רבות דובר על דבריו של מזכ"ל האו"ם, אנטוניו גוטרש, מתחילת החודש לפיהם הוחלט להכניס את ישראל לרשימת השחורה של מדינות וארגונים הפוגעים בילדים באזורי סכסוך לצד אפגניסטן, רוסיה, דאע"ש, אל-קעידה ואחרים. דווקא הדו"ח המלא שפורסם כשבוע לאחר מכן וקבע באופן רשמי את הכללתה של ישראל באותה רשימה זכו לפחות תשומת לב.
מהן ההטיות האנטי-ישראליות הקשות בדו"ח, מה יהיו ההשפעות שלו, כיצד תוכל ישראל לצאת ממנו בשנים הבאות והאם יש בו גם זוויות חיוביות? על כל אלה ועוד שוחחנו עם ד"ר מיכל חטואל-רדושיצקי, יועצת בכירה ומנהלת תכנית ב"מיינד ישראל", מרצה באוניברסיטת תל אביב וחברה מייסדת ב"פורום דבורה: נשים במדיניות חוץ וביטחון לאומי".
"יש ארבעה דברים מאוד בעיתיים בדו"ח האו"ם בכל מה שקשור לישראל", אומרת רדושיצקי, "אבל קודם אסביר על המבנה שלו".
"הדו"ח מחולק לשניים: חלק ראשון סוקר כל מיני מדינות בהקשר של פגיעה בילדים בסכסוכים מזוינים וחלק נוסף, המשמעותי באמת, הוא בעצם אותה רשימה שידועה בכינוי "list of shame" או "הרשימה השחורה" של המדינות שפוגעות בילדים. ישראל נסקרה בחלק הראשון של הדו"ח בעבר, אבל החידוש הוא שהפעם, בדו"ח לשנת 2023, נכנסנו לרשימה השחורה לצד קונגו, מיאנמר, סומליה, דרום סודן, סוריה, תימן, אפגניסטן, רוסיה וארגוני טרור כמו דאע"ש בוקו חראם, ואל-קעידה. פשוט מקומם ששמים אותנו לצד המדינות האלה".
ארגונים פרו-פלסטינים ואנטי-ישראלים, כגון יוניס"ף-פלסטין, BDS ואחרים, פועלים על מנת להכניס את צה"ל לרשימה השחורה עוד מאז שנת 2015 לאחר מבצע צוק איתן כשבמערכת הביטחון חוששים מתרחיש כזה במשך שנים. דו"ח מזכ"ל האו"ם שפורסם בשנת 2022 אף איים להכניס אליה את ישראל, מה שלבסוף לא קרה. רדושיצקי מסבירה את המניעים מאחורי הכנסת ישראל לרשימה השנה:
"יש כמובן לחימה עצימה ברצועת עזה, כולל הרבה הרס והרג. לצד זה יש קמפיין אנטי ישראלי ובסופו של דבר יש פה גם עניין פוליטי. מזכ"ל האו"ם נתון להרבה מאוד לחצים", היא אומרת. "יש ארגונים שמשווים בין החלק המילולי שלו לרשימה הסופית, הם בוחנים את מספר ההפרות של זכויות הילדים וחומרתן ומבקרים את האו"ם על כך שאנשים הגיעו לאזורי מלחמה כדי לאסוף את הנתונים, סיכנו את חייהם בשביל זה ובסוף עשויים להכניס גם מדינות שלא מבצעות את ההפרות החמורות. בקיצור יש כאן תחום אפור רחב".
מום שמום
"כאן אנחנו מגיעים לבעיות בדו"ח ובעצם יש ארבעה דברים שהם מאוד בעייתיים בדוח הזה, בכל מה שקשור לישראל", אומרת רדושיצקי.
"בדו"ח יש שש קטגוריות שמציירות יחד את היחס של אותה מדינה לילדים במסגרת הסכסוך. הבעיה הראשונה נעוצה בקטגוריה הראשונה: "הרג, והטלת מום". בדו"ח רואים שישראל אחראית ל-1,900 מקרים של הטלת מום, אבל בעצם 1,100 מתוכן הן שימוש בגז מדמיע וזה דבר שקיים רק ביחס לסכסוך הישראלי-פלסטיני. כשאומרים לך 'הטלת מום' אתה מדמיין קטיעת גפיים או פציעה בלתי הפיכה חמורה. ברור שלא כל פגיעה מגז מדמיע היא בלתי הפיכה. זו לאקונה משמעותית ומקוממת מאוד".
"בעיה שניה טמונה בקטגוריה של פגיעה בבתי חולים ומוסדות חינוך. הדיווח מנותק לחלוטין מקונטקסט ואין התייחסות לחמושים מתחת ובתוך בתי חולים, אין התייחסות להפיכת מתקני רפואה ומתקני חינוך למתקנים צבאיים. עוד כשבאן קי-מון היה מזכ"ל האו"ם הוא אמר במפורש שהיו מתקנים של אונר"א ששימשו לשיגור טילים לעבר ישראל. לפי הדין הבינלאומי עצמו, במקרים כאלה מוסדות החינוך הופכים למטרה צבאית לגיטימית".
