חמש דקות נמשכת הנסיעה מכרם שלום למעבר רפיח, עוד רבע שעה ואנחנו כבר בתחילת מחנה הפליטים שבורה, שבצה"ל העניקו לו את השם NPK. הנסיעה בהאמרים פתוחים עם פלוגת מילואים שלוחמיה התגייסו לפני 7 שנים לסיירת גבעתי, וכעת היא משמשת ככוח ניוד תחת החטיבה הסגולה.
עם מעבר הגבול הלוחמים טוענים את הנשקים, ושמעונוב הפראמדיק מצביע לעבר עמדות חמאס, 50 מטרים מהגדר עם מצרים, "הם שמרו לכאורה על מעבר הגבול", הוא אומר, כשבפועל המטרה של אותן עמדות שמירה הייתה לוודא את הבלעדיות של ארגון הטרור על תחום ההברחות לרצועת עזה מסיני. מדי פעם החיילים מחווים בידם לעבר נקודות שבהן אותרו פירים, וכוחות מיוחדים כבר עובדים על המיפוי שלהם במטרה להבין האם הן חוצות לשטח מצרים.
"האויב קיבל החלטה שלא להילחם אלא לשרוד. רובם ברחו"
עם ההגעה למגנן של חטיבת גבעתי בפאתי מחנה הפליטים, ממנו אפשר לראות את הים בקלות, מקבל את פנינו מפקד החטיבה, אלוף משנה לירון בטיטו, בחמ"ל הארעי. הוא מבקש לספר על תקופה של יותר מ-40 ימים שבה לוחמי החטיבה נלחמים ברפיח, כשעד כה חיסלו יותר מ-150 מחבלים באופן ודאי, איתרו עשרות מנהרות – ואיבדו תשעה מחבריהם שנפלו בקרבות.
תחילה הוא מספר על פעולות החטיבה שפועלת תחת אוגדה 162, ועל הממצאים הרבים של אמצעי לחימה, כולל נשק נגד מטוסים, מטענים רבים ואינספור נשקים, אך מדגיש כי בניגוד לגזרות אחרות שבהן לחמו בשלבים מוקדמים יותר של המלחמה, אין היתקלויות וקרבות פנים אל פנים, כיוון שרוב המחבלים ברחו צפונה – לחאן יונס, שממנה יצא צה"ל, או למחסות ההומניטריים. העניין הזה הביא לביקורת קשה על צה"ל ועל הדרג המדיני שהחליטו שלא ליצור "נקז" צפונית לרפיח, כדי למנוע הימלטות של מחבלים וגם של חטופים בחסות האוכלוסייה. "האויב קיבל החלטה שלא להילחם אלא לשרוד, ורובם ברחו. זאת לא כמות החיכוך שהיינו רגילים אליה. היעד הבא שלנו מפה כדי לסיים את רפיח זה המשך שבורה ותל סולטן, מעריך שייקח כחודש עם כל האוגדה לסיים פה". הוא אומר לסיכום.
בהמשך מתאר באוזנינו המח"ט את האירוע הקשה לפני עשרה ימים, שבו כוח של סיירת גבעתי נכנס למבנה ממולכד, ועל אף שפעל לפי התרגולת באופן מדויק, כולל זריקת מטען שאמור להפעיל כל מטען שהוטמן במקום, כשהלוחמים נכנסו פנימה המבנה התפוצץ וקרס עליהם – חמישה הרוגים ושישה פצועים באורח קשה היו באירוע. "המחבלים נמנעים מלחימה איתנו, אז הם מנתחים לאן צה"ל מתקדם וממלכדים בתים בהתאם. בית יכול להיות ממולכד בתוך פיר מוסלק, בתוך ארון או ספה, והם מחכים שהכוח יגיע. בעזרת מצלמה מזערית, בדומה למצלמת רוורס של אוטו או מיקרופון זעיר הם מזהים מתי הכוח מגיע – ומפעילים את המטען. זה אתגר גדול מאוד ששילמנו עליו מחיר כבד בסיירת. זאת הייתה זירה לא פשוטה אבל רוח גבעתי הייתה במיטבה ועבדנו קשה מאוד כדי להוציא אותם משם. תוך שעה וחצי האירוע נגמר, עם שני מסוקי פינוי שנחתו בלב השטח באור יום".
