פה אחד ניתנה בשבוע שעבר פסיקתם של תשעה שופטי בג"ץ, אשר קבעו שעל מדינת ישראל להתחיל מיד בתהליך גיוסם לצה"ל של בני החברה החרדית, תלמידי הישיבות שדחיית שירותם פקעה. באופן נדיר, פסק הדין נכתב כולו על ידי ממלא מקום הנשיא, השופט עוזי פוגלמן, וכל חברי ההרכב האחרים חתמו עליו כפי שהוא, בלי להעיר על דבר ובלי להוסיף אפילו את צמד המילים המסורתי "אני מסכים".
בפסק הדין קיבלו השופטים את כל העתירות. תחילה קבעו שיש לגייס את בני המגזר החרדי, אומנם בהדרגה, אך יש להתחיל בכך מיד. השופטים אף הבהירו כי מכסת 3,000 המגויסים שמעבר למספר המתגייסים כיום, שעליה דובר בדיון, היא רק ההתחלה, וכי הם מצפים להגדלתה בתוך זמן לא רב. בהמשך קבעו השופטים כי כל תלמיד ישיבה שדחיית השירות שלו פקעה מחויב להתייצב בלשכת הגיוס ולבקש לקבל זימון לרישום ובדיקות לקראת גיוס, אפילו אם שלטונות צה"ל לא שלחו לו צו. ממילא כל תלמיד ישיבה שלא יתייצב ייחשב למשתמט משירות, ועל המדינה נאסר לתקצב אותו. הקביעה הזו משמעותית מאוד מבחינת הישיבות החרדיות, אם כי בפועל היא ממשיכה את צו הביניים שניתן בנושא לפני כשלושה חודשים, ולא משנה את המצב עוד לרעתן.
שעות ספורות לאחר פסק הדין אף הבהיר המשנה ליועמ"ש, ד"ר גיל לימון, כי מצופה ממשרדי הממשלה – משרד הביטחון, משרד האוצר ומשרד החינוך – להתחיל ליישם את פסק הדין באופן מיידי. במכתב ששיגר לימון למשרדים הללו הוא הבהיר ששום ניסיון לעקוף את פסיקת בג"ץ ולהעביר לישיבות תקציבים שיפצו אותן על הפגיעה הכלכלית, לא ייחשב ללגיטימי.
ד"ר אבישי בן־חיים: "צה"ל זה לא צבא שקיים מכוח חוק, אלא מכוח זה שאנשים חונכו שבדרך הזו הם תורמים למדינה, זו הנורמה החברתית. אי אפשר לגייס חרדים שבכלל לא חונכו ככה, רק מכוח החוק"
פרופ' עמיחי כהן מהמכון הישראלי לדמוקרטיה מציע לקרוא היטב את פסק הדין, ולא להתבלבל מהמספר של 3,000 מגויסים שמופיע בו. "ראיתי שאנשים נדבקו למספר הזה, ואמרו שכביכול מפסק הדין עולה שגיוס של 3,000 חרדים זה מספיק. זה לא מה שנאמר בפסק הדין. עיקר פסק הדין בעיניי הוא מה שנאמר בפסקאות הקודמות, שבהן השופט פוגלמן, בהסכמת כל השופטים, מבהיר בדיוק איך הצבא אמור להתנהל מעכשיו. ברור לגמרי מפסק הדין שאסור למערכת הביטחון לשקול שום שיקול שקשור לחוק החלופי שאולי יחוקק מתישהו. אסור להם גם לשקול שיקולים של פגיעה בעולם התורה. שני הדברים הללו הם לא עניינם. להפך, מערכת הביטחון צריכה לשקול את הצרכים הצבאיים נוכח המלחמה, ומה מקסימום היכולת של צה"ל לקלוט. אם מספרי המגויסים לא יתרוממו, ולא יעבור חוק, יהיה מי שיחזיר את העניין לשולחן בג"ץ. לצבא ניתנה פה משימה, ואני לא חושב שהוא יוכל להגיד יותר מכמה שבועות שהוא לא יודע איך לעשות את זה. בפסק הדין כתוב במפורש שצה"ל צריך להתייחס בשוויון לכל המועמדים לגיוס".
