כבר בהיותו ילד הכיר יצחק קרויזר את איתמר בן־גביר. מי שלימים יהפוך לשר לביטחון לאומי ויכניס אותו לכנסת, היה בן בית אצל אביו, ראש ישיבת הרעיון היהודי ורב היישוב מצפה־יריחו, הרב יהודה קרויזר.
"גדלתי בבית פוליטי", אומר ח"כ קרויזר. "אבא היה קרוב מאוד לרב כהנא, וכל הדמויות של עוצמה יהודית גדלו איתי בבית. כשבן־גביר היה בן 16 הוא היה מגיע אלינו עם בנצי גופשטיין ומיכאל בן־ארי. אבי והרב כהנא היו חברים, והשתתפתי כמעט בכל אזכרה שלו. הוא היה דמות מאוד משמעותית בבית. תמיד התנדבתי במפלגת עוצמה יהודית בגלגוליה השונים, ובכל מערכת בחירות היו מתקשרים להודיע באיזה מקום ברשימה שובצתי. כשאיתמר פנה אליי לפני הבחירות האחרונות אמרתי 'נעשה ונשמע', איפה שצריך אותי – אני שם. מבחינתי הפוליטיקה היא כלי".
קרויזר (38) הוא דמות מעניינת בכנסת. הוא התחנך כאמור על תורת הרב כהנא, אבל אינו חובש כיפה; נציג של מפלגת עוצמה יהודית אבל חתום על שיתופי פעולה רבים עם חברי כנסת מהאופוזיציה; פרלמנטר שהולך בג'ינס שחור ונעלי רד־בק של חקלאים מהגולן. הוא גדל עם שמונה אחים במצפה יריחו, הוריד את הכיפה במהלך התיכון והתגייס לסיירת הנח"ל.
לאחר שחרורו מצה"ל התרחש אירוע טרגי שבמידה רבה עיצב את חייו. "הייתי בטיול הגדול בארצות הברית, אחרי שירות צבאי עמוס שכלל גם לחימה במלחמת לבנון השנייה. אחי הגדול שלמה, שהיה מפקד פלוגה בחרוב, אסף מירושלים את אחי הקטן ישי. בצומת השומרוני הטוב שבכניסה למצפה־יריחו קרתה תאונת דרכים קשה מאוד. שניהם נהרגו במקום, יחד עם שני ילדים נוספים מהיישוב.
"עוצמה יהודית לא מתנגדת לעסקה, אלא למתווה שבו אנחנו לא רואים את כל החטופים חוזרים. חוץ מזה, איך אתה נלחם באויב ובמקביל נותן לו סיוע הומניטרי?"
"בסיום השבעה אבא העמיד את כולנו במרפסת, וכשאנחנו צופים על ים המלח הוא ביקש מכולם להוציא את כל השאלות. הוא אמר 'מחר קמים בבוקר ומתחילים לעסוק בעשייה'. התחלתי לעסוק בפרויקטים שונים להנצחת האחים שלי, ביניהם מרכז חסד לחיילים בודדים, דבר שאחי ז"ל התעסק בו והיה כל העולם שלו. המרכז הזה פועל עד היום. השכול נוכח בחיים שלי כל הזמן, הוא לא עוזב, אני חי איתו. השנים רק הפכו את זה ליותר קשה. יש לי ילד שקרוי על שמם והוא דומה מאוד לישי ז"ל. אני מסתכל על הילדים שלי ומבין שלשלמה וישי היו יכולים להיות היום משפחות וילדים".
בלשכתו של קרויזר תלויה מפה גדולה של צפון הארץ, מחולקת לאזורים. לפני תשע שנים הוא הגיע עם אשתו עדי לנטור שברמת הגולן, קיבוץ של השומר הצעיר שפורק והפך למושב מעורב. "אנחנו ממחוסרי ההגדרה במושב", הוא אומר. "אשתי הגיעה מבית לא דתי, ואני 'על הרצף'. אמנם הולך בלי כיפה, אבל הבית כשר ואני צם את כל הצומות.