אחד מנופלי התקרית היה מפקד הצוות, רס"ן טל פשבילסקי (שאולוב) הי"ד, שבפי כולם כונה "טל-פש". המח"ט בטיטו סיפר כי באופן טראגי, 24 שעות קודם לאירוע, הוא קרא ל"טלפש" לשיחה, והודיע לו שהוא מקבל את תפקיד מ"פ פלוגה א' של הסיירת, הפלוגה הנחשבת ביותר. המינוי כבר לא ייצא לפועל.
כלכלת חימושים
בשבועות האחרונים מדווחים חיילים שיוצאים מהאזור כי הסיוע הארטילרי והאווירי הוא לא מה שהיה קודם. המח"ט מאשר את העובדות ומסביר: "יש כלכלת חימושים בגלל ההיערכות למלחמה בלבנון, זה מתבטא בכך שאם בתחילת המלחמה 'היד הייתה קלה על ההדק', היום כבר לא יורים בכל דבר בארטילריה או מהאוויר, יורים רק על מטרות איכותיות או איומים מידיים". יחד עם זאת, בחטיבה מבהירים שאין שום לוחם שנותר ללא מענה, או שנשאר מאוים, ואומרים שב-72 השעות האחרונות חוסלו יותר מ-15 מחבלים בירי של כלי טיס.
עם היציאה מהבית, אל"מ בטיטו מתדרך אותנו להישמע להוראות של קצין האג"ם החטיבתי שמוביל את הכוח, ומציין כי פנינו מועדות לבית של מסייעת גדוד צבר, ובדרך לשם נעבור בשטח שהחטיבה כבר טיהרה.
אנחנו צועדים כעשר דקות בין המבנים ההרוסים של NPK, כשבדרך המח"ט מצביע על מסגד גדול, הרוס בחלקו ואומר: "מצאנו שם פיר מנהרה גדול ועוד תוואי של תת קרקע. זה מראה איך חמאס משתמש בשטח. זה אזור קלאסי – צפוף, אורבני וקשה, הרבה מעברים בין בית לבית כדי לא להיחשף, וכל השהייה המשמעותית שלהם מתחת לאיתורים 'רגישים', שהם חושבים שלא נתקוף אותם שם".
"יש תיאום מלא עם המצרים"
לדבריו, הוא "שמח שבמלחמה הזאת אין פרות קדושות. באים ממוקד, לא פוגעים במי שלא צריך, אבל אין מסתור למחבלים האלה גם פה. זה אזור צפוף. טיפלנו בו אז הוא קצת יותר רחב עכשיו. האתגר העיקרי שלנו הוא התת קרקע שמסועף ובנוי היטב, ועלינו למצוא ולהשמיד. אנחנו יודעים על למעלה מ-20 מנהרות שחוצות למצרים, הרוב הושמד וחלק בטיפול. המרחב הזה יהיה נקי ממנהרות הברחה", הוא מבטיח ומספר כי בצה"ל כבר פועלים על "שתילת" חיישנים באדמה שיתריעו על התקרבות של מנהרות לגדר המצרית. "יש לנו תיאום מלא עם המצרים, יותר מזה אני לא רוצה לומר", הוא מוסיף.
עם ההגעה לבית המסייעת, אנחנו עולים לקומה העליונה, והמח"ט מסביר על מה אנחנו משקיפים. "מצד ימין זה בית ספר, ובהמשך זה הציר שאנחנו רוצים להשיג בו שליטה מבצעית. עבדנו פה במשך יום שלם כשמתחתינו היו מחבלים. באחד הבתים מצאנו גרם מדרגות שנחסם בקיר, אז שברנו אותו ומצאנו שישה מזרונים של מחבלים עם מנהרה שהם ברחו ממנה. סגרנו עליהם וכשהם ניסו לצאת לכיוון שכונת שבורה – חיסלנו אותם".