אבל זה באמת לא אירוע פשוט. האם הצבא מסוגל להיערך לאתגר הזה ולנסות לגייס את בני המגזר החרדי?
"השאלה הראשונה היא האם הם בכלל יבואו. אפשרות אחת היא שתהיה החלטה ברורה של הציבור החרדי ש'אף אחד לא בא', ואז המדינה תצטרך להחליט איך היא מתמודדת עם המצב הזה. האם להטיל עליהם סנקציות אישיות? האם להתייחס לכל מי שלא יתייצב כעריקים? יש כל מיני אפשרויות.
"אפשרות שנייה, שמעמידה אתגרים מסוג אחר לגמרי, היא שרבים יבואו. לי ברור שכל עוד לא יוטלו סנקציות אישיות כואבות על מי שלא יתייצבו, הרבנים יגידו 'אל תבואו' והם לא יבואו. אבל גם אם נניח שיהיו רבים שיבואו ויהיו נכונים להתגייס, כאן באמת צה"ל עומד בפני אתגר לא פשוט. לכאורה יש מודל שאנחנו כבר מכירים, המודל של 'נצח יהודה', אבל השאלה היא כמה המודל הזה באמת יכול לגדול, והאם הצבא מסוגל לעשות את זה גם במספרים גדולים. צה"ל יכול כנראה להכפיל את המודל הזה פי שניים או שלושה, השאלה היא אם זה יספיק".
עם זאת, גם המודל הזה הוא לא פתרון קסם, שכן ליחידות הומוגניות מבחינה חברתית יש גם בעיות, כפי שפרופ' כהן מפרט: "יש פה שני סוגים של אתגרים. כשרות, שבת וכדומה – אלה נושאים שיש להם פתרון. הסוגיה המורכבת הראשונה היא נושא הנשים. איך מיישבים את הרצון לגייס חרדים מחד, עם השילוב הגובר של נשים ברוב התפקידים בצבא מאידך. המתח הזה כבר קיים היום, והוא מלווה את הצבא שנים רבות. ודאי שאם נפח הגיוס יעלה מעבר לרף מסוים, זה ייצור חיכוך גדול. כרגע אנחנו עוד רחוקים משם.
"מה שאותי יותר מטריד, וכאן אני רוצה להיות זהיר ולהעלות את הדברים תחת סימן שאלה, זו השאלה הערכית. איזו עבודה הצבא יוכל ויצטרך לעשות, בשורה של תחומים, עם חיילים שיגיעו מהחברה החרדית לצבא. למשל הנושא של פקודות, אצל אנשים שמגיעים מעולם שבו אנשים תופסים אחרת יחסי היררכיה. שאלות של למי אני נשמע, לרב או למפקד. והצבא יצטרך לשים לב גם לתפיסות הערכיות. אנחנו יודעים שבציבור החרדי יש תפיסות שונות בכל מה שנוגע ליחסים בין דת ובין ערכים ליברליים. העמדות הכי קיצוניות בנושאים הללו קיימות בציבור החרדי, כולל סוגיות כמו טוהר הנשק. אלה סוגיות שהעסיקו את הצבא סביב גדוד נצח יהודה, והן יטרידו אותו יותר ככל שהמספרים יגדלו ואלה עדיין יהיו יחידות נפרדות לחלוטין".
