ועדת חוקה, חוק ומשפט של הכנסת בראשותו של ח"כ שמחה רוטמן דנה היום (שלישי) בהצעת חוק שירותי הדת היהודיים (תיקון – הסדרת שיטת התקצוב למועצות הדתיות ומועצות אזוריות שאין בהן מועצות דתיות), התשפ"ד-2024, של ח"כ ארז מלול מש"ס. הצעת החוק נועדה לכאורה לאפשר תיקון של עוול ארוך שנים: עד היום המשרד לשירותי דת כמעט לא השתתף בתקצוב שירותי הדת ברשויות מקומיות שבהן לא הוקמו מועצות דתיות. ברשויות הללו הושתה כמעט כל עלות שירותי הדת על תקציב הרשות, מה שהביא לקושי למתן שירותי דת בהיקף הנדרש לתושבים. כעת, מציע התיקון, חוץ ממסלול התקצוב הרגיל, המשרד לשירותי דת יוכל לתקצב תקנים שהוא חושב שהם נחוצים, גם ברשויות שאין בהן מועצות דתיות
אולם חוות דעת שהעביר הייעוץ המשפטי לוועדה לקראת הדיון העלתה תהיות בנוגע למנגנון שנבחר בהצעת החוק, ולנחיצותה של ההצעה בכלל.
"ההסדר שבחוק הקיים מתייחס לתקצוב של מועצות דתיות, ואינו נותן מענה לרשויות מקומיות שאין בהן מועצה דתית, ושירותי הדת בהן ניתנים על ידי הרשות המקומית עצמה (או על ידי מועצה דתית סמוכה). עד היום, במשך שנים רבות, תוקצבו רשויות אלה על ידי השר לשירותי דת ללא שהיה לכך עיגון בחקיקה, והדבר עורר קשיים. בנסיבות אלה, לא ברור כיצד ההסדר המוצע נותן מענה לקושי הקיים. ככל שיש צורך ביצירת עיגון חוקי לכך שהמדינה תישא בתקציבן של רשויות מקומיות כאלה, לא ברור מדוע התקצוב ייעשה באופן המוצע של נשיאה בהוצאות של שכר ותקנים, במקום ליצור מנגנון תקצוב מובנה לכלל שירותי הדת שנותנת רשות מקומית שאין בה מועצה דתית, כפי שקיים ביחס לרשויות מקומיות שיש בהן מועצה דתית?", נאמר בחוות הדעת.
חוות הדעת של הייעוץ המשפטי לוועדה מציינת עוד, שההצעה יוצרת מנגנון מימון שירותי דת נוסף, ערוץ אלטרנטיבי לערוץ המרכזי הקבוע כיום בחקיקה, דבר שעלול ליצור בפועל תקצוב כפול, ופגיעה בשוויון בין רשויות מקומיות שונות. "התיקון המוצע יוצר מצב שבו אותו הגוף יכול להיות מתוקצב על ידי הממשלה בשני ערוצי תקצוב נפרדים, עם אמות מידה נפרדות, בגין אותה פעילות בדיוק: תקציב אחד שמחולק בהתאם לאמות מידה הנוגעות לגודל המועצה, צרכי הדת שבה וכו', ותקציב שני שמחולק בהתאם לסוג תפקידים במועצה. הדבר אף עלול ליצור בעיות של שוויון בין סוגים שונים של רשויות. למשל, בין רשות מקומית שאין בה מועצה דתית, שתוכל להיות מתוקצבת אך ורק מכוח הערוץ התקציבי המוצע, ובין מועצה דתית מקומית או אזורית, שתוכל להיות מתוקצבת הן מכוח הערוץ התקציבי המוצע והן מכוח הערוץ התקציבי הרגיל, הקבוע כיום בסעיפים 11 עד 11ז לחוק – חרף העובדה שהן נותנות את אותם השירותים בדיוק".
הייעוץ המשפטי לוועדה מוסיף ומציין כי ישנו פער בין האופן שבו ההצעה מוסברת בדברי ההסבר, ובין לשונו של התיקון לחוק: "בדברי ההסבר להצעת החוק נטען, שכוונת הצעת החוק היא לאפשר לשר לשירותי דת לשאת בהוצאות "שכר ותקנים" של רבנים ובלניות. ואולם, לשון התיקון המוצע אינה מוגבלת הן מבחינת סוגי השכר והתקנים, שכן היא מאפשרת כל סוג של תקנים (האם השר יכול להחליט להפנות תקציב לתקן של עבודת מזכירות?), והן מבחינת היקף הוצאות השכר והתקנים, שכן אין כל מגבלה על השר לעניין היקף התקצוב".
מארגון עתים, שנאבק בחוק מיומו הראשון, נמסר בתגובה: "מאחורי ניסוחים עמומים ונפתלים מדובר בחוק רבני הערים בתחפושת, עוד חוק שדרכו מנסות ש"ס והציונות הדתית להרחיב את יכולתם למנות את אנשיהם לתפקידים בממסד הדתי. גם נציגי משרד המשפטים ומשרד האוצר הביעו התנגדות מהותית לתיקון. במועצות אזוריות קיימת בעיה נקודתית שנוגעת לתקצוב של רבנים ובלניות שאותה צריך לפתור, אבל הצעת החוק מבקשת לעשות דבר אחר לחלוטין. תמוה מה בוער לח"כ רוטמן ושותפיו לקדם בלהט חוק כה בזבזני לציבור דווקא בימים אלה".