אל"מ בטיטו מתייחס להודעה הרשמית של צה"ל, לפיה הושגה שליטה מבצעית ב-70 אחוזים מרפיח, ושני גדודים של חמאס באזור נמצאים במצב קשה. "מה שה-D9 הורס אלו בתים ממולכדים, כל האזור הזה בשליטה מבצעית שלנו. לא רחוק מאיתנו זיהתה חוליית צלפים מחבל באחד הבתים כשהוא מחזיק RPG", אומר לפתע בטיטו כשהוא מקשיב לרשת הקשר, ומוסיף מיד: "הם חיסלו אותו. עכשיו רעש היריות שאנחנו שומעים, זה חלק מצמצום הטווחים של הלוחמים לעבר הבית בו היה אותו מחבל. אנחנו עובדים קשה מאוד כדי לאתר הכל לפני שהלוחמים נכנסים. אפשר לשלוט בשטח למעלה אבל מרכז הכובד כאן הוא במנהרות. הם יכולים להפתיע מלמטה. לכן הלוחמים מחויבים לאתר את כל המנהרות ולפוצץ אותן, או לכל הפחות לגרום למחבלים לעלות למעל הקרקע שם אנחנו חזקים הרבה יותר.
"המוטיבציה של החיילים נובעת ממה שהם ראו בשבעה באוקטובר – בלחימה ביישובי העוטף ובאובדן של 55 לוחמים החטיבה, חבריהם לנשק, מתחילת המלחמה", מדגיש המח"ט ומתייחס למכתב של הורים לחיילים באחד מגדודי החטיבה, שציינו כי יש שחיקה וירידה במוטיבציה בקרב ילדיהם, "זה טבעי לדאוג לילדים, אבל עם ישראל נמצא בנקודה שאין לו ברירה אלא לנצח, ואמרתי את זה להורים. עושים מה שאפשר כדי לרענן את הלוחמים וכדי שיהיה להם כוח. אני חי את הילדים האלה כל יום, זאת הגאווה הכי גדולה שיש לי כמח"ט. העוצמה והביחד שלהם, שלא יעצרו ולא משנה כמה עייפים יהיו, עד שייצרו פתרון אמיתי למדינת ישראל, אין ברירה אחרת. זאת זכות ענקית עבורנו. תראו איך המקום הזה נראה, אי אפשר להגיע להישגים כאלה בלי מוטיבציה גבוהה. שמישהו אחרי המלחמה יעשה מחקר על מה שקרה פה, אבל כנראה שמי שראה מה קרה בשבעה באוקטובר, ואיבד לוחמים בשדה הקרב ומבין כמה זה חשוב – אי אפשר לשבור את הרוח שלו. אני סומך על האנשים שלנו, אנחנו חזקים ונחושים". בטיטו בעצמו כמעט ולא היה בבית מאז פרצה המלחמה.
"האויב יכול להתאושש ולחזור"
ביקורת רבה נשמעה בעיקר ברשתות החברתיות על השימוש במושג "שליטה מבצעית" בקשר לרפיח, בעיקר כי לא ברור איך זה משרת את הפעולה להשמדת חמאס והחזרת החטופים. "יש מספר הישגים נדרשים שאתה מצפה מיחידה מבצעית: כיבוש של מרחב שבו מחזיקים, לטהר מרחב, שליטה זה לאחוז מרחב ולשלוט בכל התנועות, בעיקר מעל הקרקע ופה גם מתחת", אומר המח"ט.
אבל בסוף "שליטה מבצעית" זה עניין נזיל. כשתצאו מכאן המחבלים יחזור.
"כן, באופן עקרוני האויב יכול להתאושש ולחזור".
בדרך חזרה להאמרים הפתוחים שעתידים לאסוף אותנו, אני עובר בחדר של אחת הפלוגות שנמצאת בבניין, רואה את הלוחם גיבורי לומד משנה ברורה, הלכות ברכות ההודאה, "ברכת שהחיינו", הוא אומר ומספר שנמצא בקושייה ביחס לאחת ההלכות. השיירה הגיע וצריך ללכת, אז הוא נשאר עם הקושיה בבית המדרש המאולתר שארגן לעצמו, ואנחנו חוזרים לשטח ישראל תוך 20 דקות.