להתחיל מהשוליים
ד"ר חיים זיכרמן מהפקולטה למשפטים בקריה האקדמית אונו, שחקר את החברה החרדית לאורך שנים, סבור שמהבחינה המשפטית הטהורה, שופטי בג"ץ לא היו יכולים להגיע למסקנה אחרת. "יש פה אוזלת יד של הממשלה ושל ההנהגה החרדית. הנושא הזה הוזנח במשך כל כך הרבה שנים. איך יכול להיות שמשנת 2017, מאז שבג"ץ פסל את חוק הגיוס הקודם, לא עושים שום דבר? כשמצרפים לכל זה את המלחמה, כל תוצאה אחרת שבג"ץ היה מגיע אליה הייתה פשוט לא סבירה".
את כל זה גם ההנהגה החרדית יודעת, אז איך בכל זאת הגענו לרגע הזה?
"דבר ראשון שצריך להודות בו זה שאף אחד לא צפה את המלחמה הנוכחית, שבוודאי שינתה את כל המצב. אבל העובדה שאין חוק קשורה גם לשאננות של ההנהגה החרדית ולתחושה שה'גוש' יכול לצלוח הכול. השאננות הזאת טופחת כעת על פניו. הסיפור של הגיוס מערער גם את גוש הימין עצמו, שההנהגה החרדית סמכה עליו, כי בתוך הגוש הזה יש לא מעט שחקנים שלא מוכנים לקבל את הפתרון שמוצע כרגע, כל אחד מנימוקיו. ספק אם ניתן למצוא היום פתרון שהקואליציה תוכל להסכים עליו".
מי שמשוכנע שפסיקת בג"ץ מנותקת מהמציאות ולא תחולל כל שינוי בשטח, הוא חוקר החברה החרדית, העיתונאי ד"ר אבישי בן־חיים. את דעתו על הנושא ניתן להבין היטב כבר משמו של הפרק שהקדיש לכך בספרו החדש "החרדים: דע את האוהב", שכותרתו היא "בלוף הגיוס".
"25 שנה, מאז פסק הדין הראשון של בג"ץ בנושא גיוס חרדים, אני חוזר ואומר את אותם הדברים: אין שום סיכוי לגייס חרדים", קובע בן־חיים בפתח שיחתנו. "אני מבין את האידיאה שאומרת שצריך לגייס אותם, אבל העובדה היא שמנסים את זה 25 שנה, בכל מיני צורות ועם כל מיני ועדות ורעיונות, משקיעים סכומי עתק, ולא מצליחים. אם המטרה היא באמת לדאוג למי שכן נושאים בנטל ולא לחינוך החרדים, אם רוצים באמת להמעיט את אי השוויון, הצעד הראשון זה להגיד את האמת: מדינת ישראל לא יודעת לגייס חרדים, וגם אם יקרה הנס והיא תצליח בזה, מדובר על תהליך שייקח עשרים שנה. מה נעשה עשרים שנה? מה הילדים שמשרתים עכשיו בצבא יעשו עשרים שנה? הרי הם נדונו לשירות מילואים קשה של ימים אינסופיים".
אז מה עושים, חוץ מלהודות שאי אפשר ולהרים ידיים?
"מה שצריך לעשות קודם כול זה העלאה דרמטית בתגמולים לציבור המשרת. הציבור הציוני המשרת צריך לקבל תגמול הרבה יותר משמעותי, גם בסדיר וגם במילואים, ברמה כזו שתהפוך את זה לסביל. קודם כול זה באמת ייצר יותר שוויון, כי זה ייצור מצב שבו מי שמשרת מקבל. לא סתם לדפוק את החרדים אלא לדאוג לחיילים, למי שנושא בנטל. הקבוצה הזו, שמשרתת, הולכת בשנים הקרובות לשאת בנטל יותר מאי־פעם, בזמן שאחרים לא.
