״העובדה שהסנטור ג׳ו ליברמן היה יהודי דתי, עזרה לי מאוד לאורך הקריירה שלי", מספר דב זקהיים, תת־שר ההגנה האמריקני לשעבר. "לפני כל נסיעה רשמית או מפגש חשוב, אמרתי למארגנים שאני צריך את אותם תנאים של סנטור ליברמן. כך הם כבר ידעו מה לעשות בשבתות, בחגים ובענייני כשרות״.
ליברמן, שנפטר בחודש מרץ האחרון, נחשב לסנאטור היהודי האורתודוקסי הראשון בארה"ב, ואף היה מועמד המפלגה הדמוקרטית לתפקיד סגן הנשיא בבחירות 2000. בשעה שליברמן עשה את הקריירה שלו בזירה הפוליטית האמריקנית, זקהיים כיהן במשרות בכירות בשירות המדינה. הם הרבו להיפגש בתקופה שבה ליברמן היה חבר ועדת הכוחות המזוינים של הסנאט וזקהיים היה תת־שר ההגנה. אף שבאופן רשמי הוא פרש לגמלאות לפני זמן רב, זקהיים עדיין נקרא לעיתים קרובות למסדרונות הפנטגון כדי לחוות את דעתו ולייעץ בנושאים שונים.
כאשר נודע לי כי זקהיים הגיע לביקור של כמה ימים בארץ, ביקשתי לראיינו והוא נענה בחיוב. גילוי נאות: דב ורעייתו דֶברה הם חברים ותיקים של הוריי, ואני מכירה אותם מילדות.
ותיקי מערכת הביטחון בישראל מכירים את זקהיים בעיקר בעקבות מעורבותו העמוקה בהפסקת פרויקט הלביא. ב־1980 החליטה מדינת ישראל לייצר מטוס קרב משלה, ולהיעזר בתמיכה כספית אמריקנית לצורך הפיתוח והמחקר. המטוס המתקדם עבר את כל שלבי התכנון, ואבות טיפוס שלו כבר טסו בשמי הארץ.
ואולם עם השנים שינו האמריקנים את טעמם ואת גישתם החיובית לפרויקט. אחת הסיבות לכך הייתה העדפה מסורתית שתקציב הסיוע האמריקני יושקע חזרה בארצות הברית, וחשש שהלביא יהפוך למתחרה של מטוסי 15־F. הפנטגון שלח אז לארץ את האנליסט הכלכלי הצעיר זקהיים, עם משימה אחת: לשכנע את הישראלים לעצור את פיתוח הלביא. זקהיים הגיע ארצה ובפיו שלוש טענות מרכזיות: האחת, שעלות הלביא תשתלט על התקציב של משרד הביטחון; השנייה, שבשלב מסוים ישראל תצטרך למצוא מקור מימון חדש, מעבר לכספי הסיוע האמריקני שנועדו רק לשלב הפיתוח; והנקודה החשובה ביותר: גם אם המטוס לא ימריא, המחקר סביבו לא היה לשווא; ישראל יכולה וצריכה למכור בנפרד את הטכנולוגיות השונות שפותחו עבור המטוס. מסע השכנוע פעל את פעולתו, וב־1987 החליטה ממשלת שמיר לעצור את הפרויקט.
"ישראל מצפה ליותר מדי"
שאלות הנשק, החימוש והסיוע האמריקני לבת־בריתה במזרח התיכון – שממומחיותו של זקהיים בהן התבטאה בפרשת הלביא – עומדות גם כיום במרכז יחסי ישראל־ארה"ב. בדיווחים שונים, שקיבלו ביטוי גם בסרטון שפרסם בשבוע שעבר ראש הממשלה בנימין נתניהו, נטען כי ארה"ב מעכבת אספקת נשק חיוני הנחוץ לישראל במלחמתה.
