לוחם הנח"ל סמל אורי חדד, תלמיד ישיבת ההסדר באיתמר, נפל השבוע בעזה. הוא חלל צה"ל השישי מתלמידי הישיבה ובוגריה שנפל במלחמה הנוכחית. כבר בשבוע הראשון של המלחמה נפלו רס"ן דוד מאיר בקרבות הבלימה בעוטף עזה ורס"ל מתניה אלסטר מטיל נגד טנקים בגבול הצפון. רס"ר דב כוגן נפל בקרב בעזה כחודש לאחר מכן, ובהמשך נהרג רס"ל אוריאל סילברמן בקרב בדרום הרצועה. מלבד לוחמי המילואים נהרג גם בוגר הישיבה אלעד פינגרהוט מפגיעה ישירה של טיל נגד טנקים שירו מחבלי חיזבאללה על קיבוץ אדמית בצפון.
עוד תשעה לוחמים תלמידי הישיבה נפצעו השבוע באירוע שבו נפל חדד. לוחמי הנח"ל נכנסו לבית חשוד ומצאו בו פיר. מפקד הפלוגה קרא לכולם לצאת החוצה מלבד שניים שהתנדבו לשמור על הפיר, שהיה כנראה ממולכד. הוא התפוצץ כשרוב הכוח היה בחוץ. "אורי, שהתנדב לדאוג שלא יפתיעו אותם מחבלים מהפיר, נהרג מהפיצוץ, והשאר נפצעו מהמבנה שנהרס", מספר הרב יהושע ון־דייק, ראש הישיבה באיתמר. "שניים מהלוחמים נפצעו קשה: שמואל שהם, שאחיו הבכור נהרג בפיגוע אבנים בצומת תפוח, ורועי היזמי".
כיממה לאחר מכן נפצע קשה מאוד תלמיד נוסף, לוחם השריון רועי ששון. "הוא ספג פגיעה ישירה בראשו", אומר הרב ון־דייק, "המצב חמור מאוד, הוא בניתוחים והרופאים מנסים לייצב אותו, אבל צריך הרבה תפילות לרפואתו של רועי חיים בן מרב. הוא לוחם עז נפש, תושב אופקים. כשהמחבלים הגיעו לשם בשמחת תורה הוא לקח את הנשק האישי שלו ויצא מהבית. הוא נלחם יום שלם והציל עשרות אנשים. מכיוון שלא היו אמבולנסים ושירותי רפואה, הוא גם פינה פצועים תוך כדי לחימה, והכניס אותם לאזורים בטוחים. ביום אחד הוא עשה יותר מכל הלחימה שלו בעזה. רועי לא סיפר הרבה, אבל בבית החולים גיליתי מהמשפחה ומהחברים מה עשה".
איך מרגיש רב ששולח את תלמידיו לקרב?
"אני לא לבד, יש צוות של רבנים. אבל כמו שנאמר בגמרא, כל המלמד בן חברו תורה כאילו ילדו. לפני היציאה לקרב הרגשתי שהם כמו בנים, ביקשתי מהקדוש ברוך הוא שישמור צאתם ובואם. מאז שמחת תורה יש לנו שלושה 'שיעורים' בצבא, והלכנו לכל שטחי הכינוס. אנחנו דואגים להם, אוהבים אותם ומברכים אותם בכל לב. בכל פעם שהם חוזרים מהקרבות אנחנו מברכים אותם בשתי ידיים. גם אורי קיבל ברכה, ולצערנו לא זכינו. הוא היה צנוע, שקט ועניו, לא מאלה שנראים לוחמים, אבל היה עז נפש. כמו שכתוב על דוד המלך, 'עדינו העצני' – שהיה מתעדן בבית המדרש כתולעת ויוצא לקרב ומתקשה כעץ. אורי היה טיפוס כזה. הארץ שלנו מגדלת גיבורים".
