הקבינט המדיני-ביטחוני אישר ביום חמישי שעבר חמישה יישובים בהתיישבות הצעירה ביהודה ושומרון: אביתר בשומרון, גבעת-אסף ושדה-אפרים בבנימין, חלץ בגוש עציון ואדורים בהר חברון. מיקומו של כל אחד מהיישובים הוא בעל חשיבות אסטרטגית, מבחינה התיישבותית וביטחונית. הסדרת היישובים תאפשר את התרחבותם, קליטה של משפחות נוספות ובנייה של תשתיות ראויות ונחוצות.
כמו כן, במועצת התכנון העליונה (מת"ע) של המנהל האזרחי, שהתכנסה השבוע, אושרו לבנייה אלפי יחידות דיור ברחבי יהודה ושומרון, שייתנו מענה לגידול הטבעי ולמצוקת הדיור. 5,300 יחידות אושרו לתכנון ו-600 לשיווק. בין השאר אושרו תוכניות בנייה בערים החרדיות עמנואל, ביתר-עילית ומודיעין-עילית, בשכונת הבוסטר בנגוהות, בבית-חגי, בסוסיא, בקריית-ארבע ובאלון-מורה.
יש שלושה אופנים להסדרת יישובים בהתיישבות הצעירה, בהתאם לסטטוס המקום. האפשרות הראשונה היא בישיבה של מת"ע באמצעות אישורי תב״עות, כפי שאושר היישוב קדם-ערבה. האפיק השני הוא הסדרה בקבינט, כמו זו שזכו לה חמשת היישובים בשבוע שעבר. הדרך השלישית היא חוק ההסדרה, שאמור לתת מענה ליישובים ותיקים שיושבים על אדמות שנויות במחלוקת. במועצת יש"ע בירכו על האישורים. "עבדנו קשה כדי שזה יקרה", אומר יו"ר המועצה ישראל גנץ. "התהליך הזה לא נגמר, יש עוד יישובים שמחכים להסדרה, ונמשיך בכל הכוח. אני לא אוהב שמסדירים יישובים רק בגלל אסון, אבל יש כמעט ארבעים נופלים מתחילת המלחמה בבנימין לבדה, עשרות הלוויות, ופתאום משהו שנלחמנו עליו קורה. עד הרגע האחרון עוד היינו צריכים להיאבק שכל היישובים ייכנסו. זה נותן כוח. אלו אירועים משמעותיים שנושאים סוף-סוף פרי, וזה מרגש".
גבעת-אסף: צומת דרכים אסטרטגי
לפני כ-23 שנה, בתקופת האינתיפאדה השנייה, נרצח אריה הרשקוביץ בפיגוע בין ירושלים לעפרה, וכשלושה חודשים אחר כך נרצח גם בנו אסף בידי מחבלים באותו כביש. בעקבות כך הוקם היישוב גבעת-אסף בידי קבוצת אברכים מישיבות בית-אל ומרכז הרב, בעידוד השר אורי אריאל, שהיה בעבר גם ראש המועצה המקומית בית-אל. גבעת-אסף, בפנייה המובילה לבית-אל בכביש 60, ידע עליות ומורדות. "כשפינו את מגרון, עמונה וגבעת האולפנה ביקשו לפנות גם את גבעת-אסף", מספר מנכ"ל היישוב מתניה שנרב. "בעקבות כך עבר היישוב לגבעה ממול".
כחמישים משפחות גרות בגבעת-אסף, רובן בקרוואנים וחלקן במבני קבע זמניים. "היו שנים שהייתה כאן תחלופה גבוהה של תושבים", אומר שנרב. "יש משפחה אחת שנשארה עם כל התהפוכות, משפחת שורק – הם הגזע שהחזיק את היישוב. גיבשנו כאן קהילה חזקה וטובה ונוספו משפחות שקיבעו את היישוב, וברוך השם הכפלנו את היישוב בעזרת אמנה ומועצה אזורית בנימין. לפני שנה ראש המועצה ישראל גנץ עזר לנו מאוד כשהחליט לבנות גן ילדים ביישוב. זה צעד משמעותי לפיתוח, שגם קידם בהמשך את ההסדרה". גנץ התקשר לאחר ההכרזה לגאולה הרשקוביץ, אמו של אסף. "זאת הייתה זכות לבשר לה שגבעת-אסף הוסדרה", הוא מספר. "היו שם כמה רגעי שתיקה. שנינו פשוט דמענו".
