למחרת מטח הרקטות הקטלני של חיזבאללה מלבנון ביום רביעי האחרון, שהרג את בני הזוג נועה וניר ברנס, תושבי קיבוץ אורטל, הגולן שקט מאוד, מתכנס בתוך אבלו. יש תנועה דלילה של מכוניות אזרחיות בכבישים, ולמרות כתמי השרפה השחורים, שחלקם נרחבים מאוד, הצבע הירוק, ובעיקר הצהוב, עדיין שולטים בנוף הבזלתי של הרמה, ופה ושם אפשר גם לראות קבוצות קטנות של תרמילאים שאפילו החום הכבד לא הבריח.
ובכל זאת, אין הרבה מטיילים בגולן. זאת אולי הסיבה לכך שהגבר המשופם שמוכר פיתות דרוזיות ליד גשר אריק הישן מחמיץ לי פנים כשאני עוצר לידו לרגע ומבקש רק קפה קטן ולא יותר. כשיש רק מעט לקוחות פוטנציאליים, כל רכב שעוצר הוא הזדמנות, ובמקרה שלי, הזדמנות שהוחמצה. לחיילות שעוצרות אחריי הוא מעניק חיוך כשהן מבקשות פיתות וצנצנת ירקות מוחמצים.
"המלחמה פגעה קשות בעסקים בגולן", מסכימה בתיה גוטליב, תושבת יונתן בצפון הגולן. "עובדים זרים רבים עזבו אחרי 7 באוקטובר, ורבים מענפי החקלאות נפגעו בגלל המחסור בידיים עובדות, שעדיין מורגש. גם ענף התיירות, שהוא הענף המרכזי השני שהגולן מתבסס עליו מבחינה כלכלית, נפגע קשה. ביולי־אוגוסט אנחנו רגילים לראות את הגולן עמוס במטיילים ואת המסעדות ואתרי האטרקציות מלאים לגמרי, אבל עכשיו כמעט הכול ריק. עצוב מאוד לראות את זה".
גוטליב, שעובדת עם אנשי הרשויות בקו העימות בגליל שפונו הרחק מן הגבול, מודעת לקשייהם של המפונים. בגולן, שלא פונה, "יש קושי אחר, שקט יותר, נסתר", היא מסבירה. "דווקא משום שאנשי הגולן הם יזמים באופי שלהם, כאלו שלא אוהבים להתלונן ולבקש, נראה שהכול בסדר. אבל אני רואה מה קורה עם רבים מהעסקים, שחלקם כבר נסגרו וחלקם מצליחים לשרוד רק בקושי. אנחנו לא זכאים לפיצוי מלא מהמדינה, ומתווה הפיצויים החלקי שנקבע לא נותן מענה אמיתי לעסקים הקטנים".
מעגלי הפגיעה מתרחבים: תחילה נפגעו העסקים שמתפרנסים מתנועת התיירים, והדבר השפיע גם על עסקי המזון והמסחר. "בגלל המלחמה יש האטה במשק כולו", אומרת גוטליב, "אבל המדינה חייבת לסייע לעסקים שעלולים להיסגר ללא סיוע. גם עסקים שנראים יציבים נמצאים בסכנה כי עכשיו אין פה תיירות כמעט, אלא רק מעט מאוד תרמילאים".
בגולן מרגישים את המלחמה, והשבוע הוכיח עד כמה, ובכל זאת לדברי גוטליב רוב הזמן שקט כאן. "הבועה השלווה שלנו נפרצה בחודשים האחרונים, ויש ימים קשים, במיוחד אחרי חיסולי בכירים בלבנון, אבל עדיין אפשר למצוא רגעים קסומים. רבים מעסקי התיירות עובדים, ואם אנשים מחפשים רגע של אתנחתא ומפלט, כדאי להם לעלות לפה".
