אנשי המקצוע במשרדי האוצר והבריאות מביעים בשבועות האחרונים זעם על בית החולים הדסה בירושלים בשל "התנהלותו הכוחנית" מול עובדיו ומול גורמי הממשלה. "המרכז הרפואי משלה את העובדים שלו וטוען בפניהם שמי שמחזיק בכוח את השכר שלהם הוא משרד האוצר", טוענים אנשי המקצוע, "אלא שמי שמלין את שכרם בפועל הוא המעסיק שלהם. כלל בתי החולים בארץ – ממשלתיים, כלליים או עצמאיים – שילמו את כל תוספות השכר לעובדים. היחיד שלא שילם הוא הדסה, ואין לכך הצדקה מקצועית".
לדברי גורם במשרדים הללו, "הדסה עושה שימוש ציני בעובדים שלה, באמצעות ועד העובדים וההסתדרות הכללית, נגד משרד האוצר. זוהי התנהגות לא ראויה, העובדים לא מבינים את המצב וחושבים שהאוצר מחזיק את הכסף אצלו. גם בתקשורת לא מבינים את זה לצערי". המטרה הסופית של הדסה, אומרים אנשי המקצוע, היא לקבל קצת יותר כסף מכל השאר.
ועד העובדים של המרכז הרפואי הכריז, באישור הסתדרות העובדים ובגיבוי בית החולים הדסה, כי יצא להשבתה כוללת כבר בתחילת השבוע הבא. לדברי הנהלת בית החולים, אם משרדי הממשלה יתעקשו על מתווה השכר, הדבר יאלץ את בית החולים לקחת הלוואות – מהלך שיביא לקריסתו הכלכלית כפי שאירע ב־2014, אז הגיע המוסד לחדלות פירעון.
הדסה הוא בית חולים חשוב במדינת ישראל, וכולל 8 אחוזים ממשק האשפוז. האיומים והמחאות שהמוסד יזם, מעמדו החזק והחשש מפני קריסתו בשנית הביאו את ראש עיריית ירושלים משה ליאון, חברי כנסת ופוליטיקאים להתגייס ולעמוד לצידו במאבקו. מנכ"ל הדסה פרופ' יורם וייס אומר כי "הבעיה זהה בכל בתי החולים הציבוריים. כשאומרים הדסה אומרים בתי החולים הציבוריים. חלקם גם נמצאים תחת נטל של תוספות השכר הנוכחיות, רק שנוח להם שיש דבר שנקרא הדסה שנלחם בשבילם".
לדברי הנהלת בית החולים, אם משרדי הממשלה יתעקשו על מתווה השכר, הדבר יאלץ את בית החולים לקחת הלוואות – מהלך שיביא לקריסתו הכלכלית
בשנתיים החולפות נרשמו עליות שכר ניכרות במשק, וגם במגזר בתי החולים. כשהדבר קרה בעבר, המדדים התעדכנו בדיעבד, ובתי החולים היו מקבלים את תוספות השכר באיחור. לדוגמה, אם עלותו של יום אשפוז אחרי עליית שכר הייתה X+1, קופות החולים היו משלמות לבית החולים שכר של X בעבור כל יום אשפוז, וכמה חודשים אחרי עדכון המדד (כחצי שנה) היו משלימות את היתרה.
בשל תוספות השכר החריגות בשנים האחרונות, בתי החולים הקדימו השנה לפנות אל משרדי האוצר והבריאות וביקשו עדכון מיידי. לאחר שיח מקצועי נרחב החליטו המשרדים, באופן חריג, לקבל את עמדת בתי החולים במלואה ולשנות את המתודולוגיה. ועדת המחירים ישבה על המדוכה, עד שהנפיקה עדכון מלא של השכר עוד לפני עדכון מדד המחירים.
העלויות של תוספות השכר הושתו על קופות החולים, והן מצידן טענו כי משמעותה של ההקדמה משוטף פלוס שישים לשוטף היא מיליארדי שקלים וכי לקופות החולים אין דרך לספוג את הפער. בקופות החולים טענו כי "כדאי לחפש פתרונות שישמרו הן על יציבות מערך האשפוז והן על יציבות הרפואה בקהילה".
במכתב ששלח אל ועד העובדים והאחיות בהדסה בסוף מאי טען מנכ"ל בית החולים פרופ' וייס: "בעוד עובדי בתי החולים הממשלתיים ימשיכו לקבל את תוספות השכר הארציות במלואן ובמועדן, כ'טייס אוטומטי' בקו אשראי מקופת המדינה, הדסה לא תוכל להמשיך לשלם את מלוא התוספות המגיעות לעובדיה, כי בפועל לא קיבלנו את המימון הנדרש לכך".