"במלחמה הנוכחית היו אצלנו נפילות של טילים בשטחים פתוחים, אבל צריך להבין שעבור החקלאים שטחים פתוחים הם מקום העבודה. בכלל, הגולן בסיטואציה מורכבת מאוד. מצד אחד החלטה של כלל המושבים בגולן היא שלא להתפנות, למרות הצעות שהיו לחלק מהמושבים, ועכשיו בגלל שלא הסכמנו להתפנות יש בעיה של זכאות לגבי חלק מהפיצויים".
איך אתה, כתושב הצפון וחבר עוצמה יהודית, מתמודד עם המצב הבלתי נסבל בצפון הארץ?
"המציאות לא פשוטה. יש רצועת ביטחון בשטח ישראל, שחיזבאללה יצר. אנחנו פועלים לשינוי תפיסת העולם – של צה"ל ושל מדינאים שהיו פה בעשרים השנה האחרונות, והוציאו מהלקסיקון את המילים התיישבות, חקלאות וציונות. יש מאבק להחזיר את המילים האלה למקבלי ההחלטות. לצערנו האסון קרה במשמרת שלנו, אבל הגענו לכנסת כדי להיאבק על כך שזה לא יקרה. הצעקות של עוצמה יהודית במשך שנים היו על העוול הזה, נגד אוסלו וההתנתקות. בשבעה באוקטובר הסיוט התגשם".
ומה הלאה? המצב רק מחמיר מיום ליום.
"ראש הממשלה צריך לקבל החלטה. בלבנון דרושה הכרעה צבאית, בלי סיסמאות. צה"ל צריך לתת מכת פתיחה מכרעת בלבנון כדי להשמיד את האויבים שלנו, ואני בכוונה לא אומר חיזבאללה או חמאס – יש לנו מאבק עם האסלאם. יש פה מאבק על קיומנו, וצריך לתת את הפקודה. הצבא הפך במשך עשרים שנה לקטן וחכם, ויש פה אחריות של מי שהיה בראש המערכת וראה את התהליך קורה ולא מנע אותו. לכן התעקשנו לשבת ליד ההגה, כדי להוציא את הקונספציה, להוציא מושגים כמו 'בלתי מעורבים' ו'סיוע הומניטרי'.
"אסור ללכת להסדרה, צריכה להיות מלחמה חד־משמעית. לא כי אנחנו אוהבים מלחמות אלא כי אנחנו מבינים שאי אפשר לעשות עם האויב שלנו הסדרים. אם לא תהיה מערכה בצפון נצטרך לקבל החלטה על ההישארות שלנו בממשלה. הממשלה הזו לא יכולה להמשיך להתקיים אם יהיה הסדר בצפון. ככה גם ברצועת עזה: הגיע הזמן להכרעה, ניצחון והתיישבות. ראינו את ההתחייבויות הבינלאומיות אחרי הגירוש מגוש קטיף, אבל במציאות – איפה שאין התיישבות אין הגנה. צה"ל צריך לשלוט ברצועת עזה, לצד חידוש ההתיישבות".
80 ימי מילואים
איתמר בן־גביר, ראש מפלגתו של קרויזר, הרבה להתקוטט בחודשים האחרונים עם מפלגת המחנה הממלכתי, שהצטרפה לממשלה עם פרוץ המלחמה ונטשה אותה בתחילת החודש. "כשגנץ הצטרף לממשלה אני הצבעתי בעד ושמחתי מאוד. הגעתי לכנסת על מדים כדי ללחוץ לגנץ את היד, כי זה היה המעשה הנכון. רציתי שגם ליברמן יצטרף לממשלה. העזיבה של גנץ הייתה מעשה לא נכון. כרמטכ"ל לשעבר אתה לא עוזב באמצע מלחמה. לצד זה יש לנו השגות על ניהול המלחמה, לא סתם קראנו להם 'קבינט הקונספציה'. איזנקוט וגנץ הם שני רמטכ"לים שסגרו אוגדות, לא רכשו טנקים, צמצמו את צה"ל ולקחו נשקים מכיתות הכוננות".