"התחושה היא של הודיה גדולה", אומר שנרב, "קודם כול לריבונו של עולם, אבל גם לכל מי שהיה שליח לאורך השנים, ובמיוחד למי שנתן יד בשנים האחרונות, השר בצלאל סמוטריץ' ויהודה אליהו, שהיה מנכ"ל תנועת רגבים. היו הרבה קשיים בדרך להסדרה, אבל כולם מבינים שזה צעד חשוב. אנחנו נמצאים במקום אסטרטגי, שנותן גם ביטחון בדרכים וגם חיבור בין יישובים אחרים".
בגבעת-אסף מסתכלים כעת קדימה וחולמים לשלש את מספר התושבים. "נקבל תב"ע וסמל אישור", אומר שנרב, "וסוף-סוף, אחרי שנים שמשפחות חיו כאן במסירות נפש בקרוואנים, נוכל לבנות בתים ולקלוט משפחות חדשות. זאת בשורה שנותנת הרבה כוח בימים המורכבים האלה".
חלץ (שם זמני): נוכחות הצאן
בין גוש עציון לירושלים יש היום חווה קטנה, נווה-אורי, שהוקמה לפני חמש שנים לזכר אורי אנסבכר ז"ל, שנרצחה בשנת 2019 סמוך לעין-יעל, קילומטרים ספורים משם. היא הוקמה על אדמות מדינה בכוונה ליצור רצף התיישבותי מגוש עציון לירושלים. היישוב החדש חלץ, מדרום להר גילה ומצפון לנווה-דניאל ולשדה-בועז, מבקש לקבע את הרצף הזה.
ליאור ורחלי טל וילדיהם הקימו את החווה ונאחזו בקרקע על אף הקשיים, יחד עם קבוצת נערים שעוזרת להם לתפעל את המקום. בחווה עדר כבשים שבני הזוג רועים באזור כדי לשמור על אדמות המדינה מסביב, עד לפיתוח התיישבות יהודית קבועה ויציבה. החווה שומרת על כ-3,000 דונם באמצעות רעיית צאן שיוצרת נוכחות יומיומית בשטח, והיישוב החדש יוקם על כ-900 דונמים מהמרחב.
היישוב העתידי נקרא כרגע על שם נחל חלץ המתפתל למרגלות ההר, אך ככל הנראה ייבחר בהמשך שם קבוע אחר. חלץ צפוי להפוך ליישוב גדול בנקודה אסטרטגית במיוחד. "בשנות השבעים, לאחר הקמת היישובים הראשונים בגוש עציון, איש לא האמין שהגוש יוכל להתחבר לירושלים", אומר ראש המועצה האזורית גוש עציון ירון רוזנטל. "כך גם נפרץ כביש 367 מהגוש לעמק האלה, כדי לממש את החיבור בין גוש עציון לישראל הקטנה. כשסיימתי את שירותי הצבאי, וריכזתי קורסים של מדריכים בחברה להגנת הטבע בבית ספר שדה הר-גילה, הייתי הולך ברגל מהר-גילה לכפר-עציון ביום שישי לאחר ששחררנו את החניכים. החלק הראשון של ההליכה היה מדהים ביופיו, אבל אם להודות על האמת, היה קצת לא נעים. לא היו אז יישובים יהודיים בין הר-גילה לנווה-דניאל. חיברנו את גוש עציון לירושלים, ברצף של יישובים יהודיים, ואני עם דמעות של התרגשות בעיניים שהייתה לי הזכות לקחת חלק במהלך".
אביתר: ארה"ב ביקשה "תרדו!"
הסדרת היישוב אביתר מזכירה לדניאלה וייס את הימים שאחרי הגירוש מגוש קטיף וצפון השומרון. "בתנועת נחלה הקמנו כמה גרעינים כדי שיקימו יישובים ויפרצו את הסגר על ההתיישבות. גרעין שומרון בחר בנקודה אסטרטגית קרוב לצומת תפוח, במקום שהיה בסיס צבאי". הם ניסו לעלות למקום כמה פעמים: בפעם הראשונה לאחר הרצח של אביתר בורובסקי בשנת 2013, בשנית לאחר הרצח של איתמר בן-גל ב-2018, וגם אחרי שנרצח יהודה גואטה בשנת 2021, שמונה שנים בדיוק אחרי אביתר.
