המלחמה. הוא גדל במרכז הארץ, התגייס ב־2004 לקורס טיס, ובתפקידו הקודם היה מפקד טייסת האימונים 102. הוא מעולם לא חלם להיות טייס, ולא התגייס למסלול היוקרתי בעקבות בני משפחה שעברו שם, אלא מתוך "הרצון להיות במקום משפיע, שלומדים בו בכל יום משהו חדש".
בבוקר 7 באוקטובר הוא הרגיש שקורה משהו שונה. "מהר מאוד כולם הגיעו לטייסת, וכבר בשבע בבוקר היו המריאו המטוסים הראשונים. אנחנו מתכוננים תמיד לתרחישים שונים, ויש מטוסים שנמצאים בכוננות עם חימושים בהתאם. ברגע שחיל האוויר הפעיל אותנו, הכוננים ביצעו את המשימות שנדרשו אליהן".
טייסת 109 מכוּנה גם טייסת "העמק" בשל מיקומה בבסיס רמת־דוד שבעמק יזרעאל. אף שהיא נמצאת יותר עם הפנים לכיוון צפון, סא"ל ב' עדיין מרגיש אחריות רבה על אירועי 7 באוקטובר. "התפיסה שלי היא שצריך להרחיב את האחריות ולא לצמצם אותה. זה מה שאני מצפה מהאנשים שלי בטייסת. אנו אומנם מתמקדים בגזרה הצפונית, אבל אנחנו מביטים גם דרומה ולגזרות אחרות. כשקפצנו דרומה נשארנו עם עין אחת פקוחה למקרה שיקרה משהו גם בצפון. באותו זמן אף אחד לא הבין מה קורה, אבל בפיקוד צפון החליטו לפרוס כוחות גם פה במקום להקפיץ את כולם דרומה, כי חששו מעוד זירה. תוצאות האירועים ב־7 באוקטובר לא טובות לכל איש צבא. אנו מתחקרים את זה כדי שנלמד לדעת איך להיות יעילים יותר בעתיד. בשבילנו המלחמה מתחלקת לשני חלקים: היומיים הראשונים ושאר הימים. כבר 250 ימים אנחנו פועלים לתקן את ההתחלה".
לא היה חשש שטייסים במילואים לא יתייצבו בעקבות גילויי הסרבנות שהיו כאן?
"האנשים בטייסת הם לא הומוגניים", הוא אומר אחרי מחשבה, "יש פה גיוון, סגנונות ודעות, אבל לא היה לי ספק שכולם יהיו פה ביום פקודה – וכך היה. כולם משתתפים במשימות מהיום הראשון. ברמה הלאומית הייתה תקופה ייחודית, ולי היה חשוב שהטייסת תהיה קבוצה מאוחדת. במקומות שאנחנו מזייפים ב'ביחד' ובממלכתיות שלנו – שם אנחנו חלשים יותר. אנחנו חזקים כשאנו מתחברים. לא סתם קוראים לטייסת הזאת 'העמק': אנחנו מחוברים למקום, והאנשים שלנו מגיעים מפה – מהיישובים, מהקיבוצים, מהמושבים, מהקריות, מחיפה, מיקנעם ועוד. זה חיבור מיוחד".
במהלך סיור בדיר תת־קרקעי של הטייסת הצביע סא"ל ב' לעבר הנוף המקיף אותם – גבעת־המורה והר תבור ממזרח, הכרמל ממערב ומושב נהלל הסמוך: "זה מה שהטייסים רואים כשהם ממריאים ונוחתים".
הוא מספר על כמה משפחות שהתפנו מהבסיס בתחילת המלחמה, מחשש שהמקום יהפוך למטרה. "זה מצב שמאתגר מאוד את כולם, אבל מלחמה היא אירוע מאתגר, ואנחנו נדרשים לאורך רוח ולחתירה למגע כשצריך. התאמנו במשך שנים רבות לרגע הזה, ואנו מבינים שזו השעה שלנו. אחרי כל תקיפה שלנו אנחנו מספרים לאגף הטכני שחימש את המטוסים וטיפל בהם את מה שעשינו, כדי שיבינו שהם חלק מהסיפור כולו. באחת הפעמים סיפרנו להם שתקפנו במקום מסוים בג'באליה, ואחת החיילות סיפרה שאח שלה נלחם שם".