טענותיו של וייס נוגעות לגובה השיפוי (ההחזר הכספי) וגם למועדו, שמתקבל לדבריו רק מהחודש הרביעי לתשלום התוספת. לדבריו, "בית החולים נאלץ לספוג מתקציבו תשלום שלושה חודשי שכר ללא כל שיפוי. הדסה ספגה עד כה את עלות 'הרבעון האבוד' בסכום שמצטבר כבר לכ־40 מיליון שקלים".
אלא שלטענת משרד האוצר, לפי מודל התקצוב האחיד של בתי החולים כל בתי החולים מקבלים את תוספות השכר באופן שוויוני ואחיד – ללא הבדל בין בית חולים עצמאי או ממשלתי. כך גם חזרו ואמרו נציגי האוצר בדיון בנושא בוועדת הבריאות של הכנסת בתחילת החודש. "המערכת מתוקצבת כך שהמחירים מפצים על העלויות. כל בתי החולים מקבלים את העלות ואת השיפוי המלא עד השקל האחרון של כל הסכמי השכר שנחתמו. זה נכון לבתי החולים העצמאיים והממשלתיים כאחד.
"המחיר הוא אותו מחיר, התשלום מתקבל באותו המועד. להבנתנו, כל בתי החולים (כולל בתי החולים הציבוריים־עצמאיים, א"פ) שילמו את ההסכמים ואת כל תוספות השכר במועדם. יש פה אירוע של בית חולים אחד, וההחלטה של בית החולים לא לשלם את השכר במועדו אינה נוגעת לכל בתי החולים הציבוריים". במילים אחרות, באוצר טוענים נחרצות כי למרות המודל האחיד והתוספות ששולמו מראש, בית החולים הדסה הוא היחיד שלא שילם את תוספות השכר לעובדיו.
משלמים לשחקן ולא לעובדים
פרשת הדסה צורמת בייחוד משום שרק לפני חודש יצא המרכז הרפואי במסע פרסום חוצות נרחב של מיתוג מחדש בהובלת השחקן שלום אסייג. שלטי ענק נתלו ברחובות העיר, ופרסומות מושקעות שודרו בעיתונות, בטלוויזיה וברדיו.
שיא מסע הפרסום היה שידור הפרסומת בגמר האירוויזיון. עלות הקמפיין מוערכת בכמה מיליונים טובים (לא התקבלה תשובה מבית החולים באשר לעלותו הכוללת). יש שיאמרו כי יש טעם לפגם בכך שבית החולים מחזיק ביד אחת את שכרם של עובדיו המגיע להם על פי חוק, וביד השנייה משלם לשחקן שלום אסייג ולשידור פרסומת בגמר האירוויזיון.
אך גורמים בממשלה טוענים בחריפות כי בהקשר הרחב יותר, יש כאן חטא נוסף. "אנחנו נמצאים בתקופה לא פשוטה – כלכלית, חברתית, ביטחונית. בהדסה מתעלמים מזה. מערכת הבריאות מוטרדת מבריאות הנפש, מסוגיות של מפונים, סוגיות שיקום וטיפול בתושבי הצפון. ראשי המערכת, וגם מנהלי בתי החולים, מבינים שצו השעה מחייב אותם, אבל את הדסה מעניינים דברים אחרים".
מהדסה נמסר בתגובה: "לצערנו הרב, בעת משבר ביטחוני מהקשים שידעה מדינת ישראל היה מצופה מצוות הבריאות באגף התקציבים לקבל אחריות, ולתקן את העוול שנגרם לבתי החולים של הדסה במסגרת הסכמי השכר שמיהרו לחתום. לא בכדי זוכה הדסה בטענתו לגיבוי מלא של משרד הבריאות ושאר האגפים המקצועיים במשרד האוצר.
"השימוש של צוות הבריאות באגף התקציבים בתקשורת כדי לטשטש את רשלנותם, וכן לנסות להפעיל לחץ על הנהלת הדסה ועל גורמים נוספים, לא יסייע לפתרון המשבר. 7,000 עובדי המרכז הרפואי זכאים לקבל את אותם תנאי שכר באותם מועדי תשלום, תוך שמירה על יציבות כלכלית ככל שאר בתי החולים. הדסה אינה אחות חורגת – תפקידה ומעמדה חשובים והכרחיים בעבר, בהווה ובעתיד".
מאגף התקציבים במשרד האוצר נמסר בתגובה ש"הפנייה מפתיעה, לנוכח העובדה שמשרדי הבריאות והאוצר הסדירו את הסוגיה כך שמנגנון המחירים עודכן באופן שישקף את הגידול בעלויות השכר. בהתאם לכך, כלל בתי החולים העבירו את השכר לפי ההסכמים לעובדיהם. ככל שלא נעשה כך בבית החולים הדסה, יש להפנות את עובדי בית החולים להנהלת בית החולים לבירור הנושא".