העלייה לקרקע זכתה אז לגיבוי נרחב. "זה היה אחרי האסון הגדול במירון, בראשית פרעות שומר החומות, והייתה אווירה קשה בארץ. לא מצאו במהירות את הרוצחים של יהודה, ובצבא היה זעם גדול", מספרת וייס. "ניצלנו את העובדה שלא היה קשב ציבורי למה שקורה כאן, גייסנו את הכוחות של כל היישובים באזור שיצטרפו אלינו, באו חבר'ה מהסביבה עם כלים כבדים – ובתוך פחות מחודש הקמנו חמישים בתים וסללנו כביש אספלט. זה היה גדול ומרשים. גיבה אותנו מאוד הרב חיים דרוקמן ז"ל. הוא ליווה אותנו בכל אחד מהשלבים, מהר טרשים קירח ולאורך כל הלחצים בהמשך. מתוך הערכה, אחרי מותו פתחנו סניף של תנועת בני עקיבא באביתר".
בתום מבצע שומר החומות העיניים הופנו לאביתר, והלחצים אכן הגיעו. "הפצירו בנו שנרד, והיו לחצים גדולים גם מארצות הברית שיפנו אותנו", נזכרת וייס. "הבאנו ציבור ענק, בתוך כמה שבועות עברו ביישוב החדש מאות אלפי אנשים, זה היה הפנינג ציוני מתמשך. מול פקודת הפינוי נפתח מרתון דיונים שנמשך שלושה ימים ושלושה לילות אם להיכנס לעימות או לא. נתנו לכל מי שרצה לדבר. לבסוף קיימנו הצבעה, ושני שלישים היו בעד לרדת בהסכמה על סמך ההסכם עם המדינה שאם הקרקע היא באמת אדמת מדינה, יאפשרו למתיישבים לחזור ולחיות שם".
בשלוש השנים האחרונות המשיכו תושבי אביתר והמועצה האזורית שומרון להיאבק למען הכרה במקום. הם קיימו מפגשים פוליטיים וערבי הסברה לצד פעילות שטח ענפה. הממשלה הוחלפה בינתיים אבל גם ראש הממשלה נתניהו התחייב לקיים את ההסכם.
לאחר הפיגוע הקשה בצומת עלי, שנרצחו בו ארבעה יהודים, שבו המשפחות יחד עם תלמידי ישיבת אביתר והחזירו את החיים למקום. המשפחות והישיבה התקיימו בתנאים לא פשוטים, ללא תשתיות חשמל ומים ובבתים שננטשו לכמה שנים, והיו נתונות לחסדי מזג האוויר – אך טיפחו את המקום וסידרו תשתיות ראשוניות. "היישוב אביתר הפך לסמל מאבק על הקמת יישובים חדשים", מסכמת וייס, "וברוך השם ביום חמישי, לאחר מאמצים רבים של ראש המועצה האזורית שומרון ושר האוצר בצלאל סמוטריץ', אישר הקבינט את אביתר".
אדורים: המשפחות גרו במשרד
משפחת נידרלנד גרה באדורים כבר כמעט שלוש שנים, וגם כמה ימים אחרי ההודעה על אישור היישוב קשה לפספס את נימת ההתרגשות בקולו של רואי, אבי המשפחה. "הייתה התפרצות של שמחה והתרגשות. יצאנו לחגוג ברחובה של עיר, פתחנו יינות, ערק, שמפניה, התחילו מנגל ובירכנו הטוב והמיטיב, ובהמשך הגיעו לחגוג איתנו מי שעבדו קשה כדי שנאושר, זמביש ויהודה גרמן. במוצאי שבת עשינו מלווה מלכה עם ראש המועצה אלירם אזולאי והשרה אורית סטרוק".
ההיסטוריה של היישוב במערב הר חברון מתחילה אי-אז בתקופה העות'מאנית, כשהמקום נבנה כבסיס צבאי שעבר בירושה לאנגלים ומהם לירדנים, שהשתלטו על האזור בשנת 1948. במסגרת הסכמי אוסלו עזב צה"ל את המתחם הצבאי הוותיק, ובמהלך האינתיפאדה השנייה הוא אוזרח.