ועכשיו הם לא בקבינט, ואין שינוי.
"הקונספציה היא בתוך המערכת, ואנחנו דורשים מנתניהו לעזוב את הקונספציה של גנץ ואיזנקוט ולשמוע לעוצמה יהודית ולבוחרים שלה. האם הממשלה מממשת את ההבטחה למי ששלח אותנו לפה? אם אנחנו לא מממשים את הייעוד שלנו, יכול להיות שהממשלה הזאת צריכה להסתיים".
עם פרוץ המלחמה עזב קרויזר את העבודה הפרלמנטרית וחזר אל "צוות דגן" מחטיבה 228 של יוצאי הנח"ל, שבה שירת במילואים לפני כניסתו לכנסת. "עוד לפני המלחמה הקמתי את שדולת המילואים עם כמה חברי כנסת מהאופוזיציה ודרשתי לצאת למילואים, אבל ראש אכ"א התנגד. בשבעה באוקטובר פשוט הודעתי שאני מצטרף לצוות שלי, וראש אכ"א אישר בדיעבד לי ולכמה ח"כים אחרים. הייתי לוחם מן המניין 80 יום, שכבתי עם כולם שעות במארבים בבוץ, וחיסלנו באמצעים שונים מחבלים שניסו לחדור. הודיתי למ"פ שלי שאפשר לי להשתתף. בתחילת המלחמה ראיתי את צה"ל אגרסיבי בגבול הצפון, מה שהיום לא קורה לצערי".
היית מעדיף להיות במילואים עם הצוות במקום לשבת פה ולהיות מהאחראים למחדל הזה?
"בכל לוחם יש רצון להילחם, והרצון להיות עם החברים שכבר עברו את המאתיים ימי מילואים בצפון לא עוזב. מצד שני אני עושה פה שליחות אדירה עם שינויים עצומים, גם כלפי מערך המילואים וגם בנושא הלומי הקרב וסיוע לחקלאים. יש פה שליחות מסוג אחר".
החברים בצוות דגן עושים הרבה מילואים, ואתם מחוקקים חוק שיפטור רוב מוחלט של בני הישיבות מגיוס.
"אני אומר בצורה ברורה: אין תחליף לגיוס לכולם. גיוס לכולם הוא חובה, גם לחרדים. אין אירוע כזה שתורה פוטרת משירות צבאי. הייתה ציפייה שאחרי פרוץ המלחמה ייפול לחרדים האסימון, אני רוצה להאמין שגם לפוליטיקאים החרדים נפל האסימון, אבל החברה לא מתגייסת, ועצוב שבאמצע מלחמה על הקיום שלנו צריך להביא אנשים לבקו"ם באמצעות חוק. מצד שני יש פה הזדמנות היסטורית, כי גם בציבור החרדי הבינו שקרה פה משהו. אם אנחנו רוצים להיות פרקטיים, אי אפשר לגייס בכפייה. אם נראה שהחוק עונה על צורכי צה"ל שאומר שהוא יכול לקלוט רק 3,000, ונלך יד ביד מתוך הבנה שאם נתבצר בעמדות לא נשיג כלום – נוכל להגיע להישג. וכן, יש פה הערה גם לצה"ל שלא עשה כלום כדי לגייס את החרדים".
תוכל להסתכל בעיניים של החברים שלך לצוות שנשחקים במילואים ולומר להם שרק 3,000 יגויסו?
"אני אסתכל להם בעיניים ואומַר שאני עושה הכול כדי לשלב את החברה החרדית. ברור לכולם שלא יתגייסו עשרות אלפים, המערכת לא יכולה לקלוט אותם. החוק הזה מדבר על יעד ראשוני. וכן, היה מצופה מהחברה הזאת להיכנס תחת האלונקה. מובן שזה לא מספיק, אבל נוכל לראות בכך התחלה של מה שהמערכת דורשת. ואגב, הגיוס לא חייב להיות לצה"ל, אפשר גם למשטרה, ולא מעט חרדים כבר מגיעים לשם".