אלפי דונמים היו לאפר
לצד דעיכת התיירות, בגולן מתמודדים גם עם הנזק האקולוגי והאסתטי של השרפות שפרצו כתוצאה מירי חיזבאללה. בסוף השבוע שעבר, לאחר המטח הגדול מלבנון, עלו באש בגולן כ־7,500 דונם של חורש ושטחי מרעה. מתחילת השנה נשרפו בכל רחבי הארץ 200 אלף דונם כמעט. האזור שנפגע יותר מכול מדלקות הוא רמת הגולן: כ־50 אלף דונם נשרפו, לעומת 43 אלף דונם בגליל העליון.
בין המקומות שנפגעו נמצאים מעיין סלוקיה שליד קצרין, מעיין דיר עזיז ליד כנף, ואום אל־קנטיר ליד נטור. כמו כן נפגעו שמורת זוויתן ושמורת נחל יהודיה עליון, נחל עיט ועין תות, סמוך לכפר האמנים אניעם. בעקבות השרפות באזור שמורת הטבע גמלא פינתה רשות הטבע והגנים שישה נשרים מכלוב האקלום בשמורה, והם הועברו זמנית לכלוב אקלום בגליל התחתון, באזור נחל עמוד.
"בתקשורת מציירים תמונה של גולן שרוף וחרוך, אבל רוב הגולן עדיין ירוק ויפה", אומרת גוטליב. "בניסי ניסים, רוב הפגיעות הן בשטחים פתוחים. זה לא נראה טוב, אבל בסופו של דבר השרפות האלו מיטיבות עם הצמחייה. אני יודעת שאחרי החורף תהיה כאן צמיחה מטורפת, שאני מקווה שלא תבוא לידי ביטוי רק בעשבייה חזקה יותר אלא גם בגולן חזק יותר מבחינה דמוגרפית וכלכלית.
"אנחנו חווים עכשיו אובדן כבד, אבל הקהילות איכותיות וחזקות. אנשי הגולן דומים לאדמת הבזלת שאנחנו חיים עליה. זה אופי. אנחנו חזקים וקצת מחוספסים, ונעבור את הימים האלו מתוך תפילה שאחרי זה תבוא תנופה לגולן. יש בגולן יופי פסטורלי שהוא סוד הקסם של המקום הזה, ולכן למרות המצב כל היישובים בגולן קולטים תושבים, יש ביקוש גדול לבתים ומגיעות משפחות חדשות. אנחנו נמשיך ונצמח".
קייטנה תחת מטוסי קרב
הביטחון של תושבי הגולן הידרדר בשבועיים האחרונים במיוחד בגלל שתי פגיעות חמורות: בשבוע שעבר נהרג רס"ן במיל' איתי גלאה מפגיעת רקטה במרכז הגולן, והשבוע נהרגו בני הזוג ברנס ז"ל, הורים לשלושה ילדים, מפגיעת רקטה במכוניתם באזור צומת נפח. הכביש הראשי שבני הזוג נסעו בו לא הוגדר במערכות ההגנה האווירית כאזור מוגן אלא כשטח פתוח, ולכן הרקטות שכוונו אליו מלבנון לא יורטו. באירוע שלישי נפצעה חיילת כאשר כמה כטב"מים ששיגר חיזבאללה פגעו במחנה במרכז הגולן ללא התרעה.
אף שרוב הזמן שקט בגולן, איש כאן לא לוקח סיכון מיותר. המקלטים הציבוריים נפתחו מזמן, ומיגוניות הוצבו בקרבת גני שעשועים ועוד. כשאני מסתובב באחד מהיישובים הסמוכים למקום פגיעתו של המטח הקטלני, אני מגלה שמול חלונות גן הילדים הציבו קירות בטון להגנה מפני רסיסים. מהגן בוקעים קולות ילדים שנהנים מקייטנה ושגרת קיץ. השלווה נעלמת לרגע כשאת השמיים חוצה צמד מטוסי קרב, שמפטרלים מעל המרחב הסמוך לגבול סוריה ונעלמים אל האופק.