זקהיים דוחה את הטענות שלפיהן ביידן איננו תומך די בישראל. ״בשמונת החודשים האחרונים ביידן לא עצר את משלוחי התחמושת לישראל, על אף שהוא מקבל על כך ביקורת חריפה במפלגה הדמוקרטית. הרפובליקנים טוענים שזה לא מספיק, אבל זו אמירה שקל להגיד. איזה נשיא אמריקני אחר היה מתנהג כך? תסתכלי על התמיכה שאוקראינה מקבלת מארצות הברית, אין מה להשוות עם ישראל. הוא שולח נשק לאוקראינה בצורה איטית מאוד. אני מרגיש שישראל מצפה ליותר מדי, ושהישראלים לא מעריכים מספיק מה שהם מקבלים. ארה״ב נאבקת בחות׳ים, יש לה את ההתמודדויות שלה עם סין, לאחרונה הרבה מדינות אפריקאיות העיפו אותה מאדמותיהן. יש לה במה להתעסק, אבל הישראלים לא רואים את זה״.
"ישראל חייבת להמשיך לעשות הכול כדי לקבל תמיכה משתי המפלגות, גם רפובליקנים וגם דמוקרטים. רוב הדמוקרטים עדיין תומכים בישראל, אסור לשכוח את זה"
בהמשך השיחה זקהיים מסכים שהממשל האמריקני מפעיל לחץ כבד על ממשלת ישראל מתחילת המלחמה, ושהדבר נובע מכך שהמפלגה הדמוקרטית זקוקה לקולותיהם של המוסלמים בארה"ב. ואולם לדבריו, לא רק האמריקנים לוחצים על ממשלת ישראל אלא גם הרחוב הישראלי. מבחינתו הנושא הבוער ביותר כרגע הוא שחרור החטופים. ובזמן שאנתוני בלינקן, מזכיר המדינה של ארה״ב, לוחץ על ישראל, ראש ה־CIA ויליאם ברנס לוחץ על הערבים. ״אין לו משהו יותר דחוף לעשות מלנסות לשחרר חטופים ישראלים?״
כשאני אומרת לו שבדיוק לשם כך יש צורך במבצע צבאי, כדי להפעיל לחץ על חמאס, הוא לא משתכנע. מהיכרותו עם המלחמות שארה״ב ניהלה בתקופתו בפנטגון, מלחמות אפגניסטן ועיראק, הוא סבור שרק עסקה תאפשר שחרור חטופים בהיקף נרחב. לדעתו קשה מאוד לנצח את חמאס, כיוון שהדרך היחידה לנצח אידאולוגיה היא להציע חלופה, לא להרוג מחבלים. במקרה של אפגניסטן ועיראק, הריגת הטרוריסטים חיזקה את שנאת המקומיים לאמריקנים, ואלה כשלו במלחמה. זקהיים מאמין שלאחר העסקאות של נובמבר 2023 היה על ישראל להמשיך בעסקאות חטופים נוספות.
לאחרונה מרבים לשאול בישראל האם עלינו להיות עצמאים יותר בתחום הנשק, לאור התחושה שבמלחמה הנוכחית העזרה האמריקנית הפכה לתלות. בעיני זקהיים, התשובה ברורה: הסכם הסיוע הביטחוני שנחתם ב־2016 עם הנשיא אובמה, לתקופה של עשר שנים, הוא אדיר בהיקפו. תקציב הסיוע השנתי לישראל הוא כמעט 4 מיליארד דולר, תקציב שאף בעלת ברית של ארה״ב לא מקבלת. אם מדינת ישראל רוצה ״להשתחרר״ מהעזרה הזו, הוא אומר, עליה למצוא את התקציב הזה.
״מאיפה תמצאו את הכסף הזה? יש רק שלוש דרכים ליצור תקציב כזה: לגבות מיסים, להפסיק לתת כל כך הרבה כסף לחברה החרדית, או לעצור את ההשקעות הממשלתיות ואת הפיתוח ביו"ש. אני בספק אם זה אפשרי. אם את לוקחת את הדוגמה של פרויקט הלביא, ברגע שמדינת ישראל הפסיקה אותו, היא יכלה לעשות שימוש בתקציבים שלו לתוכניות אחרות. ככה ישראל הצליחה לפתח את המזל"טים, את הלוויינים ואת טנק המרכבה. כשמשה ארנס (שר הביטחון דאז; א"ג) התנגד להפסקת הלביא, הוא האמין שבארה״ב יהיו מוכנים לאשר לתעשייה הישראלית תקציבים נוספים, מעבר למטוס. זה לא היה נכון״.