"ברגע שתעשה את זה ותעלה דרמטית את תגמולי החיילים, לא רק שהועלת להם במקום לפגוע בחרדים, אתה גם תצליח לגרום לקבוצה ענקית מתוך יוצאי החברה החרדית להתגייס. יש היום קבוצה גדולה מאוד של צעירים, בשולי החברה החרדית, שהם לא בדיוק בישיבות, לפעמים הם ברחוב, ואם תיתן להם משכורת ממשית הם יבואו לצבא, ולא סתם יבואו – הם ילכו לצבא הרגיל. היחידות החרדיות זה דבר קדוש, יפה, אבל אנחנו רוצים צבא נורמלי, רגיל, לא שני צבאות. ולצבא הנורמלי הזה חרדים שירצו להתגייס יתגייסו, ויהיו ביחידות שנשים נכנסות אליהן ולא נאלצות להיות מחוץ לבסיס, בתנאים שאין אותם אפילו בבני־ברק. הרי בצבא בונים מדינת הלכה. למה? מה פתאום? לא צריך את הדבר הזה. אין חרדי אחד רציני שדיברתי איתו ולא הסכים איתי שאם יהיה תגמול גבוה, החבר'ה הצעירים שנמצאים בשוליים של החברה החרדית, יגידו 'אם ככה – אני הולך להתגייס'. הרי הם מזדהים עם המדינה, אבל להתגייס זה מהלך קשה.
"אגיד לך עוד דבר בהערת אגב, אבל הוא קשור מאוד. אין אף חייל שנמצא כרגע בעזה בגלל שהחוק חייב אותו. לחשוב ככה זאת בדיחה וחוסר הבנה של מה זה צה"ל. צה"ל זה לא צבא שקיים מכוח חוק, אלא מכוח זה שאנשים חונכו שבדרך הזו הם תורמים למדינת ישראל ולעם היהודי, וזו הנורמה החברתית שבתוכה הם חיים. אי אפשר לגייס חרדים שבכלל לא חונכו ככה, רק מכוח החוק. זו בדיחה".
בשטח, תהיה לפסק הדין איזושהי השפעה בכל זאת?
"זה פסק דין שהוא בעיקר חסר משמעות, אבל אם כן תהיה לו איזושהי השפעה, היא תהיה בדיוק בכיוון ההפוך. זה עשוי לחזק דווקא את הגורמים הרדיקליים שיוכלו לנפנף בו ולהגיד 'הנה, יש פה מלחמת קודש'. הרי התהליכים שכן מתרחשים, קורים בשקט. יש בציבור החרדי תהליכי התקרבות אדירים לחברה הישראלית, אבל לא בגיוס".
מדוע בעצם דווקא השירות בצבא מעורר בחברה החרדית התנגדות כל כך קשה?
"כדי להבין את זה צריך לחזור ליסודות, להבנה שהתפיסה החרדית מבוססת על אדנים של התבדלות והסתגרות. לכן, כשמדברים למשל על 'הצלחה בשילוב החרדים' זה אוקסימורון. כל המטרה של החרדיות זה למנוע את השילוב הזה. מבחינה היסטורית, בשלב הראשון הייתה התבדלות והסתגרות מול ההשכלה, מהלך שמעולם לא היה בעם היהודי, של התבדלות והסתגרות מפני חלקים אחרים בעם היהודי. השלב השני הוא הסתגרות מול הציונות וההצלחה שלה לבנות מדינה ולבנות מודל של יהודי חילוני עם זהות לאומית עמוקה, את הדמות של לוחם צה"ל שמגן על עם ישראל, ואת הדמות של האינטלקטואל החילוני. מול זה החברה החרדית בנתה את בחור הישיבה החרדי כאוונגרד רעיוני. החוויה הישיבתית, ההווי הישיבתי, הם כלי ההגנה החרדי המרכזי מול העולם שבחוץ, במובן הזה שבשנים הדרמטיות של הנעורים, הצעיר החרדי נמצא בישיבה. לכן, כל מי שחושב שמישהו ייתן לצעירים החרדים לצאת מהישיבה בשנים האלו לא מבין כלום. אם זה יקרה, לא תישאר חברה חרדית. לכן גם אי אפשר להגיד להם 'הנה, בציונות הדתית מצליחים'. בטח שבציונות הדתית מצליחים, כי זה אתוס אחר".
