איך זה ש-10 מיליון קולות שווים פחות מ-6.7 מיליון ואיך קורה שמפלגה שלה הצביעו 3.5 מיליון זוכה ב-72 מנדטים ואילו מפלגה אחרת שקיבלה 4 מיליון קולות מקבלת חמישה בלבד?
במדינתנו הקטנה אוהבים לבקר את המנגנון הפוליטי הישראלי, ובפרט את שיטת הרכבת הממשלה, ובמידה רבה של צדק, אך תוצאות הבחירות בבריטניה וצרפת השבוע מגלות כי גם בשתיים מהדמוקרטיות החזקות בעולם, קיימים מנגנונים בעיתיים לא פחות שיוצרים תוצאות אבסורדיות אפילו יותר.
הצטרפו אלינו למסע קצר בעולמות האבסורד של שיטת הבחירות בבריטניה וצרפת ותוצאות הבחירות בהן, כולל הפער הגדול בהיסטוריה של בריטניה בין מספר הקולות למושבים בפרלמנט.
תמיכה מקיר לקיר?
קיר סטראמר והלייבור היו למנצחים הגדולים בבחירות שנערכו ביום ה' האחרון בבריטניה. 9.7 מיליון בריטים הצביעו עבורה, מה שזיכה אותה במספר שיא של 412 מושבים בבית הנבחרים מתוך 650 בסך-הכל, 23,555 קולות לכל נציג. לפי יחס ההצבעות פר מושב של הלייבור, לשמרנים של רישי סונאק, שזכו ב-6.8 מיליון קולות היו אמורים להיות 290 מושבים. במציאות היו להם 121 בלבד, הרבה פחות ממחצית וזה אפילו לא השיא.
בעוד שלדמוקרטים-הליברלים של אד דייווי הצביעו 3.5 מיליון איש, מה שזיכה אותם ב-72 מושבים בפרלמנט, מפלגת רפורמה בבריטניה של נייג'ל פרג' קיבלה למעלה מ-4 מיליון הצבעות וסיימה עם 5 מושבים, 800 אלף קולות לכל נציג, כאשר לפי ספריית בית הנבחרים הבריטי זהו היחס הגבוה ביותר בהיסטוריה הבריטית בין כמות הקולות למספר המושבים.
800 אלף ההצבעות שקיבלו פרג' וחבריו מהווים 14 אחוזים מכלל הקולות, אך הם קיבלו רק אחוז בודד מהמושבים בבית הנבחרים. לעומתם, בלייבור תמכו 34 אחוזים מהמצביעים, אך הם זכו ב-64 אחוזים מהנציגים בפרלמנט. ריצ'רד טייס, חבר פרלמנט מטעם רפורמה בבריטניה, זעם על התוצאות ואמר בראיון לרשת BBC: "זו שיטה פגומה ובלתי דמוקרטית בעליל, הדרישות לשינויה רק ילכו ויגדלו".
הפערים לא פסחו גם על "מפלגות התחתית". "מפלגת הפועלים" (WP) קיבלה 210 אלף קולות ולא הכניסה אף נציג ומאידך ל"מפלגה היוניוניסטית הדמוקרטית" (DUP) הצביעו 172 אלף איש והיא זכתה ב-5 מושבים בפרלמנט. אפילו "קול האיגודים המסורתי" (TUV) קיבלה נציג בפרלמנט למרות שקיבלה פחות מ-50 אלף קולות.
תחילה כטרגדיה, שנית כפארסה
פערים ניכרים בין מספר הקולות לכמות המושבים אינה חדשה בפוליטיקה הבריטית. למעשה, בבחירות הקודמות ב-2019, הלייבור קיבלה 32 אחוזים מהקולות, מה שהקנה לה 202 מושבים בפרלמנט, זאת לעומת ה-412 שקיבלה בבחירות הללו עם שיעור גבוה אך במעט: 33.7 אחוזים. ב-2005 הלייבור נהנתה מהשיטה, כאשר 35 אחוזים מהקולות העניקו לה 55 אחוזים מהמושבים. בבחירות ב-2010 מי ששילמו את המחיר היו המפלגות הקטנות, כאשר השמרנים והלייבור קיבלו יחד 55 אחוזים מהקולות אך 87 אחוזים מהמושבים, מה שיצר פרלמנט מאוד לא מגוון. התופעה חזרה על עצמה בבחירות 2017, אם כי בפער פחות משמעותי.
