המנצח הגדול של הבחירות בצרפת הוא גוש השמאל, בהובלתן של מספר מפלגות שמאל מתונות וקיצוניות. כל הסקרים חזו ניצחון גדול ל"איחוד הלאומי" ולמרין לה-פן וז'ורדן ברדלה, אך סקרים לחוד ומציאות לחוד.
למעלה מ-66 אחוזים מהצרפתים הלכו לקלפיות, מספרים שלא נראו כמותם מ-97', והעניקו לאיחוד מפלגות השמאל, "החזית העממית החדשה", 182 מושבים באספה הלאומית, הבית התחתון של הפרלמנט הצרפתי. ברית מפלגות המרכז של הנשיא מקרון במקום השני עם 163 מושבים, ואילו האיחוד הלאומי (RN) של מרין לה פן וז'ורדן ברדלה במקום השלישי עם 143 מושבים, הרבה פחות ממה שחזו הסקרים.
מה היה המהלך של מקרון שהפיל את לה-פן, מדוע מקרון ניצח בקרב אך הפסיד במלחמה ומה משמעות התוצאות עבור יהודי צרפת וישראל?
התרגיל הצליח, הנשיא מת
הסבב השני הפך את תוצאות הסבב הראשון על פיהן. אף מכון סקרים לא חזה כי ברית השמאל תוביל בפער כה גדול וכי הימין הקיצוני יגיע למקום השלישי.
כאמור, התוצאות מהוות תבוסה גדולה עבור מפלגת הימין הקיצוני של לה פן, שמבליטה בשנים האחרונות בעיקר את מאבקה כנגד תופעת ההגירה ההמונית לתחומיה של צרפת.
בסיבוב הראשון זכתה מפלגת האיחוד הלאומי של לה פן והמועמד שלה לראשות הממשלה, ז'ורדן ברדלה, ב-37 מושבים בעוד השמאל (החזית העממית) השיגה 32 מועמדים לגוש השמאל ומפלגות המרכז של מקרון עם 2 בלבד. האחרון הבין שלה-פן והאיחוד הלאומי עומדים לנצח והוביל מהלך יחד עם מפלגות השמאל.
בסיבוב השני התמודדו שלוש המפלגות במחוזות שטרם הוכרעו בסיבוב הראשון, כלומר ברובם הגדול. במרכז ובשמאל הבינו שאם הקולות יתפצלו ביניהם – מי שתזכה מן ההפקר במחוזות רבים תהיה האיחוד הלאומי הימנית. מסיבה זו פרשו למעלה ממאתיים מועמדים שהגיעו למקום השלישי במחוז שלהם, כך שמול האיחוד הלאומי התמודד רק נציג של מקרון או של מפלגות השמאל. התרגיל הצליח והאיחוד הלאומי נחל תבוסה.
ניצחון פירוס
באספה הלאומית 577 מושבים, כך שעל מנת להחזיק ברוב על מפלגה לזכות ב-289 מושבים, מה שלא קרה בבחירות הללו. עד כמה העובדה הזו משמעותית וכיצד התרגיל של מקרון הוביל אותו לתוצאה בעייתית מאוד? ובכן, כאן המקום להסבר קצר על המנגנון המדיני בצרפת.
לאספה הלאומית נבחר מכל מחוז המועמד שקיבל למעלה מ-50 אחוזים מהקולות בסיבוב הראשון. אם איש לא מגיע לרף הזה, מקיימים סיבוב שני בין אלה שקיבלו 12.5 אחוזים ומעלה, והמועמד שקיבל את מרבית הקולות – נבחר כנציג. הנשיא נבחר בבחירות ישירות אחת ל-5 שנים והוא זה שממנה את ראש הממשלה; אך לאספה הלאומית, הבית התחתון ברשות המחוקקת, נתונה הסמכות להצביע על אי-אמון בממשלה ולפזר אותה. גם האספה נבחרת אחת ל-5 שנים, אך לנשיא סמכות לפזר אותה ולקיים בחירות אחת לשנה. מקרון עשה שימוש בסמכות הזו לאחר הבחירות לפרלמנט האירופי.