כמו במלחמת הכוכבים
בליל 14 באפריל החולף ביצעה איראן מתקפה נרחבת של מאות טילים בליסטיים, כטב"מים וטילי שיוט לעבר ישראל, ש־99 אחוזים מהם יורטו בידי מטוסי חיל האוויר ומערך ההגנה האווירית של צה"ל, שפעלו יחד עם כוחות של קואליציה בינלאומית. סא"ל ב', שהשתתף ביירוטים הרבים יחד מטוסי חילות האוויר של ארה"ב, בריטניה, צרפת וירדן, מספר על שיתוף הפעולה: "מערכת ההגנה שנבנתה רצינית מאוד – יש שכבות של הגנה אווירית ומטוסים שעושים את העבודה. זה היה לילה מיוחד. אני שמח שהצלחנו ליירט את הכול. האתגר הגדול של הצד המגן הוא שאחרי כמה הצלחות תהיה זחוח, ולכן צריך להמשיך ללמוד ולהיות עם הרגליים על הקרקע".
אין לחץ מהחשש להחמיץ טיל או כטב"ם שיפגעו בישראל?
"צריך להיות דרוכים, ולחפש כל הזמן מה אנחנו לא יודעים. בדיעבד הבנו את התוצאות, וזה גרם לתחושה טובה. חידדנו את היכולות שלנו כדי להגיע מוכנים לרגע הזה. המערכת הייתה במיטבה. היה מרגש לראות מאחורינו את היירוטים של מערכות ההגנה האווירית – השמיים נדלקו, וזה הרגיש כמו סרט של מלחמת הכוכבים".
בשבועיים החולפים הצליח חיזבאללה לשגר כטב"מים שהגיעו לשטחים רחוקים יותר ויותר בעומק ישראל ולגרום לנזק ונפגעים. האחרון שבהם הביא למותו של חייל המילואים סמ"ר רפאל קאודרס. מפקד טייסת 109 מודה כי "יש תסכול מהמצב, שנובע מהרגעים הלא מוצלחים, אבל יש גם הצלחות".
לדבריו, "אנחנו חייבים להמשיך לתקוף ולהביא את היכולות שלנו לידי ביטוי. יש לנו הרבה שעות של טיסות סיור בלבנון שבהן אנחנו מחפשים כטב"מים. אנחנו פועלים בעוצמה נגד חיזבאללה ותוקפים בכל שטח לבנון. בשנים האחרונות ניהלנו מערכה על חופש הטיסה שלנו בלבנון כדי שנוכל להמשיך לפעול ולפגוע בכל מי שמאיים עלינו מלבנון.
"באחת הטיסות צפונה הסתכלתי למטה וראיתי טרקטור חורש שדה בשטח ישראל, והבנתי שככה נראה ניצחון. אנחנו הצד הצודק, ולכן ננצח. אין אזרח בלי צביטה בלב על פינוי התושבים. כאיש צבא יש תחושת אחריות על החטופים והמפונים, ונעשה הכול כדי להחזיר אותם לבתיהם. בצפון אנחנו מסכלים ומחסלים, ודואגים שכל פצצה תפגע במטרה שלה".
לתחושתך, אנחנו מתקרבים למלחמה בלבנון?
"יש לנו אחריות להגן על התושבים. אם ניזום, נעשה את זה כמו שצריך. אם מישהו אחר ייזום, נגן בתקיפות. בכנות, אני לא יודע לאן העסק הולך, ונקווה שהמערכה תהיה קצרה. אבל אם זה יתפתח למשהו ארוך, אנו נעמוד בזה".
