מספר שיא של צרפתים נהרו לקלפיות ביום ראשון השבוע, בסיבוב הראשון של הבחירות לאספה הלאומית הצרפתית. יותר מ־66 אחוזים מבעלי זכות הבחירה יצאו להצביע – כמעט 20 אחוזים יותר מאשר בבחירות הקודמות, שהתקיימו ב־2022. עם פרסום התוצאות התברר שמפלגת האיחוד הלאומי בראשות מרין לה־פן ובעלות בריתה בימין השיגו כ־33 אחוזי תמיכה. החזית העממית החדשה – איגוד מפלגות שמאל – קיבלה כמעט 28 אחוזים, ומפלגת רנסנס של הנשיא עמנואל מקרון הגיעה למקום השלישי עם 20 אחוזים מהקולות.
בסבב השני בעוד יומיים יקבעו הצרפתים את הרכבו הסופי של בית הנבחרים, אך גם התוצאות בסיבוב הראשון מספקות אמירה רבת־משמעות לגבי צרפת, הנחלקת בין ימין ושמאל. מקרון זכה בתפקידו כשהציע חלופה של "שביל האמצע" למפלגות הימין והשמאל הוותיקות. החלופה שהציע לא צלחה בסופו של דבר, וכיום רוב הצרפתים לא מזדהים עם הנשיא המכהן, וחלקם אף מתעבים אותו. מקרון הבין זאת סופית ב־9 ביוני, לאחר הבחירות לפרלמנט האירופי – נייר לקמוס לשיעור התמיכה של אזרחי צרפת בממשלתם. התוצאות היו נורה אדומה בוהקת לנשיא ה־25 של הרפובליקה: מפלגת המרכז שלו קיבלה רק 13 מ־81 המושבים של צרפת בבית הנבחרים האירופי, והאיחוד הלאומי של לה־פן קיבל 31 מושבים. בתגובה לתוצאות, לתדהמת כולם, פיזר מקרון את האספה הלאומית וקרא לבחירות בזק בארצו – הימור מסוכן שעלול להחליש את הנשיא ולהביא למצב של "קוהביטציה": נשיא שצריך למשול עם ממשלה ממפלגה אחרת.
אבל האם צרפת תלך ימינה, לאיחוד הלאומי, או לשמאל? כ־10 מיליון איש הצביעו ביום ראשון למועמדי האיחוד הלאומי. זה אומר כל מצביע שלישי.
זו מגמה ממושכת בפוליטיקה הצרפתית. באפריל 2002 נחשבה עלייתו של ז'אן־מרי לה־פן לסבב הבחירות השני בבחירות לנשיאות לאירוע חריג, אבל מאז הבינו אזרחי צרפת שהימין יגדל ויתפוס מקום מרכזי יותר בפוליטיקה הצרפתית. בכל בחירות – לנשיאות, לאספה הלאומית או לבית הנבחרים האירופי – צמחה התמיכה באיחוד הלאומי.
אם יתממש התרחיש שמקרון ירכיב קואליציה עם חלק מהחזית העממית החדשה, ישראל צפויה לקבל כתף קרה מאוד מפריז. מה שקרה לפני כמה שבועות ביריד התעשיות הביטחוניות יורוסאטורי הוא רק טעימה ממה שהצרפתים עלולים לעשות
מרין לה־פן החליפה את אביה ודאגה לחדש את פניה של המפלגה ולשנות את שמה (מהקמתה ב־1972 ועד 2018 היא נקראה "החזית הלאומית"). השיח הגזעני והאנטישמי הוחלף בשיח המתרכז בשלוש נקודות: דחייה של עמנואל מקרון, פתרון בעיות כמו יוקר המחיה והגירה, וחיזוק הפחד משלטון השמאל, שכיום מונהג על ידי ז'אן לוק מלנשון.
האחרון נמצא כבר שנים רבות בנוף הפוליטי הצרפתי. בתחילה הוא היה חלק מהאגף השמאלי של המפלגה הסוציאליסטית הצרפתית, וב־2016 הקים את מפלגתו, ששמה צרפת בלתי כנועה. הוא רטוריקן מוכשר שמרבה להשתמש בטכניקות תקשורתיות מודרניות, וכך הצליח להגדיל את האהדה אליו. בבחירות לנשיאות ב־2022 התמודד וזכה בכמעט 23 אחוזים בסבב הראשון.
מלבד תיאוריות שמאל קיצוניות בסגנון ה"נעורים" (woke) באמריקה, מפלגתו מתבטאת זה שנים רבות נגד מדינת ישראל ונגד היהודים. מתחילת מלחמת חרבות ברזל מגנים נציגי המפלגה את ישראל בכל הזדמנות. למחרת 7 באוקטובר הם התקשו לגנות את הטבח, אבל מאז הם מאשימים את ישראל שהיא עורכת "שואה בעם הפלסטיני". בכל ההפגנות האנטי־ישראליות הגדולות בפריז ובצרפת בכלל השתתפו חברי פרלמנט של התנועה.
