כחלק מוועידת "בין ביטחון לטכנולוגיה" של מקור ראשון והמרכז האקדמי לב, התקיים פאנל בנושא "חזית ההסברה בעידן הרשתות החברתיות" בהנחיית שרה העצני-כהן, יו"ר תנועת "ישראל שלי" ובהשתתפות אמי פלמור, ראש תכנית במכון תכלית ולשעבר מנכ״לית משרד המשפטים; גדי עזרא, לשעבר מנהל מטה ההסברה הלאומי ומחבר הספר "11 יום בעזה"; ברק הרשקוביץ, מומחה להסברה ותודעה ולשעבר יועץ רה"מ; ופרופ' אבי רוזנפלד, חוקר מומחה בתחום הבינה המלאכותית ומרצה במרכז האקדמי לב.
אמי פלמור התייחסה לסוגיית ההסברה של מלחמת חרבות ברזל: "בישראל, המילה 'הסברה' נאמרת בסוג של לעג. המדינה אמורה להיות מתוחכמת באופן שבה היא מספרת את הסיפור, החל מהשאלה מה יכתבו אקדמאים מוערכים בעולם כניתוח של דיני המלחמה על האופן שבו היא מתנהלת בעזה, ועד לאופן שבו מעודכנים ערכי ויקיפדיה בנושא, שהרי ידוע שיש הבדל בין אותם ערכים בוויקיפדיה בעברית לעומת אנגלית".
"אנחנו חייבים להבין מהו האופן שבו צריך להנגיש את הידע ולהבין מה ישנה את התודעה", הוסיפה פלמור. "הרבה אנשים טובים שיושבים כאן לא מודעים שבסיפור שלנו ישנן עובדות רבות שאינן דעה. איך קורה שישראל לא מספרת את הסיפור שהוחזרה נערה בדואית מהשבי עם כובע ורוד במקום עם חיג'אב? זה א'-ב' של הסברה וזה חלק בלתי נפרד מהמלחמה".
עוד ציינה פלמור כי "ב-7 באוקטובר הופעל נשק חדש, לא רק RPG, רימונים וטנדרים שנכנסו עם מצבורי נשק. השידור הישיר של האירועים – כי חמאס יודעים שהאירועים האלה ישפיעו על החוסן של העם היהודי לדורות – זה כלי נשק חדש. מי שלא מבין שזה נשק שצריך לדבר עליו, להוקיע אותו, אבל גם להשתמש בו בחזרה, פשוט לא נמצא בשדה הקרב. צריך לזכור שההסברה חייבת להיות נושא בקבינט המלחמה, כי יש לזה השפעה ישירה על דעת הקהל שתתמוך או תתנגד לאספקת נשק לישראל. היא עשויה, לדוגמה, להשפיע על היכולת של המדע הישראלי לשתף פעולה עם אוניברסיטאות אחרות בעולם. הסברה היא לא בדיחה והתודעה לא נמצאת בדפי מסרים".
גדי עזרא, לשעבר מנהל מטה ההסברה הלאומי ומחבר הספר "11 יום בעזה" התייחס גם הוא לעצם המושג: "המילה הסברה קצת מיושנת, משום שהיום אני נוהג להסתכל על העולם דרך הפריזמה של מידע, שהסברה מהווה רק ספינה אחת שדרכה המידע מתווך לנו ומשפיע על התפיסה, על הקונספציה שלנו, על הלבבות והמוחות שלנו. לצד כך, אנחנו עדיין חייבים הסברה, לא משום שאין מקום לגורמי חברה אזרחית בממד המידע ובממד ההסברתי – חייב להיות להם מקום והם מכפילי ואף משלשי כוח – אבל היתרון האחד והיחיד של הממשלה והמדינה הוא בממד המידע, השליטה במידע".
"אם לצורך העניין מפציצים בית חולים ברצועת עזה" הוסיף עזרא, "אז היחידים שידעו לומר מה באמת קורה בשטח הם גורמי המדינה. כל המסבירים המאוד טובים ומובחרים שלנו בחברה האזרחית יהיו מוגבלים בהגדרה עד שהמדינה לא תספק את המידע או את המודיעין בשטח בנוגע למה שקרה ומזה כבר גוזרים מדיניות ומסרים".
ברק הרשקוביץ, מומחה להסברה ותודעה ולשעבר יועץ ראש הממשלה סיפר על בדיקה שערכה חברה ישראלית של סרטונים בטיקטוק עם ההאשטאג "Free Palestine", מצאה שיש יותר צפיות מאשר כל הכניסות לכל האתרים של כל אתרי החדשות באמריקה. "העולם כבר שם" ציין הרשקוביץ, "ומקבל את תמונת המצב שלו מהרשתות החברתיות, בעיקר הצעירים".
פרופ' אבי רוזנפלד, חוקר מומחה בתחום הבינה המלאכותית ומרצה במרכז האקדמי לב, שיתף בתוצאות המחקר שערך בתחילת המלחמה: "ראינו פערים של שמיים וארץ בין הדיווחים שלנו לבין אלו שבחוץ לארץ. ראיתי פערים באוצר המילים, למשל 'חמאס' לא קיים בלקסיקון של עולם המערב. זו בעיה גדולה מה אנחנו מתווכים ומסקרים".
"יש לנו הסברה כנגד אנטישמים ויש את הצד התקשורתי בכל הנוגע להחלטות פוליטיות", הוסיף רוזנפלד. "הסברה של נתונים נגד גורמים אנטישמיים היא חובה, אבל אנחנו גם עושים לעצמינו נזק במישור הפוליטי בכל מיני צעדים שנעשים. אפשר לדבר על ההתנגדות לחמאס ולמעשיהם, חייבים לדווח עובדות על זוועות החמאס כדי שיכירו וישמעו עליהן, אבל אנחנו לא יכולים לתקן את התקשורת הפרו-פלסטינית".
