ב־25 בפברואר 2024, בסביבות השעה 19:30 בערב, נראתה היימנוט קסאו בפעם האחרונה. השכנה מקומה מינוס ארבע במרכז הקליטה שבו התגוררה היימנוט עוד פגשה בה כשחילקה מדלת לדלת פלאיירים של מועמד בבחירות לרשות המקומית, אבל רק כשהילדה בת התשע לא חזרה לביתה הבינו בני המשפחה והשכנים שמשהו נורא קרה.
זמן קצר לאחר מכן, בסביבות השעה 22:00, החלו החיפושים אחרי הילדה הנעדרת. אלפי שוטרים ומתנדבים סרקו במהלך הימים הבאים את כל הדירות במרכז הקליטה ואת תעלות הביוב, אתרי הבנייה, החורשות והוואדיות שבקרבתו, ובהמשך גם שטחים רחבים אחרים בצפת ובמירון הסמוכה. במסגרת החיפושים הופעלו גם מסוק משטרתי, יחידות כלבנים ואמצעים מודיעיניים. כל אלו לא העלו דבר. בתיעוד האחרון שלה היא נראית נכנסת בריצה עם כמה חברות לקומת הכניסה של הבניין שבו התגוררה. אין תיעוד שלה יוצאת מהבניין. היימנוט הקטנה נעלמה בלי להשאיר סימן.
לאחר כמה שבועות של חיפושים שלא הניבו פרי, עברה חקירת היעלמותה של היימנוט למישור המודיעיני. מאז אין חדש, והעיסוק התקשורתי בפרשה דעך. ובכל זאת, גם אחרי יותר מארבעה חודשים, במוקד העניין הציבורי נמצאת השאלה איך נעלמה היימנוט קסאו ממרכז הקליטה בצפת, ולא השאלה איך היא הגיעה דווקא למרכז קליטה פריפריאלי נידח בצפת.
קסאו לא הגיעה לשם לבד. לפי נתוני משרד העלייה והקליטה, בעשור האחרון הגיעו מאתיופיה לישראל 8,126 עולים, וכ־83% מהם נקלטו בערי הפריפריה; כמעט 2,000 עולים נקלטו בבאר־שבע, 1,001 באשקלון, 891 בצפת, בהם בני משפחתה של היימנוט, ו־709 בטבריה. השאר התפזרו בין יישובים פריפריאליים נוספים בצפון ובדרום, במחוז חיפה (13%) ובמרכז (3.5%). באותה תקופה נקלטו בישראל 174,019 יוצאי רוסיה, שרובם הגדול הגיע לערי המרכז (49%) ולמחוז חיפה (22%), ורק מיעוטם לפריפריה (28%); בתל־אביב, למשל, נקלטו בעשור האחרון רק 4 מעולי אתיופיה, לעומת 13,317 מעולי בריה"מ לשעבר; ובחופים שטופי השמש של נתניה תוכלו לפגוש 17,961 עולים מרוסיה ורק 5 עולים מאתיופיה.
ח"כ צגה מלקו: "בדיון בוועדת העלייה והקליטה, בהשתתפות ההורים של היימנוט, היו שלושה חברי כנסת, שלושתם יוצאי אתיופיה. הילדה נולדה בצבע ה'לא נכון', וזו התוצאה"
האם מדובר באפליה לרעה על רקע גזעני או דווקא בניסיון להקל על קליטתם של העולים בארץ? השיבוץ של אלפי העולים במרכזי הקליטה, מסבירים בסוכנות היהודית, נעשה על פי שקלול של כמה קריטריונים ובכללם ההרכב המשפחתי והתאמתו לדירות ההולמות את צורכי המשפחה במרכזי הקליטה, מצאי הדירות הפנויות במרכזים בזמן העלייה לארץ, ובמידת האפשר, ניסיון לשלב את העולים באחד מ־18 מרכזי הקליטה המיועדים לקליטת עולי אתיופיה וסמוכים לאזורים שבהם מתגוררים קרובי משפחה.
ד"ר עדי בינס, חוקרת בתחום מדעי המדינה המתמחה במדיניות הגירה וקליטה בישראל, מספקת זווית מבט רחבה יותר על הסוגיה: "אוכלוסיות מוחלשות כמעט תמיד מגיעות לפריפריה, וככה זה גם בישראל. מקוּם המדינה, עולים שהגיעו ממדינות מתפתחות יושבו בפריפריה. זה למשל הסיפור של מושבים בגבול הלבנון ובנגב, שבהם יושבו בעיקר עולים ממדינות מתפתחות, זה גם הסיפור של יישוב עולי אתיופיה".