"בעיה שלישית היא שבקטגוריה של מניעה או עיכוב של סיוע הומניטרי, יש כמה בעיות כשקודם כל עצם ההגדרה מטעה. לפי הדו"ח, ישראל אחראית ל-3,250 מקרים של 'מניעת או עיכוב של סיוע הומניטארי מילדים' ולכאורה זו כותרת מפוצצת, אבל כשהתעמקתי בנתונים מצאתי שמתוך 3,250 המקרים, 3,227 הם סירוב או עיכוב של בקשות של ילדים פלסטינים להיות מטופלים בבתי חולים ישראלים. כלומר, 99 אחוזים מהמקרים הם ילדים שלא קיבלו אישור, אבל הבעיה הרבה יותר חמורה".
"אם ילד פלסטיני חולה סרטן מבקש להיות מטופל בבית חולים ישראלי אז זה באמת טיפול מציל חיים, אבל אפשר להניח שלא כל האישורים שהילדים הפלסטינים ביקשו כדי לעבור לטיפול בבתי חולים ישראלים, היו מצילי חיים ובדו"ח אין נימוקים לאותן בקשות. לא רק זה, בדו"ח אין התייחסות למקרים שבהם ניתן אישור בפעם השנייה אחרי שהבקשה נדחתה בפעם הראשונה. אם נניח בקשה של ילד מסוים נדחתה ואז הוסיפו מסמך, הגישו את הבקשה מראש וכדו' ואז קיבלו את הבקשה – עדיין סופרים את הדחייה הראשונה".
"בנוסף, מי שמעביר את המידע לאו"ם זה ארגון הרפואה העולמי (WHO) ללא הצלבת נתונים עם ישראל והמתפ"ש (מתאם פעולות הממשלה בשטחים) שאחראים על הנושא. מעבר לזה, יש נהלים פרוצדורליים שלפעמים מונעים לתת אישור. למשל בטיפולים מסוגים מסוימים צריך להעביר את הבקשה עשרים ימים מראש ויש בקשות שנדחות כי לא הוגשו בזמן ויש גם עניינים בירוקרטיים נוספים שבהם לא נמנע מילד לקבל טיפול מציל חיים".
"הנתון שאולי מוציא הכי הרבה את העוקץ מהביקורת על ישראל בהקשר הזה הוא שלעומת 3,250 שלא קיבלו אישור, 17,693 כן קיבלו. כלומר, אם אתה ילד פלסטיני ואתה מגיש בקשה לאיזשהו טיפול רפואי במדינת ישראל, 85 אחוזים שהבקשה שלך תאושר".
"העוולה האחרונה נעוצה בעצם ההתייחסות להפרות, אבל הדו"ח סופר הפרות באופן שלא תואם את ההגדרות בדין ההומניטארי הבינלאומי, כלומר שאין כאן משהו שהוא אסור ולמרות זאת הוא עומד לחובתנו. יש הרבה פעולות צבאיות שישראל עושה לאחר ייעוץ משפטי כמו שצריך והייעוץ אומר לה בצדק שאין פה עבירה על החוק ועדיין חלקם נספרים כעבירות".
"אם הדו"ח לא מכיר בכך שבמציאות שבה ירי מתוך בית-חולים הופך אותו למטרה צבאית, ארגון כמו חמאס, שמספר מתים לא מעניין אותו, יירה על ישראל מתוך בית חולים כדי לגרום לישראל להשתמש בכוח צבאי ובכך לפגוע בה בזירה הבינלאומית. במובן הזה הדו"ח הופך בעצם לכלי בידי חמאס".
האג ובעיות נוספות
רדושיצקי גדלה בדרום אפריקה בתקופת משטר האפרטהייד ולאחר שהשלימה את הבגרות במדינה, עלתה לבדה לישראל ושירתה בצה"ל כחיילת בודדה במסלול ייעודי לקצונה. היא נתקלה שוב ושוב בהשוואה בין דרום-אפריקה לישראל מצד גורמים בעולם והחלה לחקור כיצד קרה שישראל הדמוקרטית מושווית למשטר האפרטהייד אותו הכירה מקרוב. הדוקטורט שלה עסק ב"סטיגמטיזציה של מדינות בזירה הבינלואמית" ובדק מהם המשתנים הגורמים למדינה המצויה בסכסוך להגדרה עצמית, כמו ישראל, לסבול מדימוי שלילי בעוד מדינות אחרות המצויות בסכסוכים עם אופי דומה מצליחות להימנע ממנו. במסגרת מספר מאמרים שפרסמה בנושא, קראה למדינה לא להזניח את הזירה הבינלאומית למרות הקשיים והמורכבויות, ולהשקיע ובצעדים דיפלומטיים נוספים שישפרו את התפיסה הגלובאלית ביחס לישראל.