כאשר האספה הלאומית מתנגדת לנשיא, היא יכולה להקשות עליו מאוד. היא יכולה למנוע כל חוק שהוא מבקש להעביר, למנוע מינויים של חברי ממשלה, וכאמור לפרק את הממשלה כולה. ממשלה לעומתית כזו עשויה לאמלל את מקרון במשך שנה ורק ואז יוכל לפזר שוב את הפרלמנט ולהביא לבחירות חדשות.
הגם שמקרון העדיף את השמאל הקיצוני על הימין הקיצוני, אין זה אומר שהם רואים זה בזה שותפים לדרך. ז'אן-לוק מלנשון, העומד בראשה של "צרפת הבלתי כנועה" (LFI), מפלגת השמאל הקיצוני שמובילה את גוש מפלגות השמאל, כבר הודיע שיתנגד להקמת קואליציה רחבה ואמר שעל מקרון לאפשר למפלגות השמאל להקים ממשלה.
סביר להניח שהנשיא ינסה לפרק את הברית ולהקים ממשלה עם הפלגים המתונים בשמאל, דוגמת הסוציאליסטים והירוקים, שהשיגו 83 מושבים; אך הרכבת ממשלה, ודאי כזו שתקיים ממשל מתפקד ויעיל, צפויה להיות מלאכה קשה. העובדה שהפרלמנט הצרפתי יהיה כה מפולג בין שלושה כוחות גדולים, עשויה להכניס את המדינה לתקופת שיתוק.
לפני הבחירות החזיקה מפלגתו של מקרון, רנסאנס, ב-250 מושבים – לא רוב מוחלט, אך בהחלט מספיק כדי להפוך אותה למפלגה הגדולה בפער משמעותי. ההחלטה של מקרון ללכת לבחירות גרמה לו לאבד את הרוב.
ב-2027 יסיים מקרון את הקדנציה השנייה (והאחרונה) שלו, ומסתמן כי שנות הכהונה האחרונות שלו לא יעברו על מי מנוחות.
"בצרפת אין עתיד ליהודים"
גבריאל אטל, ראש ממשלת צרפת, שבמהלך החודשים האחרונים הביע תמיכה חד-משמעית בישראל, הודיע אמש על התפטרותו בעקבות תוצאות הבחירות. ראש הממשלה הצעיר בהיסטוריה של צרפת, מטעם מפלגת רנסאנס של מקרון, אמר כי יישאר בתפקידו עד לכינונה של ממשלה חדשה.
אחד המועמדים לראשות הממשלה הוא מלנשון. בעבר כינה את יהודי צרפת: "מיעוט יהיר שמרצה לכל השאר", וגינה יהודים צרפתים שהפגינו סולידריות עם ישראל. הוא הואשם מספר פעמים באנטישמיות, אך הכחיש את הטענות. בנאום הניצחון שלו אמש אמר שעל הממשלה החדשה להכיר במדינה פלסטינית בהקדם.
גם מתילדה פאנוט, נשיאת "צרפת הבלתי כנועה", התייחסה לסוגיה ואמרה שבשבועיים הקרובים תכיר צרפת במדינה פלסטינית. חבר נוסף במפלגה ומקורבו של מלנשון, אדריאן קוונטננס, תקף את ישראל בחריפות, ואמר כי "הכיבוש הישראלי הוא פשע נגד האנושות", וכי ישראל "מפירה זכויות אדם באופן שיטתי".
הרב משה סבג, רב בית הכנסת דה לה ויקטואר, אמר בראיון ל"Times of Israel" כי "נראה שבצרפת אין עתיד ליהודים", והמליץ לצעירים יהודים צרפתים לעזוב לישראל. יהודים-צרפתים רבים תיארו את התוצאות כאסון, וראיה לכך היה ניתן לראות בחגיגות הניצחון של השמאל בכיכר הרפובליקה בפריז – שבהן ניתן היה לראות דגלי צרפת בודדים לצד המוני דגלי פלסטין ושלל מדינות ערב, כגון אלג'יריה ומרוקו.
בצרפת אין עתיד ליהודים. תמונות הניצחון מכיכר הרפובליקה ממחישות שבעתיד הלא רחוק לא יהיה בה מקום גם לצרפתים.