פריחתן המספרית העצומה של "ישיבות הנושרים", ממשיך בן־חיים, מבטאת גם היא את אותה תפיסת עולם. "הרי יש את השקר החרדי שהם אומרים, 'מי שלא לומד – שיתגייס'. זו אמירה פולמוסית, היא לא מבטאת אמת. הרי מבחינתם גם מי שלא לומד לא אמור להתגייס. מנקודת המבט שלהם, דווקא מי שהוא חלש – אותו אתה בטח לא יכול לשלוח לצבא. אתה חייב לשמור אותו אצלך, לפחות במין הווי חצי ישיבתי".
איכות או כמות
ד"ר זיכרמן פחות פסימי מבן־חיים. בעיניו ניתן לבנות מודל שיאפשר שירות צבאי משמעותי גם לבני המגזר החרדי. אך לדבריו, מדינת ישראל צריכה להחליט תחילה מה היא רוצה לקבל מהמגזר החרדי, איכות או כמות. "יש פה התנגשות בין מה שבג"ץ רוצה ובין מה שצה"ל רוצה, התנגשות שבה החרדים בכלל לא שחקנים. צה"ל רוצה איכות. מבחינתו תן לי עוד חטיבה של לוחמים חרדים, ושכל השאר ילכו הביתה, הם לא מעניינים את הצבא. בג"ץ לעומת זאת רוצה כמות. מבחינתו תלביש את כל החרדים במדים, ושלא יעשו כלום. הפער הזה בין הצרכים של צה"ל לדרישה של בג"ץ זה פער שכמעט אי אפשר לגשר עליו, וזו שאלה של מדיניות. כל התוכניות שנעשו עד היום נכשלו כי הן ניסו להוביל גם שינוי בכמות וגם שינוי באיכות".
למעשה, אתה חושב שניתן לגבש מודל גיוס שיענה על צורכי הציבור החרדי מחד ועל צורכי הביטחון של ישראל מאידך?
"יש פתרון, אבל הבסיס שלו הוא קודם כול להבין שלשלב את החרדים בתוך צה"ל הגדול זה לא חכם ולא ישים. צריך לייצר מערכת צבאית נפרדת לחלוטין עבור החרדים, משלב הבקו"ם ועד יחידות המילואים. מערכת שפועלת באופן נפרד. בין אם זו מסגרת חטיבתית, בין אם חיל, בין אם מסגרת אחרת – אבל בסופו של דבר צריך לייצר בקו"ם חרדי, סביבה חרדית ומערכת שלמה שכל שדרת הפיקוד שלה חרדית בטווח הארוך. זו מערכת שתדע לתת מענה לצרכים החרדיים.
"הדבר השני זה להבין שהחרדים ישרתו שירות משמעותי, אבל הוא יתבסס יותר על שירות מילואים משמעותי מאשר על שירות חובה ארוך. הדבר השלישי הוא שנדרשת מערכת פיקוח רצינית מצד המדינה על עולם הישיבות, שתמנע את המצב שבו אנשים לא לומדים מצד אחד ולא מתגייסים מצד שני. ברגע שנעשה את שלושת הצעדים הללו, לא נצטרך לפגוע באף לומד תורה".
סנקציות ברמת הפרט תהיינה אפקטיביות?
"ככל שהן יהיו סנקציות כלכליות בלבד, הן יהיו אפקטיביות מאוד. לעצור חרדי, שניים או שלושה לא רק שזה לא יועיל, זה אפילו יזיק. אבל אם המדינה תחליט שחרדי שלא לומד ולא מתגייס יוטל עליו קנס גבוה שמתחדש מדי שנה – זה לא יחזיק מעמד לאורך זמן. לכן, לשם צריך לפנות".