מבחינת השפעת הדו"ח – עד כמה המעמד של ישראל הוכתם כתוצאה מהכניסה לרשימה השחורה?
"בהחלט יש נזק תדמיתי. הדוח זוכה למוניטין בינלאומי גבוה, הוא מהודהד חזק בעולם, יצוטט בכל גופי האו"ם וגם בתקשורת הבינלאומית", אומרת רדושיצקי. "הוא עלול להשפיע על יחסים בילטרליים, שיתופי פעולה ביטחוניים, צבאיים ועסקיים ועוד".
"בהיבט הקונבנציונלי, אנחנו יכולים לצפות שהדו"ח הזה יצוטט בהליכים הפתוחים נגד ישראל בשני בתי הדין הבינלאומיים בהאג וגם במסמכי או"ם, באסיפות האו"ם, גם במועצת-הביטחון וזה עלול גם להוביל לפגיעה בשרשראות אספקה לישראל".
"נושא נוסף זה האנטישמיות שמי שסובל ממנה בעיקר היא יהדות התפוצות, שמתמודדת עם גל חסר תקדים שלה, כשדו"ח כזה רק מוסיף שמן למדורה. הוא גם נותן חיזוק ליוזמות של חרם ודה-לגיטימציה למדינת ישראל וגם רוח גבית לכל מיני תיאוריות קונספירציה הזויות ועלילות דם נגד יהודים ששותים דם של ילדים ועוד כל מיני דברים מופרכים שאנחנו מכירים".
מה לגבי יציאה מהרשימה השחורה?
"לוקח לא מעט זמן לצאת ממנה. בשלב הזה יהיה על ישראל מעקב קבוע וצריך לבנות תוכנית פעולה כדי להראות שיש צמצום משמעותי בפגיעה בילדים במסגרת הסכסוך. הדו"ח הנוכחי עוסק בשנת 2023, כלומר שכל מה שקרה ברצועת עזה מינואר 2024 לא נכלל בו ולכן, אין מה לדבר עלו לצאת מהרשימה בשנה הקרובה. אני מניחה שבשנה הבאה הדו"ח יהיה רק יותר גרוע לצערי".
ואיך בכל זאת יוצאים ממנה? באילו דרישות נצטרך לעמוד?
"קודם כל, אני שמחה שהדו"ח ציין לשבח שיתוף פעולה ישראלי עם נציגת האו"ם במטרה לבנות תוכנית פעולה כדי שנוכל לצאת משם. המדדים הם לא מדדים אבסולוטיים וכמו שיש פוליטיקה באיך נכנסים לרשימה, באותה מידה אין קטגוריות חד משמעיות, שיכולות להוציא אותנו משם. מה שכן דורשים זה שתוצע תוכנית עבודה שתעיד על נכונות לנסות ולצמצם את הפגיעה בילדים במסגרת הסכסוך. את הדבר הזה, כפי שכתוב בדו"ח, ישראל כבר השכילה לעשות, עובדת על תוכנית ומצויה בקשר עם נציגי האו"ם וזו התחלה טובה".
"בנוסף, צריך באמת לעשות עוד יותר מאמצים לצמצם פגיעה בילדים, כולל תיעוד, כולל דברור של המאמצים הללו. צריך גם להיפגש באופן תדיר עם צוות הבדיקה של האו"ם, לשתף בתובנות ולהראות שהדברים נעשים בצורה אחרת. אנחנו צריכים להתייחס לנושא בצורה עניינית, לא לבטל הכל ב: 'ביקורת אנטישמית', אלא באמת להבהיר שיש לאקונה בדו"ח באופן כללי ובפרט ביחס לישראל".
לא הכל רע
"חשבתי שאפשר לדבר גם על הצד החיובי", הפתיעה אותי רדושיצקי לקראת סיום השיחה. מובן שנעניתי בחיוב.
"בדו"ח יש כמה נקודות אור. קודם כל, קיימת התייחסות לפגיעה בילדים פלסטינים מצד כוחות פלסטיניים, יש התייחסות למחנות הקיץ המיליטנטיים הידועים לשמצה של חמאס, יש התייחסות גם לתקיפה של מתקני רפואה מצדם וגם השימוש שלו בהם למטרות צבאיות".
"בנוסף, יש קריאה לשחרור חטופים, וגם קריאה מפורשת לחמאס שלא לירות מתוך ריכוזי האוכלוסייה. ברור שחמאס לא יישמע לקריאות, אבל במלחמה של ישראל על הלגיטימציה טוב שיש הכרה רשמית בכך שחמאס יורה מתוך אוכלוסייה אזרחית".