"המועצה לא פונתה וגם לא תתפנה", מצהיר אורי קלנר, ראש המועצה האזורית גולן ותושב רמת־מגשימים. "אנחנו לא מוכנים לתת ניצחון לחיזבאללה. תושבי הגולן מחזיקים את הגבול של מדינת ישראל. זה דורש מאיתנו חוסן ועמידה איתנה, וגם הכנה של התושבים ושל צוותי החירום היישוביים, מיגון היישובים וציוד כיתות הכוננות. לשם כך אנחנו צריכים סיוע כלכלי מהממשלה. לצד זה, אנחנו לא יכולים להמשיך ולקבל מציאות שבה אלפי טילים נוחתים על הגולן. צריך להפוך שולחנות כדי שהדבר הזה ייעצר וישראל תעבור להתקפה".
גם תמיר פורשר, יו"ר ועד מושב אלוני־הבשן, אומר שאי אפשר להמשיך בגישת הירי ההדדי. "אנחנו יורים עליהם והם יורים עלינו, במעין משוואה הזויה ובלתי אפשרית", הוא אומר. "השבועיים האחרונים היו קשים – שלושה הרוגים בגולן, לצד המון שרפות בעקבות הירי הכבד בסוף השבוע שעבר. יש כתמים שחורים בירידות מהגולן, במקומות שבני נוער היו אמורים לטייל בהם בתקופה הזו של השנה, בסלוקיה, ביהודיה ובעוד מעיינות ונחלים. אתמול ישבתי עם הילדים ואשתי לארוחת ערב, ופתאום שמענו פיצוצים וראינו יירוטים. הזוי שזו שגרת החיים שלנו. למזלנו, דווקא משום שאנחנו באלוני־הבשן קרובים לסוריה, לא יורים עלינו מלבנון, ואנחנו רק רואים את המטחים והיירוטים מתחתינו, באזור קדמת צבי, אורטל וקצרין".
אלוני־הבשן, היישוב המזרחי ביותר בישראל, שוכן 1.5 קילומטרים מגבול סוריה ו־30 ק"מ מגבול לבנון. "למרות הקושי ולמרות הקרבה לגבול, אנשים רוצים להגיע לאלוני־הבשן", אומר פורשר. "בתקופה האחרונה התחילה ביישוב בנייה של שמונה בתים חדשים. אם תסתובב עכשיו, תראה שמונה מכונות קידוח שעובדות בו־בזמן וקודחות יסודות. עוד שבע משפחות נמצאות בתהליך קבלה ליישוב. לצערי אין די בתים, אבל לו היו, עוד שלושים משפחות לפחות היו עוברות לפה. רשימת ההמתנה מלאה. אני בטוח שגם השבועיים האחרונים, שהיו קשים יותר, לא ישפיעו לרעה ואנשים ימשיכו להגיע.
"השבוע הייתה לנו דילמה חינוכית־התיישבותית. בתקופת הקיץ עובדים ילדי המושב במטעי התפוחים, הנקטרינות והדובדבנים שלנו ליד קיבוץ אלרום. הנוער עובד שם בהמוניו, ואנחנו מפעילים גם קייטנה חקלאית לילדים צעירים יותר, שעובדים במטעים ובסוף העונה מקבלים טיול במתנה. בזמן שהילדים היו בשטח התקבלה הוראה להחזיר אותם כי מבחינת משרד החינוך אסור להפעיל קייטנות באזורים פתוחים – אבל קיבלנו אישור מקב"ט המועצה והמשכנו לעבוד, כי אנחנו מאמינים בחקלאות ומאמינים בציונות. אבל אנחנו גם מצפים שצה"ל יעשה מה שצריך כדי לפגוע באויב. אני אישית מוכן לעבור את הגבול עם הגדוד שלי ועם החטיבה שלי, וכמוני גם שאר הלוחמים. אם נקבל צו 8 ללבנון, כולנו נתגייס. השתתפתי בלחימה בעזה ובהגנה בגבול לבנון, ואני מוכן גם לצאת ולהגן על הבית שלנו בגולן".