אין אנטישמיות בפנטגון
זקהיים מכיר היטב את הממשקים שבין כלכלה לביטחון. עם הצטרפותו לשירות המדינה ב־1981, הוא היה האנליסט הראשי של משרד התקציבים של הקונגרס. ב־1987 הוא מונה לעוזרו של תת־שר ההגנה לתכנון ומשאבים (במשרד ההגנה האמרקני ישנם שישה תפקידים בכירים של תת־שרים, כל אחד לתחום שונה). זקהיים השתייך לקבוצת הצעירים שליוו את הנשיא הרפובליקני רונלד רייגן, והוא עשה את כל הקריירה הפוליטית שלו במפלגה הרפובליקנית. לאחר שרייגן סיים את כהונתו פרש זקהיים מהשירות הציבורי ומונה למנכ״ל חברת System Planning Corporation, המתמחה באלקטרוניקה צבאית. עם בחירתו של הנשיא ג'ורג' בוש הבן בשנת 2000, מונה זקהיים לתת־שר ההגנה והיה אחראי לצד הכלכלי של משרד ההגנה האמריקני. הוא מילא את התפקיד הזה עד יולי 2004.
איך היה לך בתור יהודי דתי לכהן בתפקידים כאלה?
״אף פעם לא הייתה לי בעיה להיות יהודי דתי בקריירה שלי כעובד מדינה. הפעם היחידה שלמישהו היה קשה איתי, הייתה כמובן כשהבוס שלי היה יהודי. להיותך יהודי אין שום השפעה שלילית בפנטגון. ראש המטה של חיל האוויר של ארצות הברית, גנרל דיוויד גולדפיין, גם היה יהודי. אגב, ראש המטות המשולבים (מקביל לרמטכ״ל בישראל; א״ג) אמר לי פעם שכדאי שיהיו לנו יותר קצינים יהודים, כי הם מצוינים".
האם בתקופה הנוכחית אתה חש שהדברים משתנים, עם עליית האנטישמיות?
"ממש לא. אני עדיין מגיע הרבה לפנטגון, ולא הרגשתי שום שינוי. אגב, אני לא חובש כיפה כשאני מגיע לעבודה, וכולם יודעים את זה. אבל יש היום יועץ בכיר של ראש המבצעים הימיים, שהוא יהודי דתי וחובש כיפה כל הזמן".
הופתעת ממה שקרה באוניברסיטאות האמריקניות בחודשים האחרונים?
״בהחלט. אני למדתי באוניברסיטת קולומביה, וזה היה הלם בשבילי. אני חושב שמה שקרה הוא שהסטודנטים שהיו בשמאל בתקופת הלימודים שלי, הפכו לפרופסורים והם חינכו שני דורות של סטודנטים לתיאוריות שמאל רדיקלי. לרוב הסטודנטים אין מושג על מה באמת מדובר. 'בין הנהר לים פלסטין תשוחרר' – הם לא יודעים באיזה ים או נהר מדובר. אני מאמין שכמו המחאה במלחמת וייטנאם, שעם השנים רוב המפגינים בנו משפחות והתרחקו מהדעות הקיצוניות הללו, גם במקרה שלנו זה יקרה.
"מעבר לזה, רוב האמריקנים הם נוצרים. הם מאמינים במה שהם קוראים 'הברית הישנה', ספר שהדמויות שלו חיו כאן, בישראל. זו הסיבה שישראל חייבת להמשיך לעשות הכול כדי לקבל תמיכה משתי המפלגות, גם רפובליקנים וגם דמוקרטים. רוב הדמוקרטים עדיין תומכים בישראל, אסור לשכוח את זה. היא צריכה להיות נושא של קונצנזוס, לא של פילוג.
"נתניהו מגיע לקונגרס ביולי, ואם אני יכול, אתן לו עצה לא לתקוף את ביידן כמו שהוא תקף את אובמה בעבר. הוא צריך לפנות גם לדמוקרטים וגם לרפובליקנים, שהנושא של ישראל יהיה מאחד. ארה״ב כל כך מפולגת בימים אלו, שהיא צריכה דברים שיאחדו אותה, לא להפך. אספר לך משהו. כשההודים החליטו להקים שדולה פרו־הודית בארה״ב, הם באו לאיפא״ק, השדולה הפרו־ישראלית, לקבל עצות. באיפא״ק אמרו להם בצורה ברורה: תעבדו מול שתי המפלגות, תאחדו אותן סביב הודו".
