לפני שבועיים, בחזית אוקראינית בעיר רבוטינו במחוז זפורוז'ה באוקראינה נפל בחור יהודי מהקהילה היהודית של ז'יטומיר מקסים (וולף) בוליגין. הוא תיכנן להתחתן עם בת זוגתו ב-12 ליולי. גופתו של מקסים הוחזרה למשפחתו ומחר (ג') הוא יובא למנוחות בבית הקברות הצבאי של ז'יטומיר.
"מקסים התגייס לצבא בהתנדבות." – מספרת למקור ראשון אמו אירינה. "כאשר הוא בן 25 הוא התגייס לשרות הסדיר בצבא אוקראינה. אז הוא השתחרר באפריל 2021 לאחר ששירת שנה וחצי כאשר את רוב השירות הוא בילה בשמירות על אתרים איסטרטגיים. כאשר החלה הפלישה הוא קיבל צו גיוס והלך לצבא מבלי לחשוב פעמיים. הוא הבין שארצו הותקפה ועליו להגן על המולדת, על ביתו, עלי. תחילה הוא היה בבסיס בז'יטומיר. כבר בספטמבר 2022 הוא נשלח למשימות קרביות. הוא היה בחזית. כלומר הוא ירה וירו לעברו. הם חילצו פצועים, אך לפעמים הם לא הצליחו לפנות את ההרוגים. הם עשו מאמצים רבים להציל את מי שניתן היה להציל בחיים. אחרי זה הוא מונה להיות טבח לפי מקצועו האזרחי. הוא היה מבשל מצוין. אהבנו איתו מאד את הכנפיים של עוף שהוא הכין. הוא ידע לתבלן אותם בצורה מאד מאד טעימה…".
"מאוחר יותר", מספרת האמא, "העבירו אותו ליחידת מל"טים. הנסיעה האחרונה שלו הייתה היציאה הראשונה שלו בתור מפעיל מל"טים. החברים שלו סיפרו שהרכב עלה על מוקש נגד טנקים. מקסים ניסה להגיש עזרה ראשונה לחברו. אבל הגרסה הרשמית אותה קיבלתי במכתב מהצבא אומרת שהוא נפגע ממל"טים עוינים שגרמו לפציעות שלא ניתן היה לרפא".
"הייתה לו דיסקית צבאית מיוחדת עם מגן דוד שהוא הזמין לעצמו במיוחד. לפי מה שסיפרו לי, הנהג של הרכב נזרק החוצה ונפצע. שלושת החיילים ששהו ברכב נהרגו. הגופות שלהם עלו באש. את מקסים זיהו בשל טבעת שהייתה לו על אצבע כי הוא תכנן להתחתן עוד חודש" – מספרת האם אירינה בעצב רב.
מקסים שקל לעלות לישראל?
"כן, הוא רצה לעלות לישראל, אבל לא יכולנו להשאיר לבד את אמא שלי, סבתא של מקסים שהיא בגיל 78. מקסים היה טוב לב, אבל הוא גם היה עקשן וקיבל החלטות בעצמו לגבי גורלו. כך למשל הוא החליט שהוא ילמד להיות טבח. הוא הלך למכללה ללמוד טבחות. אחרי המכללה לא כל כך קיבלו אותו לעבודה כי לא היה לו נסיון. ולא היה לו נסיון כי לא קיבלו אותו לעבודה. הוא מצא עבודה בחברת משלוחים בתור סבל. מהמשכורת הראשונה הוא קנה לי מתנות וממתקים"
אירינה מספרת שמשפחתם גרה בישראל במהלך 3 שנים מ-1999 עד 2002 בעיר אשדוד. ומקסים אף הלך שם לכיתה א'. "אילצתי אותו לעשות שיעורי בית, הוא הלך לחוג שחמט ואהב מאד לשחק שחמט עם אבא שלו. אבל לאחר שהפיגועים בישראל החלו לקרות לעתים קרובות מדי, הוחלט במשפחה לשלוח את מקסים להמשיך את לימודיו באוקראינה, השלווה אז".
"מקסים ילד שממש גדל אצלינו. סבתא שלו היא ממייסדי בית הספר היהודי שלנו "אור אבנר." – מספר ל"מקור ראשון" שלמה וילהלם הרב הראשי של ז'יטומיר ומערב אוקראינה. "מקסים הוא דם ובשר מהקהילה היהודית של ז'יטומיר. הוא היה אצלינו בגן מגיל שלוש".
לדברי הרב וילהלם מספר היהודים בקהילת ז'יטומיר הצטמצם בשנים האחרונות בזמן המלחמה באוקראינה. "אם לפני המלחמה היו בעיר מעל 2000 יהודים, היום נשארו בעיר בין 500 ל-700 יהודים ועוד כ-500 יהודים נשארו במחוז בברדיצ'ב, קורוסטן, מלין וערים קטנות אחרות".
אלינה טבצ'נקו, כיום מנהלת בית ספר שבו למד מקסים בוליגין, והכירה אותו היטב מגיל מאד קטן עוד כאשר הייתה מורה זוטרה בבית הספר. "מקסים היה ילד טוב בצורה בלתי רגילה", היא מספרת, "לא היו לא שום התנהגויות שליליות כפי שזה קורה לפעמים לבנים בגיל ההתבגרות. הוא היה תמיד חיובי, תמיד היה מחייך. כולם ידעו שהוא יהודי, זה לא היה סוד. אפילו על הדיסקית הצבאית הוא חרט מגן דוד".
"לאחרונה קיימנו מפגש עבור תלמידי בית הספר עם בוגרי בית הספר שהיום מגנים על אוקראינה" היא מספרת, "מקסים היה באותו יום בז'יטומיר ונענה לבקשה להגיע לבית ספר ולהפגש עם הילדים. למרות שהוא כבר ראה דברים קשים והשתתף בקרבות עקובים מדם הוא סיפר על דברים צנועים. הוא תמיד היה מגיע לעזור. קשה לי מאד לדבר עליו בלשון עבר. אבידה קשה מאד עבורינו. הוא הבוגר הראשון של בית הספר שלנו שנפל במלחמה."
"עכשיו ביקרתי אצל אמא של מקסים. היא נדהמה לראות את הכמות הענקית של תנחומים והשתתפויות בצער שקיבלנו מאנשים לאחר הבשורה המרה, כמה אנשים זוכרים את מקסים שלנו עוד בהיותו ילד. הוא סיים בית ספר, אבל לא איבד את הקשר עם הקהילה היהודית, כפי שזה קרה לפעמים לילדינו. הוא בעצמו בחר לו את השם היהודי וולף שככה קראו לסבא רבה שלו".
מקסים (וולף) בוליגין בוגר בית הספר היהודי אור אבנר בז'יטומיר יובא לדרכו האחרונה מחר (ג') בשעה 9:30 מביתו ברחוב סלצקה 21 בז'יטומיר. טקס ההלוויה יחל בבית העלמין הצבאי סמולנסקי בז'יטומיר. יהיה זכרו ברוך.