בינס מסבירה שמאז סוף שנות השמונים מדינת ישראל מפעילה שני מסלולים לקליטת עלייה, ישיר ומתווך: "משנת 1987, לאחר פיילוט עם קבוצת עולים מדרום אפריקה, נפתח מסלול לקליטה ישירה שיועד בעיקר לקליטת מאות אלפי עולי בריה"מ לשעבר, שממילא לא היה מקום לקליטתם במרכזי הקליטה הקיימים. העולים קיבלו סל קליטה ובחרו היכן להתגורר. עולי אתיופיה, לעומת זאת, נקלטו במסלול קליטה מתווכת, באמצעות הסוכנות היהודית שהפכה לזרוע הביצועית של המדינה בקליטת העולים. לעיתים, פיצול האחריות בין המדינה לסוכנות הוביל ללא מעט בירוקרטיה מסורבלת וחוסר תיאום, ואפילו פגע בקליטת העולים. בנוסף, לרוב הם יושבו בפריפריה, מכיוון שלמדינה יש משאבים מוגבלים, מרכזי הקליטה לא נבנו באזורי המרכז אלא בפריפריות, שבהן זול יותר. הקמת מרכז קליטה בעפולה או בכפר־תבור, למשל, זולה בהרבה מהקמתו ברמת־השרון. לצד זה, בראשית שנות המדינה היה גם רצון ליישב את העולים באזורים שהיו מיושבים בדלילות כדי להגדיל את הפיזור הדמוגרפי, אבל בהמשך זה היה בעיקר עניין של משאבים ואינטרסים כלכליים".
להחלטות האלו היו וישנן השלכות ארוכות טווח על עתיד העולים. הן היו נכונות, בדיעבד?
"זו לא שאלה של נכון או לא נכון. ברור שהיה עדיף שכולם יגורו במקום שבו יש מערכות חינוך, רווחה ובריאות טובות יותר, ילמדו בבתי ספר איכותיים ותתאפשר להם בחירה חופשית, וכל אחד יוכל לבחור אם להיות נגר, פסנתרן או איש אקדמיה, אבל זה לא ריאלי. יש אילוצים.
"המפונים מהצפון נאלצו לעזוב בית ועברו טלטלה קשה. בעקבות המעבר הם גם הופתעו לגלות את הפער שבין מערכות החינוך והבריאות שהם מכירים, ובין מה שהם פוגשים בירושלים ובמרכז, שם יש מערכות חינוך ובריאות טובות בהרבה. תוחלת החיים בפריפריה נמוכה יותר ורמת השירותים הציבוריים בין חדרה לגדרה גבוהה יותר, וזה לא קשור דווקא לעולי אתיופיה.
"מכיוון שצמצום פערים מוביל ליציבות וחוסן של חברה, צריך לתת עדיפות ומשאבים לכך בתהליכי קביעת המדיניות. לא רק תושבי הפריפריה כאינדיבידואלים יֵצאו נשכרים מכך אלא החברה כולה".
מעגל סגור
כדי לקלוט את עולי אתיופיה הוקמו ברחבי הארץ 18 מרכזי קליטה, אחד מהם נמצא ברחוב צה"ל 9 בצפת, וממנו נעלמה היימנוט קסאו. את מרכזי הקליטה מנהלת הסוכנות היהודית ומממן משרד העלייה והקליטה. זמן השהייה הממוצע במרכזי הקליטה עומד על כשנתיים וחצי, שבמהלכן מקבלים העולים דירה מאובזרת, מעטפת בתחום הרווחה והחינוך, כולל לימודי עברית, הכשרה לתעסוקה וליווי לקראת דיור הקבע, במטרה להכין אותם להשתלבות בקהילה. אבל, כמו שכתב אהוד בנאי, "לקלוט ולהיקלט" זה לא קל, במיוחד אם באים "מאצל המדורה, מעבר להרי החושך, אל הרחוב המקומי, הדיגיטלי, המבולבל".
חברת הכנסת צגה מלקו (ליכוד) עלתה לבדה מאתיופיה כשהייתה בת 16. "למזלי סיימתי תיכון עוד באתיופיה וזה פתח לי דלתות בארץ". בהתחלה היא התגוררה במרכז קליטה בטבריה, ובהמשך עברה לירושלים, שם למדה במכינה לתלמידי חו"ל באוניברסיטה בהר הצופים ("הוסיפו לי שנתיים לגיל כדי שאוכל להתקבל"). לאור ניסיונה האישי והיכרותה עם בני העדה, מלקו סבורה שהבעיה העיקרית בקליטת עולי אתיופיה בפריפריה היא ש"אנשים מתרגלים לאזור שבו נקלטו ונשארים בו", מגמה שהיא אולי הסיבה לכך שהעולים הופנו דווקא לפריפריה.
"ישראל היא מדינה קטנה גאוגרפית", היא אומרת, "אבל כשאתה נמצא בפריפריה אתה מקבל פחות מהכול, ככה שהחיים של העולים החדשים מתחילים מנקודה פחות טובה, ממינוס. התנגדנו להסללה לפריפריה, אבל לאורך השנים, כשהיה מדובר בעלייה שלנו, אף פעם לא קרה שלקחו את העולים לרעננה או למקום אחר במרכז הארץ, אלא תמיד לפריפריה. אני לא יכולה לומר אם זה היה מכוון, אבל ככה עשו. לצערי לא למדו מהטעויות, וחוזרים עליהן שוב ושוב גם בעשורים האחרונים".