בבחירות 2020 תמכת בביידן, למרות היותך רפובליקני. האם אתה חושב שלטראמפ יש סיכוי להיבחר הפעם?
"אני לא יודע ואי אפשר לדעת. רבים שוכחים שהמפלגה הכי גדולה בארה״ב היא של העצמאים, ולא ברור מה הם חושבים על החלטת בית המשפט שטראמפ אשם. רבים מפחדים שהוא יהפוך למעין דיקטטור, אבל האמת היא שהבלמים והאיזונים בארה״ב מספיק חזקים כדי למנוע תרחיש דומה. אפילו השופטים שהוא מינה לבית המשפט העליון, לא בטוח שהם יתמכו בו ויבטלו את ההרשעה. הם צעירים ומחכה להם קריירה ארוכה, לא בטוח שהם ירצו כתם כזה. רבים חושבים שבסופו של דבר הסנאט יהיה רפובליקני ובית הנבחרים דמוקרטי, מה שייצור לממשל עבודה קשה מאוד".
כמו נחמיה
השיחה שלנו מתקיימת באנגלית, אם כי זקהיים דובר עברית שוטפת. הוא נולד ב־1948 בברוקלין, במשפחה של יהודים ציונים; אביו היה מיודד עם מנחם בגין. לאחר לימודי תואר ראשון באוניברסיטת קולומביה הוא נסע ללימודים בבריטניה והשלים דוקטורט בכלכלה באוניברסיטת אוקספורד. זקהיים הוא גם מוסמך לרבנות מטעם ישיבה יוניברסיטי. בעניין זה הוא ממשיך מסורת משפחתית רבת שנים של 15 דורות לדבריו, שנהגו ללמוד לרבנות ולהתעטר בסמיכה גם אם לא כיהנו כרבנים בפועל; אחד משלושת ילדיו המשיך את המסורת והוסמך גם הוא לרבנות.
הזיקה ליהדות וללימוד תורה היא עניין מרכזי בחייו של זקהיים. הוא מרבה להרצות בנושאים תורניים ויהודיים, ובמשך שנים מסר שיעורים בקהילתו בסילבר־ספרינג שבמדינת מרילנד, סמוך לוושינגטון די־סי. זקהיים הוא כותב פורה שמרבה לפרסם בעיתונים ובכתבי עת. לצד ספרים העוסקים בסוגיות ביטחון וגם בפרשת הלביא, שניים מתוך ששת ספריו מוקדשים לאישים מרכזיים בהיסטוריה היהודית: נחמיה, ממנהיגי שיבת ציון בתקופת בית שני, ורבי יהודה הנשיא.
נראה שנושא המנהיגות היהודית מרבה להעסיק אותך. מה הן התכונות הדרושות בעיניך למנהיג יהודי?
״מנהיג צריך קודם כול להיות תלמיד חכם, הוא חייב להכיר את התורה ואת המסורת. רבי יהודה הנשיא ערך את המשנה, קבע הלכה, חיבר תפילות. כיום לא נראה רבנים שהופכים לראשי ממשלה, אבל חובה שהמנהיג ירגיש יהודי בצורה עמוקה. אותו מנהיג תלמיד חכם חייב להיות עם ראש פתוח. נשים חייבות להיות חלק מהעם. תחת המנהיגות של נחמיה, היה מקום שווה לנשים ולגברים. גם הנשים בנו את החומות בדיוק כמו הגברים. ההתייחסות לנשים חשובה מאוד: אם מוותרים על המשאבים של חצי מהעם, מפספסים המון.
"מנהיג צריך גם לדבר שפות זרות כדי להבין את העולם. הגמרא מדברת על השפות הרבות שהדיינים בסנהדרין היו צריכים להכיר; אם אתה מנהיג, אתה חייב להיות מסוגל לדבר עם מנהיגים זרים. נחמיה היה שר המשקים של המלך הפרסי ודיבר פרסית, כך היה לו ערוץ ישיר למלך. רבי יהודה הנשיא דיבר עם הרומאים ביוונית, והיו לו גם חברים לא יהודים. צריכים לשמור על ראש פתוח עם אנשים שונים מעמים שונים. נחמיה היה לוחם – המנהיג צריך להבין אסטרטגיה צבאית. וכמובן", מוסיף זקהיים הכלכלןֿ, "כדי להנהיג מדינה צריך להבין בכלכלה".