אלחנן קלמנזון ז"ל, שנפל בקרב בבארי, הקים שם מרכז חירום לכוחות הביטחון של הר חברון. במרחק 500 מטר משם נרצח ב-2016 בפיגוע הרב מיכי מרק, ולזכרו הוחלט להקים במקום יישוב ולאכלס משפחות.
באותה תקופה היה נידרלנד תלמיד בישיבת שבי-חברון, ששלחה קבוצות תלמידים לגור וללמוד באדורים. "כל פעם הגיעה קבוצה של חבר'ה לחיות שם במשך שבוע וחצי, רבנים הגיעו ללמד אותנו והישיבה שלחה לנו אוכל, עד שהגיעו שלוש המשפחות הראשונות ולאט לאט התחילו למסד את המקום. המשכנו לבוא לשם כדי להשלים מניין למשפחות, ובשלב כלשהו גם פתחנו שם דירת רווקים של תלמידים בוגרים מהישיבה".
תחילת הדרך של אדורים הייתה קשה, בעיקר משום שהתושבים נכנסו לגור למעשה בתוך מתחם מוקף חומה שבתוכו בניין משרדים שהם הפכו לדירות. "זה היה מאוד צפוף וקרוב. המורכבות הפכה אותנו לקהילה מאוד מיוחדת, כי היינו חייבים ללמוד איך לקיים קהילה טובה אבל עדיין לתת פרטיות ומרחב לכל משפחה. למשל הוחלט לא לערוך רשימות של נוכחים ביישוב בחגים ושבתות, גם אם יישארו מעט מדי משפחות".
נידרלנד מסביר שכשפורסמו המפות של "תוכנית המאה", הבינו במועצה האזורית עד כמה המיקום של אדורים קריטי. "לפי התוכנית, היישובים סביבנו, בית-חגי, עתניאל ונגוהות – היו אמורים להפוך למובלעות שהגישה לכל אחת מהן מכיוון אחר. אדורים מייצר רצף התיישבותי חזק ויציב, והופך את מערב הר חברון לגוש אחד שאי אפשר לנתק או לפצל".
היישוב הקטן, אשר מונה קצת מעל 20 משפחות, עתיד לצמוח במהירות. "ברוך השם אנחנו יושבים על אדמות מדינה מרכזיות, ויש לנו הרבה לאן להתפתח. לאט לאט יצאנו עם קרוואנים מחוץ לחומה, ועכשיו אנחנו פורצים לעוד כיוונים ונתחיל גם בניית קבע, אני מאמין שנגיע ל-400-500 משפחות, עוד לפני ההסדרה היו לנו כמה משפחות בתהליכי קליטה".
שדה-אפרים: הבטחנו ללאה
ב-1982 החליטה ממשלת ישראל להקים יישוב במערב בנימין בין נעלה וניל"י ליישובי גוש טלמונים. רק ב-2018 עלתה לקרקע חוות בודדים של איתן ולאה זאב כדי לשמור על אדמות המדינה, מתוך הבנה שמדינת ישראל תהיה בבעיה קשה אם המיקום האסטרטגי, שצופה מאשקלון עד חדרה, יישלט בידי האויב.
מאז הצטרפו עוד כמה משפחות, שהפכו את המקום ליישוב בצעדיו הראשונים. תושבי שדה-אפרים ספגו במהלך השנים חמישה פיגועי טרור, האחרון שבהם אירע לפני כחודש, כאשר מחבלים הגיעו למקום והציתו קרוואן של זוג צעיר שהתחתן רק כמה ימים קודם לכן. בנס לא היה איש בבית.
ראש המועצה האזורית בנימין ישראל גנץ מספר כי זוהי סגירת מעגל בעבורו. "אני זוכר את הימים הראשונים שעלו לקרקע. לצערנו לאה נפטרה בגיל צעיר, היא הייתה מסורה ליישוב שדה-אפרים עד יומה האחרון, וממש בסוף חייה הבטחנו לה שנדאג למסד את המקום שמחבר בין גוש טלמונים למודיעין-עילית.
"היישוב היה אמור להיות מאושר עוד בהחלטה הקודמת, באישור תשעת היישובים, ומסיבות שונות האישור נדחה. אני מתרגש שעכשיו הצלחנו לקיים את צוואתה של לאה".