תלמידי שיעור ד' בישיבה התגייסו במרץ שעבר לנח"ל, ושירתו יחד במחלקה אחת. "בתחילת המלחמה הם היו באימון מתקדם. כל הזמן הם רצו מאוד להיכנס ללחימה", מספר הרב ון־דייק, "תוך כמה חודשים הם סיימו את האימון ונכנסו לקרב, חיילים מלאי אמונה ותורה שרצו להילחם. הם ידעו את הסיכונים, אבל רצו את הזכות להגן על עם ישראל. כמה פצועים שלנו מקרבות קודמים כבר חזרו ללחימה".
בליל שבת בישיבת איתמר נוהגים להתפלל ערבית בנוסח עדות המזרח, ואורי היה בעל תפילה. "התברר לי שהוא המשיך עם זה גם בצבא, ושם היה לוקח את כל החיילים ושר איתם זמירות שבת. בישיבה הוא היה ביישן, רק בליל שבת היינו מדברים קצת".
ביום חמישי שעבר יצא אחד התלמידים מהקרבות כדי להתחתן, ושחררו איתו עוד ארבעה חברים. "בירכתי כל אחד מהם, עם ידיים על הראש כמו ברכת אב לבנו. שלושה מהם נפצעו, אבל כולם ברוך השם במצב טוב. הרבה תלמידים שלנו מתחתנים, ואנחנו הולכים בין חתונות ללוויות. זאת לא סתירה. להפך, זאת אהבת החיים. החתונה מראה עד כמה אנחנו חפצי חיים. אנחנו נלחמים למען החיים, יש לנו מה לתת בחיים. אויבינו אוהבים את המוות ובזים לחיים. זאת מלחמת אור נגד חושך".
מה האווירה בישיבה כעת?
"בית המדרש מתוח בגלל המצב הלא יציב של רועי ששון, אבל אנחנו מבינים שקול התורה חייב להימשך. התורה נותנת כוח לאומה. בישיבה כל לומד תורה מאמץ חייל. יש רשימה של הלוחמים, וכל אחד לומד לזכות אחד מהם. אנחנו יודעים שהלימוד לא יכול להיפסק גם כשקשה. להפך, צריך להתחזק בתורה. ככל שיהיו יותר זכויות, כך יהיו יותר ניצחונות. התורה נותנת את רוח הגבורה והאמונה בצדקת הדרך.
"הישיבה נוסדה בידי הרב אביחי רונצקי. הוא היה לוחם גדול וגם הרב הצבאי. הוא ראה ברבנות את מי שיפיח רוח בלוחמים, כי בלי רוח יהיה קשה להצליח, גם כשיש מטוסים וטנקים. הוא היה רואה הרבה נחת מהלוחמים שנכנסו לעזה עם קבלת עול מלכות שמיים וקריאת 'שמע ישראל', עם תפילה לפני יציאה לקרב. בשעת האמת עם ישראל מאמין, מתפלל ומקבל עול מלכות שמיים".
לדברי הרב ון־דייק, למיקום הישיבה יש משמעות רבה. "הישיבה שלנו נמצאת לא רחוק מקבר יוסף, שהיה הגורם המאחד בעם ישראל", הוא אומר, "גם לשנאת אחיו הוא סלח, ואיחד את עם ישראל. אנחנו משתדלים לדבוק במידותיו. אנחנו מרגישים קשר לעניין הזה גם בתורה בבית המדרש שלנו. זה לא זמן לסכסוכים, אלא לערבות ההדדית. במלחמה הזאת רואים את החיבור.
"כשהלוחמים האלה יצאו אחרי 21 יום בלחימה, באו לשבת בישיבה. זה פלא. חלק מהפצועים קל נמצאים כאן עכשיו, וזה נותן להם עוצמה ורוח. בין הלוחמים אין פילוגים וסכסוכים. אנחנו צריכים ללמוד מהם ולקבל מהם כוח. גם ההנהגה צריכה ללמוד מהם להיות בטוחים בדרך".