הדבר פוגע גם בעולים וגם בוותיקים: "בפריפריה גרות אוכלוסיות מוחלשות, וכשאתה מוסיף עליהן עולים חדשים שצריכים תמיכה, אתה גם מעמיס על הרשות המקומית וגם מכניס את העולים למקום שהוא בעייתי מראש. התוצאה היא שהעולים נידונים מראש לכישלון, ואף אחד לא נותן להם הזדמנות נוספת. כל המדדים מצביעים על זה. כמה אחוזים מבני הפריפריה התגייסו לקורס טיס או ל־8200? כמה הלכו לאקדמיה? בודדים ומעטים, לצערי".
מלקו משוכנעת שהדחיקה לפריפריה פוגעת גם בהשתלבות של העולים בחברה הישראלית: "אם תבקר במרכז הקליטה בצפת שממנו נעלמה הילדה היימנוט קסאו, תגלה שיש בו 360 איש, כולם יוצאי אתיופיה. זו אינטגרציה? ככה משלבים את העולים בקהילה? עם מי ילדי העולים משחקים בצהריים? רק עם ילדי עולים כמותם. שלא יספרו לנו סיפורים שרוצים שהמשפחות יחיו יחד. הדבר הזה נכשל, ואת הכישלון אסור להעתיק. ברגע שהעולים גרים במקומות מגורים שלא מאפשרים להם הזדמנות שווה, נוצר מעגל שלילי שמנציח את עצמו. מחיקת הרישום הפלילי שיזמתי שוברת את המעגל ומאפשרת להם לצאת ממנו, אבל זה לא מספיק.
"צריך להשקיע בחינוך במקומות האלה, לפזר את העולים בעוד מקומות ולתת להם הרבה יותר הזדמנויות. העלייה מאתיופיה היא עלייה צעירה מאוד שאפשר לשלב בקהילה בקלות. זו הסיבה שעם כל הקושי ותנאי הפתיחה הטובים פחות, 70% מבני העדה מתגייסים לצבא, לעומת 64% באוכלוסייה הכללית. בכל שנה אחוז גבוה ממצטייני הרמטכ"ל הם עולים מאתיופיה. בשנה האחרונה, למשל, היו 10 עולים מתוך 120 המצטיינים, שזה כמעט 8 אחוזים. השיעור גבוה גם מבחינת הנופלים. מתחילת המלחמה נפלו 26 מבני העדה, שזה פי שלושה משיעורם באוכלוסייה. מצד שני, בקצונה הגבוהה לא תמצא הרבה עולים מאתיופיה".
130 ימים אחרי שהיימנוט נעלמה, את מרגישה ששכחו אותה?
"כלי התקשורת דיברו עליה קצת בהתחלה, אבל עכשיו אף אחד לא מדבר. אם היו לה עיניים ירוקות, אני בטוחה שהתמונה שלה הייתה פותחת את מהדורות החדשות והיו רואים תמונות שלה בכל מקום. אבל זה לא ככה. לפני שבועיים היה דיון בוועדת העלייה והקליטה בכנסת בראשות ח"כ עודד פורר ובהשתתפות ההורים של היימנוט שהגיעו במיוחד מצפת. כמה חברי כנסת היו שם? שלושה. שלושתם יוצאי אתיופיה. שום חבר כנסת אחר לא היה. אין דרך להסביר את זה מלבד גזענות. להורים אין לובי ואין אמצעים, הילדה נולדה בצבע ה'לא נכון' כביכול, וזו התוצאה. זו תעודת עניות לחברי הכנסת. אם לא היינו באים, היו"ר היה יושב שם לבד. זה היה מתסכל מאוד".
הסטטיסטיקה העגומה בתחום איתור הנעדרים מלמדת שככל שחולף הזמן מההיעלמות, כך הולך וקטן הסיכוי למצוא את הנעדר בחיים. זו הסיבה שכמה שבועות לאחר שנעלמה היימנוט קסאו הציעה הסוכנות היהודית פרס כספי בסך 100 אלף שקלים למי שימסור מידע אמין שיביא למציאתה. לפני שבועיים הוגדל הפרס ל־350 אלף שקל – 150 אלף מהסוכנות ו־200 אלף שגייסה המשפחה באמצעות מימון המונים. בפעם האחרונה שהיימנוט נראתה היא לבשה מכנסי טריינינג ורודים וחצאית שחורה, ונעלה נעלי ספורט לבנות. גובהה כ־120 ס"מ. כל היודע דבר על מקום הימצאה מתבקש להתקשר מיד למוקד 100 של המשטרה.