לקראת הבחירות לפרלמנט האירופי החליטו מלנשון וצוותו לנצל את האהדה הזאת עד הסוף ומינו למקום השביעי ברשימה שלהם את רימה חסן, ילידת סוריה בת 32, שמגדירה את עצמה "פליטה פלסטינית", ואשר פועלת נגד ישראל זה שנים. ברשתות החברתיות היא מאשימה את ישראל ואת יהודי צרפת באינספור האשמות שווא ועלילות דם. רק לפני ימים אחדים היא הסבירה ברשת X איך ישראל אימנה כלבים כדי לאנוס פלסטינים.
הבחירה בחסן נתנה את פירותיה בבחירות. היא דורגה בכוונה תחילה במקום השביעי ברשימת צרפת בלתי כנועה, ורבבות מוסלמים המזדהים עם "אחיהם הפלסטינים" ניגשו לקלפי כדי לשלוח אותה לבית הנבחרים האירופי. היא השתתפה במסע הבחירות ומפלגתה זכתה בתשעה מנדטים. למחרת הפכה צרפת הבלתי כנועה למפלגתם של המוסלמים בצרפת. הדגל הפלסטיני תפס את מקומו של הדגל האדום המסורתי של השמאל הקיצוני.
השבוע ביום ראשון בערב, לאחר פרסום מדגמי הבחירות הראשוניים, הופיע מלנשון במסיבת עיתונאים עם עוד חבר פרלמנט ואיתה. בתור חברה טרייה בבית הנבחרים האירופי, חסן לא הייתה צפויה להיות בעמדה קדמית כל כך בבחירות הללו. היא שמרה על שקט לאורך האירוע, אבל הפגינה נוכחות, חייכה וכמובן התעטפה בכאפייה, הסמל המזוהה עם המאבק הפלסטיני.
תמיכת השמאל בפלסטינים לא בהכרח מוצאת חן בעיני הצרפתים. רבים מהם כועסים על כך שענייני החוץ הללו הפכו לליבת הקמפיין של מלנשון – וזו עוד סיבה לעלייתה של מפלגת האיחוד הלאומי.
ביום ראשון בשעה 21:00 שעון ישראל יסתיים הסבב השני, וכשייספרו כל הקולות נדע לאן מועדות פני צרפת. הפרשנים מדברים על שלושה תרחישים: במקרה הראשון יינתנו לאיחוד הלאומי לפחות 289 מתוך 577 מושבי האספה הלאומית, רוב מוחלט, ומקרון יתקשה לא למנות לראש הממשלה את ז'ורדן ברדלה, נשיא המפלגה ויד ימינה של לה־פן. אלא שמקרון יעשה הכול כדי לשבור את המדיניות שלו. הוא ירצה להוכיח שברדלה בן ה־28 אינו יודע למשול, וישתמש בכל הכלים והמוסדות הלאומיים כדי לעצור כל חקיקה של הימין. לאחר שנה של כאוס יוכל מקרון לפזר שוב את האספה ולקרוא לבחירות חדשות.
התרחיש השני נותן תמיכה גדולה לברדלה, אך ללא רוב. באיחוד הלאומי כבר אמרו שלא יקימו ממשלת קואליציה, וכך תיפתח הדרך בפני מקרון להרכיב קואליציה עם המפלגה שלו ועם חלק מהחזית העממית החדשה. פובליציסטים מאמינים שהוא יבקש מהנשיא לשעבר פרנסואה הולנד, איש המפלגה הסוציאליסטית, לכהן בתפקיד ראש הממשלה.
הם גם סבורים שמקרון חותר לכך: לחזור בגדול לאהדה הישנה, תוך ניצול ההתנגדות הציבורית למפלגתה של לה־פן. אם התרחיש הזה יתקיים, ישראל צפויה לקבל כתף קרה מאוד מפריז, והפלסטינים יהיו המנצחים הגדולים. מה שקרה לפני כמה שבועות ביריד התעשיות הביטחוניות יורוסאטורי – החרמת החברות הישראליות ומניעת השתתפותן בו – הוא רק טעימה ממה שהצרפתים יכולים לעשות.
האפשרות השלישית היא התרחיש הבלגי של בית נבחרים תלוי: האספה הלאומית תהיה מפוצלת ואף אחד מהכוחות לא יצליח להקים ממשלה. במצב כזה רשאי הנשיא למנות ממשלת טכנוקרטים, מומחים שאינם פוליטיקאים. כל האפשרויות הללו אינן קוסמות לחלקים נרחבים בציבור, ולאחר התוצאות עלולות לפרוץ הפגנות אלימות – מה שיקשה מאוד על חגיגות האולימפיאדה, שאמורה להתחיל ב־26 ביולי.
קשה להגיד שביום שני שוב תזרח השמש על צרפת והכול ימשיך בשגרה טובה. נדמה שהצרפתים עלולים להיכנס לתקופה ממושכת של אי יציבות פוליטית.