בבריטניה קיימים מספר גופים שמנסים לדחוף את שינוי שיטת הבחירות שהמפורסם שבהם הוא "האגודה לרפורמה בבחירות" (ERS). האגודה הוקמה ב-1884 וחגגה השנה 140 שנים לקיומה, מה שהפך אותה לאגודה הוותיקה בעולם שמקדמת רפורמה בבחירות. יהיה מעניין לראות האם לאור התוצאות האחרונות, יתגברו הקולות ברחוב הבריטי לשינוי המנגנון.
המקום הראשון הספיק רק כדי לסיים במקום השלישי
התוצאות בצרפת אומנם לא יצרו פער רדיקלי בקנה המידה של בריטניה, אבל הוא משמעותי יותר.
"האיחוד הלאומי" (RN) של לה-פן וברדלה ובני בריתם, "איחוד הימין הקיצוני" (UXD) קיבלו יחד 10,109,044 קולות שהיוו 37 אחוזים מהקולות ותורגם ל-142 נציגים, 25 אחוזים בלבד מכלל המושבים באסיפה הלאומית, הבית התחתון בפרלמנט הצרפתי.
לבלוק מפלגות השמאל, ל"חזית העם החדשה" הצביעו 7,039,429 איש, 26 אחוזים מהקולות, אך אלה העניקו להם 180 נציגים בפרלמנט, כלומר 31 אחוזים מכלל המושבים. מפלגת המרכז-שמאל של מקרון, "אנסמבלה" סיימה עם 6,691,619 הצבעות, 25 אחוזים, שהפכו ל-159 נציגים, 28 אחוזים מהנציגים בפרלמנט.
היתרון המובהק של האיחוד הלאומי מבחינת הצבעות הקנה לה את המקום השלישי בלבד מבחינת מספר הנציגים, לאחר שהמפלגה שקיבלה את מירב הקולות סיימה עם 38 נציגים פחות ממפלגה לה הצביעו 11 אחוזים פחות. הפער המזערי בהצבעות בין בלוק מפלגות השמאל למפלגתו של מקרון שעמד על כאחוז, התבטא ב-21 מושבים יותר לגוש השמאל.
ראוי לציין ששיעור מסוים מהיתרון הגדול של האיחוד הלאומי נוצר בעקבות תרגיל שעשו מקרון ומפלגות השמאל במסגרתו הביאו לפרישתם של למעלה מ-200 מועמדים שלהם במחוזות בהם חשבו שפיצול הקולות ביניהם יביא לניצחון של לה-פן, כך שבמחוזות רבים הם לא קיבלו ולו קול אחד.
איך שגלגל מסתובב
העיוותים בצרפת פחות תדירים מאלה שבבריטניה, אך הם גם לא תופעה חדשה. בבחירות 1993 קיבלה המפלגה הסוציאליסטית רק כ-3,500 קולות פחות מ"התעוררות הרפובליקה" (RPR) של ז'אק שיראק וכחצי מיליון יותר מאשר "האיחוד לצרפת הדמוקרטית" (UFD). בפועל זכתה RPR ב-247 מושבים, UFD ב-213 בזמן שהסוציאליסטים הסתפקו ב-54 בלבד.
בבחירות שנערכו ב-2012 התהפכו היוצרות. 41 אחוזים הצביעו מהצרפתים למפלגה הסוציאליסטית ואלה תורגמו ל-280 מושבים בפרלמנט, כ-49 אחוזים ממנו. הבעייתיות האמיתית מתחוורת כשמסתכלים על המפלגה שסיימה שניה, "האיחוד למען תנועה עממית" (UMP) שהוקמה ע"י לא אחר מאותו שיראק והפכה לימים למפלגה הרפובליקנית. UMP קיבלה אומנם 38 אחוזים מהקולות, אך רק 34 אחוזים מהנציגים וכך תפח לו פער של 3 אחוזים בין המפלגות ל-15.