את התקציבים לישיבות היה צריך לעצור?
"חד־משמעית. זה ממש אבסורד שהכספים לא מנותבים בהתאם לצרכים אלא רק פוליטית. כל אקט לא ציוני לא יכול לקבל כסף מהקופה הציבורית. יש כאן אבסורד באופן שבו פותחים את הקופה הציבורית למוסדות שלא רואים במדינת ישראל את ראשית צמיחת גאולתנו, כולל מוסדות ערביים במזרח ירושלים, וצריך לעשות חשבון מה ואיך מחלקים להם".
מסרים דרך קנה התותח
לאחרונה אישרה הכנסת הצעת חוק של חברי הכנסת קרויזר, ולדימיר בליאק וגלעד קריב, שעסקה בזכויות החטופים ומשפחותיהם. "מאז שבעה באוקטובר הייתי בקשר עם חבר קרוב שלי, אבי לולו שמריז, שבנו נחטף בידי חמאס ונהרג בשוגג מאש כוחותינו. עוד לפני הסוף הטרגי, אבי העלה בפניי את הקושי של המשפחות ואת העובדה שההגדרה 'חטוף' לא קיימת בביטוח הלאומי. קידמתי עם חבר הכנסת בליאק מענה מהיר בנושא הזה, בשיתוף נציגי משפחות החטופים, והצלחנו לאחד את משרדי הממשלה ולהביא לפתרון משמעותי בחקיקה שיסדיר תמלוגים למשפחות".
עבדת עם משפחות החטופים בשעה שהמפלגה שלך נתפסת כמתנגדת לעסקה עם חמאס. זה עלה בעבודה המשותפת?
"עוצמה יהודית לא מתנגדת לעסקה, אנחנו מתנגדים למתווה שבו אנחנו לא רואים את כל החטופים חוזרים. זו הסיבה שהתנגדנו למתווה הראשוני, כי אפשר היה להחזיר את כולם בעסקה כוללת, עם אגרסיביות רבה יותר של הצבא. לכן איתמר התנגד. בסופו של דבר רקדנו לפי החליל של סינוואר, שהחזיר את הנשים והילדים והסיר מעליו את הלחץ הבינלאומי, והוא ממשיך להחזיק בחיילים וחיילות ואזרחים שהוא מגדיר חיילים. לכן אנחנו מתקשים כל כך לראות עוד פעימה. חוץ מזה, איך אתה נלחם באויב ובמקביל נותן לו סיוע הומניטרי?"
בשבוע שעבר נרשם עוד עימות בין יו"ר עוצמה יהודית לראש הממשלה, הפעם סביב סירובו של נתניהו להכניס את בן־גביר לקבינט המצומצם מחשש להדלפות. במהלך העימות עקץ בן־גביר את נתניהו על מצבו הרפואי, וציין בהודעה לתקשורת את הסתייעותו של נתניהו בקוצב לב.
"אני לא רוצה להתייחס כי אני לא יודע מי מדליף מהקבינט. כולם מוכנים לעשות פוליגרף כי ההדלפות מהקבינט פוגעות בביטחון ישראל", אומר קרויזר. "לפעמים הוויכוח שלנו עם נתניהו, שהוא על תפיסות עולם, חורג מגבולות הדיון הסביר. אני לא מרגיש בנוח כשיש שיח כזה, צריך להקפיד על שיח מכבד כדי להגיע לתוצאות טובות".
אבל אין תוצאות טובות, והמצב לא טוב. נתניהו לא מתייחס לעוצמה יהודית ברצינות או שאתם "חלק מהקונספציה"?
"אם נראה שתפיסת העולם השגויה שהגיעה מתוך האחדות עם גנץ ואיזנקוט נמשכת, ולא התפיסה שלנו של לחימה ומסרים דרך קנה התותח, נצטרך להחליט אם אנחנו נשארים בממשלה הזאת. הפסקת לחימה למשל לא באה בחשבון. הפסקת הלחימה בהסכם כניעה תהיה סופה של הממשלה הזאת".
