12 קילומטרים, זה המרחק בין קיבוץ כרם־שלום ובין הים התיכון בקצה המערבי של ציר פילדלפי. חטיבת גבעתי, בשכונת שאבורה ברפיח, מרוחקת רק 25 דקות נסיעה לאורך הציר בהאמרים הפתוחים. למרות המרחק הקצר, התחושות בישראל לא מגיעות ללוחמים שכבר יותר מארבעים יום נלחמים באחד המעוזים הקשים של חמאס.
בתקופה האחרונה, לאחר דילול הכוחות ברחבי הרצועה, בציבור הישראלי החלו להישמע קולות על כך שכבר לא מתנהלת לחימה של ממש, והפעולה ברפיח היא בשולי העיר ולא במרכזה. חלק מהביקורת מוצדק: בהוראת הדרג המדיני לא הושאר בצפון העיר "נקז" שיסנן את האוכלוסייה שהתפנתה. בעקבות זאת המוני מחבלים יצאו מהעיר יחד עם שאר הפליטים, ואוגדה 162 שלוחמת באזור לא פוגשת חמאסניקים רבים. ועדיין, הלוחמים פועלים, נלחמים במחבלים במנהרות ומשמידים תשתיות טרור רבות; האווירה בקרבם שונה לחלוטין מזאת שברחוב הישראלי. כאן יש תחושה של שליטה על מה שקורה.
לוחמי המילואים של פלוגה כ' מגדוד 9 נמצאים בעיצומו של הסבב השני של שירותם בעזה: הם נלחמו ברציפות עד אמצע פברואר, ואחרי חודשיים באזרחות הוקפצו שוב לפעילות. כעת הם נמצאים תחת צוות הקרב החטיבתי של גבעתי, בלב רפיח, ויש להם תפקיד מיוחד ששונה ממשימות השריון הרגילות. מטעמי ביטחון מידע אי אפשר לספר מהו; בכל אופן, בתקופה הקרובה הם עתידים לסיים את תפקידם ולחזור לחיק משפחותיהם ומעסיקיהם.
תמיד בחוד
בבית הסמוך ל"בית המח"ט", שהטנקים חונים בחזיתו, חיילי הפלוגה מתכנסים בין משימה למשימה, אוכלים, שומעים מוזיקה ומשחקים קלפים, ובעיקר נמצאים זה עם זה; בסבב הקודם כל צוות נשאר בטנק שלו בשעות החופשיות יותר, ברמת כוננות גבוהה יותר.
בכניסה לבית, שמאי מהיישוב יתיר בהר חברון, נהג הטנק של מפקד הפלוגה, מספר שהם כבר ערוכים למשימה הבאה. "אנחנו לא יודעים אם תהיה מלחמה בלבנון ואם בכלל יקראו לנו", הוא אומר. "הפלוגה הזאת עבדה באינטנסיביות, ותמיד בחוד של חטיבת גבעתי".
הוא מודה שיש קושי בסבב הנוכחי, בעיקר בעקבות המצב בעורף: "היו שלבי משבר. לפני שבועיים הפלוגה יצאה לרענון קצר ואז שחררו כמה אנשים שהיה להם קושי עם המשפחה והעבודה, אז הורדנו סד"כ. השחיקה לא הגיעה ממחסור במשימות, להפך, הפלוגה הזאת תמיד בחיכוך ובמוקד הפעילות. מטבע הדברים להרבה מהאנשים 'כבד' להיות פה". מאז הלחימה בחורף, הוא אומר, "הפלוגה שמה יותר דגש על הבית של כל אחד. זה נהיה מאוד פרסונלי, יש מי שצריכים יותר להיות בבית ואז משחררים אותם".
אבי, לוחם ותיק בגדוד ("אני אחראי אווירה"), מגיע להשוויץ בחשבון האינסטגרם של הפלוגה ומראה את תמונות הבישולים שלהם, שלא יביישו מסעדת שף. "צורת הפעולה יוצרת זמן פנוי. יש פה אנשים שביחד מ־2004, אז יש המון ניסיון", הוא מסביר.
פתאום נכנס פחימה המ"פ, והחדר משתתק. "מקצוען בטירוף אבל עם רוח", אומרים עליו אבי ושמאי. "הוא עושה פה אווירה, אבל מחזיק את הפלוגה עם תודעה מאוד גבוהה. ובלי פשרות על המקצועיות. הוא יודע לאזן את הנפש של האנשים פה, מזהה מתי צריך לעבוד על הטנקים ומתי לנגן בגיטרה. אתה חייב לדבר איתו".
איזון בית־מלחמה
פחימה, בן שלושים, נשוי ואב לשתיים ותושב יקיר, מבקש לומר משהו לכל הפלוגה ומקבל מיד את הקֶשֶׁב. "הטנקים צריכים להיות כשירים, תהיה לנו הרבה תנועה הלילה", הוא מציין בקצרה. בערב הם ילכו לפוצץ את המבנה שנפלו בו חמישה לוחמי סיירת גבעתי, ובהם רס"ן טל פישליבסקי ז"ל, שנקרא "טלפיש" בפי כולם, לפני שבועיים. זוהי סגירת מעגל קטן עבורם.
הוא מתקרב ואומר. "מדהים לפקד על הפלוגה הזאת. הרוח הטובה, החיבור, הנעימות והקשב לבית גורמים לאנשים פה להיות מקצועיים ונחושים. זה החבל שצריך ללכת עליו – מתי עושים את המעבר מהקפצה וריצה לכלים ובין זה. בשבילי זה ניצחון גדול כשאנשים פה הולכים על חצי ב', קוראים ספר, שומעים מוזיקה ואוכלים אבטיח קר. ככה אנחנו מנצחים. הם כמו עכברים במנהרות, וכשהם יוצאים זה רק כדי להיכנע. מה שאתה רואה פה זה לא שעמום. אנחנו בבית שלהם עם דגלים, תמונות, משחקי קלפים, אוכל טוב ומוזיקה. וכשצריך אנחנו מפרקים אותם. עם ישראל חי, זאת מלחמה ארוכה אבל ננצח אותם, ונביא ביטחון הביתה".
פחימה המ"פ מגויס ברציפות כמעט מאז 7 באוקטובר, ולכן הקפיא את העסק שלו לעבודות עץ. "אשתי היא הגיבורה פה, עם הבנות בבית, ובמקביל עובדת כאחות", הוא משבח. "בפלוגה 98 אחוזים התייצבו, ומי שלא כאן זה כי שחררנו אותו מרצון, כי הבנו שיותר נכון שלא יתגייסו. אם כל המערכות יקרסו כי כולם גויסו למילואים, מה עשינו. צריך לראות שמאזנים בין הבית לכאן.
"זאת לא מציאות של חיי אזרחות אבל כשאנשים רוצים לצאת לחתונה אנחנו דואגים להם לחילוף ומשחררים אותם. ככה זה צריך להתנהל בעיניי. הצלחנו לשמר את האנשים, הרבה בזכות האווירה והרצון הטוב. אנחנו קשובים לבתים – נותנים יחס לבנות הזוג ולילדים, ואז הרבה רוצים להידבק לחבורה הזאת. לכן יש לנו הרבה סד"כ וככה אנחנו עושים את הרענונים האלה. אנחנו אנשים רציניים ומקצוענים. במצב הנוכחי, אין מקום ברצועת עזה שאנחנו לא יכולים להגיע אליו מתי שנרצה. אנחנו מוכנים לחיכוך, ואם יקרה משהו, אנחנו סומכים על עצמנו ועל הכלים", אומר פחימה.
